מבקשי מקלט בישראל

רקע כללי

רקע כללי על מבקשי המקלט בישראל

  • כ-28,000

    מבקשות ומבקשי מקלט בגירים חיים בישראל

  • 91%

    מהם מסודן ומאריתראה

  • כ-8,000

    ילדי מבקשי מקלט, רובם המוחלט נולדו בישראל

על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה, בישראל חיים כיום כ- 28,000 מבקשי מקלט, רובם מאריתריאה וסודן (כ- 21,000 מאריתריאה וכ- 6,000 מסודן). בנוסף, לפי ההערכות גדלים בישראל כ- 8,000 ילדי מבקשי מקלט, שרובם המוחלט נולדו כאן.

מבקשי המקלט נמלטו מדיקטטורות אכזריות, מלחמות ורצח עם ומעשי זוועה אחרים, שאילצו אותם לעזוב את בתיהם ואת ארצות מולדתם. כ-4,000 מהם הם ניצולות וניצולי מחנות העינויים בסיני ונושאים בגופם ובנפשם את צלקות השבי והעינויים האכזריים.

שהייתם של מבקשי המקלט בישראל חוקית ומוסדרת תחת מדיניות ממשלתית של הגנה זמנית, שכן מדינת ישראל מכירה בסכנת החיים שנשקפת להם אם יחזרו לארצות המוצא. 

אף שמרבית מבקשי המקלט נמצאים בישראל מ- 2007-2006, ולמרות ההכרה בסכנה שנשקפת להם אם ישובו למדינותיהם – ישראל מונעת מהם הכרה כפליטים: אלפי בקשות מקלט שהגישו לא נבדקו, וחלקן ממתינות להכרעה שנים רבות. זאת ועוד, לעומת שיעורי ההכרה הגבוהים בעולם במבקשי מקלט מאריתריאה ומסודן כפליטים (אריתראים כ-90% וסודנים כ-60% ), אחוזי ההכרה בפליטים בישראל נמוכים ביותר ועומדים על פחות ממחצית האחוז.

המדיניות הממשלתית רבת השנים ביחס למבקשי המקלט הותירה אותם במצב של לימבו – מצד אחד ישראל מכירה בכך שהיא אינה יכולה לגרש את מבקשי המקלט, אך מצד שני היא מונעת מהם שירותים כמו קצבאות ביטוח לאומי, ביטוח רפואי ושירותים חברתיים ובכך פוגעת בזכויות האדם שלהם. 

ארצות המוצא

רוב מבקשי המקלט בישראל הגיעו מאריתריאה ומסודן, אך יש גם מעט שהגיעו ממדינות אחרות באפריקה ובעולם, ומבקשים הגנה על רקע מצב פוליטי או אישי, כמו מגדר ונטייה מינית.

המצב באריתראה

אריתריאה היא מדינה במזרח אפריקה שאוכלוסייתה מונה כשישה מיליון תושבים. על אף ממדי אוכלוסייתה הזעירים, תנאי החיים הקשים באריתריאה הופכים אותה לאחת מיצואניות הפליטים הגדולות בעולם, וההערכות הן שכ-10% עד 25% מהאוכלוסייה שלה ברחו וחיים מחוץ למדינה. 

אריתריאה היא מדינה במזרח אפריקה שאוכלוסייתה מונה כשישה מיליון תושבים. על אף ממדי אוכלוסייתה הזעירים, תנאי החיים הקשים באריתריאה הופכים אותה לאחת מיצואניות הפליטים הגדולות בעולם, וההערכות הן שכ-10% עד 25% מהאוכלוסייה שלה ברחו וחיים מחוץ למדינה. 

אריתריאה נחשבת אחת הדיקטטורות הדכאניות והמסוגרות בעולם. היא בעלת משטר חד-מפלגתי בראשות הרודן איזיאס אפוורקי, לא מתקיימות בה בחירות חופשיות ואין בה תקשורת חופשית. במדינה חלה חובת גיוס של כלל האוכלוסיה, אך מועד השחרור מהשירות הצבאי לא ידוע, והוא נמשך לעיתים שנים רבות. השירות הצבאי כולל גם עבודות כפייה, ויש עדויות קשות על פגיעות מיניות, תנאי עבדות וענישה שרירותית במהלך השירות. כל ניסיון התנגדות לממשל או לשירות הצבאי וכל ניסיון בריחה מתוגמלים במאסר שמשכו לא ידוע – ואף בעינויים. 

אריתריאה מונעת מתושביה זכויות וחירויות יסוד, בהן זכויות פוליטיות, חופש ביטוי וחופש תנועה, והשלטון כולא ומתנכל לעיתונאים המבקרים אותו, בהם גם עיתונאים זרים, ומגביל את הכניסה של ארגונים הומניטריים וארגוני זכויות אדם לגבולות המדינה.

לקרוא עוד

המצב בסודן

סודן, הממוקמת בצפון מזרח אפריקה, היא המדינה השלישית בגודלה ביבשת, ואחת המדינות העניות ביותר בעולם. היא השתחררה מכיבוש בריטי ב-1956, ובמהלך העשורים הראשונים לקיומה סבלה מהפיכות וסכסוכים פנימיים רבים. בשנת 1989 ביצע הגנרל עומר אל-באשיר הפיכה צבאית במדינה, מינה עצמו לנשיא, ושלט בסודן במשך 30 שנים, עד 2019.

שלטונו הדיקטטורי של אל-באשיר היה אכזרי במיוחד, ובמשך שנים הוא רדף אחר מתנגדי משטר. לעתים קרובות הסתיימו הפגנות במדינה בהרג המפגינים ובמעצרים המוניים, וכוחות הביטחון ביצעו מעשי הרג, מעצר ועינויים תחת חסינות מוחלטת.

סודן, הממוקמת בצפון מזרח אפריקה, היא המדינה השלישית בגודלה ביבשת, ואחת המדינות העניות ביותר בעולם. היא השתחררה מכיבוש בריטי ב-1956, ובמהלך העשורים הראשונים לקיומה סבלה מהפיכות וסכסוכים פנימיים רבים. בשנת 1989 ביצע הגנרל עומר אל-באשיר הפיכה צבאית במדינה, מינה עצמו לנשיא, ושלט בסודן במשך 30 שנים, עד 2019.

שלטונו הדיקטטורי של אל-באשיר היה אכזרי במיוחד, ובמשך שנים הוא רדף אחר מתנגדי משטר. לעתים קרובות הסתיימו הפגנות במדינה בהרג המפגינים ובמעצרים המוניים, וכוחות הביטחון ביצעו מעשי הרג, מעצר ועינויים תחת חסינות מוחלטת.

שלטונו של אל-בשיר ביצע טיהור אתני באוכלוסייה השחורה במדינה – בחבלי דרפור, הרי הנובה, והנילוס הכחול. בחבל דרפור נרצחו כחצי מיליון אנשים וכ-3 מיליון נעקרו מבתיהם. אל-באשיר נאשם בהאג ברצח עם ובפשעים נגד האנושות, ולאחר הדחתו מהשלטון הוא נשפט והורשע בעבירות שחיתות.

בעקבות הדחת אל-בשיר תפס הצבא את השלטון בסודן, והוקמה ממשלת מעבר אזרחית-צבאית לקראת בחירות שאמורות להתקיים בנובמבר 2022. היושב ראש הצבאי של המועצה, אל-בורהאן, ובכיריה מקרב הצבא, הם אנשי צבא ומיליציות שנושאים באחריות ישירה לרצח עם וטיהור אתני. חרף חילופי השלטון, ממשיכות להגיע עדויות על אירועים אלימים ועקירה של אלפים מביתם.

לקרוא עוד

מבקשי המקלט במשבר הקורונה

מבקשי המקלט במשבר הקורונה

כאחת הקבוצות המודרות והמוחלשות ביותר בחברה הישראלית, מבקשות ומבקשי המקלט היו מהראשונים שנפגעו ממגפת הקורונה ומהמשבר הכלכלי שהגיע בעקבותיה. ללא כל רשת תמיכה סוציאלית ובריאותית בימים כתיקונם, המגפה, והסגירה המאסיבית של מקומות העבודה שהיא כפתה, סיכנו את רווחתם וביטחונם האישי של מבקשי המקלט באופן ממשי. באבחת נגיף מצאו עצמם כ-80% ממבקשי המקלט ללא עבודה. מי שאיבד את פרנסתו נותר ללא ביטוח בריאות, ללא זכאות לדמי אבטלה, וללא פיצויי פיטורים. מודרים מסיוע ומקצבאות של ביטוח לאומי, הם ומשפחותיהם נותרו ללא כל מקור הכנסה – ובמשבר קשה.

ההשפעות ניכרו מיד עם סגירת המשק, במרץ 2020, והלכו והחמירו ככל שהמגפה בוששה לדעוך: מבקשי מקלט שלא נזקקו בעבר לסיוע מ א.ס.ף החלו להתייצב במשרדי הארגון ולבקש אוכל; יותר ויותר נשים הגיעו עם ילדיהן הקטנים וביקשו סיוע במוצרי יסוד, לרבות תחליפי חלב לתינוקות, חיתולים ותרופות; הפניות בעניין חוסר יכולת לשלם את שכר הדירה החודשי, ואיתו הסיכון הממשי להיזרק לרחוב עם הילדים הלכו וגברו, כמו גם המצוקה הנפשית הגדולה. משפחות מצאו פתרונות חלופיים בדמות הצטופפות של 4 ו-5 נפשות בחדר בדירה עם משפחה נוספת או לינה על רצפת גן ילדים, והורים סיפרו כי אין באפשרותם להמשיך לשלם את ביטוח הבריאות של ילדיהם – והם נאלצים להותירם ללא שירותי בריאות.

אנחנו בא.ס.ף לא הפסקנו את פעילות הסיוע שלנו למבקשי המקלט במהלך כל התקופה, לרבות בתקופות הסגרים הכלליים שהוטלו על המשק, והמשכנו לפעול ללא הפסקה, תוך התחשבות בהוראות משרד הבריאות. בנוסף, פעלנו לגשר על פערי השפה ולהנגיש מידע ועדכונים שוטפים הנוגעים לנגיף, ההתגוננות מפניו, סדרי הבידוד, הבדיקות והחיסונים, והנחיות הנוגעות למערכת החינוך.

משבר הקורונה חשף את הנזק שהמדיניות הממשלתית רבת השנים גרמה וממשיכה לגרום למבקשי ומבקשות המקלט. אחרי שנים ללא מעמד וזכויות סוציאליות, פרוץ המגפה וסגירת המשק דרדרו באחת את אוכלוסיית מבקשי אל סף משבר הומניטרי. למרות פתיחת המשק ממרץ 2021 ואילך, מבקשי ומבקשות מקלט רבים מתקשים להתגבר על המצוקה הכלכלית הקשה שיצרה שנת הקורונה, מה גם שהולך ומתבהר כי מגפת הקורונה תמשיך ללוות אותנו. ההערכה היא כי מבקשי מקלט רבים ימשיכו לסבול מהשפעות משבר הקורונה עוד חודשים רבים.

לקריאה נוספת

מסתכלים אל התהום – מבקשי ומבקשות מקלט בישראל בתקופת הקורונה אוקטובר 2021

דוח הבוחן את השפעות המגפה והמשבר הכלכלי שבא בעקבותיה על מבקשי המקלט מבחינה כלכלית, פיזית ונפשית

מצב הקהילה בזמן הסגר השני אוקטובר 2020

משבר החינוך לילדי הקהילה בשנת הקורונה אוגוסט 2020

פעילות א.ס.ף בזמן הסגר הראשון מרץ-מאי 2020

נשים פגיעות בצל הקורונה יולי 2020

בריאות נשים וילדים בזמן משבר הקורונה

הגנה זמנית ומערכת המקלט

מערכת המקלט בישראל

  • יותר מ-15,000

    בקשות מקלט מחכות לבדיקה

  • פחות מ-0.5%

    בקשות מקלט אושרו

  • כ-70%

    אחוזי הכרה בפליטים אריתראים באירופה

מדינת ישראל מכירה בסכנת החיים שנשקפת למבקשות ולמבקשי המקלט אם יחזרו לארצות המוצא – ולכן נמנעת מלגרשם חזרה למדינותיהם. שהייתם בישראל חוקית ומוסדרת תחת מדיניות ממשלתית של אי-הרחקה לאריתריאה ולסודן; הם מחזיקים באשרה מסוג 2א5 שאותה עליהם לחדש מדי חצי שנה או שנה. 

בעבר היו ניסיונות לגרש את מבקשי המקלט – בשנת 2012 גירשה ישראל מבקשי מקלט מדרום סודן למדינת דרום סודן שנוסדה כחצי שנה לפני כן, ובשנת 2018 ניסתה המדינה לגרש את מבקשי המקלט האריתראים והסודנים לרואנדה ולאוגנדה – ניסיון שגרם למחאה ציבורית חסרת תקדים ולמאבק משפטי ותקשורתי רחב היקף. מאז 2018 לא היו עוד ניסיונות גירוש. באוקטובר 2020 הכריזה ארה"ב על גיבוש הסכם לנורמליזציה של היחסים בין ישראל לסודן. בעקבות כך, החלו להישמע בישראל קולות הקוראים לגירוש מבקשי המקלט הסודנים חזרה לסודן, ואולם בינואר 2021 הבהיר מנכ"ל רשות ההגירה והאוכלוסין דאז כי גירוש לא עומד על הפרק.

 

קראו עוד על המאבק שלנו בגירוש

 

אף שמבקשי המקלט נמצאים בישראל קרוב ל-15 שנים ולמרות ההכרה בסכנה שנשקפת להם אם ישובו למדינותיהם, ישראל מונעת מהם הכרה כפליטים, ולא בודקת את בקשות המקלט שהם מגישים. נכון למאי 2019, ממתינות לבדיקה יותר מ-15 אלף בקשות מקלט של אריתראים וסודנים – חלקן ממתינות להכרעה שנים רבות. 

מעט בקשות המקלט שנבדקות, נבחנות לפי נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל של משרד הפנים משנת 2011. הטיפול בבקשות נעשה ביחידת הטיפול במבקשי מקלט (RSD) – אשר מחליטה אם לדחות את הבקשה בהליך מהיר או להעביר את הטיפול לוועדה הבין-משרדית המייעצת לענייני פליטים. לאחר מכן, מועברות המלצות הוועדה להחלטת שר הפנים.

ברחבי העולם, רוב מבקשי מקלט מאריתריאה ומסודן מוכרים  כפליטים. לעומת זאת, אחוזי ההכרה בפליטים בישראל נמוכים ביותר ביחס לעולם: עד כה רק 18 בקשות מקלט של אריתראים ובקשת מקלט אחת של סודני התקבלו (פחות מחצי אחוז); 600 סודנים מחבל דארפור קיבלו מעמד פליט (א/5) מכח החלטת שר הפנים משנת 2007 ללא בחינה של בקשות המקלט שלהם, וכמה מאות מבקשי מקלט סודנים מחבלי דארפור, הנובה והנילוס הכחול קיבלו מעמד תושבות ארעית (א/5) מטעמים הומניטריים, המעניק להם אשרת עבודה, ביטוח בריאות וגישה לשירותי הרווחה – גם זאת מבלי שישראל תבדוק את בקשות המקלט שלהם. כיום חיים בישראל כ-1000 מבקשי מקלט מסודאן עם אשרת תושבות ארעית.  

באירופה, אחוזי ההכרה במבקשי מקלט מאריתריאה כפליטים עומדים על כ-70%. אם מוסיפים לכך את מספר האריתראים שמקבלים הגנה משלימה (הכוללת שירותי בריאות ורווחה, ביטוח לאומי, אישור עבודה וסיוע בהתאקלמות תעסוקתית ולשונית), מספרם מגיע לכ-90%. אחוזי ההכרה באירופה למבקשי מקלט מסודן עומדים על כ-50%, ואם מוסיפים לכך את מספר הסודנים שמקבלים הגנה משלימה, מספרם מגיע לכ-60%.

באפריל 2021 קבע בית המשפט העליון כי על ישראל להכריע עד סוף שנת 2021 בעניינם של כ- 2,500 יוצאי דארפור, הרי הנובה והנילוס הכחול שהגישו את בקשת המקלט שלהם עד תאריך 11.6.2017. אם לא תעשה זאת, או לחילופין תגבש מדיניות כוללת בנוגע לאותם מבקשי מקלט, הם יקבלו באופן אוטומטי מעמד של תושב ארעי (א/5). בפסק הדין השופטים מתייחסים לגרירת הרגליים של המדינה בהכרעה בבקשות המקלט, "לא זו בלבד שלא נקבעה מדיניות סדורה ביחס לטיפול בבקשות […] ההחלטות המועטות שנתקבלו ביחס למבקשי המקלט מייצרות תחושה של אקראיות ושרירותיות אשר מעמיקה את תחושת התסכול ואת הפגיעה בעקבות 'הסחבת' בעניינם של יוצאי דארפור".

מדיניות ההגירה של ישראל ב-15 השנים האחרונות הותירה את מבקשי המקלט במצב של לימבו – מצד אחד ישראל מכירה בכך שהיא אינה יכולה לגרש פליטים לאריתריאה ולסודן, מצד שני היא אינה מקנה למבקשי המקלט זכויות בסיסיות כמו ביטוח רפואי ושירותים סוציאליים.

 

דוחות וניירות עמדה

מערכת המקלט בישראל אוגוסט 2020

זכויות רווחה ובריאות

רווחה ובריאות

  • אין

    ביטוח בריאות ממלכתי

  • אין

    קצבאות וגמלאות

  • אין

    שירותי רווחה בקהילה

כ-30,000 מבקשי מקלט בגירים שוהים כיום בישראל, מרביתם מאריתריאה ומסודן. הם חיים באי-ודאות באשר לעתידם, ללא מעמד וללא רשת ביטחון בריאותית וסוציאלית. יש בקרבם קבוצות פגיעות במיוחד, הזקוקות לתמיכה ולסיוע על מנת לשרוד: אמהות חד-הוריות; נשים נפגעות אלימות; משפחות בסיכון; ניצולי עינויים וסחר בבני אדם; אנשים העוסקים בזנות; ואנשים עם מוגבלות פיזית, חולים כרוניים ונפגעי נפש.
מדינת ישראל, חרף האמנות שהיא חתומה עליהן, לא מעניקה זכויות בסיסיות לקהילת מבקשי המקלט – ומשאירה אותם ללא תמיכה וללא גישה לשירותי בריאות ורווחה.

רווחה

ככלל, מבקשות ומבקשי המקלט החיים בישראל אינם זכאים להטבות ולקצבאות של הביטוח הלאומי, אף שהם אחת הקהילות המוחלשות והעניות ביותר בישראל. בעקבות דוח מבקר המדינה משנת 2014 ועתירה שהגשנו לבג"ץ, הורחבו בשנים האחרונות שירותי הרווחה במסגרות חוץ ביתיות לקבוצות בקרב מבקשי המקלט המצויות במצבי חירום – נשים קורבנות אלימות במשפחה, בעלי מוגבלויות, דרי רחוב וקורבנות סחר מוכרים. אך גישתם של מבקשי המקלט לשירותים אלה נותרה מצומצמת מאוד. לעיתים אין אפשרות לנצל את אותם מענים ספורים שלכאורה נגישים להם בגלל חסמים שונים, כגון היעדר ביטוח בריאות. מלבד נפגעות אלימות במשפחה, מבקשי ומבקשות מקלט אינם זכאים למעני רווחה בקהילה, עובדה הפוגעת ביכולתם של הפגיעים ביותר להשתקם, לצמצם את התמיכה שהם זקוקים לה ולקיים חיים עצמאיים ככל הניתן. בפועל, רוב הנזקקים לשירותי רווחה ולסיוע סוציאלי בקרב מבקשי המקלט מקבלים אותם מארגוני הסיוע.

ככלל, מבקשות ומבקשי המקלט החיים בישראל אינם זכאים להטבות ולקצבאות של הביטוח הלאומי, אף שהם אחת הקהילות המוחלשות והעניות ביותר בישראל. בעקבות דוח מבקר המדינה משנת 2014 ועתירה שהגשנו לבג"ץ, הורחבו בשנים האחרונות שירותי הרווחה במסגרות חוץ ביתיות לקבוצות בקרב מבקשי המקלט המצויות במצבי חירום – נשים קורבנות אלימות במשפחה, בעלי מוגבלויות, דרי רחוב וקורבנות סחר מוכרים. אך גישתם של מבקשי המקלט לשירותים אלה נותרה מצומצמת מאוד. לעיתים אין אפשרות לנצל את אותם מענים ספורים שלכאורה נגישים להם בגלל חסמים שונים, כגון היעדר ביטוח בריאות. מלבד נפגעות אלימות במשפחה, מבקשי ומבקשות מקלט אינם זכאים למעני רווחה בקהילה, עובדה הפוגעת ביכולתם של הפגיעים ביותר להשתקם, לצמצם את התמיכה שהם זקוקים לה ולקיים חיים עצמאיים ככל הניתן. בפועל, רוב הנזקקים לשירותי רווחה ולסיוע סוציאלי בקרב מבקשי המקלט מקבלים אותם מארגוני הסיוע.

ביולי 2021 פורסם הדוח השנתי של משרד החוץ האמריקאי בעניין סחר בבני אדם שקבע כי ישראל ירדה בדרגה במדד הטיפול בקורבנות ובמניעה של סחר בבני אדם. בין הנושאים שעלו בדו"ח צוין כי העובדה שישראל אינה בוחנת בקשות מקלט – כולל של נפגעי סחר פוטנציאליים – מותירה אותם ללא נגישות לזכויות סוציאליות, ולכן הפגיעות שלהם לעבירות סחר בבני אדם גבוהה. כמו כן, נכתב כי המצוקה הכלכלית בקרב נשים מבקשות מקלט, במיוחד נשים אריתראיות, מגבירה מאוד את פגיעותן לסחר מיני. כ-400 מבקשות מקלט נאלצו לעסוק בשירותי מין לצורך הישרדות לפני מגפת הקורונה. על פי הערכות של ממשלת ישראל, במהלך 2020 המספר גדל פי שלושה.

מגפת הקורונה והמשבר הכלכלי שבא בעקבותיה הביאו לגידול משמעותי במספר הפניות אלינו לקבלת סיוע עקב פיטורים והוצאה לחל"ת (חופשה ללא תשלום) של כ- 80% ממבקשי המקלט. מי שעד כה פרנסו את משפחותיהם בדוחק רב, הצטרפו למעגל הנזקקים לסיוע ברווחה ובדיור – סיוע שהמדינה אינה מספקת כיום. בניגוד למפוטרים ישראלים או לעובדים שהוצאו לחל"ת, מבקשי המקלט שפוטרו לא זכאים לדמי אבטלה או לפיצויי פיטורים. משבר הקורונה הוכיח עד כמה בעייתית מדיניות המותירה אוכלוסיה שלמה ללא מעמד וזכויות סוציאליות כבר קרוב ל-15 שנים: אוכלוסיית מבקשי המקלט הגיעה אל סף משבר הומניטרי, המתבטא גם בעליה במספר דרי הרחוב, בשיעורים גבוהים של חוסר ביטחון תזונתי, ודחיקת נשים למעגל הזנות. מבקשי המקלט רבים עדיין מתקשים להתגבר על המצוקה הכלכלית הקשה שיצרה שנת הקורונה, ואותות המשבר עדיין ניכרים במשפחות רבות.  

לקרוא עוד

בריאות

ישראל אינה מחילה את חוק ביטוח בריאות ממלכתי על מבקשות ומבקשי המקלט. כתוצאה מכך, אין להם גישה לשירותי הבריאות הציבוריים אלא במקרי-חירום - כשחייהם בסכנה. כדי לקבל טיפול מבקשי המקלט נאלצים לחכות להתדרדרות במצבם, שכן רק אז יזכו לטיפול בחדרי המיון. לאחר שמתייצב מצבם, הם משוחררים לבתיהם ללא המשך טיפול, מעקב או תרופות. בהיעדר אפשרות כלכלית, רובם צוברים חובות לבתי החולים עבור הטיפולים שניתנו. גם הביטוחים הפרטיים, שמותנים ביכולת עבודה ובהעסקה, אינם נותנים מענה מספק לצורכיהם הבריאותיים של מבקשי המקלט, משום שהם מחריגים מכיסוי "מצבים רפואיים קודמים" ונקטעים עם הפסקת העבודה או בשל מחלה קשה.

ישראל אינה מחילה את חוק ביטוח בריאות ממלכתי על מבקשות ומבקשי המקלט. כתוצאה מכך, אין להם גישה לשירותי הבריאות הציבוריים אלא במקרי-חירום – כשחייהם בסכנה. כדי לקבל טיפול מבקשי המקלט נאלצים לחכות להתדרדרות במצבם, שכן רק אז יזכו לטיפול בחדרי המיון. לאחר שמתייצב מצבם, הם משוחררים לבתיהם ללא המשך טיפול, מעקב או תרופות. בהיעדר אפשרות כלכלית, רובם צוברים חובות לבתי החולים עבור הטיפולים שניתנו. גם הביטוחים הפרטיים, שמותנים ביכולת עבודה ובהעסקה, אינם נותנים מענה מספק לצורכיהם הבריאותיים של מבקשי המקלט, משום שהם מחריגים מכיסוי "מצבים רפואיים קודמים" ונקטעים עם הפסקת העבודה או בשל מחלה קשה. משבר הקורונה וגל הפיטורין המאסיבי שבעקבותיו הוביל לאובדן של פוליסות הביטוח הפרטיות בקרב מבקשי המקלט, ולקטיעת הרצף הטיפולי באופן שהותיר רבים, לרבות חולים כרוניים, ללא טיפול בקהילה. כיום כ-60% ממבקשי המקלט אינם מבוטחים.

באוגוסט 2021 הודיע משרד הבריאות כי הוא פועל להסדיר ביטוח רפואי לכל מבקשי המקלט שאינם בני הרחקה. איננו יודעים עדיין אם וכיצד תקרום ההסדרה עור וגידים, אך עצם ההודעה היא צעד נכון בדרך להענקת הזכות הבסיסית לשירותי בריאות למבקשי המקלט.

לקרוא עוד

דוחות וניירות עמדה

לא נושמים לרווחה 22.10.20

תמונת מצב של השירותים החברתיים למבקשי מקלט פגיעים בישראל

זכויות מבקשי מקלט בישראל: תקציר דו"ח צללים לוועדת האו"ם לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות ספטמבר 2019

תמונת מצב - שירותי רווחה למבקשי מקלט יוני 2020

ילדי מבקשי המקלט

ילדים וחינוך באוכלוסיית מבקשי המקלט בישראל

  • כ-8,000

    ילדי מבקשי מקלט חיים בישראל, רובם בגילאים 0-10

  • רובם המוחלט

    נולדו בישראל

אוכלוסיית ילדי מבקשות ומבקשי המקלט בישראל היא פגיעה במיוחד, ורבות מזכויותיה הבסיסיות מופרות מדי יום. כמו הוריהם, גם ילדי מבקשי המקלט הם חסרי מעמד ונטולי זכויות רבות. משפחותיהם מתמודדות עם קשיי הגירה רבים ועם מדיניות מפלה הדוחקת אותם לשוליים החברתיים והכלכליים בישראל. ההדרה משירותי בריאות ורווחה של ההורים מבקשי המקלט מדרדרת משפחות רבות למצוקה כלכלית קשה שמעמידה את ילדיהם במצבי סיכון. הפערים התרבותיים, ערעור התא המשפחתי, קשיי פוסט-ההגירה, היעדר המעמד והמדיניות הממשלתית העוינת משפיעים גם הם על מצבם הרגשי של הילדים ומגבירים את הבדידות, התלישות ותחושת חוסר השייכות.

בהגיעם לגיל 18 מאבדים ילדי מבקשי המקלט אף את מעט הזכויות שיש להם כילדים – חינוך מסובסד, ביטוח בריאות מסובסד ושירותים חברתיים במצבי סיכון. הם נותרים ללא מעמד, כשכל האפשרויות להיטמע בחברה שבה גדלו ובה הם חיים – שירות צבאי או לאומי, לימודים גבוהים מסובסדים, הכשרות מקצועיות מסובסדות ואפילו רשיון נהיגה – סגורות בפניהם. 

מאז הקמת העמותה, אנו פועלים לקידום מדיניות לטובת זכויותיהם של ילדי מבקשי מקלט בתחומי החינוך, הבריאות והרווחה. אנו פועלים למיצוי זכויות והנגשת שירותים המגיעים לאוכלוסייה זו, ומסייעים בהתמודדות עם מקרים של הדרה, הפרדה ואפליה. בין השאר, בשנים האחרונות אנו שותפים לכל המאבקים למיגור ההפרדה בין ילדי מבקשי מקלט וילדי ישראלים במערכת החינוך, לרישום כל ילדי מבקשי המקלט למערכת החינוך ולתגבור הילדים לשם צמצום הפערים ההתפתחותיים והלימודיים הקשים. כמו כן, אנו מפעילים מועדון נוער שנותן מענה לנוער מקהילת מבקשי המקלט בגילאי 12 עד 19, שרבים מהם נמצאים בסיכון. המועדון מעניק לילדים סביבה תומכת ובטוחה שבה הם מרגישים אהובים ומוערכים. מעבר לפעילויות ייחודיות כמו כלבנות טיפולית, הילדים מקבלים עזרה בשיעורי בית וארוחת ערב חמה.

בריאות

בניגוד להוריהם, ילדי מבקשי מקלט יכולים להיות מבוטחים בביטוח רפואי מסובסד. עם זאת, בשל מצבם הכלכלי הקשה, ובהיעדר זכאות לגמלאות ולקצבאות, הורים רבים לא מסוגלים לשלם את דמי הביטוח המסובסדים ולבטח את ילדיהם.  

חינוך

על פי החוק הישראלי, ילדי מבקשי המקלט זכאים לשילוב מלא במערכת החינוך הישראלית - ככל ילד במדינה. מרביתם אכן משולבים כיום במסגרות כחוק, אולם במקרים מסוימים הם ממשיכים להיתקל בקשיים בירוקרטיים ובחסמים שונים בקבלה למסגרות חינוכיות ובתפקוד בהן.

על פי החוק הישראלי, ילדי מבקשי המקלט זכאים לשילוב מלא במערכת החינוך הישראלית – ככל ילד במדינה. מרביתם אכן משולבים כיום במסגרות כחוק, אולם במקרים מסוימים הם ממשיכים להיתקל בקשיים בירוקרטיים ובחסמים שונים בקבלה למסגרות חינוכיות ובתפקוד בהן.

עם זאת, אף שהילדים נולדו בארץ ורובם המוחלט לומדים במערכת החינוך הממלכתית מגיל 3, הם סובלים מפערים התפתחותיים ולימודיים קשים. פערים ועיכובים אלו נובעים, בין היתר, מהשנים בהן שהו במסגרות פיראטיות לגיל הרך ("הבייביסיטרים"), מהפרדתם מילדי ישראלים בתל אביב וביישובים נוספים, וכן מחיים במצוקה כלכלית, בצל טראומת הפליטות ובשולי החברה הישראלית. הצוותים החינוכיים מתמודדים עם הקשיים הרבים ללא גישור שפתי ותרבותי מוסדר, ללא הכשרה מתאימה, ולרוב ללא משאבים נוספים.

לקרוא עוד

רווחה

דוח מבקר המדינה ממאי 2013 העלה את החשש הממשי לפגיעה בקטינים חסרי מעמד בישראל ואת הצורך לספק להם הגנה. בדצמבר 2013 החליט שר הרווחה לשנות את המדיניות שהייתה נהוגה לגבי קטינים חסרי מעמד, שקבעה כי הם יזכו לטיפול רק במצבי סכנה. שינוי המדיניות יושם בפועל בשנת 2014, תחילת בתל אביב, ומאפריל 2016 - בכל רחבי הארץ. לפי המדיניות הנוכחית, כל ילד בסיכון, ללא קשר למעמדו המשפטי, יטופל על ידי המחלקות לשירותים חברתיים ברשות המקומית בה הוא מתגורר.

דו"חות וניירות עמדה

סוגיות מרכזיות ואתגרים בתחום החינוך דצמבר 2019

דו"ח הממפה את הצרכים ואת האתגרים של ילדי מבקשי מקלט בישראל במערכת החינוך הממלכתית. המידע, הנתונים והמסקנות בדו"ח נשענים על שיחות עם נשות חינוך, רווחה ובריאות ועם צוותים מקצועיים העובדים עם ילדי מבקשי מקלט, על שיחות עם הורי ילדים, וכן על ניסיונם המקצועי ועבודתם רבת השנים של העמותות א.ס.ף וספריית גן לוינסקי.

שילוב וקידום ילדי מבקשי מקלט במערכת החינוך - עקרונות והמלצות אוקטובר 2020

תוכנית של עמותת א.ס.ף וספריית גן לוינסקי, הדנה בדרכים לשילוב ולקידום ילדי מבקשי מקלט במערכת החינוך.

נייר עמדה - תחילת שנת הלימודים אוגוסט 2021

שאלות ותשובות

מה הפתרונות של א.ס.ף בנושא ילדים וחינוך?

ילדי מבקשי המקלט נולדו ברובם המוחלט בארץ - והם יישארו כאן. על כן, ובהתאם לעקרונות המשפט הבינלאומי והמשפט הישראלי, חלה על מדינת ישראל חובה לספק להם חינוך המותאם לצורכיהם, אשר יאפשר להם להתפתח ולשגשג. נוכח העיכובים ההתפתחותיים והלימודיים הגדולים שמהם סובלים כיום הילדים, אף שהם בעלי פוטנציאל תקין לחלוטין, על המדינה לשלבם באופן מלא במוסדות חינוך שבהם לומדים ילדי אזרחים ישראלים ולתת להם את התגבור הפדגוגי הדרוש להם כדי לצמצם את הפערים.

האם חוק חינוך חובה חל על ילדים מבקשי מקלט?

כן - ולכן הילדים זכאים ללמוד במערכת החינוך מגיל 3, ככל ילדי ישראל. גם חוק זכויות התלמיד חל על ילדי מבקשי מקלט, והוא קובע, בין היתר, כי אסור להפלות תלמידים בגלל ארץ המוצא שלהם או הרקע החברתי-כלכלי שלהם.

האם ילדי מבקשי מקלט יכולים להתגייס לצה״ל או לשירות לאומי?

מדינת ישראל לא מאפשרת כיום לילדי מבקשי מקלט להתגייס או לעשות שירות לאומי.

האם ילדי מבקשי מקלט ניגשים לבחינות הבגרות?

בהחלט כן. ילדי מבקשי מקלט לומדים במערכת החינוך מגיל 3 והם זכאים לגשת לבחינות הבגרות, ככל ילדי ישראל. עם זאת, בגלל העיכובים ההתפתחותיים והלימודיים הקשים שמהם הם סובלים, ובגלל ההפרדה הקיימת בחלק מהמקומות בין ילדי מבקשי מקלט וילדי ישראלים, חלקם לא מצליחים לסיים את התיכון עם בגרות.

האם ילדי מבקשי מקלט יכולים להוציא רישיון לרכיבה על אופניים חשמליים או קורקינט חשמלי?

כן. משרד התחבורה אישר כי הכללים החלים על כל בני 16 ומעלה המבקשים לקבל רישיון לרכוב על אופניים חשמליים או קורקינט חשמלי תקפים גם לילדי מבקשי מקלט. עם זאת, בפועל, ילדי מבקשי מקלט (ומבקשי מקלט בכלל) לא יכולים להירשם לבחינה העיונית, שהיא תנאי לקבלת הרישיון - ולכן אינם רשאים לרכוב כיום על כלים אלה.

האם ילדי מבקשי מקלט יכולים ללמוד באוניברסיטה או במכללה?

ילדי מבקשי מקלט לא זכאים ללימודים גבוהים מסובסדים או הכשרות מקצועיות מסובסדות, ולכן שכר הלימוד שעליהם לשלם הוא גבוה ביותר, ורובם מתקשים לעמוד בו. יש אוניברסיטאות שנותנות כיום מלגות, אך מדובר במספר מצומצם ביותר.

תעסוקה וזכויות עובדים

תעסוקה

מרבית מבקשי המקלט בישראל מחזיקים באשרת שהייה מסוג 2(א)5, שאינה משמשת היתר עבודה רשמי. בעבר, אף צוין על גבי האשרה כי "רישיון זמני זה אינו מהווה אישור עבודה" – אך המדינה התחייבה בפני בג"ץ כי לא תאכוף את האיסור על העסקת מבקשי המקלט ולא תקנוס מעסיקים שיעסיקו אותם. כיום, הוסר המשפט ממרבית האשרות, אך בהיעדר היתר עבודה רשמי נתקלים מבקשי מקלט רבים בחשש להעסיקם באופן מסודר ותוך הענקת מלוא זכויותיהם כעובדים. עמימות משפטית זו יצרה מצב נוח לניצול מבקשי המקלט.

על פי רוב, מבקשי המקלט מועסקים בעבודות פיזיות דוגמת ניקיון ובנייה. מדינת ישראל לא מאפשרת להם להוציא רישיונות נהיגה או רישיונות מקצועיים שונים, והכשרות מקצועיות רבות סגורות בפניהם. אפילו היתר לנהיגה באופניים חשמליים או בקורקינט חשמלי אין באפשרות מבקשי מקלט לקבל כיום, ולכן רוב האפשרויות לעבוד בעבודות אחרות, בעלות פוטנציאל רווחי ומספק יותר, חסומות בפניהם.

בהיעדר מנגנוני תמיכה וסיוע ממשלתיים, הם נאלצים לעבוד בכל מחיר והופכים לכוח עבודה זול ופגיע. רבים מהם עובדים בעבודות יומיות: ממתינים מדי בוקר במקומות איסוף למציאת עבודה כלשהי בתקווה שמישהו יאסוף אותם לכמה שעות עבודת בנייה או ניקיון. התשלום בעבודות אלה הוא במזומן, ללא כל זכויות והגנות המגיעות לעובדים לפי חוקי העבודה של מדינת ישראל.

בחודש מאי 2017, נכנס לתוקף חוק "קרן הפיקדון", שנועד להקשות עוד יותר על העסקתם של מבקשי המקלט ולהפעיל מנגנון לחץ כלכלי על מנת לדחוק אותם לעזוב את ישראל. על פי החוק, חויבו מעסיקים של מבקשי מקלט לנכות 20% משכרם ולהפקידם בחשבון פיקדון מיוחד, בנוסף ל-16% המופקדים מצד המעסיק. את הכספים בקרן הפיקדון יכלו מבקשי המקלט לקבל רק בצאתם מישראל. חוק זה פגע קשות בזכויות העובדים של מבקשי המקלט, והשפעותיו היו הרסניות מבחינה חברתית וכלכלית. הוא השפיע לרעה במיוחד על נשים, ילדים ואנשים עם מוגבלות, ומאז כניסתו לתוקף החריפה המצוקה ההומניטארית בקרב מבקשי המקלט.

בחודש אפריל 2020, במסגרת פסק דין שנתן בג"ץ בעתירת ארגוני זכויות אדם, ובהם א.ס.ף, נגד חוק הפיקדון, בוטלה החובה שבחוק הפיקדון לנכות 20% משכר מבקשי המקלט.

לקריאה נוספת

חוק הפיקדון

"מרעיבים אותי כדי שאעזוב" יולי 2018

השפעת "חוק הפיקדון" על מבקשי המקלט הפונים לעמותת א.ס.ף

נשים מבקשות מקלט

נשים מבקשות מקלט בישראל

  • כ-5,000

    נשים מבקשות מקלט

  • כ-17%

    מקהילת מבקשי המקלט הן נשים

  • יותר מ-50%

    מתוכן הן אמהות חד-הוריות

בישראל חיות כ- 5,000 נשים מבקשות מקלט מאפריקה, רובן מאריתריאה. הן נמלטו ממדינות מוצאן על רקע מלחמה או רדיפה, ורבות מהן שרדו את מחנות העינויים בסיני, שבהם עברו אונס והתעללות קשה. מבקשות המקלט מהוות מיעוט בקרב קהילת מבקשי המקלט – קהילה עם רוב גברי מובהק. ללא מעמד מוסדר, רשת ביטחון סוציאלית וייצוג במרחב הציבורי בישראל, הן מהנשים העניות והפגיעות ביותר בישראל. הן חיות בשולי החברה ונמצאות בסיכון גבוה לניצול ולפגיעה.

מבקשות מקלט חד הוריות

ההערכה היא כי יותר ממחצית מהאימהות מבקשות המקלט הן אימהות חד-הוריות - נוסף על כך שהן חסרות מעמד ותמיכה ממשלתית, הן מפרנסות ומגדלות לבד את ילדיהן. מבקשות המקלט החד-הוריות אינן זכאיות להטבות שישראליות חד-הוריות זכאיות להן - קצבת מזונות, הטבות מס, גמלת הבטחת הכנסה, סיוע בשכר דירה, ועוד. משמעות הדבר היא שלא רק שככל מבקשי המקלט, הן אינן זכאיות לזכויות והטבות שתושבי ישראל זכאים להן - כביטוח בריאות ממלכתי וגמלאות הביטוח הלאומי - הן אינן זכאיות גם להטבות הייעודיות הניתנות למשפחות חד-הוריות ישראליות.

ההערכה היא כי יותר ממחצית מהאימהות מבקשות המקלט הן אימהות חד-הוריות – נוסף על כך שהן חסרות מעמד ותמיכה ממשלתית, הן מפרנסות ומגדלות לבד את ילדיהן. מבקשות המקלט החד-הוריות אינן זכאיות להטבות שישראליות חד-הוריות זכאיות להן – קצבת מזונות, הטבות מס, גמלת הבטחת הכנסה, סיוע בשכר דירה, ועוד. משמעות הדבר היא שלא רק שככל מבקשי המקלט, הן אינן זכאיות לזכויות והטבות שתושבי ישראל זכאים להן – כביטוח בריאות ממלכתי וגמלאות הביטוח הלאומי – הן אינן זכאיות גם להטבות הייעודיות הניתנות למשפחות חד-הוריות ישראליות.

מבקשות המקלט החד-הוריות מצויות אפוא במצוקה כלכלית קשה ביותר ובעוני קיצוני: הן מתקשות לשלם את שכר הדירה ואת ביטוח הבריאות לילדיהן, חלקן אינן יכולות להרשות לעצמן או לילדיהן תחבורה ציבורית, ויש כאלו המתקשות להאכיל את המשפחה. הן עובדות בעיקר בניקיון בשכר נמוך ורבות מהן חולקות מרחב מגורים שאינו שלהן עם אנשים נוספים – קרובי משפחה, זוגות, אימהות חד הוריות אחרות וגברים מהקהילה. מצוקת הדיור והמחסור במרחב בטוח משלהן, מותירים אותן חשופות לפגיעה מינית בידי דיירים אחרים בדירה.

לקרוא עוד

נפגעות אלימות במשפחה

העוני ותנאי החיים הקשים, חוויות העבר, השינויים בהרכב המשפחתי בעקבות ההגירה, המפגש עם האוכלוסייה הקולטת והפערים התרבותיים – כל אלו מגבירים משמעותית את מצב הדחק במשפחות מבקשי המקלט ועלולים להגביר את הסיכון לנשים ולילדיהן. ואולם, חרף המצוקה הקשה, מבקשות מקלט מוצאות את עצמן ללא הגנה מספקת מפני אלימות במשפחה. עד לאחרונה הן לא זכו לליווי של המרכזים למניעת אלימות במשפחה, והמענה היחיד שניתן להן היה הגנת חירום במקלטים לנשים מוכות.

תמונת מצב

נשים מבקשות מקלט בישראל אוקטובר 2020

נטושות - מבקשות מקלט חד-הוריות בישראל מרץ 2016