נציב האו"ם לפליטים בארץ: ישראל מונעת מהאוקראינים חיים בכבוד

"מלאי זכויות מוגבל"

"הדאגה המרכזית שלנו (לגבי המדיניות הישראלית, ב"פ) היא היעדר גישה עקבית וברורה כלפי אזרחי אוקראינה שברחו מהמלחמה ונמצאים בישראל", אומר הנציב לה רוטה. חוסר העקביות שהוא מתאר מתבטא בכך שישראל לא בוחנת בקשות מקלט של אוקראינים שהוגשו לפני פרוץ המלחמה, ומערימה קשיים על הגשת בקשות חדשות. היא גם לא נותנת אשרות שהייה ארוכות לפליטים, אלא מחדשת אותן בהחלטת שר, בימים האחרונים של כל חודש, למשך 30 ימים. זאת, להבדיל מהאשרות שניתנות ברוב מדינות אירופה לאלה שנמלטו מאוקראינה.

חוסר העקביות מתבטא גם בקצב שינוי ההחלטות. המדינה שינתה שלוש פעמים את מתווה הכניסה של אוקראינים לישראל, אחת מהן בעקבות פסיקת בג"ץ. בתחילת מארס, זמן קצר לאחר תחילת המלחמה באוקראינה, קבעה שרת הפנים דאז איילת שקד מתווה לפיו ישראל תאפשר ל-5,000 פליטים מאוקראינה להיכנס למדינה למטרת "אירוח באופן זמני" למשך שלושה חודשים. מאוחר יותר, בהמשך אותו החודש, הרחיבה שקד את המתווה כך שתתאפשר כניסתם לארץ ללא הגבלה של פליטים שיש להם קרובי משפחה בישראל – בכל דרגת קרבה.

כך, שלושה חודשים לאחר שהפליטים החלו להגיע אושר להם לעבוד בישראל, אך בהמשך השנה ישראל הטילה פעמיים הגבלות נרחבות על חופש העיסוק שלהם. הדבר היחיד שנותר יציב מתחילת המלחמה אלו שירותי הרווחה שמקבלים הפליטים, הכוללים ביטוח בריאות לבני 60 ומעלה. אך גם שירותים אלה מעטים ובחודשים האחרונים הם צומצמו עוד יותר, בעיקר בתחום הדיור.

"הקביעה מי נשאר במדינה ומי לא זה משהו שנמצא בידי הרשויות, ולכל ממשל יש את הדרך שלו לקבוע את זה", אומר לה רוטה. "אבל לנסות למנוע מאנשים להגיע – ואז לתת את המינימום למי שהצליח להיכנס ולהתגורר בישראל, היא גישה קשה מאוד מבחינה הומניטרית".

הניסיון של ישראל לדחוק את הפליטים אל מחוץ לגבולותיה החל עוד בתחילת המשבר. הרשויות סיפקו לפליטים ויזות תייר התקפות לשלושה חודשים ונמנעו מלהתייחס אליהם כפליטים. רוטה מסביר כי "בהתחלה הרעיון להעניק אשרות תייר למי שברחו מהמלחמה היה נראה דבר חיובי מאוד. כלומר, 'אנחנו לא רוצים להקשות בביורוקרטיה, ברור לנו שאתה מחפש הגנה זמנית, נוותר על הניירת וניתן לך ויזת תייר'. זה היה נראה טוב". בהמשך, הציפיות התבדו. "ראינו פעם אחר פעם שמתייחסים אליהם כתיירים גם במובן שמלאי הזכויות שלהם מוגבל מאוד", מסביר הנציב. "כשהם רוצים לקבל דברים בסיסיים שצריך כשאתה נשאר זמן רב יותר מתייר, הם נתקלים במנגנון ביורוקרטי שאומר – 'אתה רק תייר'".

אחת הפעולות הבסיסיות שהפליטים התקשו לעשות בשל הגדרתם כתיירים היא פתיחת חשבון בנק, מתוקף היותם חסרי מעמד. בדצמבר פנתה עו"ד ענת בן דור מהקליניקה לזכויות פליטים באוניברסיטת תל אביב למפקח על הבנקים, יאיר אבידן, וסיפרה שהצוות שלה קיבל פניות רבות בנושא. בין הפונים, היא סיפרה, היתה אישה שביקשה לפתוח חשבון בנק ונדרשה להציג "מסמך ישראלי", אחרת התבקשה לספק "אישור פליטות" והיתה גם מי שסורבה בטענה שרישיון הישיבה שלה אינו מוטבע בדרכון. בין הפונות היו גם נשים שהציגו דרכון תקף ומסמכי זיהוי אוקראיניים אחרים, ולמרות זאת בקשתן לפתיחת חשבון סורבה. מכתבה של בן דור למפקח טרם נענה.

סוגיה נוספת שמקשה על התנהלות הפליטים בארץ היא התעסוקה. למעשה, ישראל מעולם לא נתנה אשרות עבודה לאוקראינים אלא הנהיגה מדיניות של אי-אכיפה כלפי המעסיקים. המדיניות העמומה הזו, לצד אשרות השהייה שניתנות לזמן קצר בכל פעם, מקשה על מעסיקים גדולים ומוסדיים לספק עבודה לאוקראינים. קשיים נוספים מתעוררים גם בשל הנוהל המגביל את תעסוקתם של הפליטים ב-17 יישובים בארץ, כשהפליטים האוקראינים מרוכזים בשבע מהם.

"הגזירות האלו מגבירות את הסיכון שלהם להעסקה פוגענית ומנצלת, לסחר בבני אדם ולזנות הישרדותית", קבעה עו"ד אורלי לוינזון-סלע מארגון הסיוע לפליטים א.ס.ף בנייר עמדה לציון שנה למלחמה. בארגון ממליצים למדינה להאריך את אשרות השהייה של האוקראינים לשישה חודשים, כדי לסייע להם למצוא תעסוקה הוגנת וחוקית.

ארגון הסיוע לפליטים היא"ס ערך סקר בקרב 140 פליטות ופליטים בקיץ שעבר, עוד בטרם נכנסו כל הגבלות התעסוקה לתוקפן. 88% מהעונים על הסקר הן נשים בגילי עבודה והממצאים מעידים כי 40% מהפליטות עובדות, 55% מהן בניקיון. מבין הפליטות שיש להן תואר אקדמי, 51% מובטלות ו-29% עובדות בניקיון ובטיפול בילדים.

ההגבלות על התעסוקה הן אחת הסיבות לכך ש-36,468 פליטים אוקראינים עזבו בינתיים את ישראל, כך לפי משרד הרווחה. "מי שהוחלט שהוא נשאר כאן באופן חוקי צריך לקבל את היכולת המינימלית לקיים חיים בכבוד", מבהיר הנציב לה רוטה. "אף אדם לא רוצה להסתמך על מישהו אחר. אנשים רוצים לעבוד". במשרד הרווחה סייעו מתחילת המלחמה ל-16,622 פליטים אוקראינים, כש-67% מהם ביקשו סיוע במזון. מדובר בפחות ממחצית מהפליטים שהגיעו לישראל, ולפי הערכות מספר הנזקקים לסיוע מקרבם היה גבוה הרבה יותר.

בריאיון עמו מתייחס הנציב גם לתנאים במתקן המעצר של רשות האוכלוסין בנתב"ג, מתקן יהלו"ם, המיועד למסורבי כניסה לארץ. "שדה התעופה לא תוכנן למטרות של כליאה, אין שום תיעוד היסטורי לדבר כזה", אומר לה רוטה. מעמדה של הנציבות מאפשר לאנשיה להיכנס למתקן המעצר לצורך פיקוח, ואלה אכן ביקרו באופן מתואם במקום וכן במלון דן שבו שהו פליטים בתנאי מעצר בתקופת השיא של הכניסות לישראל. "אנחנו רואים בהחזקה של ילדים עם הוריהם בחדרים צפופים במשך ימים דבר לא ראוי", מבהיר הנציב, "מתקן מעצר הוא אינו מקום ראוי לילדים".

ערב הבחירות האחרונות בישראל הציף לה רוטה את הקשיים של הפליטים בשיחות עם בכירים במשרדי הממשלה השונים. "הם אמרו לי 'תראה, יש להם הגנה באירופה, למה הם צריכים להגיע לכאן?' אני חושב שזה חלק מסולידריות שהיינו רוצים לראות יותר ממנה מישראל", הוא אומר. "אם אתה מסתכל על המספרים, ומשווה מה שקורה במדינות הקרובות יותר לאוקראינה לבין מה שקורה בישראל, אני חושב שמספר האנשים שהגיעו לכאן אינו בלתי ניתן לניהול. יש כאן גם הקשרים רגשיים ותרבותיים לאוכלוסייה שכבר נמצאת במדינה".

לא טעות, מדיניות

לה רוטה נכנס לתפקידו בארץ באוגוסט האחרון, לאחר 35 שנות עבודה באו"ם אותן העביר ביותר מ-13 מדינות, ובהן בולגריה, אתיופיה, סודאן וצ'אד. ניסיונו העשיר בטיפול בפליטים הביא אותו לישראל, מדינה שאינה מסייעת לאוכלוסייה הזו ברוחב לב. מלבד הבעיות של הפליטים האוקראינים, על שולחנו של הנציב מונחים גם הקשיים של מבקשי המקלט האפריקאים השוהים בישראל כ-15 שנים, שהסיוע שניתן להם מועט עוד יותר מזה שניתן לאוקראינים. לדבריו, אלה חווים את המדיניות הישראלית ככזו היוצרת חוסר ודאות מתמיד.

"הפער הכי גדול שאני מוצא בישראל בנוגע לכל מבקשי המקלט זה חוסר בהירות מכוון", אומר לה רוטה. "אתה מבקש מקלט, אין לך ביטוח בריאות, מחר יירד גשם ותיפול מהאופניים שלך בדרך למשלוח שאתה עושה בוולט, מה אתה יכול לעשות מלבד למות ברחוב? אתה חייב לגשת לבית חולים, אין לך שום גיבוי אלא אם אתה שם כסף בצד בתוך מזרן. הכל לא ברור".

לה רוטה מדגיש כי מבקשי המקלט "נאבקים בישראל בהיעדר ביטוח בריאות או שירותים סוציאליים. אנשים מתקשים למצוא עבודה, היכולת שלהם להתפרנס בכבוד נפגעת". הוא מציין כי הופתע מעט מההתנהלות המעורפלת של ישראל, לאור הישירות המזוהה עם ישראלים. "הישראלים הם אנשים כנים", אומר לה רוטה. "אני הולנדי, גם ההולנדים כנים מאוד. זה משותף לנו תרבותית. אני אוהב את זה שמדברים ישר והכל על השולחן".

בשפתו הדיפלומטית ממשיך הנציב ומבקר את הרשויות הישראליות שדוחות את הרוב המוחלט של בקשות המקלט, ואת רובן כלל לא בוחנות. הוא חוזר על הטענה הרווחת שלפיה הישראלים צריכים לנהוג אחרת בסוגיה הזו בשל ההיסטוריה שלהם. "זה לא טיעון שפוליטיקאים אוהבים לשמוע", הוא אומר, ומזכיר את אמנת הפליטים שישראל היתה ממנסחיה, וחתמה עליה ב-1954. לה רוטה מדגיש כי "לכל אומה יש תפקיד במערכת של סולידריות בינלאומית. זו לא טעות שבישראל אין מדיניות מוסדרת (ליישום האמנה, ב"פ), זו מדיניות מכוונת של ערפול. הממשלה הישראלית יעילה, היא לא 'שכחה' לקבוע מדיניות בעניין בקשות המקלט".

כיום, לה רוטה צריך להתמודד עם הקשיים שהוא מתאר כשרבים מחברי הממשלה דוגלים במאבק בזרים ובמבקשי מקלט. בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לציונות הדתית, למשל, נקבע שהמפלגות יקדמו חוק יסוד: הגירה, ובו סעיף שיגביל את זכות העמידה של זרים בפני בתי המשפט, וסעיף נוסף שלפיו ניתן יהיה להחזיק אדם שנכנס לישראל שלא כדין במעצר ללא הגבלה – עד שיעזוב את הארץ. חוקים דומים נפסלו בעבר בבג"ץ, אך התוכנית להחלשת מערכת המשפט שמקדמת הממשלה עלולה למנוע מהשופטים את היכולת להתערב בנושא בעתיד.

"אנחנו מודעים למה שעשוי לקרות, אבל קשה להתייחס לכך כשזה לא קונקרטי", אומר לה רוטה. "ברגע שזה יקרה, אנחנו נהיה מוכנים להגיב. אבל קשה לי לחשוב על נסיבות מכל סוג שהוא שיכולות להצדיק מעצר ללא הגבלת זמן כשמדובר בסוגיות הגירה, ללא הרשעה בפשע. זה גם לא כל כך הגיוני מבחינת ישראל – זה יקר מאוד להשאיר אדם בכלא לנצח". הנציב מוסיף שמימוש התוכניות האלה, לצד ההגבלות הקיימות, ידחק את מבקשי המקלט לשוליים ויגזור עליהם, לדבריו, חיים עלובים. "זה משמעותי מבחינתנו", הוא מבהיר, "זו תהיה הפרה בוטה של הדברים הבסיסיים שאנחנו מצפים מכל מדינה שיש בה מערכת מקלט".