ישראל מנסה לעודד עזיבה של מבקשי מקלט באמצעות תוכנית "יציאה מרצון", שבמסגרתה העוזבים מקבלים מענק של 3,500 דולר לאדם לצד מימון כרטיסי הטיסה. בחישוב מספר העוזבים שקיבלו את המענק, עלות התוכנית מגיעה לעשרות מיליוני דולרים. חרף ניסיונות של שרי הפנים בשנים האחרונות לזקוף לזכותם את עזיבת מבקשי המקלט, בין השנים 2022-2015 היה האו"ם מעורב ב-86% מהעזיבות של מבקשי המקלט את ישראל.
נציבות האו"ם מיישבת מחדש את העוזבים במדינות מערביות, בראשן קנדה, ארה"ב ואוסטרליה וכן במדינות אירופאיות. בנוסף, מבקשי המקלט יכולים ללעזוב את ישראל באמצעות האו"ם במסלול של איחוד עם בני משפחה שחיים בחו"ל, דרך עמותות וכנסיות שמסייעות לפליטים בקנדה וכן לקבל סיוע במעבר למדינת המקור או למדינה אפריקאית בטוחה.
גורמים שמתנגדים להסכם שבוטל אמרו ל"הארץ" כי בפועל, מספר מבקשי המקלט שעזבו את ישראל נמוך מעט פחות מהמספר שנקבע במסגרת ההסכם. לדבריהם, על ישראל להימנע ממתן מעמד לאלפי זרים, שכן בשלב זה או אחר כולם יעזבו מעצמם. גורמים שמתנגדים להסכם אף מעריכים כי אם המדינה היתה עוצרת מבקשי מקלט שמסרבים לעזוב אותה ללא הגבלת זמן או לזמן ממושך — כפי שניסתה לקבוע בחוק ובג"ץ מנע ממנה — היו עוזבים את ישראל עוד אלפים רבים.
"קבלת מתווה האו"ם היה מייצר הד שמביא לפה רבים, כי היינו מחויבים להסכם בינלאומי", טוען ראש "המרכז למדיניות הגירה ישראלית", ארגון ימין שקורא לגירוש מבקשי המקלט, עו"ד יונה שרקי. לשיטתו, הגדר שהוקמה בגבול עם מצרים ב-2012 לא היתה זו שבלמה את כניסת מבקשי המקלט לישראל, אלא ביטול ההסכם ב-2018.
"אנחנו סבורים שברגע שאתה יוצר נורמליזציה לשהייה בלתי חוקית, ברמה הרשמית אתה מעניק להם מעמד והדבר הזה מקבל אוטומטית הד שמעודד את חבריהם להגיע לישראל", אומר שרקי. "הנחנו שלאורך זמן מספר האנשים יצטמצם. ברמה האסטרטגית לקלוט אותם לא ייתן כלום. לאורך שנים אנשים עוזבים, אם אתה מסתכל עם כמה נותרנו היום אתה מבין שהמדיניות הזו של יד ברזל ביחס אליהם, אם אפשר לקרוא לזה ככה, הוכיחה את עצמה".
יותר אלימות
ייתכן כי במובן מסוים המדיניות הנוקשה של המדינה כלפי מבקשי המקלט אכן "הוכיחה את עצמה". מסקר אינטרנטי שערך ארגון הסיוע לפליטים היא"ס בקרב 207 מבקשי מקלט לציון חמש שנים לביטול המתווה, מתברר כי רבים מהם מעדיפים לא להישאר בישראל במצב הנוכחי. החששות המרכזיים שעליהם העידו המשתתפים בסקר היו אי ודאות בנוגע לעתיד, היעדר מעמד, הגבלת תנועה ופחד מגירוש.
85% מהעונים לסקר אמרו כי היו רוצים שההסכם עם האו"ם יחודש, 76% מהמשיבים אמרו כי היו מעדיפים לעזוב לאירופה או קנדה מאשר להישאר בישראל ולקבל בה מעמד ורק 21% מהמשתתפים השיבו כי היו מעדיפים להישאר בישראל ולקבל בה מעמד. בקרב התומכים בגירוש, יש מי שיסמנו את הנתונים האלה כמעודדים, אולם היעדר הרצון להישאר בישראל נובע גם מניסיון ממושך של המדינה לפגוע בזכויות האדם של הזרים החיים בה.טוולדה, שעובד כמתרגם בכמה ארגוני זכויות פליטים, אומר כי "כשהקהילה רק הגיעה לישראל היא לא התעסקה בעבר ובטראומה באריתריאה ובסיני. שמנו את זה מאחור". הוא מספר כי כיום יש בקרב מבקשי המקלט יותר אשפוזים פסיכיאטרים, סכסוכים ואלימות במשפחה. "הקהילה שחוקה", הוא אומר. "גם החברה הישראלית משלמת על כך מחיר, יש יותר אנשים שזרוקים ברחוב ואנחנו נהיים נטל גדול יותר, וזה עוד מבלי לדבר על הסוגיה המוסרית".
אין הרבה גופים רשמיים שאוספים מידע על מצב קהילת מבקשי המקלט, אולם סקר שערכו משרד הבריאות ועיריית תל אביב מצא כי ב-2020 מחצית ממבקשי המקלט בעיר חיו באי-ביטחון תזונתי חמור עם סימני רעב. מכולת שיתופית שהקים אגף הרווחה של העירייה בנווה שאנן מאכילה 900 משפחות ומגייסת בשבועות האחרונים תרומות בכדי להמשיך ולהתקיים. אלפי סלי מזון ותווי קנייה מחולקים למבקשי המקלט מדי שנה, לצד חבילות חיתולים ומזון לתינוקות. עיריית תל אביב מסייעת בין היתר בתשלום חובות של ביטוח בריאות למשפחות שבהן ילדים עם צרכים מיוחדים.הדו"ח לשנת 2021 של ארגון מסיל"ה, שלוחת הרווחה של עיריית תל אביב לקהילה הזרה, מגלה כי בשנה זו טיפלו עובדות סוציאליות בכ-1,200 ילדים בסיכון מתוך כ-5,000 ילדי מבקשי מקלט שגרים בתל אביב, שרבים מהם סובלים מעוני קיצוני או מאלימות פיזית ומינית. לפי הנתונים, מאות אבות ואמהות משתמשים באלימות בתוך המשפחה, והורים רבים מדווחים על מצוקה נפשית קשה או מחלות.
"אני יותר ויותר מבין שאנחנו פשוט כלי בידיים של הממשלה", מוסיף מונים הארון, יוצא חבל דרפור בסודאן שקיבל מעמד בישראל. "אני גם לא מבין את הטענה הדמוגרפית. אנחנו מיעוט מול שאר הלא יהודים ששוהים פה בלי מעמד (כוונתו בין היתר לאזרחים אוקראינים ורוסים, ב"פ) אני תמיד אומר שאני מעדיף תשובה כמו 'אני יודע שברחת מסבל נוראי אבל אני לא רוצה אותך פה', מאשר שיכחישו את הסבל שלי ויקראו לי מהגר עבודה או מסתנן. זו תשובה שהרבה יותר קל לי לקבל כאדם. אנשים חיים בנתק גם מהמשפחות שלהם בסודאן או אריתריאה אבל גם מהחברה הישראלית. המצב הזה הורג אותנו"."הפליטים מאפריקה ממשיכים לחיות כאן בלימבו", אומרת על כך עו"ד אורלי לוינזון-סלע, מנהלת המחלקה הציבורית בארגון הסיוע לפליטים א.ס.ף. "כבר כ-15 שנה שהם מוגנים מפני הרחקה, אך ללא מעמד מוסדר וללא זכויות. מצב הפליטים הפגיעים הולך ומידרדר כי כשחיים במשך שנים ללא כל מעטפת סוציאלית, מי שאינם יכולים לעבוד שעות רבות בעבודות הפיזיות הפתוחות לפליטים נדחקים לחיים בעוני, באי ביטחון תזונתי ובהידרדרות מתמדת, בריאותית ונפשית".
"ביטול מתווה האו"ם מהווה המשך ישיר למדיניות גרירת הרגליים של ישראל בכל מה שנוגע למעמדם של מבקשי המקלט", מוסיפה שירה עבו מהמוקד לפליטים ומהגרים בנוגע לאלפי בקשות המקלט שעדיין ממתינות להכרעה. "השנים חולפות, בקשות המקלט מעלות אבק במשרד הפנים, והאנשים שעומדים מאחוריהן חיים כאן בינינו והפכו לחלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית".
לה רוטה מציין כי הוא מודאג ממצבם של מבקשי המקלט בישראל. "מעצר הגירתי ממושך או אפילו ללא הגבלת זמן, הדרה מביטוח בריאות והגבלות על תעסוקה והשכלה מובילים לדחיקה נוספת לשוליים של פליטים ומבקשי מקלט שמראש נאבקים לקיים את עצמם", הוא אומר. "זכויות בסיסיות הקשורות לרמת חיים נאותה מאפשרות לפליטים ולמבקשי מקלט למלא תפקיד בריא יותר בחברה ולתרום תרומה ניכרת וחיובית למשך שהותם בישראל".
משרד ראש הממשלה לא הגיב לכתבה.
חזרה למעלה
