19.11.26, רן שמעוני, הארץ
"קיבלת הזדמנות? זהו, נגמרה ההזדמנות (…) ישראל היא לא המדינה שלך! מי אתה בכלל? (…) מצידי תמות, תמות! מה אכפת לי? (…) זהו, ישראל החליטה. אין טעם לשום דבר שאתה תגיד לי, אתה סתם תתאמץ. יש כבר החלטה. אם אתה לא מבין את זה, אין מה לעשות".
שמה פרויני סלומון. היא עובדת ותיקה ברשות האוכלוסין, ממונה על ביקורת גבולות ומראיינת מטעם היחידה לטיפול במבקשי מקלט. סלומון, ישראלית ממוצא אתיופי, דוברת אמהרית וטיגרינית, וברבות השנים נעשתה מראיינת של מבקשי מקלט דוברי שפות אלו. בקרב רבים מהם, במיוחד בקהילה האתיופית, היא מוכרת היטב. הראיונות שעשתה והסיפורים שעברו מאדם לאדם הפכו אותה לאימת מבקשי המקלט.
את הדברים שבפתיחה אמרה לדוד (שם בדוי), אח במקצועו, שניסה להסביר לה מדוע הוא חושש לחזור לאתיופיה. הם נעדרים מההקלטה הרשמית של הריאיון, 23 דקות שבהן סלומון מטיחה בו האשמות ועלבונות. ואולם כפי שהמליצו לו מכרים, על בסיס ניסיון קודם, הוא דאג להקליט גם בעצמו. בריאיון הוא סיפר על אנשי צוותים רפואיים שנהרגו, על ירי שפגע בו ועל האיסור שהוטל עליו לטפל בפצועים המזוהים עם מתנגדי המשטר. כלומר, הוא רצה לספר, אבל תשובותיו נקטעו שוב ושוב. "זו החלטה שלי עכשיו וזהו", אמרה לו סלומון כבר בדקות הראשונות של השיחה, שהייתה ב־27 ביולי: "אתה יכול לחזור לאדיס אבבה ולתרום שם".
המקרה הזה הוא אחד מתוך כמה שהגיעו לידי "הארץ", ובהם מתוארת התנהלות משפילה ומאיימת של סלומון כלפי מבקשי המקלט בישראל. הקלטות, סרטונים, תמלולים, עדויות ותלונות שנשלחו לרשויות לאורך השנים מתעדים קללות, התנכלויות אישיות, ביטול של טענות על סכנת חיים ואמירות מפורשות שלפיהן גורלו של המבקש כבר הוכרע. רוב התלונות לא קיבלו מענה מטעם המדינה – כך אמרו עורכי הדין שהגישו אותן בשם מבקשי המקלט. במקרה אחד, שבו שילם מבקש המקלט מכיסו לטובת תמלול מקצועי של השיחה, הסכימה רשות האוכלוסין לקבוע ריאיון מחדש.
העדויות מקבלות משנה תוקף בימים אלו: מאז הסרת ההגנה הקבוצתית מעל אזרחי אתיופיה, המדינה מאיצה את הזימונים לראיונות ואת מסירת ההודעות על דחיית בקשות המקלט – כך אישרו ל"הארץ" חברים בקהילת מבקשי המקלט האתיופית וחמישה עורכי דין המייצגים אותם. אלו שיזומנו לראיונות הבאים, למעמד שבמידה רבה יקבע את גורלם, יצטרכו להסביר מדוע אסור לגרש אותם. העדויות שמסרו מבקשי המקלט שקדמו להם מחייבות לשאול מה הסיכוי שלהם להישמע, להישמע באמת, כשהנציגה של מדינת ישראל היא פרויני סלומון.
בינואר 2024 החליט שר הפנים אז משה ארבל כי אפשר לשוב ולהרחיק אזרחים אתיופים למדינתם, לרבות יוצאי חבל תיגראי, שמתחוללת בו מלחמה ממושכת ועקובה מדם. ארגוני הסיוע עתרו נגד ההחלטה, ואחר כך ערערו לבית המשפט העליון. בדצמבר 2025 דחה העליון את הערעור והותיר את החלטת השר על כנה. הסרת ההגנה בפועל החלה במאי השנה. מבקשי מקלט אתיופים ששהו כאן בלא מעמד נעצרו, וכמה מהם גורשו. כדי להשלים את גירושם של שאר האתיופים, המדינה נדרשת להכריע בבקשות שהגישו לאורך השנים.
במסגרת הבירור הפרטני הזה פגש דוד את סלומון. לישראל הוא הגיע רק לפני כמה חודשים, במסגרת הכשרה מקצועית שנשלח אליה מבית החולים שעבד בו במולדתו. הוא ידע מראש שינצל את ההזדמנות כדי לברוח. "ניסיתי הרבה פעמים להימלט מהמדינה, לא יכולתי לחיות ככה", הוא מספר ל"הארץ", "קיבלתי איומים, חברים שלי לעבודה נרצחו. חששתי שיום אחד ירצחו גם אותי". השיחה עם דוד נעשית בפינה של חניון תת־קרקעי, סמוך למקום העבודה שלו. בחוץ, במעלה הדרך אל הכביש הראשי, נשמעים רעשים של אזור תעשייה בשעת השיא. דוד מוסר את עדותו – על מה שקרה לו בבית, על מה שעבר בריאיון ברשות האוכלוסין – ועיניו דומעות.
בבית החולים שעבד בו באתיופיה, הוא מספר, איימו עליו בגלל הטיפול שהגיש לאנשי פאנו, המתנגדים למשטר. לעיתים נשאר בבית והחליף כתובות מחשש שיעקבו אחריו. באחת הפעמים נפגעה אוזנו מירי על בית החולים. "האיומים על אנשי הצוות הרפואי לא היו לשווא. הם רצחו אנשי רפואה מתוך בית החולים הזה. שני רופאים שהכרתי נרצחו", הוא אומר.בתחילת הריאיון עם
סלומון, הוא משחזר, הזכיר דו"ח על בני אדם שמתו בבית החולים, ובו רשימה שמופיעים בה שמות קורבנות מתוך הצוות הרפואי. בתגובה שאלה אותו סלומון, בציניות, אם שמו מופיע ברשימה. "אתה לא רשום שם, נכון? אז מה אתה רוצה?" כשניסה להסביר את הסכנה הנשקפת לאדם שנותן טיפול רפואי לאנשי פאנו, השיבה: "זה לא ענייני! זה קשור אליי?"
לאורך השיחה היא חזרה ודחקה בו לחיות ולעבוד במקום אחר באתיופיה, כי בישראל, כל עוד זה תלוי בה, הוא לא יישאר. "אני מבטיחה לך שתחזור עכשיו, מילה שלי", אמרה. כשניסה לדבר על בית החולים שבו עבד, השיבה: "מה אכפת לי, שיישרפו, שיישרף". שהוסיף ושאל כיצד יוכל לחזור, צעקה עליו: "אתה תשתוק! אני אומרת לך לא לדבר יחד איתי".
בשלב מסוים, מספר דוד, דמעות זלגו מעיניו. "לא יכולתי לשאת את זה יותר, את ההשפלה", הוא אומר. לדבריו, הוא ביקש להפסיק, אך סלומון התעקשה שהריאיון יימשך. "היא אמורה להיות עובדת מדינה, אבל היא דיברה באופן כל כך מזעזע. היו קללות, הפחדות ומילים קשות. היא אמרה לי במפורש: 'אנחנו לא ניתן לך את המקלט', עוד לפני שהיא שמעה את הדברים".
יום למחרת קיבל דוד הודעה שבקשת המקלט שלו נדחתה. הוא הגיש ערעור ובו פירט, בין היתר, את היחס המשפיל שקיבל בריאיון. נכון למועד פרסום הכתבה, דוד עוד מחכה לתשובת המדינה בעניינו.
במלחמה באתיופיה, ששוב מתרחבת בצפון המדינה, יוסף (שם בדוי) היה אלים, הוא מודה. במשך 18 שנה שירת בכוח צבאי, ועל פי עדותו פיקד על יחידה שפגעה בבני עמו. בספטמבר התחדשו הקרבות בתיגראי, בין ברית מורדים בראשות המפלגה השלטת בחבל ובין כוחות הממשלה ובעלות בריתה. זה היה העימות החמור ביותר מאז 2022. "לא יכולתי לשאת עוד את המשימות שהטילו עליי בהיותי חייל", הוא אומר, "הייתי מוכרח לברוח מהמדינה ולהגיע לישראל".
הריאיון שלו עם סלומון נעשה ביוני 2025. מתמלול השיחה עולה כי תחילה עברו השניים על הפרטים והיא הסבירה לו על הריאיון. אמרה שיוכל לבקש הפסקה, לשתות, לאכול ולחזור. אין צורך למהר, יש לה זמן. היא גם הסבירה שהדברים כתובים ומצולמים, ושהחומר יועבר לבחינה, והבטיחה שמה שיספר יישאר חסוי. "זה נשאר כאן", אמרה. לצד ההסברים הבהירה לו מה מצופה ממנו. "אתה לא צריך סתם לספר את הסיפור שלך רק בגלל שניתנת לך ההזדמנות", אמרה, "יש לי שאלה, תקשיב לשאלה ותענה לי רק על השאלה".
בריאיון נדרש יוסף, שנמלט משורות הצבא, לפרט מי מחפש אותו באתיופיה, מתי החלו צרותיו והיכן ניסה להסתתר. סלומון ביקשה לדעת מדוע לא עבר לעיר אחרת. אתיופיה גדולה, אמרה, והציעה מקומות שהוא יכול לחיות בהם. הוא ניסה להסביר שעבר ממקום למקום ושחשש להתרחק מהקהילה שמכירה אותו. "כי היה לי חשש שאיחשף ואיתפס גם שם", אמר. "אתה טיפש?" צעקה עליו סלומון, "אם אתה טיפש אז תגיד לי".
השיחה נמשכה עוד כמה דקות באותו עניין. סלומון זיהתה רגע וניסתה לתפוס אותו; ללחוץ עליו, להוכיח שהיה יכול ללכת למקום אחר באתיופיה ולהתחיל חיים חדשים – אבל בחר בכל זאת לבוא לישראל. כשהשיב לה שבישראל, בניגוד לרחבי אתיופיה, הוא לא מבוקש, ירתה: "אתה גם לא מבוקש שם, שקרן!" כשהתעקש החלה ללעוג לו: "למה אתה אומר 'הייתי' מבוקש? (אם גם עכשיו) תגיד את זה ככה, בוודאות. תהיה גיבור ותדבר בקול, למה לא – אתה מבוקש!"
גם אשתו, שנשארה באתיופיה, נעשתה שותפה לבירור. סלומון יצאה מהחדר, התקשרה אליה והחלה לתשאל אותה. "דבר ראשון היא שאלה מי אני", סיפרה לו סלומון במפגיע, כשחזרה לחדר, "'אל תדאגי', אמרתי לה. אני עובדת בממשלה. בסופו של דבר היא אישה. היא מקנאה, לא? מנחשת מי זאת שאיתו. אחרי שהרגעתי אותה דיברנו רגיל".
סלומון הודיעה לו כי עדות האישה סותרת את הטענות שלו. לדבריה, היא סיפרה על קושי כלכלי ועל רצון שיבוא לעבוד בישראל. "שמיים וארץ", אמרה לו. כעבור זמן מה התקשרה האישה, בעת הריאיון. "אני מודאגת", היא נשמעה אומרת, וסלומון שענתה לה אמרה שאין סיבה. "(הריאיון מתקיים) כדי שנוכל לתת לו ויזה כמו שצריך, כדי שהוא יעבוד ויביא אותך לכאן או כדי שהוא ישלח לך כסף", הודיעה לה.
לקראת סוף השיחה חזרו לבקשת המקלט הכתובה. בטופס נכתב שנכלא. יוסף אמר שלא נכלא, וייחס את ההבדל במידע לקושי באנגלית. סלומון שאלה איך ייתכן שאינו מבין, הרי למד לתואר באנגלית. הוא הסביר שקרא חומר, שינן ונבחן, ושאין פירוש הדבר שהוא שולט בשפה. היא הציעה הסבר אחר: "עדיף לך להגיד ששיקרת". אך הוא התעקש שמעולם לא נכלא. "אתה שקרן! שקרן! אין דבר כזה טעות", אמרה, "אתה חייב לדעת דבר אחד: אני מדברת כשהמצלמה פתוחה".
"היה לי ברור שמשהו לא בסדר קורה כאן, אבל הייתה לי נחת רוח מזה שהכול מוקלט ומצולם, שהמנהלים שלה יצפו בזה ויבינו שמשהו לא בסדר", מספר יוסף. לדבריו, לאורך הריאיון סלומון צעקה ודפקה על השולחן. הוא סיפר גם שעיינה בטלפון שלו, בהודעותיו הפרטיות ובחשבונותיו ברשתות החברתיות.
מכיסו הפרטי שילם על תרגום ותמלול מקצועי, ועל בסיסו הגיש ערר ובו טען כי נמנעה ממנו הזדמנות הוגנת לקבל מקלט בישראל. באופן חריג הודיעה רשות האוכלוסין וההגירה לבית המשפט כי הטענות "נבחנות בכובד ראש" וכי יוסף יזומן לריאיון עם מראיין אחר בחודש נובמבר הקרוב.
"ריאיון מול המדינה הוא רגע חשוב לכל מבקש מקלט", אומרת עו"ד רותם בן שמחון, מנהלת תחום הסיוע המשפטי במכון ירושלים לצדק, המתמחה בסיוע משפטי לאוכלוסיות מוחלשות. בן שמחון מלווה עם עו"ד בתאל טגן כמה ממבקשי המקלט האתיופים. "כאשר מי שמראיינת אותו מתייחסת אליו בזלזול, משפילה אותו או אינה מאפשרת לו להביא את הדברים באופן ראוי, נפגע לא רק הכבוד הבסיסי שלו אלא גם ההליך שבמסגרתו המדינה אמורה לקבל החלטה בעניינו", היא מסבירה.
בדו"ח מ־2023 תיעדה ועדת מומחים של האו"ם מעשי אונס ואלימות מינית באתיופיה, גם בידי אנשי כוחות הביטחון. פעמים רבות, כתבו החוקרים, נפגעות אינן מדווחות על מה שעברו. הדיבור על הפגיעה הוא טאבו, והחשש שייענשו על החשיפה גדול דיו שישמרו על שתיקה. בישראל, על פי נוהל הטיפול במבקשי מקלט של רשות האוכלוסין, יש סעיף מפורש שמנחה "לנהוג ברגישות מיוחדת כלפי קורבנות אלימות מגדרית (…) ולהיזהר מגרימת טראומה חוזרת".
מרים (שם בדוי), מבקשת מקלט השוהה בישראל 11 שנה, סיפרה בעדות שמסרה לסלומון כיצד חיילים אתיופים פגעו בה מינית. לדבריה, הריאיון לקבלת מקלט, שנעשה לפני כחודשיים, היה אחת השיחות היחידות שבהן דיברה על כך לפני אדם אחר. "אמרתי לעצמי שבאתיופיה אי אפשר, אבל אני בישראל וכאן מותר לספר; אז סיפרתי. עד עכשיו כואב לי בלב על השיחה הזאת", היא אומרת ל"הארץ".
בערר שהגישה מרים על סירוב הבקשה שלה היא התלוננה על התנהלותה של סלומון ותיארה כיצד הטיחה בה המראיינת כי היא חוזרת על הנושא פעמים רבות מדי. "מה את מדברת על אונס כל כך הרבה", שחזרה את דבריה בערר, "באתיופיה נשים נאנסות אבל לא מדברות על זה. דיברת על זה כבר, אין צורך לחזור על זה". מרים זוכרת גם הערות שנאמרו בנימה שנשמעה לעגנית, ואת ההאשמות כי היא משקרת. "לא יכולתי אפילו להמשיך לספר לה", היא אומרת, ומוסיפה כי הריאיון ארך כמעט שש שעות. לדבריה, כשאמרה שהיא חוששת לחייה גם באדיס אבבה ולכן נאלצה לעזוב את מולדתה, השיבה לה סלומון כי "יש מיליוני אנשים באתיופיה, חיים בשלום, ואת לא מיוחדת. את עובדת בניקיון, למי אכפת ממך ומי מכיר אותך בכלל".
מרים מספרת כי בשלב מסוים בריאיון, לכאורה עוד בטרם התקבלה החלטה רשמית, הודיעה לה סלומון שהיא תחזור לאתיופיה. "היא אמרה שאני הולכת לאתיופיה במאה אחוז, שנגמר הסיפור שלי כאן". כעבור כמה שבועות נדחתה בקשתה למקלט. מהפרוטוקול הרשמי שצורף לדחיית הבקשה נעדר תיעוד העלבונות שהטיחה סלומון במרים. עו"ד טגן, שנכחה בזמן הריאיון אך אינה דוברת טיגרית, מעידה כי סלומון הרימה את קולה מול מרים, קטעה את תשובותיה ולא תיעדה את השיחה במלואה.
"כאשר מידע מהותי אינו מתועד והפגיעה בהליך ההוגן היא קשה במיוחד", אומרת עו"ד טגן, "השפלות, חוסר כבוד, השמטת פרטים מהותיים שנאמרו בריאיון ואי־מתן אפשרות אמיתית להציג טיעונים הם מנת חלקם של מבקשי מקלט שפוגשים את גב' סלומון. היחידה לטיפול במבקשי המקלט נדרשת לבדק בית אמיתי שיבטיח הליך הוגן ומכבד לכל אדם".
מיכאל (שם בדוי) לא היה אמור כלל לפגוש את פרויני סלומון. הוא חי בישראל למעלה מעשור, נשוי לישראלית ובקרוב יהפוך לאבא. הסדרת מעמדו במדינה נעה במסלול אחר מזה של מבקשי מקלט אחרים. את שמה של סלומון הכיר רק ממכרים. "כולם אצלנו בקהילה מכירים את השם שלה", הוא אומר ל"הארץ", "יודעים שיש מישהי כזאת בעייתית, מתעמרת במבקשי מקלט, שהיא מאוד מפחידה".
יום אחד מיכאל קיבל ממנה טלפון. הוא היה בעבודה כששמע את הצלצול. מהעבר השני הייתה סלומון, שחברו ישב אצלה בריאיון. הם יצרו איתו קשר משום שהחבר לא זכר את כתובתו המדויקת. מיכאל דיבר איתה ובה בעת עם אנשים שהיו לידו. הוא לא היה מודע לסיטואציה ולזהות הדוברת. זה הספיק כדי לעורר את חמתה. "אתה טיפש? אתה יודע עם מי אתה מדבר?" אמרה לו, "התקשרתי אליך בענייני עבודה, לא בשביל לבדר אותך (…) אם אתה רוצה אני אזמן גם אותך לפה, אין בעיה". בעודה מביטה במחשב אמרה לו: "גם ככה הוויזה שלך הולכת להיגמר עוד חודש". כשחברו חזר, הוא הביא עימו זימון למיכאל. שלושה ימים אחר כך היה הריאיון שלו.
"לפני 11 שנה עשו לי ריאיון והכול היה בסדר. היא ביקשה ממני לחזור על כל מה שאמרתי", הוא מספר, "אמרתי לה שאני בתהליך עם אשתי במשרד הפנים, תהליך מעמד מכוח הנישואין והילד שבדרך. זה לא עניין אותה. היא אמרה לי שהיא עושה לי דווקא. הרגשתי שעוד רגע היא עומדת להכות אותי". לדבריו, במועד אחר התקשרה אליו ואמרה לו, 'חכה, חכה. אתה תראה מי אני'". לטענתו, בשיחות איתה כינתה אותו סלומון "מטרד למדינה", ואמרה שעליו לעזוב. שבוע לאחר הריאיון נדחתה הבקשה שלו.
זה למעלה מעשור שברשות האוכלוסין וההגירה מצטברות טענות נגד פרויני סלומון. בפברואר 2014 הגישה עו"ד מיכל פומרנץ תלונה בשם מבקשת מקלט מאריתריאה, שהוכר כי היא קורבן סחר בבני אדם. האישה נחטפה מסודן והוחזקה בסיני, שם עברה עינויים ואלימות מינית. על פי התלונה, את הדברים סיפרה לסלומון בשימוע שנעשה לה לאחר כניסתה לישראל. לאחר מכן, נכתב, זימנה אותה סלומון למפגשים נוספים. באחד מהם הסבירה לה שהיא צפויה להישאר במשמורת שלוש שנים, ושאם תספר על קורותיה בסיני ייתכן שתשוחרר.
במפגש אחר חיכו בחדר מצלמה וצלם. סלומון ביקשה ממנה לספר "באופן חופשי, כאילו אין אף אחד אחר בחדר". בתמורה, כך על פי התלונה, הבטיחה לה כרטיס חיוג לאריתריאה. במשך כחצי שעה סיפרה האישה על מה שעברה. היא סברה שהצילום נועד לצרכים פנימיים בלבד. בסוף המפגש, נכתב בתלונה, חיבקה אותה סלומון, אמרה לה שדיברה יפה והחתימה אותה על מסמך בעברית שתוכנו לא היה מובן לה.
כעבור זמן, לאחר ששוחררה ממשמורת, פנה אליה קרוב משפחה ושאל אותה מה קרה לה בסיני. כך, על פי התלונה, נודע לה שהריאיון נערך ופורסם ביוטיוב. אחריו פנו אליה עוד אחרים מהקהילה שראו וזיהו אותה. נכון למועד פרסום כתבה זו, הסרטון לא היה זמין לצפייה ביוטיוב. פומרנץ כתבה שצפתה בעצמה בסרטון וזיהתה בו גם אישה אחרת שייצגה, אף היא קורבן לאונס ולאלימות בסיני. אותה אישה סיפרה לה קודם לכן שהסרטון גורם לה ולמשפחתה בושה רבה. בתלונה ביקשה פומרנץ לפתוח בהליכים משמעתיים כדי לברר את אחריותה של סלומון לפגיעה בפרטיות האישה. התלונה לא נענתה.
כעבור שנתיים וחצי פנתה פומרנץ בעניינו של מבקש מקלט אחר. הפעם ביקשה לפתוח מחדש את תיקו. על פי הפנייה, הוא חשש לספר לסלומון על רדיפתו הפוליטית לאחר שהציגה את עצמה ואמרה שהיא תומכת המשטר האתיופי, ובמעמד הפגישה היה דגל אתיופיה תלוי מאחורי גבה והיא אף ענדה צמידים בצבעי דגל אתיופיה. בפנייה נוספת, מדצמבר 2022, תיארה פומרנץ ריאיון עוין, קטיעת תשובות וקשיים במתן ייצוג, והזכירה את התלונות הקודמות על המראיינת. גם הפניות האלה לא קיבלו מענה.
"אני מייצגת מבקשי מקלט וקורבנות סחר בבני אדם זה כ־15 שנים. התלונות על יחס פוגעני וקשה מצידה של סלומון זכורות לי מתחילת דרכי בתחום. התלונות הגיעו מנשים פגיעות ביותר, שעברו חוויות מזעזעות בדרכן ארצה והיום הן במצב נפשי קשה", אומרת עו"ד פומרנץ. "העובדה שסלומון היא מראיינת ביחידת הטיפול במבקשי מקלט, היחידה האמונה על חייהם של בני אדם – במלוא מובן המילה, היא מדאיגה ביותר. אנחנו עדות להמשך יחס משפיל ופוגעני מצידה, בעדויות שונות ונפרדות".
באזהרת מסע שפרסם משרד החוץ ב־1 באוקטובר מופיעים שמות המקומות שמבקשי המקלט ביקשו לספר עליהם: תיגראי ואמהרה. מתנהלים שם עימותים מזוינים, נכתב, ומומלץ לישראלים להימנע מכל נסיעה אליהם. באותה שעה המדינה מקדמת את החזרתם של אזרחי אתיופיה לשם. לאחר שהוסרה ההגנה הקבוצתית, כל אחד מהם נדרש להסביר מדוע חייו עדיין בסכנה. פרויני סלומון היא שמחכה להם ברגעים האלה.
מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה: "ככלל, מדיניות רשות האוכלוסין וההגירה היא הקפדה על מקצועיות. נהלים ועבודה בהתאם לסמכויות הנתונות. לא מוכרים לנו הקלטות או תמלילים, כמתואר בפנייה. ככל שיועבר המידע האמור באופן מסודר, הוא ייבדק לגופו".