20.12.22, ד"ר שני בר טוביה
גם בשנה החולפת לא יושם פתרון כולל וצודק עבור הפליטים מאריתריאה, מסודן ומקונגו, המונים יחד פחות מ-25 אלף אנשים ונשים. במקביל בשנה זו נוצרה קבוצת פליטים חדשה בישראל: פליטי המלחמה באוקראינה שנמלטו מאימת ההפצצות ומרדיפת המשטר הרוסי. הסעדים שהוגשו בתחילה לפליטי אוקראינה אמנם היו נדיבים בהשוואה ליחס שזכו לו הפליטים מאריתריאה ומסודן עם הגעתם לישראל. ההתגייסות של חלק ממשרדי הממשלה היוצאת ושל רבים מחברי הכנסת הקודמת וההתייחסות ל(חלק מה)פליטים כראויים לסיוע היו מבורכות.
יחד עם זאת, היבטים מסוימים של המדיניות כלפי פליטי אוקראינה האירו כבר מתחילת המשבר זרקור על רבות מהפינות האפילות ביחסה של מדינת ישראל לזרים שזקוקים להגנה. כניסת הפליטים הוגבלה על ידי משרד הפנים במכסות וחסמים שונים ומשתנים. מאז שחסמים אלו בוטלו זינק בפועל מספר המסורבים בכניסה לישראל. מי שמסורבת כניסתו סובל מהתנאים הקשים במתקן יהלו"ם ומגישה מוגבלת להליכי ערעור ומהיעדר גישה למערכת המקלט. אלו שנכנסים, מקבלים אשרות תייר זמניות שמוארכות בכל פעם לתקופות קצרצרות. במקום להעניק לפליטי המלחמה אישורי עבודה, הוכרזה לגבי העסקתם מדיניות "אי-אכיפה" (בדיוק כמו המדיניות "הזמנית" שהוכרזה לגבי הפליטים מאפריקה עוד בינואר 2011, ונמצאת בתוקף עד היום).
באופן רחב יותר, המדיניות כלפי פליטי אוקראינה מורכבת טלאים, נוצרת באופן אד-הוק, תוך שינויים תכופים, ללא עיגון בחוק או בנוהל, ומייצרת הבחנות בין קבוצות שונות בתוכם. כך, בעוד שכל אזרחי אוקראינה השוהים בישראל מוגנים מפני הרחקה, רק חלקם נהנים מזכויות וסיוע מסוימים. מוקד "צו השעה" של משרד הרווחה מסייע באופן רשמי רק למי שנכנסו לישראל אחרי יום 24.2.22 וממילא ניכר שמשאביו הולכים ומתדלדלים. ככל שחולף הזמן הצרכים של פליטי אוקראינה שנמצאים כאן הולכים וגדלים, בין היתר כי חסכונותיהם אוזלים וכך גם משאביהם של מארחיהם. למרות זאת המענים הממשלתיים רק הולכים ומתמעטים. הדמיון בין המדיניות כלפי פליטי אוקראינה והמדיניות כלפי הפליטים מאפריקה הולך וגדל.
החלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.5.2022 קובעת: "מרגע שהמדינה סבורה… כי יש ליתן הגנה לאזרחי אוקראינה, ולו הגנה זמנית במסגרת מדיניות אי הרחקה, היא מחויבת ליתן פיתרון לאפשרות הקיום הבסיסי של המבקשים, וזאת כל עוד ההגנה הקבוצתית, או מדיניות אי-ההרחקה בתוקף." מילים אלו יפות גם לגבי הפליטים מאפריקה, שחיים כאן כבר מעל עשור, מוגנים מהרחקה אבל משוללי זכויות. על המחדל הזה, ממנו סובלים פליטים משתי הקבוצות, מתווספת מדיניות התעמרות מכוונת ואקטיבית שיוחדה עד כה לפליטי אפריקה בלבד, מדיניות שמטרתה הגלויה לכל היא לדחוק אותם לעזוב את ישראל.
מאז ששר הפנים דאז אלי ישי התאווה "להמאיס את חייהם" של הפליטים מאפריקה כיוון שלגרשם הוא לא יכול, ניסה משרד הפנים להגשים את המטרה הזו במגוון דרכים, שרובן נקבעו כבלתי חוקתיות אחרי מאבקים משפטיים וציבוריים. הניסיון האחרון ביותר של משרד הפנים להמאיס את חייהם של פליטי אפריקה, הוכרז על-ידי שרת הפנים היוצאת ביום פיזור הכנסת בחודש יוני. על פי הנוהל שפורסם, מבקשי מקלט, מחזיקי אשרה 2א5, וגם פליטי אוקראינה נדרשים לעבוד בארבעה ענפים בלבד: מלונאות, בניין, חקלאות וסיעוד מוסדי. מי שעבדו במסעדה עד חודש יוני 2022 יורשו להמשיך בעבודתם. כל היתר יאלצו לחפש עבודה שממוקמת מחוץ ל-17 הערים המנויות בנוהל, שהן הערים שבהן מתגוררים מרביתם של הפליטים מאפריקה.
הנוהל החדש, שעתירה נגדו טרם הוכרעה, צפוי לפרק את המרקם הקהילתי השברירי ממילא של קהילות הפליטים למודות ההתעמרות ולהביא להתדרדרות כלכלית גורפת ולהחמרת תחושות הייאוש. ה"חזקים" שבהם יאבדו את פרנסתם ומאבקם לשרוד ולהתקדם ירד לטמיון. הפגיעים ביותר, שחלקם לא יכולים לעבוד בארבעת סוגי העבודות הפיזיות שמתיר הנוהל גם לו היו רוצים, יסבלו לא רק מאבטלה אלא גם מסיכון מוגבר להעסקה פוגענית ולניצול, לרבות ניצול לסחר וזנות. הנוהל צפוי לפגוע קשות גם בצעירים ובילדים שהוריהם פליטים. כל ילד שהוריו פליטים, גם אם נולד כאן ו/או התחנך במערכת החינוך הישראלית מגיל 3 שנים, וגם אם סיים בגרות בהצטיינות, ידע שיום למחרת סיום התיכון עליו לעבוד בבניין, בסיעוד או במלון, או לעזוב את עירו.
הנוהל צפוי לפגוע גם בישראלים רבים, כולל מעסיקים פרטיים, מוסדות ציבוריים וארגוני חברה אזרחית שיאבדו עובדים חיוניים. באופן רחב יותר, הזנחת הפליטים, וודאי מהלכים להחלשה מכוונת שלהם והתעמרות בהם, פוגעים בחברה הישראלית כולה ובפרט בתושבי האזורים בהם מתגוררים הפליטים.
כרגיל, תכליתו האמיתית של הנוהל – לייאש כי אי אפשר לגרש, נחשפה בתקשורת ולא בבית המשפט. זו תכלית פסולה מיסודה, שהרי המרחק בין לאלץ אדם לעזוב כדי לשרוד לבין לגרש הוא מרחק קטן. תכלית הנוהל על אחת כמה וכמה פסולה אחרי יותר מעשור של חיים בישראל תחת הגנה קבוצתית. הנוהל הזה גם מפר את סעיף 17(2) באמנת הפליטים, חריג ביותר ביחס למדינות אחרות, מתעלם מהנחיות מפורשות של בג"ץ בהליכים קודמים, נתקבל באופן שמעורר שאלות קשות ובתזמון בעייתי, עם פיזור הכנסת. חמור מכך: הוא נהגה כנגד מי שבכל מדינה מתוקנת מעמדם היה מוסדר כבר מזמן והיה מקנה להם הגנה מגחמות פוליטיות ומאינטרסים זרים שמקודמים על גבם.
אנחנו קוראות למשרד הפנים לבטל לאלתר את נוהל הערים האסורות ולחדול ממדיניות ההתעמרות.
בחלוף יותר מעשור של שהייה חוקית בישראל תחת מדיניות ממשלתית של "אי-הרחקה" קבוצתית, הגיע הזמן להסדיר את מעמדם של הפליטים מאפריקה, המכונים "זרים שאינם בני הרחקה" על-ידי חלק מרשויות המדינה, ולהעניק להם אשרות תושב. מצב בו משאירים אנשים ונשים במעמד ארעי ונטול זכויות במשך כל כך הרבה שנים הוא גם הרה אסון עבור האנשים והנשים הללו, גם חריג ביותר בקרב מדינות מערביות וגם פוגע בחברה הישראלית כולה.
גם בשנה החולפת מחדל בקשות המקלט נמשך. המעטים שקיבלו מעמד של תושב ארעי קיבלו אותו כי בית המשפט העליון הכיר בהשלכות המחדל הזה. בחודש דצמבר 2021, פקע המועד האחרון שבית המשפט הקציב למדינה על מנת לבחון את בקשות המקלט של יוצאי סודן שהוגשו לפני יוני 2017. בשל כך, הורה בית המשפט להעניק להם אשרת תושב, א5.
באפריל הודיעה שרת הפנים על החלטתה להסיר את ההגנה הקבוצתית מכ-400 אזרחי קונגו החיים בישראל, חלקם מעל עשרים שנים. בדיון שהתקיים בנושא בועדת הפנים של הכנסת נחשף שההחלטה התקבלה בתוך רשות האוכלוסין, מבלי להיוועץ במשרדי החוץ או המשפטים. עוד באותו דיון, בכיר ברשות האוכלוסין ציין כבדרך אגב, שבקשות המקלט של מבקשי המקלט מקונגו לא נבחנו במשך עשורים "כי הייתה הגנה קבוצתית, אז לא היה טעם לזה". אין זו פעם ראשונה שבכיר ברשות האוכלוסין למעשה מודה: הלימבו שנמצאים בו הפליטים מאפריקה מאז הגעתם לישראל הוא תוצר של מדיניות מכוונת. מחד, בקשות המקלט שלהם לא נבחנות. מאידך, ההגנה שניתנת להם היא הגנה מפני הרחקה ותו לא. הלימבו הזה נכפה גם על ילדי הפליטים, ואפילו על אלו מהם שנולדו כאן. בכל מדינה מתוקנת אחרת, הם כבר מזמן היו יכולים להתאזרח.
בהיעדר מעמד תושב, הפליטים מאפריקה וילדיהם אמנם מוגנים מפני הרחקה אבל משוללי זכויות. כך, במקום שמעמדם וזכויותיהם יוסדרו ויובהרו, המדיניות כלפיהם מורכבת טלאים טלאים, דורשת פתרונות אד-הוק ממשרדי הממשלה, הרשויות המקומיות וגופים נוספים וגורמת לנזקים, בלבול ובזבוז בכל התחומים: בריאות, רווחה וביטחון סוציאלי, חינוך ותעסוקה. הנזקים הללו מצטברים באופן מעריכי וכיום, לאחר 10 עד 16 שנים של חיים ללא מעמד מוסדר וזכויות, מצבם הכלכלי, הפיזי והנפשי של פליטות ופליטים רבים ושל ילדיהם הוא קשה ביותר.
אנחנו קוראות למשרד הפנים להעניק אשרת תושב לזרים שאינם בני הרחקה אשר חיים כאן שנים רבות, לתקן את מערכת המקלט מן היסוד כך שבקשות מקלט ייבחנו בהוגנות וביעילות ולהסדיר את מעמדם של ילדי הפליטים.
לפני כשנה וחצי שר הבריאות היוצא הכריז שבכוונתו לפעול להחלת הסדר ביטוח בריאות על בגירים שאינם בני הרחקה. המהלך טרם הושלם ופרטיו המלאים אינם ידועים. אם וכאשר יכנס ההסדר לתוקף, יהיה צריך לוודא שהוא נותן מענה גם לפליטים הפגיעים ביותר, שאחרי יותר מעשור של הזנחה ושלילת זכויות יתקשו לעמוד בדמי השתתפות גבוהים, כולל אימהות חד הוריות, קשישים, א/נשים עם מוגבלויות, דרי רחוב, נפגעות אלימות במשפחה, חולים קשים וקורבנות סחר ועינויים.
כיום, בהיעדר הסדר ביטוחי ציבורי, שירותי הבריאות הזמינים לפליטים רחוקים מלהיות מספקים. אין להם גישה לשירותי הבריאות הציבוריים אלא במקרי חירום, בחדרי המיון של בתי החולים. לאחר הטיפול בחדר המיון הם משוחררים לבתיהם ללא המשך טיפול, שיקום, מעקב או תרופות. במקביל הם צוברים חובות לבתי החולים עבור הטיפולים שניתנו להם במצבי החירום. הביטוחים הפרטיים, שמותנים ביכולת עבודה ובהעסקה, אינם מהווים מענה ראוי שכן הם כוללים כיסויים חלקיים בלבד ונקטעים עם הפסקת העבודה.
אנחנו קוראות למשרד הבריאות להוציא לפועל את ההסדר הביטוחי בהקדם ולוודא שההסדר נותן מענה בפועל גם לפגיעים ולפגיעות ביותר מקרב הפליטים – הן מבחינת סל השירותים והן מבחינת גובה הסבסוד.
קטינים שהם ילדי פליטים מבוטחים במסגרת "הסדר מאוחדת לאספקת שירותי בריאות לילדי הקהילה הזרה". אלא שבמהלך משבר הקורונה משפחות רבות צברו חובות לקופה ומתקשות לכסותם במקביל לתשלום דמי הביטוח השוטפים. לאחרונה החלה הקופה למנוע שירותים מילדים שלהוריהם נצבר חוב, ובהמשך לכך הודיעה כי מי שלא יכסו את חובם עד לאמצע דצמבר יפלטו לחלוטין מההסדר. אלפי ילדים, בכללם גם מי שסובלים מבעיות כרוניות או צרכים מיוחדים, יוותרו ללא גישה לטיפולים רפואיים חיוניים.
אנו קוראות למשרד הבריאות לגבש פיתרון מערכתי להתמודדות עם חובות שנצברו בשנות משבר הקורונה, באורח שימנע פגיעה באלפי קטינים מבוטחים ויאפשר להם להמשיך להנות מנגישות סדירה ומלאה לשירותי בריאות.
הפליטים מאפריקה ככלל אינם זכאים לקצבאות ביטוח לאומי (להוציא "קצבאות עובדים זרים") ולא לשירותי רווחה בקהילה. בשנים האחרונות, בעקבות דוח מבקר המדינה משנת 2014 ועתירה שהוגשה לבג"ץ, נפתחה חלקית האפשרות לקלוט במסגרות חוץ-ביתיות שלוש קבוצות בלבד המצויות במצבי חירום: נשים נפגעות אלימות במשפחה, אנשים עם מוגבלות ודרי רחוב. החסרונות של השמות חוץ-ביתיות, שפוגעות בתהליכי שיקום ובאוטונומיה של המושמים, ושממילא כמעט ולא מיושמות לגבי פליטים בשל חסמים שונים, ברורים וידועים. המגמה בעולם המערבי היא לסגור את המסגרות הללו ולעבור לשירותים בקהילה.
בשנה שעברה משרד הרווחה הודיע שהמרכזים למניעת אלימות במשפחה יפתחו בפני פליטות. זהו צעד מבורך, אך נזקיה של מדיניות הטלאים לא פוסחים גם על הצעד הזה. מבדיקות ראשוניות שערכנו מסתמן שלא כל מרכזי האלמ"ב מיישמים את ההנחיה ויש מרכזים שעדיין לא פתוחים לפליטות.
פליטות נפגעות אלימות, ונשים פליטות ככלל, נפגעות באופן מוגבר מהמדיניות כלפי הפליטים מאפריקה. רוב הפליטות בישראל הן אימהות וחלק ניכר מהן אימהות חד-הוריות. רובן עובדות בעבודות בשכר נמוך, בעיקר בעבודות ניקיון. הן אינן זכאיות להטבות אימהות כגון נקודות זכות במס הכנסה וקצבת ילדים, וגם לא להטבות לאמהות חד-הוריות כגון קצבת מזונות, גמלת הבטחת הכנסה, סיוע בשכר דירה ועוד. פליטות חד-הוריות רבות וילדיהן מצויים במצוקה קשה, באי ביטחון תזונתי ולעיתים בעוני קיצוני בעקבות התפרקות התא המשפחתי. רבות מהן חולקות יחד עם ילדיהן מרחב מגורים עם אנשים נוספים, והמחסור במרחב בטוח משלהן מותיר אותן ואת ילדיהן חשופים לפגיעה וניצול.
משבר הקורונה הוכיח עד כמה בעייתית מדיניות ההדרה החברתית-כלכלית שסובלים ממנה הפליטים משך יותר מעשור. עם פרוץ המגיפה והחלת הסגרים, קהילותיהם הגיעו אל סף משבר הומניטרי, שהתבטא גם בעליה במספר דרי הרחוב, בשיעורים גבוהים ביותר של חוסר ביטחון תזונתי ואף בדחיקת נשים למעגל הזנות. כפי שעולה ממחקר שהתפרסם לאחרונה, המשבר בא לידי ביטוי גם בהחמרה במצב הנפשי של רבים מהפליטים והפליטות. פליטים רבים עדיין מתקשים להתגבר על המצוקה הכלכלית הקשה והחובות שצברו בשנות הקורונה. אותות המשבר עדיין ניכרים במשפחות רבות.
אנחנו קוראות למשרד הרווחה לפתוח את המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות בפני "זרים שאינם בני הרחקה" ולתת למחלקות אמצעים להעניק להם שירותי סיוע בקהילה. אנחנו קוראות למשרד הרווחה ולמוסד לביטוח לאומי לפעול למתן קצבאות לפליטות ולפליטים אלה, ולכל הפחות לאלה הזקוקים להן ביותר – קשישים, אמהות חד הוריות ובעלי מוגבלויות.
בישראל חיים כ-8000 ילדי פליטים, רובם נולדו בישראל והם בגילאי בית ספר יסודי וקדם-יסודי. הבוגרים שבהם חוו על בשרם את הבריחה ממדינתם ואת המסע הארוך והטראומטי אל ישראל. גם אלו שלא זוכרים את המסע, או שנולדו בישראל, סובלים לעיתים מהעברה בין-דורית של הטראומות של הוריהם. בנוסף לכך, ילדי הפליטים מושפעים מהקשיים שהוריהם מתמודדים עימם לאור מצב "הלימבו" שבו הם חיים כבר שנים, שלילת זכויותיהם ודחיקתם לשוליים החברתיים והכלכליים של ישראל.
על הרקע הזה, רבים מילדי הפליטים מגיעים אל מערכת החינוך הישראלית עם פערים פדגוגיים והתפתחותיים משמעותיים, שנובעים לא פעם גם מהשהות במסגרות הפיראטיות לגיל הרך (ה"בייביסיטרים"). כמו כל ילד עם רקע הגירתי, ובפרט כאשר הרקע ההגירתי מצטלב עם קשיים אחרים כמו עוני או טראומה, הם זקוקים לסיוע מוגבר שעל פי רוב נמנע מהם. בנוסף, רשויות מקומיות מסרבות לא פעם לרשום ילדי פליטים למוסדות החינוך בתחומן ו/או כופות עליהם ללמוד במסגרות נפרדות, ללא ילדי אזרחים ישראלים. תופעת ההפרדה בולטת במיוחד בעיר תל אביב-יפו. ילדי פליטים החיים שם מרוכזים רובם ככולם בגני ילדים ובבתי ספר נפרדים. הפרדה היא הפליה פסולה והיא פוגעת ביכולתם של ילדי הפליטים לצמצם את הפערים ההתפתחותיים והלימודיים. היא תורמת לתחושת הניכור של הילדים והוריהם, מותירה אותם חשופים לגילויי גזענות ומגבירה את הסיכון לנשירה ולאימוץ התנהגויות מסוכנות. למרות זאת, בית המשפט המחוזי בחר לעצום עיניו, לא להכיר בהפרדה במוסדות החינוך בתל-אביב ולדחות את העתירה שהוגשה בגינה נגד העירייה ומשרד החינוך. ערעור לבית המשפט העליון הוגש לאחרונה.
ילדי הפליטים הראשונים שנולדו בישראל יגיעו בקרוב לגיל 16, הגיל בו ילדי אזרחים מקבלים תעודת זהות ומתחילים לתכנן את עתידם. יש לחברה הישראלית אינטרס ברור וחובה חוקית ומוסרית לעשות כל שניתן כדי לתקן את נזקי הלימבו שליווה אותם מאז לידתם כאן בישראל ולתת להם הזדמנות שווה באמת.
אנחנו קוראות למשרד החינוך להקצות משאבים לשילוב ילדי הפליטים במערכת החינוך ולוודא שבאף רשות מקומית לא מתקיימות מסגרות נפרדות.
הפליטים מאפריקה וילדיהם מועדים למצוקה כלכלית. אשרת השהייה שלהם (אשרה לפי סעיף 2א5 לחוק הכניסה לישראל) היא אשרה זמנית, דורשת חידוש תדיר ולא מהווה אישור עבודה, למרות שהעסקתם מותרת. מצב ביניים זה יוצר עמימות ומהווה כר פורה לניצולם על ידי מעסיקים, בעלי דירות ועוד.
לאורך השנים יושמו נגד הפליטים אמצעים שכוונתם המפורשת היתה לפגוע בהם כלכלית. המפורסם שבאמצעים אלו הוא "חוק הפיקדון" שנפסל בחלקו על-ידי בית המשפט העליון. שנתיים וחצי לאחר פסק הדין, פליטים טרם קיבלו את כספם חזרה. בחלק מהמקרים המעסיקים גבו את הכספים אך הכניסו אותם לכיסם במקום להפקידם בקרן הפיקדון. כספם של אחרים הופקד בקרן אך הם לא מצליחים למשוך אותו כי הם לא מצליחים לפתוח חשבון בנק. באופן כללי, הנגישות של הפליטים לשירותים בנקאיים ולאמצעי תשלום מצומצמת ביותר.
עיסוקים רבים, למשל כאלה שדורשים השכלה, רישוי מקצועי, רישיון נהיגה, או אפילו כרטיס שחקן בהתאחדות לכדורגל חסומים בפני פליטים וילדיהם. למעשה, החיים עם אשרה 2א5 הם מבוך בירוקרטי מרובה תמרורי "אין-כניסה". הרשימה של דברים שלא ניתן לעשות עם 2א5 היא אינסופית, מה שמגביל משמעותית את יכולתם להתפרנס, לחסוך כסף או לעשות שימוש בכספם.
אנחנו שבות וקוראות למשרד הפנים להעניק תושבות, ולו ארעית, לזרים שאינם בני הרחקה אשר חיים כאן שנים רבות. מעמד זה יסיר את החסמים הבירוקרטיים הרבים העומדים בפני הפליטים ויאפשר להם לחיות בכבוד, עד להסדרת מעמדם או עד שתתאפשר יציאתם בבטחה ובכבוד מהארץ.
מערכת המקלט שאינה מתפקדת, ההדרה הכלכלית, המעמד הארעי וחוסר היציבות התמידי, היעדר הנגישות לשירותי בריאות מספקים והיעדרה של רשת ביטחון סוציאלי הם כקורי עכביש הנטווים יחד למלכודת.
היחלצות אמיתית ושלמה מקורי העכביש היא כמעט בלתי אפשרית במצב הדברים הנוכחי. רק שינוי משמעותי במדיניותה של מדינת ישראל כלפי פליטים יאפשר אותה.
לפרטים נוספים: ד"ר שני בר-טוביה, פורום ארגוני הפליטים ומבקשי המקלט בישראל, 0524336487, [email protected].
חזרה למעלה
