13.02.22, בר פלג, הארץ
"הכל בסדר?" שאלה המאבטחת בדלפק ההמראות בנתב"ג. איתן (שם בדוי), מבקש מקלט בן 23 מאריתראה, התפרץ: "הכל ממש לא בסדר". לצדו היו עוד שבעה מבקשי מקלט, כולם בדרכם לאנטבה, בנובמבר האחרון. לאחר בירור, המאבטחת הנבוכה גילתה כי מדובר בקבוצה של "עוזבים מרצון". לעמיתה לעבודה היא העירה: "טוב, אחד מהם ממש לא מרצון". איתן האמין לרשויות בישראל כשהבטיחו לו שיקבל מעמד ארעי באוגנדה אם רק יעזוב, אך בחודשים האחרונים הוא שוהה שם ללא מעמד ובחוסר ודאות גדול.
באופן רשמי ישראל אינה מתייחסת להסכם בינה לבין מדינה שלישית, וגם לא כותבת בשום מקום כי המדינה הזו היא אוגנדה. המדיניות העמומה מיתרגמת בפועל לחוסר מדיניות: דובר נשיא אוגנדה, יוורי מוסווני, הבהיר השבוע ל"הארץ" כי לישראל אין כל סמכות להבטיח למבקשי מקלט מעמד באוגנדה. שני פקידים בכירים לשעבר שעסקו בנושאים הללו, הבהירו השבוע ל"הארץ" כי מ-2018 לא היו מגעים רשמיים להסכמים עם מדינות באפריקה.
"הסיפור השקרי הזה ממוחזר כבר שנים בחלק מכלי התקשורת הישראליים", מסר דובר נשיא אוגנדה, אופוונו אפונדו. "אין כל משא ומתן, תוכנית או הסכם, כעת או בעתיד – לא עם ישראל ולא עם כל מדינה אחרת – שבמסגרתו אנחנו מארחים פליטים אריתראים שמיושבים מחדש". הדובר הוסיף כי אם קיים הסכם שכזה או אפילו טיוטה – הוא ישמח לראותם.
בחודשים האחרונים עומד "הארץ" בקשר עם איתן ששוהה בבירה קמפלה. במקביל, שוחח "הארץ" עם גורמים בארגוני הסיוע ועם מבקשי מקלט נוספים. התמונה שעולה מבהירה: ההבטחות שישראל מספקת למבקשי המקלט בנוגע לקבלת מעמד מאוגנדה בהליך "עזיבה מרצון" עומדות בניגוד לנעשה בשטח. לרוב נותרים העוזבים ללא מעמד רשמי. אלה שזוכים למסמכים כלשהם, מגלים במהרה שהם מגנים עליהם מפני גירוש בלבד – אך אינם מאפשרים להם לעבוד. ברשות האוכלוסין מתעקשים כי מדובר במקרים בודדים בלבד וכי מבקשי המקלט המגיעים למדינה ורוצים בכך, מקבלים מעמד. בנוסף מבהירים ברשות וגם בארגוני שטח שעמם שוחח "הארץ" כי מרבית מבקשי המקלט העוזבים לאוגנדה משתמשים בה כתחנת מעבר בדרך ליעד אחר.
איתן נולד ב-1998 בנקוטי, כפר קטן באריתראה, סמוך לגבול עם אתיופיה. בבית המשפחה לא היו חשמל או מים זורמים. אביו, ששירת בצבא, נהרג כשאיתן היה רק בן שנתיים. כשמלאו לו עשר, נכלא אחיו של איתן בעוון השתתפות בהפיכה נגד השלטונות. עד לעצם היום הזה הוא אינו יודע מה עלה בגורלו. אח נוסף ערק – אך נתפס. איתן החליט לא לחכות לתורו, ובגיל 12 נמלט. לישראל הוא הגיע במקרה, דרך סודאן ומצרים.
בגיל 16 פגש את ניב עין-גל, מהנדס ממושב בדרום השרון ואב לשלושה, במסגרת פרויקט אימוץ של עמותת סיוע. כשהיה נער עבר איתן להתגורר בבית המשפחה, ועד לעזיבתו המשיך להגיע באופן תכוף לארוחות שבת וחג. לפני כשנה, כשהיה בן 22, בא איתן לבקר כשבפיו בשורה: בקרוב יינשא לבת זוגו זה שנתיים, אריתראית שקיבלה מקלט באוסטרליה. לאחר החתונה, התכוון להמתין עוד כשנה בארץ, עד שיקבל היתר לאיחוד משפחות, ולעבור להתגורר עמה ביבשת הדרומית. זמן קצר לפני היום המיוחל, בנובמבר האחרון, נאסרה כניסתה של בת הזוג לישראל.
בייאושו, החליט איתן להיפגש עם בת הזוג במדינה שלישית ולהינשא לה שם. לאחר מכן תכנן לשוב לישראל עד שיוכל להתאחד עמה באוסטרליה. ואולם, ישראל אינה מתירה למבקשי מקלט שעוזבים לשוב. כמוצא אחרון, הסכים לממש את הנישואים באוגנדה, במסגרת תוכנית ה"עזיבה מרצון".
מדינת ישראל החלה ליישם את התוכנית בשנת 2013. שרת הפנים איילת שקד אמרה כמה פעמים בעבר כי מדובר במתווה המרכזי שעליו מסתמכת המדינה "להוצאת המסתננים", כלשונה. הנוהל פשוט: מבקשי המקלט מגיעים לרשות האוכלוסין ומצהירים כי יעזבו. בתמורה, המדינה מספקת להם כרטיס טיסה לכיוון אחד ומענק בסך 3,500 דולר לצד מעמד במדינת היעד.
לפי נתוני רשות האוכלוסין שהגיעו לידי "הארץ", בשנת 2021 עזבו מישראל לאוגנדה 134 מבקשי מקלט, לעומת 2020, שבה עזבו 77 בלבד, תחת מגבלות הקורונה. שנה לפני כן עזבו לאוגנדה 413 מבקשי מקלט וב-2018 עזבו את המדינה מרצון 359 איש. במסמך של המוקד לפליטים ולמהגרים, הוגדרה התוכנית "גירוש שקט". מאז 2013, כשהחלה התוכנית לפעול, ראיינו במוקד מאות מבקשי מקלט שעזבו למדינה שלישית והעידו על היעדר כל אפשרות לזכות בהן במעמד כחוק.
כשנה לאחר החלת התוכנית, פורסם ב"הארץ" כי מבקשי מקלט נשלחים לרואנדה ולאוגנדה ללא מעמד או זכויות. ב-2018, אף ביקר שליח "הארץ" באוגנדה ושוחח עם יותר מ-15 מהם, שאיששו את הטענות. "חוץ מכסף אין להם כלום. גם פה לא מבטיחים לך שום דבר, רק כסף", אמר אז אחד מהם. באותה שנה כשגירוש בכפייה למדינה שלישית עמד על הפרק, נשיא אוגנדה הבהיר ל"הארץ" כי אין כל הסכם גירוש עם המדינה. רשמי או לא.
ברשות האוכלוסין מכחישים את הטענות. באחרונה אף טען גורם בכיר ברשות כי כלל מבקשי המקלט שמגיעים לאוגנדה זוכים למעמד: "לא ניתן להם ללכת למקום שבו לא יקבלו מעמד, ואנחנו עומדים בקשר איתם לוודא את זה", הצהיר בפני "הארץ", "אנחנו רואים שהם מתחתנים ועובדים".
בארגוני הסיוע לא משתכנעים. סיגל רוזן, מקדמת הפעילות הציבורית במוקד לפליטים ומהגרים, אמרה ל"הארץ" כי "המדינות השלישיות היוו פתרון סביר עבור אותם פליטים שלא יכלו לסבול עוד את התעמרות רשויות מדינת ישראל, אך גם לא יכלו לשוב למולדתם שם חייהם היו בסכנה, בתנאי שידעו את התנאים המצפים להם שם".
כך או כך, מרבית העוזבים את ישראל בעזרת התוכנית לעידוד יציאה מרצון מגיעים לקנדה או לגרמניה. אלה מהם שנמצאים מתאימים, זוכים למעמד פליטות ולהיתר עבודה. חלק קטן בלבד מחליטים לטוס לאוגנדה. בינתיים, בשנה החולפת, חרף מגבלות הקורונה, הגיעו לקנדה 1,038 מבקשי מקלט מישראל.
עם נחיתתם באנטבה פגשו איתן וחבריו לטיסה במקומי שהזדהה כנציג רשמי ולקח מהם את דרכוניהם. "לא נראה לי שהוא יחזיר אותם", כתב איתן ל"הארץ" בהודעה. ארבעה מהם חלקו מונית למלון "טיק" שבקמפלה, שם שהו ביומיים הראשונים להגעתם. המסמך הרשמי שקיבל איתן מישראל קופל למעטפה שנשאה את סמליל רשות האוכלוסין. במכתב, מטעם הרשויות באוגנדה, נאמר: "מחזיק הנייר זכאי לוויזה ל-30 ימים".
מלבד המכתב, ברשותו של איתן היה נייר נוסף שעליו נכתב השם "מיכאל", המתייחס לאיש קשר מקומי המוכר לרבים ממבקשי המקלט שמגיעים לאוגנדה. בפגישה עמו, הסביר מיכאל לאיתן ולחבריו כי הוא עובד עם רשות האוכלוסין הישראלית. הוא ביקש לצלמם יחד ולחוד על מנת לספק הוכחה שהגיעו בבטחה. "אוגנדה היא מדינה נחמדה ונוחה", מיכאל ניסה להרגיע, אך מיד סייג: "הוויזה שאביא לכם מתעכבת, זה בגלל שמגיעים הרבה אנשים במקביל. 15 איש בכל פעם".
"בישראל אמרו לנו שנקבל ויזה לארבע שנים", קבל אחד האריתראים.
"אני מצטער לשמוע", השיב מיכאל, "מעולם לא נתתי לאיש ויזה לארבע שנים. אני אומר לכם את האמת, אתם אחים שלי וזו אוגנדה, לפעמים זה עובד מהר ולפעמים לאט. לפעמים המנהל של ההגירה לא מגיע לעבודה וזה מתעכב. אתם יודעים, אפריקה זו אפריקה".
בינתיים הובהר לאיתן ולחבריו כי אסור להם להסתובב בחוץ, עד לקבלת האשרות הקבועות. מיכאל ייעץ להם לא לנסוע לעיר. "אם תלכו לעיר יעצרו אתכם", אמר איש הקשר, "אתם יכולים לצלצל אליי ואשחרר אתכם. יש לי את הכוח לשחרר אתכם ממעצר".
איתן עלה לחדרו ושלח ל"הארץ" הודעה קולית: "הוא סיפר לי עכשיו שאני לא מקבל מעמד, שאולי אקבל רק לשנה ושזה יעלה כסף. ברשות האוכלוסין אמרו לי שאהיה תושב של אוגנדה, אבל פה מספרים לי משהו אחר".
עין-גל נותר מודאג. הוא דרש הבהרות מאנשי רשות האוכלוסין, ובמייל שהגיע אליו מאורית שרמי, ממטה מינהל האכיפה ברשות, היא שבה והבטיחה: "היוצאים מהארץ מקבלים בהגיעם רישיון המאפשר את שהייתם במדינה ללא הגבלה, וכאמור, במשך שהותו הוא רשאי ללמוד ולהשתכר בכל מקום שיבחר".
בפועל, המצב היה שונה: באחת מיציאותיו הראשונות של איתן מהמלון הוא עוכב על ידי איש משטרה שדרש מאה דולר כדי לשחררו. איתן התווכח, והאיש איים במעצר. לבסוף הוא נאלץ לשלם. מאז הוא עוכב עוד ארבע פעמים, וכעת הוא ממעט לצאת מפתח דירתו. "הם מזהים אותנו לפי הפנים שלנו", מעיד איתן, "הם רואים שהצבע שלי שונה, שאני 'חבשה' (כינוי למי שמגיעים מאזור אתיופיה ואריתראה – ב"פ). כל 200 מטר מישהו יכול לעצור אותך ואתה משלם להם, ככה זה עובד פה. מפחיד לצאת מהבית".
גם מראווי (שם בדוי, כמו כל שמות מבקשי המקלט בכתבה), שהגיע לאוגנדה עם איתן ולא קיבל מעמד, סיפר ל"הארץ" כי המשטרה נוהגת לעכב אותו באופן תכוף, וכי גם הוא חושש לצאת מהבית. "האמת היא שחרא פה", הוא השיב כשנשאל לשלומו, "כל היום משטרה מבקשים אישורים או כסף, ולי אין דרכון, אין ויזה אין כלום".
דוד, גם הוא מבקש מקלט אריתראי, עזב את ישראל בנובמבר 2019. "מצאתי מישהו שיעשה לי אישור בסכום של בערך 1,500 דולר", העיד, "הוא הביא לי אישור שצריך לחדש בכל שלושה חודשים. זה לא שווה כלום. אני לא יכול לטוס איתו ולא לעבוד".
בזמן שהותו באוגנדה ביקש דוד מ"הארץ" שיברר מה עלה בגורל אשרת השהייה שהובטחה לו מהרשויות. בסופו של דבר הוא קיבל מעמד זמני שעליו לחדש בכל שלושה חודשים. מעמד זה אינו מאפשר לו לצאת מגבולות העיר קמפלה.
נאביל, מבקש מקלט מסודאן שעזב לאוגנדה, מגולל סיפור דומה: "ביום שהגעתי לאוגנדה מישהו מישראל צלצל אליי", שחזר, "הוא שאל אותי אם הגעתי בשלום ואמר לי שאם אני צריך עזרה אז יעזרו לי. אמרתי שבישראל לא עזרו לי, איך אני אאמין לכם שתעזרו לי פה?"
בדומה לאחרים, מאז הגעתו באוקטובר האחרון, נותר נאביל חסר מעמד. לדבריו, מיכאל לחץ עליו להביא לו את מעט המסמכים הרשמיים שהיו בידיו עם נחיתתו בקמפלה – עד שלבסוף נעתר וסיפק לו את דרכונו. באוגנדה הוא אינו עובד, ומתקיים בזכות הכסף שהרוויח וחסך בישראל. "פה לא קוראים לזה שום חזרה מרצון, זה גירוש", הוא חורץ.
העדויות הללו הובאו לידיעת רשות האוכלוסין, אך שם ממשיכים לטעון כי מדובר במקרים בודדים. גורם ברשות הבהיר אף ל"הארץ" כי היחידה לעזיבה מרצון עושה את מרב המאמצים לספק לעוזבים מענה. הגורם הדגיש כי בעקבות ביקורת שיפוטית מבג"ץ בעבר, משקיעה הרשות בקשר עם מבקשי המקלט העוזבים מרצון. במקרה של איתן, הסביר הגורם, שיתוף הפעולה שלו היה מוגבל והחבורה שעזבה עמו נקלעה לתקופה של שינויים בירוקרטיים במדינה. "איתן וחבריו נתקעו בצנרת הבקשות, והדברים אמורים להיפתר בקרוב", הבהיר, ואף הוסיף כי מדובר ב"מזל רע". "בכמעט מאה אחוז מהמקרים אין בעיות", קבע. הוא הדגיש כי יש לישראל אינטרס שמבקשי המקלט שעוזבים יהיו מרוצים, בתקווה שיספרו על כך לחבריהם: "כל אדם כזה הוא שגריר ומשווק שלנו".
איתן החליט ליצור קשר עם שי, פקיד רשות אוכולוסין ישראלי שאמור לספק לו מענה. "אמרתי לו 'אתם שקרנים, אתם פושעים, אתם מושחתים'", נזכר, "אמרתם לי שאני אקבל תשובות – ושום דבר".
בשיחה עם מיכאל הוא המשיך להביע מצוקה. האחרון שוב הבטיח לו כי מעמד התושבות יגיע בתוך יום-יומיים – שוב לחינם. "אני 45 ימים פה ואין לי כלום", אמר איתן ל"הארץ", "אין לי תעודה להציג, מי אני בכלל? כולם מסביבי אומרים שאתרגל. המדינה משקרת לי".
בינתיים, מוסיף עין-גל לשמור על קשר יומיומי עם איתן. התלאות והתסכול מובילים אותו לאנשי הרשות שוב ושוב, ואלה מבטיחים לו: "תהליך קבלת הרישיון הינו זריז ויעיל ואורך כמספר ימים מעת הגשת הבקשה".
עין-גל שולח מייל לרשות האוכלוסין. "בשיחות עמי מעיד איתן כי הוא חש בסכנה בכל פעם שהוא יוצא מפתח דירתו. זו המציאות עבור רבים מחסרי המעמד המגיעים מאריתריאה: יציאה, מעצר, תשלום – וחוזר חלילה. ובין לבין, פחד מתמיד. האם משרד הפנים, הממשלה, הציבור, מודעים לכך?" הוא כותב. לדברי אורית שרמי מרשות האוכלוסין, נציגי היחידה לעזיבה מרצון מצויים בקשר רציף ויומיומי עם איתן. "הטענה כי מדובר בסכנת חיים משוללת כל יסוד, עניינו בטיפול ונשיבך בהקדם", לשון התגובה.
איתן משוחח עם נציג רשות האוכלוסין הישראלית, שי.
לאחר פניית "הארץ" לרשות האוכלוסין, הודיע שי לאיתן כי הרשויות באוגנדה עדכנו כי הן עורכות שינויים בהסדרת הוויזות. מסיבה זאת, המסמכים מתעכבים. שי מבטיח כי התהליך יימשך "כשבועיים", וכי לאיתן ולאחרים "אין מה לדאוג" – אך התנער והוסיף: "אני לא נציג אוגנדה". "אני לא מרגיש מוגן, כל אחד יכול לעצור אותי, עצרו אותי כבר", השיב איתן, "שילמתי כמה פעמים".
שי מבקש מאיתן לתעד את המעצרים, אף שספק אם פעולה כזאת תתקבל בהבנה במדינה כמו אוגנדה. "כולם שקרנים, מדינת ישראל שיקרה לי, גם פה כולם משקרים", אמר איתן בשיחתו עם שי, "אני אומר את זה בפנים, בלי להתבייש".
שי מתגונן: "לי לא נעים לשמוע את זה. בטח ובטח שמדינת ישראל זו המדינה שאתה ביקשת לצאת ממנה וישראל עזרה לך לצאת, יש פה בעיה בירוקרטית קטנה אנחנו נפתור אותה". מאז ועד למועד פרסום הכתבה, איתן לא קיבל את האשרה שהובטחה לו.
תגובת רשות האוכלוסין וההגירה: "היחידה לסיוע ליציאה מרצון מסייעת לזרים השוהים בארץ שלא כחוק לצאת מרצונם למדינתם או למדינה אחרת. איתן פנה ליחידה בבקשה לסיוע ליציאה למדינה שלישית וזאת על דעתו ומרצונו החופשי. הזר בחר לצאת את ישראל בהליך של יציאה מרצון, והוא אכן טס לאחר שקיבל מענק יציאה מרצון ואת כספי הפיקדון המגיעים לו. עם הגיעו למדינה השלישית בחר הנ"ל תחילה שלא לשתף פעולה עם ההליכים הנדרשים. עם זאת, ברשות הנ"ל מספרי טלפון של אנשי קשר מקומיים היכולים לסייע לו בכל עת. נציגי רשות האוכלוסין וההגירה נמצאים עמו בקשר רציף ויומיומי והוא עתיד לקבל את רישיון השהייה במדינה אליה יצא בהקדם".
חזרה למעלה
