מתנת הפרידה של איילת שקד

30.11.22, תומר ורשה, הארץ

מדיניות ממשלת ישראל

קהילת מבקשי מקלט

השרה איילת שקד סבורה, שמילת נשים איננה סיבה להכיר באשה כפליטה ולתת לה מקלט. אולי מפני שישראל היא מדינה שבה מלים את הגברים דרך שגרה. ממש בדרכה החוצה ממשרד הפנים שקד שוב רומסת את דיני הפליטים, ואת מבקשי המקלט.

מתנתה האחרונה לדיני ההגירה והמקלט בישראל היא החלטה תמוהה במיוחד — לא רק בתוכנה, אלא גם בדרך קבלתה ובאופן פרסומה.

בימים אלה התפרסמו ידיעות בכלי תקשורת שונים על כך ששקד סירבה לבקשת אשה מסיירה ליאון לקבל מקלט בישראל מפני שאם תשוב לארצה, צפויה לה שם מילת נשים. חשוב לדעת, כי בקשות למקלט אינן מתקבלות כלאחר יד. כל בקשה כזאת למעמד של פליט מובאת לפני יחידת הפליטים ברשות האוכלוסין של משרד הפנים, שם מבקשי המקלט מתראיינים, עניינם נבחן באמינותו, ובהתאמתו לדיני הפליטים, אל מול המידע הקיים על מדינת המקור, ומחקר השוואתי בינלאומי.

לאחר מכן יחידת הפליטים מוסרת חוות דעת מסכמת ומנומקת. זו מובאת בפני ועדה מייעצת בין־משרדית, שחברים בה גם משרד המשפטים ומשרד החוץ, והיא בוחנת את המקרה, ובתורה מוסרת את המלצתה לשרת הפנים. בדרך כלל שרת הפנים מחליטה בבקשה בלא נימוק משל עצמה, אלא מסמנת "איקס" במקום המתאים בטופס — אישור הבקשה, או דחייתה.

הפעם בקשת המקלט זכתה, כך נראה, להמלצה חיובית של יחידת הפליטים ואף להמלצה חיובית של ועדת הפליטים, שמשמעה היא, שיש להכיר באשה כפליטה ולתת לה מעמד בישראל (זהו דבר חריג כשלעצמו שכן הסטטיסטיקה של הבקשות שנענו בחיוב היא פרומיל אחוז). ואולם באופן חריג שבחריגים דחתה שקד את הבקשה, בניגוד להמלצת משרדה ולהמלצת הוועדה המקצועית.

היו בעבר מקרים ספורים שבהם החליט שר הפנים לסרב, בניגוד להמלצה חיובית של הוועדה (לעולם לא להיפך), אך כשתקפנו זאת בבית המשפט, בטענה להחלטה בלתי סבירה בעליל, שר הפנים חזר בו ואישר מעמד של פליט, משום שידע שאין הוא יכול להגן על החלטתו. אלא שהפעם, בכך לא תמו ההפתעות. מעבר לכך שההחלטה ניתנה ממש ערב עזיבת שקד את תפקידה, כאשר בקשות עקרוניות וציבוריות אחרות למעמד לא הוכרעו על ידה מסיבה זו, הרי שמקרה זה התאפיין בעוד שני היבטים חריגים ותמוהים במיוחד.

ההיבט הראשון הוא הפרסום. שלא כמקובל, רשות האוכלוסין בראשות שקד היא שפעלה לכך שההחלטה תפורסם בתקשורת. בדרך כלל האדם שנפגע הוא שפונה לתקשורת, לחשיפת העוול השלטוני שנגרם לו, אבל במקרה הזה היה חשוב לשקד להציג לראווה את החלטתה. מבקשת המקלט שזהותה אינה ידועה, וככל הנראה אפילו לא יוצגה בהליך, ומלכתחילה עמדה לבדה מול רשות שלטונית עוצמתית במדינה זרה, למדה כעת גם שיעור ביחסי ציבור.

ההיבט השני, שהוא תקדימי עוד יותר, הוא, שהשרה שקד לא סתם החליטה בניגוד להמלצת הוועדה, אלא שההחלטה שלה מתפרסת על פני יותר מ–40 עמודים (!) של ניתוח מקיף (ומגמתי) של דיני הפליטים.

אם נצא מהנחה סבירה, ששקד בוודאי לא כתבה את המסמך בעצמה (ואבוי לנו אם על כך ביזבזה את זמנה היקר, בוודאי בימים אלה של החלפת השלטון), ואם נניח ששקד אינה בקיאה ברמה כזאת בדיני הפליטים, והיא נזקקה שיועץ מיוחד מטעמה יכתוב בעבורה את המסמך — ישאל השואל: בשביל מה אפוא נחוצה לשרה הוועדה המקצועית המייעצת? בשביל מה היא צריכה את יחידת הפליטים שבמשרדה? הלא זהו תפקידם: לנתח, לפרט, להעמיק ולהציב בפני השרה את המידע הגולמי ואת המלצתם, האין זאת? היכן נכנס בתווך גורם מקצועי נוסף, שאיננו חלק מהצוות שהוסמך לכך, ולמעשה רומס בדרך את הגורמים המקצועיים שהוקמו ומונו בדיוק לשם כך?

ועוד לא נגענו בכך, שההחלטה של שקד רמסה פסיקה מפורשת של בית המשפט העליון (בר"מ 5040/18), שקבע כי מילת נשים היא עילה למתן מקלט בישראל, ומהעובדה שהמדינה ביקשה מבית המשפט העליון לקיים דיון נוסף בפסק הדין, אך נדחתה. לכך יש להוסיף, שההחלטה של שקד גם סותרת באופן בוטה את ההמלצה של נציבות הפליטים העולמית של האו"ם, שקבעה במסמך מקיף, כי מילת נשים היא בהחלט עילת מקלט.

בלי לגעת במלוא הפגמים של המסמך המייגע המפרט את החלטתה רק נוסיף, ששקד משווה בין הפרקטיקה המחרידה של מילת נשים לבין ברית המילה בדת היהודית וטוענת, כי קבלת הראשונה כעילת מקלט תהווה "פגיעה בעקרון השוויון" בין המינים. שקד אף הגדילה לעשות והסבירה, כי מילת נשים לא גורמת בהכרח לנזק בלתי הפיך. במסמך היא מחלקת את הפעולה האיומה לארבע קטגוריות של חומרה ואף עושה השוואה (מוטה וחלקית) של הדין הבינלאומי. בין היתר שקד מלינה על כך, שהאשה המבקשת מקלט לא פירטה את סוג המילה שביקשו לבצע בה.

לסיכום, קשה לדמיין מקרה ברור יותר של החלטה פוליטית במסווה של מקצועיות. רק חבל שבדרך רמסה השרה שקד את הדרגים המקצועיים תחתיה, ובעיקר פגעה באשה שמבקשת מקלט וכבר צלחה את כל המבחנים הקשים של דיני הפליטים בישראל.

עו"ד ורשה הוא בעלים של משרד מוביל להגירה ומעמד בישראל ומומחה לדיני פליטים

לקריאת כתבת המקור