אחרי שלוש שנות נתק, ילדיה של פליטה מאוקראינה הגיעו לישראל – ונשלחו למעצר

שני הילדים, בני שבע ו־11, הוחזקו יחד עם סבתם תשעה ימים במתקני משמורת של רשות האוכלוסין לאחר שנמנעה כניסתם לישראל בשל "חשד להשתקעות". בית המשפט מתח ביקורת חריפה והורה על שחרורם. "היו לי שנים טובות כאן, לא יכולתי לדמיין שהמדינה תתייחס ככה לילדים שלי", אומרת האם

ילדה וילד, בני שבע ו־11, עומדים בפינת רחוב באחת השכונות הוותיקות של אור יהודה תחת שמש ישירה. בתוך התפאורה הישראלית הזאת, בין הבתים הישנים, תחנות האוטובוס והאנשים שחולפים על פניהם, ברור שהם הגיעו ממקום אחר. היא לבושה בשמלה לבנה, שיערה אסוף בקפידה. הוא מעט גבוה לגילו, עומד זקוף לצדה. הם עוד זרים לרחוב, והרחוב זר להם.

מאחוריהם עומדת אימם. הבן דומה לה מאוד, אך היא כבר נראית ישראלית מהם. שלוש שנים וחצי היא חיה כאן, אוקראינית שנמלטה מהמלחמה ומצאה בישראל בית זמני. היא למדה עברית תוך כדי העבודה בקונדיטוריה בעיר סמוכה, וממשיכה ללמוד. עכשיו היא מניחה יד אחת על כתפו של בנה, ואת השנייה על בתה. גם הסבתא עומדת לצדם.

אלה הימים הראשונים מאז שהמשפחה הקטנה הזאת התאחדה. אבל קשה עדיין למצוא בה אושר, כרגע יש בה בעיקר שקט. "זו הטראומה", מסבירה האם. לפני שבוע וחצי נחתו הילדים והסבתא בישראל, ובתשעת הימים הראשונים שלהם כאן הם הוחזקו במתקני מעצר של רשות האוכלוסין. תחילה במתקן המסורבים בנתב"ג ובהמשך בכלא גבעון. כל אותו זמן האם, שחיה בישראל כחוק, המתינה להם מחוץ לגדרות.

האם הגיעה לישראל בשנת 2022, לאחר שנמלטה מאוקראינה עם פרוץ המלחמה. מאז, כמו אלפי אזרחי אוקראינה נוספים, היא שוהה בישראל במסגרת מדיניות אי ההרחקה שמפעילה המדינה כלפי מי שנמלטו מהפלישה הרוסית. ילדיה נותרו באוקראינה עם סבתם, ורק לאחרונה הצליחה להביא אותם לישראל כדי להתאחד.

אלא שעם נחיתתם בנתב"ג הם הופנו לתשאול. בתחילתו סיפרה הסבתא כי הגיעו לישראל כתיירים, וכשנשאלה אם יש להם קרובי משפחה בישראל השיבה בשלילה. רק לאחר שבודקי הגבול הציגו בפניה מידע שלפיו אם הילדים כבר שוהה בישראל, הודתה כי באו לפגוש אותה. "היא פחדה שלא יאפשרו להם להיכנס", אמרה הבת, "שהעובדה שאני נמצאת פה תוביל לסירוב". מבחינת הרשות, השיחה העלתה חשד שמטרת הביקור אינה זמנית, אלא ניסיון להשתקע בישראל, ולכן הוחלט שלא לאפשר את כניסתם.

בדרך כלל, מסורבי כניסה מוחזקים במתקן המסורבים בנתב"ג עד להטסתם מהארץ. אלא שבמקרה הזה, שעות ספורות לאחר מכן הוגשו בשם שני הילדים בקשות מקלט. בבקשות נטען כי המשפחה נמלטה מאוקראינה בעקבות המלחמה, וכי האם חוששת גם מרדיפה על רקע עמדותיה הפוליטיות. במקביל הגישו עורכי הדין חיים צברי ותמי ברוך, המייצגים את המשפחה, ערר על סירוב הכניסה וביקשו למנוע את הרחקת המשפחה מישראל עד להכרעה.

אלא שבקשות המקלט וההליך המשפטי לא הביאו לשחרורם. במקום זאת, הילדים והסבתא הועברו ממתקן המסורבים בנתב"ג לכלא גבעון, המשמש גם כמתקן משמורת של רשות האוכלוסין לשוהים זרים. "אמא שלי התקשרה אליי בוקר לאחר מכן ואמרה שביום חמישי בלילה, בשעה 00:30, לקחו אותם לכלא. הם היו שם שלושה לילות. פעמיים ביום הרשו להם לצאת מהתא, שעה בכל פעם", מספרת האם. "הילדים היו במתח נפשי גדול מאוד. הבן שלי לא הצליח לישון בלילות".

בדיון שהתקיים בעניין המשפחה בשבוע שעבר, מתח בית המשפט המחוזי בתל אביב ביקורת חריפה על רשות האוכלוסין. "לא ייתכן כי טיעונים פורמליים יביאו לכך שילדים בני שבע ו־11 ישהו בכלא, גם אם הוא מכונה 'מתקן משמורת'", כתבה בהחלטתה השופטת מיכל אגמון־גונן. "מדובר בחדרים נעולים ואין מקום להחזיק את הילדים באופן הזה".

השופטת הורתה לרשות לשחרר את הילדים ואת סבתם, ולאפשר את כניסתם לישראל לצורך בירור בקשות המקלט. בנוסף דרשה מהרשות להגיש תצהירים מפורטים שיבהירו כיצד התקבלה ההחלטה להחזיק את הילדים במתקן, מי היה עמם במהלך הימים הללו ובאילו תנאים הוחזקו.

החזקת ילדים במתקני משמורת של רשות האוכלוסין אינה חסרת תקדים, איך היא נחשבת לצעד חריג. נהלי הרשות קובעים כי טובת הקטין היא השיקול המרכזי, וכי יש לבחון חלופות למשמורת ככל שהדבר אפשרי. במקרה הזה, אימם של הילדים שוהה בישראל כחוק, ובקשות מקלט כבר הוגשו בשמם. נסיבות אלו הפכו את המשך החזקתם בגבעון למוקד הביקורת של בית המשפט.

רשות האוכלוסין טענה מנגד כי ההחלטה לסרב את כניסת המשפחה התקבלה כדין, לאחר שהסבתא מסרה מידע כוזב ומעורר חשד. עוד טענה המדינה כי הגשת בקשות המקלט אינה מבטלת את ההחלטה על סירוב הכניסה, וכי תחילה יש לבחון את הבקשות ורק לאחר מכן להכריע אם לאפשר את כניסתם לישראל.

"היה לי קשה מאוד, מאוד. כל הזמן רציתי שהם יבואו אליי", מספרת האם בדמעות על השנים שבהן הייתה רחוקה מילדיה. "יש לנו זמנים קשים מאוד בגלל המלחמה, הרבה אנשים עוזבים את המדינה ולפעמים גם את הילדים שלהם". הימים מאז שחרור הילדים עוברים גם הם במתח גדול. "יש להם כל הזמן סיוטים, אני רואה אותם מדברים מתוך שינה", אומרת האם על ילדיה. "אני לא יודעת מה יהיה. הייתי רוצה שהם יישארו כאן, אבל אני לא יודעת מה יקרה בגלל המצב של הילדים. היו לי כאן שנים טובות, הספקתי לאהוב את המדינה, לא יכולתי לדמיין שהיא תתייחס ככה לילדים שלי".