מבקשות המקלט מסרבות להיות שקופות

חברות וחברים יקרים,
אנחנו נושאות את עינינו בדאגה למתרחש באוקראינה, ולגל הפליטות והפליטים החדש הקורם עור וגידים. על פי הערכות האו"ם, יש כבר יותר מחצי מיליון פליטים שברחו למדינות שכנות – רובם המכריע נשים וילדים. לצערנו, כמו תמיד – הראשונות להיפגע הן הנשים. המראות הקשים מגבול אוקראינה, ויום האישה שנציין בקרוב, הם הזדמנות להסב מבט פנימה – אל מצבן של מבקשות המקלט שכבר נמצאות כאן, במדינת ישראל.

בשבוע הבא – ב8 במרץ – יצויין ברחבי העולם יום האישה הבינלאומי, יום שבו אנו מציינות את המאבקים הרבים למען שיוויון מגדרי, את ההישגים שהושגו – ואת הדרך שעוד נותרה. בכל רחבי הארץ ייערכו אירועים רבים שיציבו בחזית נשים מעוררות השראה שיספרו את סיפורן. אך בישראל ישנן נשים שהן כמעט שקופות לחלוטין – מבקשות המקלט.

"אני חושבת רק על היום. איך אשרוד היום; איך אסתדר היום; איך אשיג אוכל היום; אם אדם לא יכול להרשות לעצמו לחשוב על מחר – אלה לא חיים"

ב', מבקשת מקלט מאריתריאה, אם חד-הורית ל-4

בישראל חיות כ-5000 מבקשות מקלט, רובן מאריתריאה. הן נמלטו ממדינות מוצאן בשל רדיפה ורבות מהן הן ניצולות עינויים או סחר בבני אדם. מדיניותן של ממשלות ישראל ב-16 השנים האחרונות הותירה אותן במצב של לימבו: מצד אחד המדינה מכירה בעובדה שאינה יכולה לגרשן ונותנת להן אשרות שהייה, אך מצד שני היא נמנעה מלבחון את בקשותיהן למקלט באופן יעיל והוגן ונמנעה מלהעניק להן זכויות בסיסיות כמו ביטוח רפואי, קצבת מזונות, קצבת ילדים, גמלת הבטחת הכנסה, סיוע בשכר דירה וביטחון סוציאלי. אחרי שנים ארוכות של חיים בצל מדיניות של הדרה, ללא מעמד קבע והזכויות הנלוות לו, מבקשות המקלט הן מהנשים הפגיעות ביותר בישראל.

אנחנו בא.ס.ף רואות במו עינינו את ההשלכות הקשות של מדיניות ההפקרה של ממשלת ישראל על מבקשות המקלט. על אף שנשים מהוות פחות מ-20% מכלל מבקשי המקלט בישראל, בשנתיים האחרונות למעלה מ-50% מהפונים שלנו היו נשים. בין היתר, נזקקו הפונות לסיוע, לעיתים דחוף, בדברים בסיסיים כמו מזון, חיתולים ושכר דירה.

אבל זה לא חייב להיות ככה. ישנם צעדים רבים שהממשלה יכולה לבצע, עוד היום, כדי להביא לשיפור ניכר במצבן של מבקשות המקלט – ושל כלל קהילות מבקשי המקלט: להעניק אשרות תושב אחרי יותר מעשור, לתת למבקשי ומבקשות מקלט גישה להסדר ביטוח בריאות, לתת למבקשי ומבקשות מקלט רשת ביטחון סוציאלי, לרבות גישה לשירותים סוציאליים בקהילה שהן זקוקות וזכאיות להם, ושיאפשרו להן לחיות בכבוד, וצעדים רבים נוספים.

למרות הקשיים שהמדינה מנסה להערים עליהן, מבקשות המקלט מגייסות כוחות יש מאין, גם כשנדמה שזה בלתי אפשרי. הן בוחרות לשרוד ולהחלים, לתמוך ולהחזיק את הקהילה שלהן, את המשפחה והילדים שלהן, וגם את עצמן. כנגד כל הסיכויים. ביום האישה הזה, אנחנו כאן כדי להאיר זרקור על הנשים שישראל מעדיפה להשאיר בחושך, לשמוע את סיפוריהן, לעמוד לצידן – וללחום איתן למען הזכויות המגיעות להן.