סיוע הומניטרי

יותר משני עשורים של מדיניות הדרה, שלילת זכויות והזנחה ממסדית דחקו את מבקשי ומבקשות המקלט בישראל לשולי החברה והותירו רבים מהם בעוני עמוק ובמצוקה יומיומית. החוק שהפקיע 20% ממשכורותיהם (חוק הפיקדון), משבר הקורונה, ומאז – גם המלחמה – החריפו עוד יותר את מצבם. מבקשי מקלט אינם זכאים לקצבאות, לתמיכה מהמדינה או לשירותי רווחה בסיסיים. המדיניות הפוגענית של ממשלות ישראל ממשיכה למנוע מהם גישה לרשת ביטחון סוציאלי, ומותירה את הקבוצות הפגיעות ביותר – ובהן משפחות עם ילדים קטנים, חולים וקשישים – ללא מענה הומניטרי ופסיכוסוציאלי ראוי.

ב2025 פרסמנו דו"ח מחקר שערכנו יחד עם מרכז אדוה, "עניים שלא נספרים – עוני ואי ביטחון תזונתי בקרב מבקשי מקלט בישראל", מצביע על ממצאים קשים: 85% מהפליטים ומבקשי המקלט חיים באי ביטחון תזונתי, כאשר כ56% מהם סובלים מאי ביטחון תזונתי חמור. המצב הזה הוא תוצאה ישירה של מדיניות מכוונת – והוא מייצר מציאות הומניטרית קשה בלב תל אביב.

בא.ס.ף אנחנו מעניקים סיוע הומניטרי למבקשי ומבקשות מקלט מהקבוצות הפגיעות ביותר – מזון יבש, אוכל וציוד לתינוקות, סיוע כלכלי במקרי חירום, וליווי פרטני. אך הסיוע הזה, חשוב ככל שיהיה, הוא לרוב זמני ומצומצם. הדרך היחידה להבטיח את שלומם ורווחתם של מבקשי המקלט בישראל היא באמצעות שינוי מדיניות והכרה בזכויות בסיסיות – בראש ובראשונה: גישה לשירותים חברתיים ולרשת ביטחון סוציאלי.