שליש מתלמידי בית ספר בדרום תל אביב לא באו לפתיחת הלימודים במחאה על קבלת ילדי זרים

ההורים שהגיעו לבית הספר "רונית אלקבץ" מתארים לחץ כבד שהופעל עליהם להשבית את הלימודים מצד מובילי המחאה. "הם ירדו נמוך", אומרת אם. יש כאלה שמאשימים את העירייה, שלדבריהם לא שיקפה את התוכניות להרכב התלמידים

השעה היא קצת אחרי שבע וחצי בבוקר, 1 בספטמבר, ומנהל תיכון "רונית אלקבץ" בכפר שלם שבדרום תל אביב, שחר פיינשטיין גבריאל, נכנס אל בית הספר. "ההתרגשות גדולה", הוא מתאר בעודו מתרוצץ הלוך ושוב בין רחבת הכניסה למבנה המרשים והחדש. סביבו, מאבטחי העירייה מוודאים סידורי בטיחות אחרונים והצוות החינוכי מתחיל גם כן להתאסף. שעה לאחר מכן יתברר כי על ההתרגשות תעיב היעדרותם של כ־60 ילדים – שליש מתלמידי בית הספר – שהוריהם החליטו שלא לשלוח אותם ללימודים במחאה על קבלת ילדי זרים לתיכון.

תיפוף הנגנים שהזמין בית הספר לכבוד פתיחת השנה מתחיל להישמע ברקע. בכל זאת, לא כל יום חונכים בית ספר חדש, בטח לא כזה שנבנה בהשקעה ניכרת באחת משכונות דרום העיר. פיינשטיין גבריאל, שעומד נרגש בפתח, רגיל לאתגרים. מאז 2019 ניהל את בית הספר היסודי בשכונת שפירא, בו למדו יחד ילדים ישראלים, רובם מרקע מבוסס, וילדים ממשפחות של מבקשי מקלט ומהגרי עבודה. השנה הוא מתחיל לנהל את בית הספר העל־יסודי החדש, שמתחיל בשש כיתות ז' וילך ויצמח עם השנים. 180 ילדים רשומים לבית הספר, ופחות מעשרה אחוזים מתוכם הם ילדי זרים.

40 דקות לפני השיעור הראשון, מגיע התלמיד הראשון ועולה עם אימו במדרגות המובילות למבואת הכניסה. כעבור דקות בודדות הוא שב על עקבותיו. "באנו רק להצטלם ליום הראשון", מבהירה האם. היא משתייכת לקבוצת ההורים שהחליטה להשבית את הלימודים במחאה על קבלת התלמידים הזרים.

הנערות והנערים הבאים שמגיעים לבית הספר לאחר מכן, מקצתם עם הוריהם, הם "שוברי השביתה". "לדעתי זו גזענות", מסביר אחד הנערים, חובש כיפה. אחת האימהות שעומדת במעלה המדרגות מבהירה שהיא מסכימה עם מטרות השביתה, אבל שהיא "לא מוכנה לעשות את זה על חשבון הילדים". בתה, עומדת נרגשת לצדה, כמעט ולא מאפשרת לה לדבר. "נמאס לי מהחופש", היא מציינת תוך שדוחקת באימה להיכנס. "יהיה לכם זמן לדבר אחר כך בבית קפה".

הורה נוסף מלווה את ביתו ומסביר שההורים השובתים פועלים מתוך כעס על עיריית תל אביב, שלדבריו לא שיקפה להם את התוכניות להרכב התלמידים של בית הספר. "נולדתי פה וראיתי את ההתדרדרות של דרום העיר", מתאר האב. "זו הזנחה מכוונת וזה לא קשור לבית הספר". הוא מזכיר גם את תבוסתה של העירייה בחודש שעבר בבג"ץ על שילוב ילדי זרים במערכת החינוך בעיר, ואומר כי הפסידה משום שהיא "עירייה מפלה". "מאוד לא אוהבים פה את העירייה", הוא מציין.

אם נוספת מפרטת יותר על הכעס כלפיי העירייה. "לקחתי בהתחלה חלק במאבק, ובעירייה לא הציגו לנו את המספרים", היא אומרת. לדבריה, הפריע לה חוסר השקיפות מצד העירייה לגבי הקבלה לתיכון, ולא ילדי הזרים עצמם. "הם התקבלו ללא מבחנים ובצורה לא הוגנת", היא טוענת. "הם יותר טובים מהילדים שלנו? יש פה ילדים מהשכונה שלא התקבלו".

האב אכן מבין את זעמם של ההורים השובתים, אך מתנגד לאופן שבו הם פועלים. "אם הם רוצים להפגין מול העירייה אני אבוא איתם, אבל ביקשתי מהילדה שלי שתלך ותחבק את אותן בנות (זרות, י"פ)", מספר ההורה. "אני בעצמי הייתי שונה. הייתי מדרום תל אביב ונחשבתי לנחות, הכרתי את הגזענות וספגתי אותה". לדבריו, "הבעיה שלי היא לא עם הזרים, אלא עם זה שלא נותנים להם הזדמנות שווה כמו לילדה שלי ואז הם נשאבים לכנופיות פשע כי אין להם מעמד או זהות".

הורים אחרים משוכנעים שביסוד מחאת ההורים עומדת גזענות ומתארים לחץ חברתי שלא להגיע לבית הספר. לדבריהם, מה שהאיץ את פתיחת המאבק היה קבלתן של תלמידות שעוטות חיג'אב. "ההורים שבוחרים לשבות שובתים, ומי שבוחרים לקבל את כולם במרחב הציבורי מגיעים", מסבירה אמא אחת. אחרת, שמלווה את בנה וכמה מחבריו שרכבו על אופניים, מצלמת בהתרגשות את התלמידים החדשים על רקע מבנה בית הספר. "אנשים באופן טבעי חוששים, אבל שחר הוא מנהל מצוין ואני סומכת עליו שיתמודד", אמרה. גם היא מתייחסת ללחץ שהפעילו מובילי המאבק ומתארת שמתייחסים להורים ששלחו את ילדיהם לבית הספר כאל "אנשים לא טובים".

בצד הרחבה, קבוצה של חמישה אבות ואמהות משוחחת על מצב בית הספר ועל השביתה שכפו חלק מההורים. "הדרך שלהם הייתה מחרידה. הם ירדו נמוך, זה היה ממש חשוך", אומרת אחת מהם. היא גם מעידה שהזדעזעה מהתוכן בקבוצת הווטסאפ המשותפת עד שנטשה אותה, כשהיא מפחדת שהתנגדות ההורים תגיע גם אליה ולילדיה. "יש לנו ילדים שנמצאים על הספקטרום האוטיסטי וילדים להט"בים", היא מציינת.

לתלמידים בתוך בית הספר הקולות האלה כבר לא הגיעו. השעה קצת אחרי שמונה וחצי, קולות התיפוף פסקו והתלמידים נכנסים לכיתות. בית הספר נפתח בסופו של דבר, אבל הוויכוח בשאלה מי ראוי ללמוד בו רק התחיל.