ממשיכים להתעלל בפליטים

באוגוסט 2012, לאחר ששר הפנים אז, אלי ישי, הבין שלא יוכל לגרש את פליטי הדיקטטורה הדכאנית אריתריאה ואת פליטי רצח העם בדארפור, הרי הנובה והנילוס הכחול, הוא הכריז: "עד שתהיה לי אפשרות לגרש אותם, אני אכלא אותם כדי להמאיס עליהם את חייהם". מאז התחלפו חמישה שרי פנים, וכולם עשו כמיטב יכולתם "להמאיס עליהם את חייהם".

בשבוע שעבר פירסם משרד הפנים נוהל חדש: נוהל הטיפול בקביעת תנאים לעניין תיחום גיאוגרפי ועיסוק ברישיונות של מבקשי מקלט ומסתננים. על פי הנוהל, "מסתננים" ומבקשי מקלט לא יורשו לעבוד ב–17 הערים המרכזיות שהם מועסקים בהן כיום, אלא אם כן יוכיחו שהם מועסקים בבניין, בחקלאות, בסיעוד, במלונאות או במסעדות, ובתנאי שהועסקו במסעדות לפני פרסום הנוהל. הנוהל מחריג קטינים, הורים לקטינים (בתנאי שהקטינים סמוכים על שולחנם), וכן בני 60 ומעלה.

אין זו הפעם הראשונה שמשרד הפנים תוחם ומגביל את חופש התנועה של מבקשי המקלט מסודאן ומאריתריאה. עוד בפברואר 2008 הוגבלה תנועתם מצפון לגדרה או מדרום לחדרה. כבר אז גרמו ההגבלות לטרגדיות כשאיבדו את מקומות עבודתם ולא הצליחו להשתלב בפריפריה, או כשחולים לא יכלו לגשת ל"אזור האסור" ולקבל טיפול רפואי במרפאת רופאים לזכויות אדם. ארגוני זכויות אדם הגישו עתירה לבג"ץ, אך הזעקה הציבורית היא שגרמה למשרד הפנים לחזור בו מההגבלות בקיץ 2009, בטרם נדונה העתירה.

ב–2012 עבר החוק למניעת הסתננות, וגלגוליו איפשרו כליאה ממושכת של מבקשי מקלט בכלא "סהרונים" ואחר כך במתקן "חולות". באוגוסט 2015 קצב בג"ץ לשנה את תקופת הכליאה של מבקשי המקלט ב"חולות", שרובם היו כלואים אז יותר משנה, והורה לשחררם בתוך שבועיים. משרד הפנים המתין עד היום האחרון, שיחרר את 1,200 הכלואים ונתן להם אשרות שהייה שלא איפשרו להם לחזור לאילת ולתל אביב. הם הופתעו לגלות שציפו מהם שכבר באותו הלילה ימצאו קורת גג ומקור הכנסה בערים שלא הכירו בהן איש. לימים התווספו להגבלות הגיאוגרפיות עוד חמש ערים. מי שבאו ל"חולות" מאזורים אחרים בארץ חזרו למקומות שמהם נעקרו.

המאמצים "להמאיס את החיים" על מבקשי המקלט לא פסקו. ב–2017 התווסף תיקון לחוק, שאיפשר למדינה לגבות פיקדון בסך כולל של 36% ממשכורת "המסתננים" עד למועד שבו יעזבו את המדינה. ב–2018 נעשה ניסיון לגרש אותם ל"מדינות שלישיות", בהבטחה כוזבת למקלט שם.

מספר מבקשי המקלט הצטמצם בשנים האלה עד כדי פחות ממחצית, ונדמה שהם כולם בהליכי הגירה לקנדה. מי מהם שעדיין בישראל מתחילים לשקם את חייהם אף על פי שהמדינה ממשיכה למנוע מהם את מעמד הפליט שהם זכאים לו וכן זכויות סוציאליות, וכל זאת נוסף על הטלת מסים כבדים במיוחד.

עתה, לאחר פירוק הממשלה, ובהעדר עין מפקחת של הכנסת על תוצאות המהלך, השרה שקד מפרסמת עוד נוהל שמטרתו "להמאיס עליהם את חייהם". הנוהל מאיים לעקור אוכלוסיות פגיעות ממקור תמיכתן. בקריאתו אפשר לקבל את הרושם השגוי שתלמידי בית הספר עדיין יוכלו להתגורר במעונם כיום וללמוד בבתי הספר שבהם סיימו את שנת הלימודים הנוכחית, ושבני 60 ומעלה עדיין יוכלו להיעזר במערכת התמיכה הקהילתית שהורגלו אליה בשנים האחרונות.

הנוהל אינו חושף את גובה הסכומים שייאלצו קשישים ובעלי משפחות, הכורעים בלאו הכי תחת נטל המסים הכבדים, לשלם לעורכי דין — כדי שינסו לשכנע את רשות ההגירה שאכן הם קשישים ובעלי משפחות. הנוהל גם אינו חושף את הקשיים של אבות להוכיח שאכן הם אבות לילדיהם. זה שנים משרד הפנים רומס ברגל גסה את פסיקות בג"ץ, ופקידיו ממשיכים לעמוד בסירובם לרשום אבות מהגרים ומבקשי מקלט לילדים על פי טופס "הודעת לידת חי", שהם מקבלים בבית החולים לאחר הלידה.

אף על פי שמשרד הפנים ונהליו מתעקשים גם כעת לכנות את מבקשי המקלט "מסתננים" — מדובר באותם בני אדם בדיוק, שראש הממשלה ב–2018, בנימין נתניהו, חתם על מתווה בעניינם עם נציבות האו"ם לפליטים. נתניהו התחייב לתת למחציתם מעמד למשך חמש שנים, בתנאי שהמחצית האחרת תישלח למדינות אחרות. חרדתו מהתגובות בפייסבוק וביטול המתווה אינם משנים את העובדה, שהאנשים שבעניינם נחתם אותו מתווה הם פליטים — ושהם בתחום האחריות של נציבות האו"ם לפליטים. לא כולם כשירים לעבוד בעבודות שהנוהל מנתב אותם אליהן, וממילא הם גם לא נמלטו לכאן כדי לעבוד או כדי לפתור את מצוקת העובדים של מדינת ישראל.

ניסיון העבר מעלה שגם נוהל חריג זה יבוטל בדרך זו או אחרת, כפי שבוטלו גזירות רבות אחרות לפניו. עם זאת, אם נאפשר לנוהל להיכנס לתוקף — נוסף על הנזק שייגרם לשוק העבודה הישראלי, ייגרם נזק אדיר גם למבקשי מקלט רבים: חולים, בעלי מוגבלויות, קורבנות סחר ועינויים, שאינם מוחרגים מהנוהל. אבות מפרנסים ייקרעו מעל ילדיהם וייאלצו לעבור למקומות מרוחקים בחיפוש מקום עבודה חליפי כבר באמצע שנת הלימודים הבאה. קשישים ייאלצו להתרחק מקהילתם התומכת. רבים מהם יתקשו לשכור שירותים משפטיים כדי להילחם ברוע הגזירה, וגם מי שיצליחו יתקשו לאשש את אבהותם.

נקווה שהציבור הישראלי יתגייס שוב כדי למחות נגד מדיניות ההתעללות המתמשכת בפליטים, ויביא לידי ביטול נוהל אכזרי זה בטרם ייכנס לתוקף.