בשנות ה–70 נסעתי עם חברתי לביקור קצר לניו יורק. כשהגענו שוטטנו אינספור שעות ברחובותיה כשבשלב מסוים מצאנו את עצמנו לבדנו ברחוב קטן, ומאחורינו צעד אדם שחור. בלי לחשוב אמרתי לחברתי, "תוודאי שהרוכסן בתרמיל סגור". לא עברה דקה, והאיש עקף אותנו והמשיך לדרכו, ואני נותרתי עם הבושה הגדולה מתוך הכרה שחששתי מפניו רק בגלל צבע עורו, דעותי הקדומות ואי־הכרת השונה.
אירוע זה עלה בראשי כששמעתי על הערעור שהוגש לעליון בשם ילדים מבקשי מקלט ואחרים נגד עיריית תל אביב ומשרד החינוך, בדרישה לביטול
ההפרדה הקיימת במוסדות החינוך בעיר על רקע מוצא וצבע.
לאחר מספר שנים בעשור הקודם שבהן פעלה עיריית תל אביב לשילוב ילדים מבקשי מקלט בבתי ספר בצפון ובמרכז העיר, שינתה העירייה כיוון והחלה לסגור את הילדים הללו במוסדות חינוך נפרדים. כך ויתרה על הרווח הניכר שתזכה בו אוכלוסיית התלמידים הישראלית אם הלמידה תהיה אינטגרטיבית. בראש ובראשונה האפשרות להכיר את השונה מהם ולצמצם את מרווח הבורות שלוקים בו רבים מאתנו, הניזונים מדעות קדומות והפחד הראשוני המוטמע בכולנו מהשונה והבלתי מוכר.
מרבה הצער, אין מי שלוקה בפחד זה יותר ממשרד החינוך. כפי שפורסם ב"הארץ" בימים האחרונים, משרד החינוך מקדם תוכנית לימודים ייעודית שתכין ילדי מבקשי מקלט, שנולדו בישראל, ליציאתם מהארץ. כלומר לא ניצול מערכת החינוך כדי להכיר את השונה, אלא כדי לגרש אותו.
הפרדה בחינוך איננה דבר חדש. בית המשפט העליון האמריקאי קבע כבר ב–1954 בפסק דין מכונן, כי הפרדה בחינוך על רקע גזעני איננה חוקתית, ועיגן את העיקרון ש
נפרד איננו שווה (פסק דין בראון נגד מועצת החינוך של טופיקה). עיקרון זה אף התקבע בפסיקת בית המשפט בישראל לאורך השנים. לכן קשה להבין מדוע דווקא עיריית תל אביב, המתהדרת בפתיחותה הליברלית, מאפשרת ותומכת בקיום של ארבעה בתי ספר ומספר גדול של גנים הפועלים בהפרדה מוחלטת.
חמור מכך, עוד פורסם השבוע שעיריית ת"א החליטה לשתף פעולה עם משרד החינוך בפיילוט הכולל שילוב מספר קטן של ילדים חסרי מעמד
בבתי ספר בצפון העיר במקביל לשינוי תוכנית הלימודים בבתי הספר המופרדים ותגבור לימודי אנגלית, כדי למנוע מהילדים להשתקע בארץ ולהכינם לעזיבה. לא מפתיע ללמוד שהכוחות שדוחפים לקידום התוכנית עבדו בעבר בפורום קהלת. מפתיע מאוד לגלות שעיריית תל אביב משתפת פעולה עם כוחות כמו פורום קהלת ופותחת עבורם את דלת מערכת החינוך העירונית.
בימים אלה, כשרבים בציבור נלחמים למען דמוקרטיה מהותית, יש לזכור שמאבק למען הדמוקרטיה אינו מסתכם רק בהשתתפות בהפגנות. עלינו להיאבק על כך שמערכת החינוך תחנך לדמוקרטיה ושוויון כבר מגיל צעיר, באופן שיטמיע ערכים אלה בחברה ויקשה את הערעור עליהם. עיריית תל אביב אינה יכולה לחנך לדמוקרטיה
כשבתי ספר מופרדים וילדים אינם זוכים ללמוד לצד ילדים שונים מהם. היא לא יכולה להתהדר בפלורליזם מחד ולשתף פעולה עם אנשי פורום קהלת מאידך.
בכוחו של חינוך לשוויון לחזק את הדמוקרטיה, לצמצם את הבורות, לעקור דעות קדומות, להעשיר את עולמנו ולהפוך אותנו לבני אדם טובים יותר. אך אל לנו לשכוח, שגם ההיפך הוא נכון.
הכותב הוא אב לחמישה ילדים, סב לשישה נכדים וכיהן בעבר כפרקליט המדינה
חזרה למעלה
