דו"ח: מבקשי המקלט התרסקו בקורונה, "החובות הם הפחד הגדול כיום"

בישראל חיים כיום כ-30 אלף מבקשי מקלט, רובם מאריתריאה ומסודאן. בנוסף לכך, לפי ההערכות רשות האוכלוסין וההגירה, בישראל חיים כ-8,000 ילדים של מבקשי מקלט. רובם המוחלט נולדו כאן. לפי א.ס.ף, עם פרוץ המגפה איבדו כ-80% ממבקשי המקלט את מקום עבודתם בענפי המלונאות, ההסעדה והניקיון, שהיו הראשונים להיסגר. בהיעדר זכאות לדמי אבטלה ולקצבאות אחרות, הם נותרו כבר במארס 2020 ללא כל הכנסה ומצבם החל להידרדר באופן מהיר ודרמטי. רבים מהם מצאו עצמם ללא מזון וקורת גג וחובותיהם תפחו. לפי הדו"ח, אף ששיעור המובטלים בקרב מבקשי המקלט ירד בפברואר-מארס 2021 לכ-48%, מדובר בעדיין בשיעור גבוה בהרבה משיעור האבטלה באוכלוסייה הכללית.

זינוק בפניות מחד-הוריות

סימרט טקלה עבדה באריתריאה כעיתונאית ונרדפה בשל דעותיה. היא ברחה לישראל ב-2010 יחד עם בעלה. עד לאחרונה ניהלה את המרכז לנשים אריתראיות בתל-אביב והיא נמנית על מנהיגות הקהילה. "סיפור השכירות הוא בעיה גדולה", היא אומרת. "מבקשי המקלט לא יודעים את הכללים, והם לא בוטחים במשטרה שתסייע להם אם יגרם להם עוול על-ידי בעל הבית. אין אמון ברשויות. מבקשי המקלט לא מרגישים שהן יכולות לעזור להם משלוש סיבות: העדר ידע, היעדר שפה והיעדר אמון. אם המדינה לא מכבדת את זכויות האדם הבסיסיות של מבקשי המקלט, מדוע שתעזור להם במיצוי הזכויות שלהם?"

בישראל חיות לפי הערכות כ-5,000 נשים מבקשות מקלט מאפריקה, רובן מאריתריאה. הן מהוות מיעוט בתוך מיעוט, ללא מעמד מוסדר ורשת ביטחון סוציאלית. אלו הנשים העניות והפגיעות ביותר בישראל. לפי הדו"ח, שיעור הנשים בקרב הפונים לא.ס.ף מאז פרוץ הקורונה הוא יותר מ-50% ושיעור הגידול בפניות מבקשות מקלט חד-הוריות לסיוע הוא 80%. שיעור הגידול בקרב מבקשות מקלט שהידרדרו לזנות מתוך הישרדות בתקופה זו – גדל פי שלושה.

להערכת ארגוני הפליטים ומבקשי המקלט, בישראל מצויים כ-4,000 מבקשי מקלט שניצלו מסחר בבני אדם ועינויים בסיני. יוהנס, בן 38, הוא אחד מקורבנות הסחר הזה. הוא ברח מאריתריאה לסודאן, שם נחטף והובל לסיני. הוא הוחזק שם בשבי ועבר עינויים קשים במשך שנה. לאחר שגייס דמי כופר, הוא שוחרר וחצה את הגבול. בישראל הוא נכלא למשך שנה במתקן "סהרונים" ואז שוחרר. השנים שחלפו מאז לא הקהו את הכאב. כמו ניצולי עינויים אחרים, יוהנס סובל מדיכאון, חרדה והפרעת דחק פוסט-טראומטית. הוא חי בישראל כבר עשר שנים וגם סיפורו מובא בדו"ח. לדבריו, הקורונה קטעה את תהליך השיקום שלו. כשאיבד את מקום העבודה הקבוע שלו, מצבו הנפשי החל להידרדר עד כדי מחשבות אובדניות.

יוהנס עמד בקשר טיפולי עם העובדת הסוציאלית מיכל שכטר, רכזת התוכנית לליווי קורבנות עינויים וסחר בא.ס.ף, וזכה בין היתר לתווי מזון, פתיחת חשבון בנק וקבלת דמי הפיקדון. הוא לא מצא עבודה במשך חודשים, ובסופו של דבר נאלץ להסתפק בעבודה בבניין ללא תלוש משכורת וביטוח רפואי. בינואר הוא נפצע קשה אחרי שנפל מגובה של חמישה מטרים. מעסיקו התנער מאחריות. הוא אושפז למשך שבועות רבים, כשבחלקם היה מונשם ומורדם. באפריל שוחרר מבית החולים לדירה קטנה של קרוב משפחה. הוא זקוק לשיקום אורתופדי, אך אינו יכול לקבלו מאחר שאין לו ביטוח רפואי. אין לו אפשרות לממן אפילו מקל הליכה וטיפולי פיזיותרפיה.

"יש אנשים שעדיין לא חזרו לעבוד כי לא פתחו את מקום העבודה שלהם. בתי מלון למשל לא החזירו עדיין את כולם. אז יותר אנשים הולכים עכשיו לעבודות יומיות: אתה הולך לכמה שעות, עובד (בבניין, ניקיון), מקבל כסף במזומן, ללא כל מסמכים או זכויות. אנשים נמצאים באי ודאות – האם אני אמצא עבודה כמו שהייתה אז? מתי?" אומר ברקה. "גם אנשים שחוזרים עכשיו לעבודות שלהם לא יחזרו בהקדם למצב שבו היו קודם לקורונה. אפילו שנה-שנתיים לא יספיקו בגלל החובות. היו בעלי דירות שהסכימו לדחות את תשלומי דמי השכירות בכמה חודשים, אבל זה חוב שנשאר. החובות האלה זה עכשיו הפחד של האנשים".

על מצבן הקשה של הנשים החד-הוריות אחרי תקופת הסגרים, מוסיפה טקלה: "גם אם הן מצליחות לעבוד, זה בשכר מאוד נמוך. 5,000-4,000 שקל בחודש עם משפחה גדולה של ארבעה ילדים. הן לא יכולות לכסות את כל ההוצאות שלהן ואין להן גישה לתמיכה ממשלתית. זה שחזרו לעבודה – זה לא מספיק. יש להן חובות והן לא יכולות לשלם אותם בבת אחת. המשכורת החודשית לא יכולה לכסות מחיה ותשלום חובות, אז הן משלמות לאט-לאט".

לנוכח המצב, הגישה א.ס.ף לממשלה שורה של הצעות ופתרונות. בתחום הרווחה: לכלול מבקשי מקלט הסובלים ממצוקה כלכלית קשה בכל פתרון ארוך טווח לסוגיית היעדר הביטחון התזונתי בישראל; לספק למבקשי מקלט פגיעים שירותי רווחה בקהילה, לרבות שיקום תעסוקתי ומסגרות יום, וכן להקצות תקציב ייעודי לעובדות הסוציאליות המטפלות בהם ברשויות המקומיות; לספק למבקשי המקלט גישה לקצבאות הביטוח הלאומי; להנגיש באופן מלא מסגרות חוץ ביתיות למבקשי מקלט פגיעים שזקוקים וזכאים להן, באמצעות יישום ותקצוב מלאים של מדיניות משרד הרווחה בעניין. בתחום הבריאות: לתת לכלל מבקשי המקלט גישה להסדר ביטוח בריאות מסובסד. בתחום התעסוקה: לאפשר למבקשי מקלט לקבל רשיונות נהיגה והיתרים לשימוש באופניים ובקורקינטים חשמליים בכפוף לעמידה בתנאי החוק; לאפשר למבקשי המקלט לקבל רשיונות לעיסוק מקצועי בכפוף לעמידה בתנאי החוק.

"חשוב להבין שלא נגיף הקורונה אחראי להרס ולמצוקה שהביא המשבר הזה לקהילת מבקשי המקלט", מסכמת עדי דרורי-אברהם, מנהלת המחלקה לפעילות ציבורית וקידום מדיניות בא.ס.ף. "האחראית היא מדיניות ממשלתית עיקשת וחסרת הגיון. כבר 15 שנה שהממשלה מונעת ממבקשי המקלט שחיים בישראל גישה לרשת ביטחון סוציאלי, שירותים חברתיים ושירותי בריאות מלאים למרות שהם ראויים להגנה בינלאומית על-פי כל סטנדרט בינלאומי. זו גם הסיבה שישראל לא מגרשת אותם. בגלל העקשנות הזאת, מבקשי המקלט מצאו את עצמם חסרי אונים, וכפי שמראה הדו"ח שלנו, הפגיעה האנושית היא עצומה".