מה זה "מניעת השתקעות"?

שרת פנים המדיניות שלי לעודד יציאה מרצון של מסתננים ומהגרים לא חוקיים". על פניו, אין שום דבר מפתיע בדברים האלה שאמרה השרה איילת שקד בתכנית "שש עם נטעלי שם טוב" בתגובה לביקורתה של המסעדנית רותי ברודו. ברודו זעמה על הנוהל החדש שיגביל את עבודתם של פליטים ב-17 ערים, ושקד בתגובה, לפני שפנתה לרכך את ברודו באמצעים אחרים, הזכירה לה את מטרת הנוהל, לשיטתה.

ובכל זאת, שווה להתעכב על המשפט הזה. בפרט שווה להתעכב על הפער בין הדברים המפורשים שהרשתה לעצמה שקד לומר בשידור, לבין עמדת משרדה בניירות הרשמיים שעוסקים בנוהל החדש. ההתעכבות על הפער הזה אינה יבשושית וקטנונית, משום שהוא מקפל בתוכו את כל הפשע כולו.

ההבדל הראשון בין דבריה של השרה לבין הנוהל נוגע לאוכלוסיית היעד. הנוהל, כפי שמובהר כבר במשפט הראשון שלו, עוסק ב"מסתנן ומבקש מקלט […] אשר מחזיק ברישיון לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל". כלומר הנוהל בפירוש לא עוסק במהגרים "לא חוקיים" אלא במי שמחזיקים אשרת שהייה תקפה שנותנת להם רשות האוכלוסין.

הפער השני בין הדברים שהשרה אומרת בשידור לבין מה שאנשי משרדה מנסחים בכתב נוגע לתכלית הנוהל. מלבד הנוהל עצמו והודעת הדוברות הרשמית שהכריזה עליו, הולכים ומצטברים מסמכים נוספים ובהם תגובות רשמיות למכתבים זועמים ששולחים מעסיקים, ראשי ערים וגם אנחנו – ארגוני זכויות אדם שבהובלת "קו לעובד" פתחו בהליכים משפטיים נגד הנוהל. בכל התשובות של משרד הפנים לפניות הללו, כמו גם בהודעת הדוברות של רשות האוכלוסין, לא ניתן למצוא רמז לכך שהתכלית של הנוהל היא "לעודד עזיבה". למה? כי זה כנראה לא יעבור את בג"ץ.

התכלית המוצהרת לנוהל היא זו שבהליכים קודמים צלחה את בית המשפט העליון: "מניעת השתקעות". מה זה אומר "למנוע השתקעות"? הרי רובם ככולם של מי שהנוהל מיועד עבורם נמצאים כאן כבר מעל עשור. רובנו "משתקעים" במקום מסוים כבר אחרי כמה חודשים. בטח שאחרי 15 שנים. מה ש"מניעת השתקעות" אומרת, אם כך, זה "למנוע תחושת נוחות". שיישארו, אבל לא ירגישו לרגע בטוחים או שלווים. כלומר "לעודד עזיבה" ו"למנוע השתקעות" הן שתי תכליות שחולקות בבסיסן את אותה המטרה: התעמרות בפליטים.

למרות זאת, התכלית של מניעת השתקעות כבר צלחה בעבר את בג"ץ (אם כי בקושי). בשני פסקי הדין שפסלו את שני התיקונים הראשונים לחוק למניעת הסתננות נמנע בית המשפט מלהכריע בשאלת התכלית של מניעת השתקעות ופסל את תיקוני החוק מסיבות אחרות. בשנת 2015, בסיבוב השלישי של התיקון לחוק למניעת הסתננות בבג"ץ, קבעה הנשיאה דאז נאור ז"ל שמניעת השתקעות היא תכלית ראויה לחוק שבו דנו אז. חשוב להדגיש: זה לא אומר שבית המשפט יקבל אותה כתכלית ראויה לכל צעד מדיניות. ובכל זאת, למשרד הפנים עדיפה תכלית שצלחה את בג"ץ בעבר בעניין אחר מאשר תכלית שלא.

התכלית של "עידוד עזיבה", כך הבהירה נאור באותו פסק דין ממש, כנראה לא היתה צולחת את בחינתו של בית המשפט בעניין החוק למניעת הסתננות. "לוּ היה החוק לתכלית זו [עידוד עזיבה 'מרצון'], היה בכך קושי רב". דעתה של הנשיאה נחה אז (למרות ההתבטאויות הברורות של בכירי הליכוד בתקשורת) בגלל ש"בדיון על-פה הצהירה בפנינו באת כוח המדינה עו"ד גנסין מפורשות כי לא ננקטות ואף לא תינקטנה פעולות שתכליתן עידוד המסתננים לעזוב את ישראל".

אפשר לקוות שעלה התאנה בדמות "מניעת השתקעות", שנראה לשופטים סביר בשנת 2015 כשהם דנו בתיקון לחוק למניעת הסתננות, יוסר בשנת 2022 כשהם ידונו בנוהל החדש שמגביל עבודת מבקשי מקלט בערים.

ראשית, אולי בחלוף שבע שנים ישתכנע בית המשפט שגם "מניעת השתקעות" אינה תכלית ראויה. אולי שבע שנים נוספות של חיים במדינת ישראל באופן חוקי יהפכו את הפליטים לזכאים לביטחון ושלווה, כלומר זכאים "להשתקע", בעיני השופטים. שנית, גם אם השופטים יתעקשו שתכלית זו ראויה, אולי הפעם הם יראו את תכלית "עידוד העזיבה מרצון" שמסתתרת מאחוריה, גלויה לכל. כל מה שהם צריכים לעשות זה להקשיב לדבריה של השרה שקד.