נשים פליטות בישראל – מרץ 2025
בישראל ישנן כ-19,500 נשים פליטות (מרביתן ממוצא אריתראי או אוקראיני, מיעוטן ממוצא אתיופי, סודני וקונקולוזי). הן מוגנות מפני גירוש והרחקה וחוסות כאן תחת הגנה קבוצתית, כלומר השהייה שלהן כאן היא חוקית. אך פרט לזכות לשהות פה הן כמעט חסרות זכויות לחלוטין, עירומות מכל מעטפת בסיסית של הגנה וביטחון סוציאליים, חוות על בשרן מדיניות מתעמרת ומפלה מצד הרשויות.
הדוח מתאר באמצעות עדויות מקוריות כיצד נשים פליטות בישראל נאלצות להתמודד יום יום עם מלאכת החיים של כולנו: לפרנס, לעבוד, לתפקד, לגור, להבריא, להשתקם, להיות אמא יחידנית, לגדל ולגדול – תוך כדי שהן תקועות במבוך שאין ממנו יציאה כשהן נטולות זכויות (כמו קצבאות ביטוח לאומי, ביטוח בריאות ממלכתי או שירותים חברתיים), חלקן כבר כשני עשורים. בעודן מתמודדות עם טראומות העבר – הן נאלצות לחיות בשולי החברה הישראלית – בעוני קיצוני – חשופות יותר מכל אזרח ואזרחית לניצול ופגיעה ביום יום. להלן פירוט קצר:
- תעסוקה ופרנסה – לנשים פליטות אין אשרות עבודה רשמיות (אף שהעסקתן מותרת), דבר שהוא כר פורה לסחר וניצול מצד מעסיקיהן. לרוב הן עובדות בעבודות פיזיות עם פוטנציאל השתכרות מוגבל כמו ניקיון, כך שאם בריאותן או כושרן אינם מאפשרים להן לבצע עבודות פיזיות, הן יוותרו ללא תעסוקה בכלל. בלא מקור הכנסה קבוע ויציב שיוכל להבטיח את קיומן, נאלצות נשים פליטות למצוא את עצמן ברחוב או ב"עבודות" המסכנות אותן. לא אחת מגיעות לא.ס.ף אימהות המאוימות להיזרק מבתיהן מאחר שהתקשו לשלם שכר דירה בחודשים האחרונים, בעקבות מצוקה כלכלית שנקלעו אליה בעל כורחן בין אם בתקופת המלחמה, ובין אם בנסיבות חיים אחרות. כמו כן, מדוח הסחר האחרון (2024) של משרד החוץ האמריקאי בעניין סחר בבני אדם, ומדוח הסחר הקודם (2023) עולה כי העובדה שישראל איננה בוחנת בקשות מקלט (גם לא של נפגעות סחר פוטנציאליות) לצד המצוקה הכלכלית שהן חוות – מגבירה את פגיעותן של הנשים הפליטות בישראל לסחר בבני אדם וזנות הישרדותית.
- דיור – מצוקת הדיור מאלצת נשים ומשפחות רבות לחיות בצפיפות רבה ולחלוק את מרחב המגורים עם אנשים נוספים – קרובי משפחה, זוגות, נשים יחידניות אחרות וגברים מן הקהילה – צפיפות שמייצרת תנאי מגורים קשים. הקושי במציאת קורת גג והמחסור במרחב בטוח משלהן, מעלים את סיכון החשיפה של הנשים וילדיהן לפגיעה בידי דיירים אחרים, או בעלי הדירות.
- בריאות – ישראל אינה מחילה את חוק ביטוח בריאות ממלכתי על פליטות.ים בישראל, כך שאין להן.ם גישה לשירותי בריאות ציבוריים, אלא במקרי קיצון מסכני חיים. גם כשהנשים הללו מצויות במצבים רפואיים חמורים (כמו סרטן, מחלת לב/ כבד/ כליות), הן נאלצות להגיע להידרדרות במצבן עד כדי כך שתקבלנה טיפול מייצב – בלבד – בחדרי המיון. אחרי ייצוב ראשוני הן תשוחררנה להתמודד עם המחלה ללא המשך טיפול, מעקב או תרופות, ועם חוב כספי לבית החולים שאין ביכולתן לשלם אותו. לפי תקנות ביטוח בריאות החדשות, פליטים.ות שהם אזרחי.ות אריתריאה, סודן ואוקראינה יהיו זכאים.ות לביטוח בריאות, אך התקנות חלות רק על קטינים.ות ובני.ות 60 ומעלה, בעלות ביטוח גבוהה יחסית. לפיכך, התקנות הללו מדירות את רובן הגדול של הפליטות.ים.
רק הנשים המועסקות (באופן חוקי) זכאיות לביטוח בריאות פרטי מטעם המעסיק. סל השירותים במסגרת ביטוח זה הינו מוגבל ואינו כולל כיסוי למצבים בריאותיים שאובחנו טרם ההרשמה לביטוח, ואינו מאפשר רצף ביטוחי במקרה של פיטורים. חשוב אף יותר, התעסוקות הזמינות עבור הנשים הללו לא תמיד מאפשרות קבלת ביטוח בריאות פרטי, שכן רבות מהן כאמור עוסקות בעבודות זמניות, מפוקפקות, שאינן מוסדרות בחוק. למותר לציין, כי לנשים שאיבדו את כושר השתכרותן בשל נכות, מחלה, תאונות וכדומה, אין אפשרות כלל להיות מבוטחות בביטוח בריאות (כיוון שאינן יכולות לעבוד ולהיות מבוטחות על ידי המעסיק), דווקא כשהן נזקקות לכך יותר מכל.
- בריאות הנפש – בשונה מאירועים טראומטיים בודדים, פליטים מתמודדים עם טראומה מתמשכת הנובעת מאירועים טראומטיים מצטברים לפני ההגירה, במהלך ההגירה וכן במדינה הקולטת (Schweitzer et al., 2006). היעדר היציבות, המצוקה המתמשכת, העבר וההווה הטראומטי (בארצות מוצאן, במסע לישראל ובישראל), לצד היעדר מעמד וזכויות לאורך כל כך הרבה זמן – מעלות סיכון להתפתחות תחלואת נפש לרבות הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).
- נערות מתבגרות – ככל שחולף הזמן, ילדות שגדלו או אף נולדו בישראל, רובן ממוצא אריתראי, נוטעות וממשיכות לנטוע פה באופן טבעי שורשים. מרביתן לא זכו להכיר את מדינת המוצא של הוריהן. הן סופגות את התרבות הישראלית ומרגישות ישראליות לכל דבר ועניין. עד גיל 18, הן זכאיות לחינוך במערכת החינוך הישראלית, אך עם הגיען לגיל 18 הן הופכות באחת מילדות לפליטות, ובעגה הממשלתית ל"מסתננות" או "זרות שאינן בנות הרחקה". הביטוי השני מדגיש את העוולה – הן נשארות זרות (ללא צפי לסיום וללא אופק), למרות שברור שלא ניתן "להרחיק" אותן.
בהיעדר מעמד, לנערות מבקשות מקלט, צופה עתיד שבו הן חסרות ביטחון כלכלי, בריאותי, תזונתי ועוד. שירות צבאי ולאומי חסום בפניהן, הכשרה מקצועית המצריכה תעודה מהמדינה סגורה בפניהן, לימודים גבוהים מוגבלים לשילוב בדמי לימוד גבוהים כתלמידות חו"ל כך שרוב התעסוקות הזמינות להן נעות בין עבודות פיזיות שלא דורשות הכשרה מוקדמת (למשל ניקיון ובנייה) לבין עבודות מפוקפקות שכאמור כרוכות בניצולן (כל זאת כאמור בהיעדר זכויות סוציאליות).
כמעט שני עשורים עומדת השאלה בעינה: מתי מדינת ישראל תפעל מתוך שיקולים חברתיים, כלכליים ומוסריים ותושיט יד לנשים הפליטות שחיות בתחומה כבר שנים? לכך מתווספות שאלות נוספות – מתי מדינת ישראל תחל לפעול בהתאם לאמנות בינלאומיות עליהן היא חתמה (ואשררה) – ובראשן אמנת הפליטים (1951), וכן האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות חברתיות ותרבותיות (1966)? מתי מדינת ישראל תפעל לפי זכויות שהיא עצמה עיגנה בחוקי היסוד, כמו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
הפליטות קורית על רקע נקודת שפל מסכנת חיים, בנסיבות כפויות שמביאות לתוצאות הרסניות של חיים ללא מעמד, הכרה או רשת בסיסית של ביטחון סוציאלי. זוהי מציאות היום יום של הנשים הפליטות בישראל, שתכנסנה בקרוב לעשור השלישי לחייהן בישראל, ולדאבוננו זו גם מציאות היום יום של הנשים האוקראיניות, שחיות בישראל כשלוש שנים, ונדרש לתקן אותה מיידית. שתי מסקנות חד משמעיות עולות מהדוח:
- יש לתת לנשים שחיות בישראל כמעט עשרים שנים אשרות שהיה ראויות שיקנו להן מעמד של פליטות. לאחר כשני עשורים שהן חיות כאן כחוק, על מדינת ישראל לבחון באופן הגון את בקשות המקלט הפרטניות שלהן ולהכיר בהן כפליטות ללא שיהוי, כפי שהתחייבה באמנת הפליטים. מעמד יאפשר להן את המינימום הבסיסי הנדרש כדי לעבוד ולקיים את חייהן בכבוד, לרבות הנגשה של כלל שירותי הבריאות והביטחון הסוציאלי הנדרשים. בהתאמה:
- יש לתת לנשים הללו מעטפת סוציאלית מלאה הכוללת קצבאות חיוניות, קצבאות ביטוח לאומי (קצבת נכות, קצבת ילד נכה, מזונות), ביטוח בריאות ממלכתי, סיוע בשכר דירה (למי שעומדת בקריטריונים הכלכליים לפי נהלי משרד השיכון), ואת מלוא השירותים החברתיים. כך לגבי הפליטות האריתראיות והסודניות, החיות בישראל כבר כשני עשורים, וכך גם לגבי הפליטות האוקראיניות (שמידרדרות לעוני, כפי שמתואר בדוח).
חזרה למעלה
