נמלטו מקונגו לישראל כפעוטות – וכעת עומדים בפני גירוש, לבדם: "לא עשיתי רע לאף אחד"

06.09.26, שירה קדרי-עובדיה, Ynet

גירוש ועזיבה מרצון

ילדים ובני נוער

מדינות מוצא

מדיניות ממשלת ישראל

אביהם של מישל (22) וג'ונתן (24) נרדף בקונגו על רקע פוליטי, ובקשת המקלט שלו לא הוכרעה עד היום – אבל שני ילדיו הבוגרים נדרשו לעזוב את ישראל בתוך שבוע, אחרי ריאיון של 20 דקות שבו לא ידעו להסביר ממה ברחו. היעד: ארץ שבה משתוללת כעת מגפת האבולה הקטלנית בתולדותיה. בית הדין הקפיא בינתיים את ההחלטה. מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר: "בקשות המקלט נבחנו, כל אחת לגופה"

את ההודעה שעליה לעזוב את ישראל ואת הוריה בתוך שבוע בלבד, קיבלה מישל בת ה-22 במהלך משמרת עבודה בחנות בגדים ביהוד. "הרגשתי פחד, הלם. בכיתי המון. לא הבנתי למה מגרשים אותי, בזמן שההורים והאחים הקטנים שלי נמצאים בישראל. לא עשיתי רע לאף אחד".

ההודעה, שנמסרה בתחילת החודש, תפסה את מישל בהפתעה גמורה: רק יומיים קודם לכן נערך הריאיון שאליו זומנו היא ואחיה, ג'ונתן (לבקשתם, השמות בדויים) בן ה-24, ברשות האוכלוסין וההגירה.

האחים גדלו בישראל מאז היו בני שלוש וחמש, אבל כל מה שיש בידיהם היום הוא אשרה זמנית, שצריך לחדש מדי כמה חודשים. בלי מעמד מוסדר אי אפשר להתגייס, להוציא רישיון נהיגה או להירשם ללימודים אקדמיים. אפילו לחו"ל הם אינם יכולים לטוס, שכן לאחר יציאתם מהארץ לא יהיו רשאים לחזור.

ההליך שהשניים פתחו מול הרשות, נועד לחלץ אותם מהמצב הזה ולהעניק להם מעמד יציב שיאפשר להם, סוף סוף, לבנות חיים במדינה היחידה שהם מכירים.

ובכל מובן אחר הם ישראלים לכל דבר: התחנכו במערכת החינוך, הוציאו תעודת בגרות והשתתפו בתנועות נוער. הוריהם כמעט לא שיתפו אותם בנסיבות שהביאו את המשפחה לישראל, והאחים היו בטוחים שאינם שונים מחבריהם לתיכון.

רק בהדרגה הם גילו את מצבם. למשל, כשבבית הספר הוצע למישל, תלמידה מצטיינת, להשתתף במשלחת לחו"ל, ההורים אמרו לה שלא תוכל לנסוע. "חשבתי שזה בגלל שאין כסף. רק אחר כך גיליתי שזה בגלל שאין לי אזרחות", היא מספרת.

האסימון נפל סופית כשחבריה לשכבה החלו לקבל צווי גיוס, ותיבת הדואר שלה נותרה ריקה. "לקח לי זמן להשלים עם זה", היא אומרת בריאיון שנערך בסלון בית המשפחה בבת ים. "התחלתי להתרחק מהחברים שלי, התנתקתי מכולם, התחלתי להתבודד. כמעט הפסקתי ללכת לבית הספר. התביישתי".

בלי תקווה, בלי עתיד אבל עם חלום

כדי להבין איך הגיעו לכאן, צריך לחזור כמעט 20 שנה אחורה, לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. אביהם של מישל וג'ונתן תמך במפלגה שהפסידה בבחירות, ומצא את עצמו נרדף על ידי השלטון: חטיפות, עבודות כפייה ועבדות מינית היו באותן שנים מנת חלקם של מי שנמצאו בצד הפוליטי הלא נכון. "לקחתי את המשפחה שלי וברחתי", משחזר האב.

במשך שנים מדינת ישראל הכירה בכך שאי אפשר להחזיר את הפליטים מקונגו לארצם, והעניקה ל-400 חברי קהילת הקונגולזים שנמלטו ארצה, הגנה קבוצתית מפני גירוש. במקביל, הגישו ההורים בקשה פרטנית להכרה כפליטים, אלא שבשל היעדר טיפול הבקשה לא הוכרעה מעולם, חרף השנים הרבות שחלפו.

ב-2022 המדינה ביטלה את ההגנה הקבוצתית שניתנה עד אז לקהילה. "המצב ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו השתפר, ולא קיימת עוד הצדקה למדיניות אי-הרחקה גורפת שהוחלה על אזרחי המדינה השוהים בישראל", נומקה ההחלטה ברשות האוכלוסין וההגירה, שהתחייבה כי בקשות המקלט ייבחנו מעתה באופן פרטני. בקשת אביהם של מישל וג'ונתן, כאמור, לא נבחנה עד היום.

כך נולד המלכוד המשפחתי: ההורים, שבקשתם תלויה ועומדת, ממשיכים לשהות בישראל עם אשרה זמנית המתירה להם לעבוד. האחים הקטנים, ילידי ישראל, שוהים כאן כחוק מכוח מעמדם של ההורים.

אבל מישל וג'ונתן בגרו, וכבגירים שוב אינם חוסים תחת מעמד הוריהם. האשרה הזמנית שבידיהם מאפשרת להם להתקיים, אך לא לחיות כמו כל אזרח אחר במדינה – והם נאלצים להסתפק בעבודות זמניות, שימוש בתחבורה ציבורית בלבד, והיעדר אופק לעתיד טוב יותר כמו ישראלים אחרים בני גילם.

ודווקא חלומות יש להם. מישל, שמדברת עברית רהוטה, רוצה ללמוד קונדיטוריה. ג'ונתן חולם על קריירה בעולם הספורט, אולם בשם האיסורים החלים עליו מטעם מעמדו הלא מוסדר, לפרנסתו הוא עובד בימים האלו בסופרמרקט .

"מאז שאני זוכר את עצמי העיסוק המרכזי שלי היה כושר", הוא אומר. "כרגע אני מאמן את האחים הקטנים שלי, כי זה הדבר היחיד שאני מורשה לעשות בתחום".

"המדינה נקטה בצעד הקיצוני ביותר"

הפנייה לרשות הייתה אמורה להיות הצעד הראשון בתקווה לזכות במעמד יציב כמו זה של הוריהם, אלא שההליך התהפך עליהם: בריאיון שאליו זומנו בתחילת אוגוסט, כל אחד בנפרד, נשאלו האחים על הנסיבות שבגללן נמלטו הוריהם מקונגו.

השניים, שהיו פעוטות כשהדברים התרחשו, לא ידעו להשיב – ויומיים לאחר מכן נמסרה להם ההחלטה: הבקשה נדחית, ועליהם לעזוב את ישראל בתוך שבעה ימים.

בעררים שהגישו האחים באמצעות עו"ד יוסי כרמלי, המייצג את בני המשפחה, נטען כי חוות הדעת שעליה נסמכה הרשות "אינה מפנה לכל מקור מידע על המצב בקונגו, אינה בוחנת את תיקי המקלט של ההורים ואינה מבררת את טענת הרדיפה של האב".

בינתיים, העררים עצרו את השעון; ביום ראשון האחרון קבע בית הדין כי האחים לא יגורשו עד להחלטה סופית בעניינם, והמדינה נדרשה להגיב בתוך שבוע.

"המדינה נקטה בצעד הקיצוני ביותר, והפרידה בין האחים הבוגרים לשאר בני המשפחה. צעד לא סביר, בהינתן שהם הגיעו לישראל כיחידה אחת בהיותם פעוטות", אומר עו"ד כרמלי.

"העובדה שבקשת המקלט של האב לא נדחית על הסף, מלמדת שיש דברים בגו – אחרת היו מגרשים את ההורים. למרבה האבסורד, קיים סיכוי גבוה שההורים יקבלו בקרוב מעמד של פליטים, בזמן שהאחים הגדולים יורחקו מישראל", הוא מוסיף.

עד שתתקבל החלטה בעניינם של האחים, קשה אפילו לדמיין את חייהם בקונגו אם יגורשו אליה: השניים אינם דוברי צרפתית, השפה הרשמית במדינה, וגם לא את השפות המקומיות. בני המשפחה היחידים שהם מכירים מתגוררים בישראל, ובקונגו עצמה משתוללת בימים אלה התפרצות האבולה הקטלנית בתולדות המדינה, שגבתה עד כה את חייהם של כ-2,800 בני אדם.

מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה על עניינם של האחים: "בקשות המקלט נבחנו, כל אחת לגופה, ולא נמצא מקום לאשר לאיש מהם מעמד של פליט".

לקריאת כתבת המקור