עניים שלא נספרים – עוני בטחון תזונתי ורווחה כלכלית בקרב מבקשות ומבקשי מקלט בישראל

עניים שלא נספרים – עוני בטחון תזונתי ורווחה כלכלית בקרב מבקשות ומבקשי מקלט בישראל

תודה מיוחדת לצוות לשכת הרווחה העירונית מסיל"ה של עיריית תל אביב – יפו, על השותפות באיסוף הנתונים.

בישראל מתגוררים כיום כ-73,000 פליטים המוגנים מפני גירוש, כאשר כ-60,000 מהם חיים תחת "הגנה קבוצתית" שהמדינה החלה עליהם בשל הסכנה הצפויה להם אם יוחזרו לארצות מוצאם. מבין אלו, נמצאים בישראל כ-24,000 מבוגרים וילדים מאריתריאה, כ-23,000 מאוקראינה, כ-7,000 מסודן, כ-8,000 מאתיופיה וכ-400 מקונגו. רבים מהנמנים על קבוצות אלו הגישו בקשות פרטניות למקלט כדי לקבל מעמד פליט, למעט פליטי אוקראינה, מהם נמנעת האפשרות להגיש בקשות מסוג זה. בנוסף, קיימים בישראל כ-12,000 מבקשי מקלט ממדינות אחרות, אשר אינם מוגנים במסגרת קבוצתית אלא רק באופן פרטני, זאת משום שבקשות המקלט שלהם טרם נדונו.

במחקר חדש שכתבו ד"ר מירי אנדבלד-סבג, ירון הופמן-דישון וגלעד פלומבו, ביקשו הארגונים לערוך ניסיון חלוצי להגיע לאומדנים מבוססים על במגוון תחומי חיים של האוכלוסייה הסובלת מהדרה, ומתופעות של גזענות, אפליה ומניעת שירותים חיוניים – אוכלוסיית הפליטים חסרי מעמד רשמי. 

מחקר זה הוא מחקר הנעשה לראשונה בקרב אוכלוסייה זו, שלא נסקרה בישראל מעולם (למעט סקר בודד שערך ארגון מסיל״ה בראשית תקופת הקורונה). מהמחקר עולה שורת ממצאים חמורים על מצבה של אוכלוסיית הפליטים ומבקשי המקלט החיים בישראל. יותר ממחצית מהם העידו שהם חשים במצוקה כלכלית "לעיתים קרובות". וכ-28% נוספים חשים כך "לפעמים". נתונים אלה תואמים במידה רבה את נתוני העוני האובייקטיבי היחסי (זה המחושב רשמית בישראל) ולפיו מעל למחצית הם עניים. 

מצבה של אוכלוסייה זו נבחן על פי מספר מדדים מקובלים בתחומי העוני, הביטחון התזונתי, מצב הדיור, הבריאות והתפיסות הסובייקטיביות של הפליטים את מצבם.  לצורך זאת הופץ בקרב אוכלוסיית הפליטים הנגישה יותר – זו הנזקקת לשירותיהם של ארגוני הסיוע – שאלון שממנו עובדו הנתונים. השאלון הופץ ל-249 פליטים, מהם כ-75% מהמשיבות – נשים, ורובם המכריע מתגורר באזור מרכז הארץ, מהם כ-60% בעיר תל אביב. מרבית המשיבים – כשני שלישים הגיעו מאריתראה והיתר מאוקראינה, אתיופיה וסודן.

רמת האי ביטחון תזונתי בקרב אוכלוסייה זו נושק לשיא: כ-85% מהם חיים באי ביטחון תזונתי, ובהם 55% – באי ביטחון תזונתי חמור. קשה במיוחד הוא מצבן של הפליטות מאריתריאה רק 10% מהן חיות בביטחון תזונתי, כ-30% באי ביטחון תזונתי "מתון" וכ-60% באי ביטחון תזונתי חמור. יצוין שממצאים אלו מתיישבים עם סקר שנעשה בתקופת הקורונה, ומצא כי כ-85% מהפליטים בישראל חיים באי ביטחון תזונתי.

זאת ועוד, בשעה שחישובי העוני מתרכזים בצד ההכנסה בלבד, מעלות תוצאות המחקר שערכו הארגונים כי שיעור ההוצאה על דיור מצביע על מצב חמור ביותר שלפיו מעל למחצית מההכנסה הפנויה מופנית לכיסוי הוצאות הדיור, וזאת כאשר הדעה המקובלת של מומחים בתחום כי שיעור הוצאה על דיור בגובה של יותר מ-30% מההכנסה הפנויה, נחשב כ"מגורים שאינם בהישג יד". 

המסקנה העולה מממצאי המחקר ברורה: נדרשת מדיניות ממשלתית מקיפה ודחופה להבטחת זכויותיהם הבסיסיות של מבקשי המקלט בישראל. כאשר מחצית מהמבוגרים וכרבע מהילדים באוכלוסייה זו נעדרים גישה לשירותי בריאות בסיסיים, הצורך ברשת ביטחון סוציאלית ובריאותית הוא קריטי. על המדינה לפעול בשני מישורים: ראשית, יישום מיידי של פתרונות בתחומי הרווחה, הבריאות והדיור, ושנית – הקמת מנגנון לניטור שוטף של מצב האוכלוסייה. עם זאת, הפתרון המקיף והאמיתי טמון בבחינה הוגנת של בקשות המקלט הפרטניות, כמתחייב מחתימתה של ישראל על אמנת הפליטים – צעד שיאפשר סוף סוף לאוכלוסייה זו, שנמלטה על חיה, לחיות בכבוד.