עדויות הורים: שילוב ילדי מבקשי מקלט בבתי ספר בצפון ת"א תרם לשני הצדדים

מחקר שליווה במשך שנתיים תוכנית פיילוט לשילוב ילדים של מבקשי מקלט בבתי ספר בצפון תל אביב, מעלה כי התוכנית שיפרה באופן ניכר את רמת ההתפתחות שלהם – והיטיבה עם הילדים הישראלים שקלטו אותם. לפי עדויותיהם של הורים ישראלים, השילוב תרם לחינוך ילדיהם לערכים של שוויון, קבלת האחר וסובלנות. כמו כן, הם דיווחו כי השילוב לא פגע באיכות הלימודים בכיתה.

המחקר נערך על ידי ד"ר יעל מאיר וד"ר יעל ענב מביה"ס לטיפול, ייעוץ והתפתחות האדם, בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה, ד"ר שלי אינגדאו מהפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה וד"ר מעין רביד מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת אוקספורד. הוא מבוסס על ראיונות עומק עם 22 הורים מבקשי מקלט המתגוררים בדרום תל אביב, ועשרה הורים ישראלים המתגוררים בשכונות צפון ומרכז העיר, שילדיהם השתתפו בשנה הראשונה לתוכנית הפיילוט והסכימו לפניית החוקרות להשתתף במחקר. לתפיסת שתי קבוצות ההורים, תוכנית שילוב הילדים של מבקשי המקלט היתה מוצלחת הן מבחינה חברתית והן מבחינה פדגוגית, על אף שהפערים ההתחלתיים בין הילדים רק צומצמו, ולא נסגרו.

"הממצאים מאששים את מה שאנחנו מכירות בספרות המחקרית", אומרת ד"ר מאיר, "כאשר עושים שילוב נכון של כמה ילדים מרקע שונה עם קבוצה שמוכנה לקבל אותם, רמת הלמידה של הילדים החדשים עולה בהתאם לכיתה ולא להפך". הסיבה לכך, מסבירה ד"ר מאיר, נובעת מהאופן שבו ילדים לומדים. "הם הרבה יותר מושפעים מקבוצת השווים, שבמקרה הזה דוברת עברית, יש לה הרגלי למידה, ולילדים בה יש את המושג הזה של להיות תלמיד".

שיפור רמת החינוך

התוכנית שבה השתתפו הילדים גובשה בעירייה ובמשרד החינוך בקיץ 2023 במענה לעתירה שהגישו עו"ד הרן רייכמן מהקליניקה למשפט ומדיניות חינוך באוניברסיטת חיפה, עו"ד טל חסין מהאגודה לזכויות האזרח וארגון א.ס.ף, בשם עשרות מבקשי מקלט שדרשו לשבץ את ילדיהם באופן שוויוני במערכת החינוך בתל אביב. במסגרת התוכנית שולבו כ־90 ילדים שהוריהם מבקשי מקלט ב־11 בתי ספר בצפון ובמרכז תל אביב. זאת, לאחר עשור שבו התקיימה מדיניות של חינוך של הפרדה בפועל, כאשר, כפי שחשף תחקיר "הארץ" משנת 2020, כ־90% מילדי הזרים בעיר למדו בבתי ספר ללא ילד ישראלי אחד.

לדברי הורים מבקשי מקלט, הילדים חוו את עצם קיומו של החינוך בהפרדה בכאב ותסכול, והדבר פגע בערך העצמי שלהם. לתפיסתם, יישום התוכנית תרם באופן משמעותי לרמת החינוך של ילדיהם, שבלטה באיכותה לעומת ילדיהם האחרים שלומדים בבתי ספר מופרדים בדרום העיר. לפי ההורים, ילדיהם אלה טובים יותר בקריאה, כתיבה וחשבון, ומפגינים ביטחון עצמי מוגבר בחייהם. "בבית הספר המשלב הילד התקבל באהבה ובחיוך, היה לו הכל", סיפר אחד ההורים בריאיון שבוצע במסגרת המחקר, "לילד הגדול שלי זה גם מגיע, אבל לא נותנים לו, זה כואב. הלב שלי חצוי לשניים".

"בבתי הספר המופרדים יש עומס אדיר על המערכת, והפערים עצומים", אומרת ד"ר מאיר. "אנחנו יודעות ממחקרים שהדבר הנכון הוא לא להצמיד לילדים האלה קלינאית תקשורת או פסיכולוג, אלא לחבר אותם לילדים אחרים, שיכולים לסייע להם להתפתח ולהשלים את הפערים. בהיעדר ילדים כאלה, כשכולם סביבך בבית הספר עם פערי שפה, דיבור, קריאה וכתיבה זהים לשלך – הרבה יותר קשה להתפתח".

הערך משילוב הילדים הוא דו־סטרי, עולה מהמחקר. לפי עדויות ההורים הישראלים, הילדים המשלבים קיבלו את הילדים מדרום העיר באופן טבעי ולא ייחסו חשיבות רבה להבדלים התרבותיים והאתניים. עבורם זו היתה הזדמנות לחשוף את ילדיהם, באופן מושכל ומידתי, לאנשים שונים מהם ולהתנסות אמיתית בהכלה שלהם בכיתה משותפת. לדברי ד"ר מאיר, הערך החינוכי בפרויקט מגלם את משימת מערכת החינוך בעידן הנוכחי. "התפיסה החינוכית השתנתה, ילד לא צריך לשנן חומר כמו בעבר – אלא לפתח יכולות רחבות יותר", היא מסבירה, "ילדים צריכים לפתח יצירתיות, תקשורת טובה, ללמוד שיש נקודות מבט שונות. כשאתה לומד שיש ילד שמגיע משפה אחרת, מתרבות אחרת, שיש לו צרכים אחרים משלך – אתה לומד מזה המון".

היעדר מוכנות

עם זאת, לאורך הפיילוט נשרו ממנו לא מעט תלמידים, בדגש על משתתפי המחזור הראשון. ב2023 החלו להשתתף בתוכנית 86 תלמידים, ובסוף השנה הראשונה נותרו רק 56. לדברי דפנה ליכטמן, מנכ"לית ספריית גן לוינסקי שליוותה את קהילת מבקשי המקלט בפרויקט, הסיבה העיקרית לכך היתה עזיבה של משפחות את העיר. כמו כן, ועל אף מערך הסעות שסובסד על ידי משרד החינוך, המרחק והקושי להגיע לבית הספר בצפון העיר היווה שיקול נוסף.

במקרים מעטים נשרו תלמידים בשל תחושת זרות והיעדר מעטפת מספקת הן מבית והן בבתי הספר, שההנהלות בחלקן חשו שפרוייקט השילוב נכפה עליהן. במסקנות המחקר צוין כי יש חשיבות גדולה לבחירת בתי הספר המשלבים ומתן עדיפות לבתי ספר עם דרג ניהולי מנוסה וקהילת הורים חזקה, שייראו ערך בשילוב ויהיו מוכנים לאתגרים שבאים עימו. "כשיש שילוב בבית ספר שבו מנהל לא רוצה בזה, או כשצוותים חינוכיים קורסים מעומס, זה הופך להיות קשה", מסבירה ד"ר מאיר. "המוכנות של בתי הספר לתוכנית כזאת היא מהותית – בית ספר שרוצה בזה וההנהלה בו מחויבת אליו, היישום אצלו יהיה יותר טוב".

ככלל, לפי גורמים שהיו מעורבים ביישום התוכנית, העירייה לא נערכה כראוי להכשיר את הצוות החינוכי להתמודד עם הפערים הדרמטיים בין הילדים. כמו כן, בעקבות פרוץ המלחמה קוצצו באופן משמעותי תקציבים שהוקצו במשרד החינוך לטובת הפרויקט, לרבות פיטוריו של הפרויקטור שמונה לניהולו. פעמים רבות, טוענים הורים, הם חשו כי אין יד מכוונת רשמית והצלחת הפיילוט מונחת על כתפיהם.

לדברי ליכטמן, היעדר המוכנות בא לידי ביטוי עוד בטרם החל הפיילוט. "פנינו בכוחות עצמנו ליותר מ־400 הורים מבקשי מקלט כדי ליידע אותם ולהנגיש את הדבר הזה", היא אומרת, "בפועל, רק אנחנו עשינו את העבודה הזאת. מספרי הילדים בתוכנית היו יכולים להיות גבוהים בהרבה אם עיריית תל אביב היתה מעודדת את הרישום", היא מוסיפה. "חינוך משולב ושוויוני לא צריך להיות נתון לבחירה או להגיע רק ליודעי הסוד ששמעו על הפיילוט".

לדברי עו"ד רייכמן, "המחקר הזה מעיד על המשמעות האדירה שיש בשילוב מוקדם של ילדי מבקשי מקלט בבתי ספר ובגנים של ישראלים ותיקים". לדבריו, "הפער הבלתי נתפס – רגשית, חינוכית וחברתית – בין מי שלומד בשילוב לבין מי שנותר מאחור בגטאות חינוך שחורים, מחייב חשיבה מחודשת על קיומם של בתי הספר הנפרדים וסגירתם לאלתר".