30.12.20, סיגל רוזן, הארץ
הפתעת התחקיר של גידי וייץ והילו גלזר על ניסיונות גירוש מבקשי המקלט היא בורותם הרבה של הנציגים שממשלת ישראל ביקשה את עזרתם בקידום הגירוש ("עם שוחד, בלי אלוהים: כך ניסתה ישראל לגרש את הפליטים לדיקטטורות מדממות", 25.12).
צ'רלס טוויל טוען ש"דובר על קרוב ל–20 אלף דרפורים", שביקשו סיוע על מנת לחזור וללחום בערבים בדרפור. באותה עת היו בישראל רק 14,512 סודנים שפחות ממחציתם יוצאי דרפור. טוויל מוסיף שנאמר לו כי "הדרפורים זה השבט הכי מיליטנטי. הוא מתעלם מכך שיוצאי חבל דרפור מורכבים מכ–80 שבטים שונים.
ויצמן שירי, סגן שר הביטחון לשעבר, מדווח על גורלם המר של יוצאי דרום סודן שישראל מיהרה לשלח בקיץ 2012. אלו גורשו אמנם בהחלטה אכזרית ואומללה, אך באישור בג"ץ, בגלוי, ובידיעתם והסכמתם של שלטונות דרום סודן.
התחקיר מתאר ניסיונות לשלח אריתראים וצפון־סודנים למדינות שאינן מולדתם ואשר למעט דמיון בצפיפות הפיגמנטים, אין להם דבר וחצי דבר עם אזרחי אותן מדינות. מדינות אלו מוכות עימותים אלימים ורעב ומככבות ברשימת המדינות המושחתות ביותר על פי מדד השחיתות העולמי.
ד"ר אפרים סנה, שר הבריאות לשעבר, שמעיד על עצמו שהוא מצוי בקשרים מצוינים עם ראשי הדיקטטורה באריתריאה, טוען כי קיבל הבטחה שלמגורשים לא יאונה שם רע, וכי כל המדינות באפריקה "אותו הדבר". "איפה יש באפריקה אופוזיציה שאומרת שטוב לה?" הוא אומר.
אכן, קשים חיי האופוזיציות באפריקה, אך רק בשנה האחרונה סיכם דוח משרד החוץ האמריקאי שורה ארוכה של הפרות זכויות אדם קשות ביותר באריתריאה, בהן "העלמות בני אדם, עינויים ומעצר אקראי על־ידי המשטר ותנאי כליאה מסכני חיים".
לא מוזכרת בתחקיר ההתקשרות עם שתי דיקטטורות אפריקאיות אחרות: אוגנדה ורואנדה. אלפי מבקשי מקלט נכנסו מישראל בשש השנים האחרונות לשתי מדינות "שלישיות" בלי להירשם במעבר הגבול, בתיאום עם רשות ההגירה הישראלית.
בתקופה זו יצאו את ישראל 14,472 אריתראים ו–7,394 סודנים. רובם מהגרים כחוק לקנדה ולמדינות מערביות שמכבדות את זכויותיהם. אלמלא היה נתניהו חוזר בו מחתימתו על ההסכם הנדיב שהוצע לו ב–2018 על ידי נציבות האו"ם לפליטים, רוב רובם של מבקשי המקלט כבר לא היו עמנו בישראל, וזאת בלי שמשלם המסים ייאלץ לממן נשק ותשלומי שוחד במיליונים לדיקטטורות דכאניות באפריקה שלא פוסקות מלייצר פליטים נוספים.
סיגל רוזן,
המוקד לפליטים ולמהגרים
חזרה למעלה
