לקונה בחוק ועיריית תל אביב השאירו את סטנלי לגסוס בביתו מסרטן. מאות כמוהו נופלים בין הכיסאות

אובינה סטנלי אוגוג'ה, מבקש מקלט מניגריה, כיום בן 33, עבד בניקיון וגינון ברחובות תל אביב במשך 11 שנה. באזור גינת דובנוב, שבו עבד בשלוש השנים האחרונות, תחת חברת הקבלן "ב.מ. פרינס אחזקה ותשתיות", הוא נהפך לפנים מוכרות ואהובות, מספרים שכניו. בחודש שעבר, ימים לאחר שהתפטר, התמוטט סטנלי במפתיע ואושפז בבית החולים איכילוב.

בבית החולים הוא גילה כי בניגוד לחוק, מעסיקיו האחרונים לא שילמו עבורו על ביטוח בריאות — וכי העירייה מתנערת מכל אחריות עליו. זמן קצר לאחר מכן, התברר לו גם כי הוא חולה בסרטן ריאות עם גרורות שהתפשטו בגופו והגיעו עד המוח. עלות הטיפול, שאותה הובהר לו כי יידרש לממן בעצמו, נאמדת במאות אלפי שקלים.

בהיעדר יכולת לשלם, שוחרר סטנלי החולה לביתו. "הייתי אז בעיקר מופתע. כל הסיפור הזה מבחינתי הוא תעלומה מוחלטת", הוא מספר. "אני לא מעשן, לא שותה, משחק כדורגל בכל יום, ולאף אחד במשפחה שלי אין סרטן".

לדבריו, "מפני שלא יכולתי לשלם על האשפוז, בבית החולים רצו להיפטר ממני. הקבלן מהר מאוד הפסיק לענות לטלפון, אף אחד שם לא ביקר או דאג, ובעירייה אמרו שהם מודעים לסיטואציה — אבל לא חזרו מעולם עם תשובות".

ימים לאחר ששוחרר לביתו, מצבו של סטנלי הידרדר עוד יותר. צד שמאל של גופו שותק, יכולת הדיבור נפגעה, השרירים נחלשו, ואפילו את הפעולות היומיומיות ביותר — כמו הליכה לשירותים או צחצוח שיניים — כבר לא יכול היה לעשות לבדו. פתאום, 11 שנה לאחר שברח מהעיירה שבה גר במערב ניגריה, בגלל רדיפת בוקו חראם, מצא עצמו סטנלי שוב לבדו, נאבק על חייו.

בעזרת חברים שפגש לאורך השנים האחרונות ברחובות העיר שבהם עבד, אושפז מחדש. הודות להם ולמאמצים מצד הצוות הרפואי באיכילוב, צורף בימים האחרונים סטנלי למחקר קליני שצפוי לכסות את מרבית עלויות הטיפול הכימותרפי שהתחיל, אך לא את כולן.

את עלות התרופות, ההוצאות הנותרות סביב הטיפולים והעזרה היומיומית שלה הוא נזקק, ואפילו שכר הדירה בתקופה שבה נקטעו כל הכנסותיו — מנסים חבריו של סטנלי לגייס כעת מתרומות ברחבי העיר והרשתות החברתיות.

מבית החולים איכילוב נמסר בתגובה: "מדובר במהגר מניגריה שאובחן עם סרטן ריאות מתקדם וקיבל בבית החולים את הטיפול הרפואי האיכותי והמיטבי על פי הנחיות משרד הבריאות".

לפי פרוטוקולים של עיריית תל אביב, החברה הקבלנית שבה עבד סטלני פעילה כבר כמה שנים בעיר — ומספקת לעירייה שירותי אחזקה ותשתיות. לפי רשם החברות, זו חברה פרטית הפעילה מ-2016, בבעלותם וניהולם של מוחמד מקאלדה וחיים אלקובי. בתגובה לפניית קו לעובד, ציין בא כוחה של החברה, עו"ד נאדר כבהה, כי היא דוחה את הטענות המיוחסות לה, וכי העובד קיבל את תלושי השכר מדי חודש, לא התלונן עליהם, ושולמו לו דמי ביטוח לאומי כדין.

עם זאת, באשר לתשלום ביטוח רפואי מודה הקבלן כי "בשל טעות לא שולם לעובד ביטוח רפואי, אולם אין בדבר כדי לשנות ממצבו של העובד בעניין הטיפולים שלהם הוא נחוץ בבית החולים איכילוב, שכן מרגע שסיים את עבודתו הרי אין מרשתי חייבת לשלם לו דבר".

בעיריית תל אביב מנגד טענו כי סטנלי מעולם לא הועסק על ידי העירייה ישירות, וכי החברה שבה עבד "לא סיפקה שירותי ניקיון לעירייה, אלא שירותי גינון". שם, לפי הטענה, לא חלות על העירייה חובות הפיקוח המוגברות לאכיפת דיני העבודה, "שחלות בתחומי הניקיון, האבטחה והשמירה בלבד". בעירייה הוסיפו כי למרות זאת, העירייה מגדילה לעשות ועורכת ביקורות מדגמיות גם על תשלומי קבלני הגינון לעובדיהם, וכי לא התקבלה בעירייה כל תלונה מצדו של סטנלי.

בנוסף, טענה העירייה בתגובתה כי "חוק ביטוח בריאות ממלכתי לא חל על עובדים זרים שאינם תושבים, ובמקום זאת על המעסיקים לבטח אותם בפוליסת ביטוח רפואי. חובת ביטוח זו אינה חלק מהנושאים המחויבים בפיקוח לפי החוק להגברת האכיפה, ולכן גם אילו היה מדובר בעובד של חברת ניקיון, הביקורת ממילא לא היתה מאתרת אותו — כי העובד לא בוטח בביטוח בריאות".

"במקרה של סטנלי יש שפע בעיות שמתנקזות לסיפור טרגי אחד"

ואכן, נכון להיום, מבקשי מקלט הנמצאים בישראל — המונים כ-28 אלף איש, שרובם מאריתריאה וסודן — אינם זכאים לביטוח בריאות ממלכתי במסגרת החוק. מתוכם, ילדים עד גיל 18 מבוטחים על ידי קופת חולים מאוחדת, ולעומת זאת קשישים, חולים, מובטלים או כאלה העובדים בשחור — נותרים ללא גישה לשירותי הבריאות הציבוריים וללא ביטוח כלל. לצדם, מבקשי המקלט המועסקים בישראל מבוטחים, או אמורים להיות מבוטחים, על ידי המעסיקים שלהם, בכפוף לחובתם בדין. עם זאת, בתחומי הניקיון, ההסעדה והשמירה, לפי החוק, האחריות לתנאי העסקת העובד חלה גם על מזמין העבודה — במקרה זה, העירייה.

לדברי עו"ד דיאנה בארון, מנהלת המדיניות הציבורית בעמותת קו לעובד, המלווה את סטנלי במאבקו, "הבעיה היא שאין באמת פיקוח ואכיפה של המדינה ושל מזמיני השירותים על תנאי ההעסקה שנותנים הקבלנים — ומרבית האכיפה שקיימת מתבססת על תלונות. לרוב, מבקשי מקלט שעובדים כאן לא נוטים להתלונן, מפחד, או שהם בכלל לא מודעים לכך שנעשתה הפרה של הזכויות שלהם".

לכך מצטרפת גם החרגת סוגיית ביטוח הבריאות מהנושאים המחויבים בפיקוח לפי החוק להגברת האכיפה — הטענה שמאחוריה מסתתרת גם עיריית תל אביב במקרה הזה. בארון מתארת זאת כפרצה בחוק, לקונה חמורה שלתוכה נופלים רבים — שבעת צרה וחולי עשויים למצוא עצמם במצבו של סטנלי.

לדבריה, "יש לנו מאות פניות בשנה על הפרות שכר של עובדי קבלן — בעיקר בניקיון — ובתוכן לא מעט הפרות לעניין הביטוח. הבעיה כאן היא שרבים מהעובדים לא מודעים לזה בכלל, כי זה לא כסף שנכנס לכיס בסוף החודש. גם סטנלי, לצורך העניין, ידע שהוא מקבל 300 שקל ליום, על שמונה שעות עבודה — ואפילו לא קיבל תלוש, אבל הכסף הגיע, אז הוא מעולם לא חשב שיש בעיה. בסוף, המקרה של סטנלי הוא מקרה בוחן שיש בתוכו שפע בעיות שמתנקזות לסיפור טרגי אחד".

ינאי קרנצלר, מנהל המרפאה הפתוחה של עמותת רופאים לזכויות אדם, מוסיף: "המצוקה של אותו אדם וההתנערות של כולם מאחריות — זה מה שקורה כשיש הפרטה מוחלטת של הביטוח הרפואי. המדינה לא דואגת לביטוח רפואי למבקשי מקלט ופליטים, למרות החובה הבינלאומית שלנו לעשות את זה. הנושא מוטל על מעסיקים וחברות ביטוח פרטיות — כשאין על זה בקרה מסודרת. אנחנו מסייעים משפטית לעובדים שמגלים בזמן ההעסקה שהם לא מבוטחים — אבל מי שמגלה רק מאוחר יותר שלא דאגו לו, כמו במקרה של סטנלי — זה מצב בו יותר קשה לדאוג למיצוי זכויות".

את הפתרון לסוגיה ניסה לקדם בממשלה הקודמת שר הבריאות דאז, ניצן הורוביץ, שביקש להחיל את חוק ביטוח הבריאות הממלכתי גם על פליטים ומבקשי מקלט. שרת הפנים אז, איילת שקד, התנגדה למהלך בטענה שיביא ל"השתקעות מסתננים בלתי חוקיים בישראל". כך או כך, נותרה היוזמה על המדף עם התפזרות הממשלה.

בסוף דצמבר האחרון, במסגרת החלטת ממשלה שהתקבלה בעניין מתן סיוע הומינטרי לאזרחי אוקראינה שהגיעו לישראל בעקבות המלחמה, הוטל על שרי הבריאות והאוצר להתקין עד סוף מרץ 2024 תקנות שיקבעו הסדר ביטוחי למתן שירותי בריאות לכל קבוצות מבקשי המקלט שיש להם הגנה קבוצתית של אי־הרחקה מישראל. "נראה שהמדינה הבינה שהפתרון היחיד שהוא בר קיימא הוא להחיל את חוק ביטוח בריאות ממלכתי על מי שאין לו בית לחזור אליו. המדינה התחייבה לזה, ואנחנו נאבק לוודא שתעמוד על כך", אומר קרנצלר.