28.03.26, עו"ד שחר מנדיל, מקדמת מדיניות
פנייה דחופה לשר העבודה בבקשה להכללת מבקשי מקלט ופליטים במתווים לפיצוי כלכלי על רקע מלחמת "שאגת הארי"
לכבוד
שר העבודה, מר יריב לוין
מנכ"ל משרד העבודה, מר רובי שמש
הנדון: בקשה דחופה להכללת מבקשי מקלט ופליטים במתווי הפיצויים על רקע מלחמת "שאגת הארי"
הפנייה שלהלן מוגשת בשם הארגונים הבאים: היאס, המוקד לפליטים ולמהגרים, א.ס.ף, קו לעובד, האגודה לזכויות האזרח ורופאים לזכויות אדם.
אנו פונים אליכם על רקע הפגיעה החריפה, שתיגרם לאוכלוסיית מבקשי המקלט והפליטים החיים בישראל בשל המתווים המוצעים בתזכיר חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה – שאגת הארי), התשפ"ו-2026 ובתזכיר חוק התוכנית לסיוע כלכלי (פיצויים בעד נזק עקיף) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026.
תזכירי החוק מבקש להסדיר מתווה לפיצוי כלכלי למעסיקים ובאופן עקיף לעובדים, על רקע מבצע "שאגת הארי". במתכונתם הנוכחית, המתווים אינו נותן מענה לאוכלוסיית מבקשי המקלט והפליטים בישראל ויובילו לפגיעה חמורה בזכויות יסוד ולהתדרדרות מיידית למצבי עוני קיצוני עד כדי שלילת תנאי קיום בסיסיים.
הנתונים בקליפת אגוז
כ־72,000 מבקשי מקלט חיים כיום בישראל כחוק. כ־50,000 מהם נמצאים תחת "הגנה קבוצתית" בעקבות החלטת המדינה שלא לגרשם בחזרה לארצות מוצאם, בשל הסיכון הנשקף לחייהם. מרביתם מאריתריאה, מאוקראינה ומסודן. כ-8200 לערך הם קטינים, היינו ילדים עד גיל 18 להורים מבקשי מקלט. אליהם מצטרפים כ־8000 אזרחי אתיופיה שהיו מוגנים מפני הרחקה עד לחודש דצמבר 2025 ועוד כ־14,000 מבקשי מקלט ממדינות נוספות שאינם חוסים תחת הגנה קבוצתית, אך הגישו בקשות פרטניות למקלט שטרם הוכרעו ולכן גם הם מוגנים מגירוש.
על פי נתונים עדכניים ממחקר משותף של עמותת א.ס.ף ומרכז אדוה, כ-85% ממבקשי המקלט והפליטים בישראל חיים באי-ביטחון תזונתי, כאשר למעלה מ-50% מהם מצויים מתחת לקו העוני. דהיינו, מלכתחילה מצבם הכלכלי של מבקשי המקלט החיים בישראל הינו בכי רע. במציאות זו, גם אובדן זמני של הכנסה, לימים ספורים או לשבועות, עלול להוביל במהירות להצטברות חובות, לחוסר יכולת לעמוד בתשלומי שכר דירה, לאובדן מקום מגורים ולחוסר יכולת בסיסי לכלכל את עצמם ואת ילדיהם.
פגיעה כלכלית מתמשכת על רקע רצף מצבי חירום
מדינת ישראל מצויה מזה למעלה משנתיים במצב של לחימה מתמשכת, שבמהלכה הוטלו שוב ושוב מגבלות על המשק. בדומה לאירועי חירום קודמים, גם בעת הזו רבים ממבקשי המקלט והפליטים איבדו את מקורות פרנסתם. צמצום פעילות המשק, סגירת מקומות עבודה והיעדר מסגרות חינוכיות הביאו להפסקת עבודה, לעיתים ממושכת עבור עובדים רבים וביניהם מבקשי מקלט ופליטים. לא מדובר בפגיעה חד-פעמית, אלא בהצטברות של רצף מצבי לחימה, אשר הותירו את מבקשי המקלט במצוקה כלכלית מתמשכת. רבים מהם טרם התאוששו מהפגיעות הקודמות וכעת נאלצים להתמודד פעם נוספת עם אובדן הכנסה והעמקת הפגיעה במצבם.
הדרת מבקשי המקלט ממנגנוני הסיוע
אוכלוסיית מבקשי המקלט אינה זכאית למרבית מנגנוני הסיוע הכלכליים, שמפעילה המדינה בעתות חירום ובכלל זה לפיצוי בגין אובדן הכנסה, לדמי אבטלה או למענקים, שכן מנגנונים אלה מיושמים בעיקר באמצעות המוסד לביטוח לאומי, כמו גם המתווה המוצע בתזכיר החוק הנ"ל.
בעוד שעובדים בעלי אזרחות או תושבות זכאים לקבל דמי אבטלה חלקיים, מבקשי מקלט אינם זכאים להם כלל ולכן עבורם משמעותה של הוצאה לחל"ת היא אובדן הכנסה מוחלט. חוק הביטוח הלאומי מתנה את הזכאות לדמי אבטלה בקיומו של מעמד "תושב". ואולם, דרישה זו יוצרת פער בין תנאי הזכאות הפורמליים לבין המציאות בפועל, הנגזרת ממדיניות המדינה כלפי אוכלוסיית מבקשי המקלט. מרכז חייהם של מבקשי המקלט השוהים בישראל הוא מדינת ישראל: הם שוהים במדינה כדין, מונפקות להם אשרות על ידי המדינה, ילדיהם מתחנכים במערכת החינוך הישראלית, אין אופק ליציאתם מן הארץ ולרובם אין אזרחות נוספת.
חרף זאת ובהיעדר מערכת מקלט מתפקדת המכריעה בבקשותיהם (כעניין שבמדיניות) הם נותרים לאורך שנים במעמד ביניים של "מבקשי מקלט", שאינו מקנה להם הכרה כתושבים או כאזרחים. כך מתגבשת פגיעה מערכתית מתמשכת: בקשות המקלט אינן מוכרעות, מבקשי המקלט נותרים במעמד ביניים ובהיעדר הכרה פורמלית, נשללות מהם זכויות יסוד. מדובר בפער נורמטיבי מהותי, שבמסגרתו אוכלוסייה שמרכז חייה בישראל מודרת מהגנות סוציאליות בסיסיות, הן בשגרה והן בשעת חירום כאשר מדובר במי שעונים על הגדרת "תושבות בפועל".
משרד העבודה אמון על המוסד לביטוח לאומי. בסמכותו של משרד העבודה, להחריג אוכלוסיות מסוימות שלכאורה לא עונות על הקריטריונים היבשים בחוק. כפי שנכתב לעיל, מבקשי המקלט חיים בישראל באופן חוקי למעלה משני עשורים. הם מושפעים כמו כל אזרח או תושב ישראלי מן המצב המלחמתי, ומעמדם הרעוע אף הופך אותם לפגיעים יותר. יש להכיר בתושבותם בפועל על מנת שיוכלו להגיש בקשה לדמי אבטלה.
בתזכיר החוק נקבע במפורש, כי מתן הפיצויים לא יותנה בתשלום שכר העבודה לעובדים אשר נעדרו מעבודתם בשל המצב הבטחוני. מעסיק שכן יבחר לשלם שכר לעובדו, יקבל החזר רק בגין 75% מן השכר (במכפלה של 1.25 בגין עלויות מעסיק). דהיינו, המתווה קובע תמריץ שלילי למעסיקים לשלם שכר לעובדיהם, ובפועל מותיר אפשרות אחת – מתווה החל"ת ובקשה לדמי אבטלה, אפשרות שכאמור לעיל, אינה רלוונטית עבור מבקשי מקלט.
יתרה מכך תזכיר החוק קובע, כי כתנאי לקבלת הפיצוי בשל עובד מסוים, המעסיק לא ינכה ימי חופשה ממכסת ימי החופשה הצבורים של העובד בשל היעדרותו בתקופה הקובעת. מדובר בפגיעה בעובדים ובמעסיקים שבחרו לשמור על רציפות תעסוקתית, להימנע מהוצאה לחל"ת ולאפשר חזרה מידית לעבודה בתום מצב החירום. גם הוראה זו מתמרצת מעסיקים להוציא את עובדיהם לחל"ת ולבקש דמי אבטלה. פעם נוספת נקבעת פרקטיקה שמדירה את מבקשי המקלט מן האפשרות לקבלת סיוע.
מתוך הבנה, כי מתווי הפיצויים למעסיקים ולעובדים נקבעים אד הוק ובאופן רטרואקטיבי, באופן שמגביר את אי הוודאות לשני הצדדים ופוגע בייחוד בעובדים מוחלשים, בדצמבר 2024 הוגשה הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון – זכות לשכר בהיעדרות בשעת חירום), התשפ"ה-2024, שמטרתה לקבוע כי ברירת המחדל במצבי חירום תהיה תשלום שכר מלא במועד הקבוע לתשלום השכר לעובד שנעדר מעבודתו עקב הנחיות פיקוד העורף. מדינת ישראל מתמודדת עם מצבי חירום חוזרים בשנים האחרונות. חלף קידום מתווים ארעיים, יש לאמץ מתווים קבועים שיעגנו את זכויותיהם של עובדים ומעסיקים בתקופותיהם הקשות, דוגמת המתווה המוצע בהצעת החוק הנ"ל.
פגיעה זו אינה עומדת לבדה, אלא מחריפה לנוכח מאפייני התעסוקה של אוכלוסייה זו. על פי נתוני המחקר של א.ס.ף ומכון אדוה כ-62% מאוכלוסיית מבקשי המקלט עובדים בתחום הניקיון, כלומר מועסקים במתכונת שעתית, המאופיינת בהיעדר יציבות תעסוקתית ובהיקף שעות משתנה. הלכה למעשה, רבים מהם אינם מועסקים באופן זה מבחירה אלא בשל חוסר ברירה גם כאשר התפקיד אינו מצדיק העסקה שעתית. מתכונת זו הופכת אותם לפגיעים במיוחד בעתות חירום. צמצום פעילות המשק מתבטא באופן ישיר בירידה חדה ואף באובדן מוחלט של שעות עבודה, מבלי שקיים מנגנון פיצוי על ירידה בהיקף המשרה.
הדרה ממנגנוני הסיוע מחד גיסא והעסקה בלתי יציבה מאידך גיסא, מעמיקה באופן משמעותי את הפגיעה והופכת אותה למיידית וחמורה במיוחד. במצב דברים זה, המתווה המוצע צפוי להוביל להידרדרות מהירה של משפחות מבקשי מקלט, לרבות ילדיהם, למצבי עוני קיצוני ורעב.
נתונים מהשטח מצביעים כבר עתה על עלייה של למעלה מ-100% בפניות לארגוני הסיוע לשם קבלת סיוע הומניטרי ובכלל זה מזון בסיסי מאז תחילת מבצע "שאגת הארי".
פגיעה כפולה – אובדן תעסוקה מוביל לאובדן נגישות לשירותי בריאות
עבור מבקשי מקלט בגילאי העבודה (18–60), אובדן תעסוקה מוביל לא רק לאובדן הכנסה אלא גם לאובדן ביטוח הבריאות ולפגיעה בנגישות לשירותי בריאות בסיסיים. תקנות ביטוח בריאות ממלכתי לחסרי מעמד, אינן מאפשרות למבקשי מקלט בגילאים אלה להצטרף לביטוח בריאות ממלכתי, אלא אך לביטוח פרטי דרך המעסיק. הסדר זה, מלכתחילה פוגע בחולים ובפגיעים ביותר שאינם יכולים לעבוד, או במי שעובדים באופן חלקי ומזדמן, ואינם יכולים להתבטח בביטוח פרטי דרך מעסיק: מי שאיבד את כושר עבודתו; החולים במחלות כרוניות; בעלי מוגבלות; אימהות חד-הוריות לפעוטות; ניצולי עינויים, שורדי סחר ועבדות ועוד.
הפסקת עבודה, בין אם בשל פיטורים, הוצאה לחל"ת או צמצום פעילות המשק, מובילה להפסקה כמעט מיידית של הכיסוי הביטוחי, אלא אם הביטוח מוארך באופן אקטיבי על ידי מבקש המקלט או המעסיק. גם במקרים שבהם ניתן להאריך את הביטוח, מדובר בהסדר זמני ומוגבל: הארכת הביטוח אפשרית לתקופה של עד שלושה חודשים בלבד, ולאחריה הוא מופסק כליל. נוסף על כך, עלות הביטוח, העומדת על כ-450 ש"ח לחודש, מהווה חסם משמעותי עבור רבים, אשר ממילא איבדו את מקור פרנסתם ופונים לא אחת לארגוני הסיוע לצורך תמיכה בתשלום הביטוח הזמני.
בנסיבות אלה, אובדן התעסוקה מוביל באופן ישיר לשלילת הגישה לשירותי בריאות בסיסיים. המשמעות היא כי אלפי בני אדם, אשר שוהים בישראל כדין ואשר המדינה מחויבת לשלומם, נותרים ללא כיסוי רפואי מינימלי דווקא בשעת חירום, תוך פגיעה ממשית בבריאותם ובכבודם.
הפרת מחויבויותיה החוקתיות והחוקיות של מדינת ישראל
המתווה המוצע יוביל להפרת זכויות אדם בסיסיות, הנובעות מחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובהן הזכות לבריאות, גם בעניינם של חסרי מעמד, הזכות לשוויון, וכפועל יוצא מהפרתן אף את הזכות לחיים.
בנוסף, התקנות מפרות את חובת המדינה בהתאם לאמנה בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות. האמנה מעגנת את זכותו של כל אדם לבריאות גופנית ונפשית ברמה הגבוהה ביותר האפשרית, ומטילה על המדינות החברות חובה לנקוט אמצעים אפקטיביים לשם מימושה. המתווה המוצע מתעלם לחלוטין מן הצורך לדאוג לתנאי חיים בסיסיים של מבקשי המקלט וילדיהם השוהים בישראל.
יתרה מכך, המתווה המוצע יפר האמנה בדבר זכויות הילד, הקובעת כי בכל פעולה שיש לה השלכה על קטינים, בין אם מדובר בפעולה של מוסדות ציבוריים או פרטיים, ובין בידי בתי משפט, רשויות מנהל או גופים תחיקתיים, תהא טובת הילד שיקול ראשון במעלה. עיקרון טובת הילד הוא עיקרון מרכזי גם בשיטת המשפט הישראלית. היעדר מנגנוני פיצוי למבקשי מקלט, שלהם ילדים הסמוכים על שולחנם, יוביל גם את ילדי מבקשי המקלט למצבי קיצון של עוני ואי ביטחון תזונתי חמורים, בניגוד לעקרונות החוקתיים והחוקיים שמדינת ישראל מחויבת בהם.
הכרה ויישום מנגנון פיצוי למבקשי מקלט בעת חירום
ראוי להזכיר, כי המדינה כבר הכירה בעבר בצורך לספק מענה לאוכלוסייה זו במצבי חירום. במסגרת הליך משפטי שעסק בפיצוי למבקשי מקלט שפונו מבתיהם בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל", גובש מתווה ייעודי למתן מענקים לזרים החיים בישראל תחת מדיניות אי-הרחקה ואכן מבקשי מקלט שנמצאו זכאים לכך קיבלו פיצוי מן המדינה. הווה אומר, המדינה הכירה בכך שגם מי שאינם אזרחים או תושבים, אך חיים בישראל כדין ותחת הגנה, נפגעים באופן ישיר מהשלכות המלחמה ויש להעניק להם מענה מתאים. במקום לאמץ מתווה נוסף שאינו נותן מענה למבקשי מקלט, על המדינה לפעול בהתאם להכרה שכבר גובשה בעבר ולגבש הסדר הולם שימנע פגיעה והידרשות להליכים משפטיים.
סיכום והמלצות אופרטיביות
קהילת מבקשי המקלט והפליטים חיה בישראל שנים רבות, כחוק ותחת הגנה מפני הרחקה. רבים מחבריה עובדים, משלמים מיסים ומגדלים כאן את ילדיהם. בעתות חירום, הפגיעה הכלכלית אינה מבחינה בין בני אדם על פי מעמדם, אך רשתות הביטחון הקיימות כן.
לאור האמור לעיל אנו קוראים למשרדי הממשלה להבטיח, כי מתווי הפיצוי שיגובשו בעת הזו יכללו באופן מפורש גם את אוכלוסיית מבקשי המקלט והפליטים ויספקו לה מענה ישיר בגין אובדן הכנסה.
בתוך כך נדרש:
בברכה,
עו"ד שחר מנדיל | [email protected]
עמותת א.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים למבקשי מקלט בישראל ע"ר
חזרה למעלה
