חוק קרן הפיקדון למבקשי מקלט

בחודש מאי 2017 נכנס לתוקף חוק "קרן הפיקדון" (סעיף 4 לחוק למניעת הסתננות), שנועד להקשות על העסקתם של מבקשות ומבקשי המקלט ולהפעיל מנגנון לחץ כלכלי נוקשה על מנת לדחוק אותם לעזוב את ישראל. על פי החוק, החלו מעסיקים בישראל לנכות 20% משכר מבקשי מקלט, ולהפקידם בקרן ייעודית, בנוסף ל-16% המופקדים מצד המעסיק. על פי הוראות החוק, את הכספים בקרן הפיקדון יכולים מבקשי המקלט לקבל רק בצאתם מישראל.

המטרה בניכוי חמישית משכרם של מבקשי המקלט היתה ליצור בקרבם מצוקה – להרעיב, להחליש ולייאש את מבקשי המקלט  – עד שיסכימו לצאת ”מרצונם“ ממדינת ישראל. במשך שלוש השנים מכניסת החוק לתוקף נאלצו מבקשי המקלט, אחת הקהילות המוחלשות ביותר בישראל, לספוג גזל של 20% משכרם החודשי. את המחיר שילמו בעיקר ילדים, משפחות ואנשים מוחלשים אחרים.

הצוות של א.ס.ף היה עד להידרדרות הכלכלית והמצוקה האנושית שהביא איתו ”חוק הפקדון“. ראינו עלייה דרמטית במספר מבקשי המקלט המבקשים סיוע באוכל וחיתולים, וקיבלנו דיווחים על רעב בקרב הקהילה. תיעדנו צפיפות הולכת וגוברת בדירות מגורים, ומשפחות שמפחדות להיזרק לרחוב. דיברנו עם אנשים המתקשים להמשיך ולסייע לחלשים מהם ורשתות תמיכה קהילתיות שהולכות וקורסות. סייענו לנשים שנאלצות לעבוד בזנות. ראינו הורים שעובדים במהלך רוב שעות היום והלילה כדי להתפרנס, ילדים שנותרים לבדם או במסגרות שאינן בטוחות להם, הדרדרות במצבי בריאות ועלייה בהעסקה נצלנית והרעת תנאי עבודה – כל זאת כתוצאה מחוק הפקדון.

במרץ 2017 הצטרפנו לעתירה לבג"ץ בהובלת ארגון קו לעובד ויחד עם ארגונים נוספים נגד חוק הפיקדון. אל העתירה הצטרפו 11 ארגוני נשים וילדים בישראל כידידי בית המשפט, ובכך הביעו את עמדתם הברורה נגד החוק. בעתירה הזכרנו שבית המשפט העליון קבע בעבר כי ניסיונות הממשלה לעודד עזיבה של מבקשי מקלט הם פסולים, והתרענו לגבי ההשלכות החמורות של חוק הפיקדון.

לצד העבודה המשפטית, נאבקנו נגד החוק גם בזירה הציבורית ומול רשויות המדינה השונות. ביולי 2018 פרסמנו תמונת מצב חריפה שסיכמה את השפעותיו החמורות של החוק על מבקשי המקלט בשנה הראשונה מאז שנכנס לתוקף.

במסגרת הליך משפטי בבג“צ בדרישה לביטול החוק, הודיעה המדינה לבית המשפט שתעשה את מה שסירבה לעשות מלכתחילה בהליכי החקיקה – ותיצור תקנות להחרגה עבור ”מקרים הומניטריים“. התקנות שעברו ב-27 ביוני 2018 אמנם הקטינו את גובה תשלום הפיקדון מ-20% ל-6% לאוכלוסיות מסוימות (נשים, גברים מגיל 60 ,קורבנות סחר, קטינים ומי שיוכל להוכיח מצב קיצון בריאותי) אך הן התעלמו מהמפרנסים העיקריים בקהילה – הגברים – הן בעלי משפחות והן אלו שתומכים באנשים מוחלשים מהם.

במרץ 2020 פרץ משבר הקורונה ומבקשי מקלט רבים איבדו את פרנסתם. בעקבות הקריסה הכלכלית של קהילת מבקשי המקלט, דרשנו, יחד עם ארגוני זכויות אדם אחרים, לאפשר שימוש בכספי הפיקדון כסיוע חירום. הממשלה החלה בהליך חקיקתי שיאפשר למבקשי המקלט לקבל כ-2,700 ש"ח מדי חודש מתוך כספי הפקדון; במשך שבועות התמהמהה הממשלה באישור המהלך, ואף ניסתה ליזום תיקון להצעה המקורית, לפיו הסכום החודשי הקטן ממילא יינתן להם כהלוואה בלבד.

בזמן שהמדינה גררה את רגליה בנושא כספי הפיקדון לסיוע, ב-23 באפריל 2020 פסק בית המשפט העליון בעתירה שהגשנו נגד חוק הפקדון יחד עם קו לעובד וארגונים אחרים שלוש שנים קודם לכן. ברוב של 6 שופטים מול אחד, שופטי בג"ץ קבעו כי חוק הפיקדון אינו חוקתי ואינו מידתי להשגת היעד העיקרי שלו – עידוד עזיבת מבקשי המקלט את ישראל. בית המשפט ביטל את ההוראה לנכות 20% ממשכורות העובדים לקרן הפיקדון, והורה למדינה להשיב למבקשי המקלט את הכספים הללו, שנצברו בחשבונות הפיקדון שלהם, בתוך 30 יום.

ארגוני זכויות האדם ממשיכים להתמודד עם סוגיית ה"כספים האבודים" שנוכו ממשכורות העובדים אך מעולם לא הופקדו לחשבונות הפיקדון, סכום הנאמד במאות מיליוני ש"ח.