לא על הסמוטריץ' לבדו

"אנחנו לא גזע מעורב ואיננו רוצים להפוך לגזע מעורב", פסק ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, בנאום השנתי שנשא בשבת ברומניה. "המערב מחולק לשניים. ארצות שבהן אירופים ולא אירופים מעורבים אלה באלה, חדלו להיות אומות", קבע המנהיג ששולט בארצו 12 שנים ברציפות ואף למד זמן מה באוקספורד.

לרגע נדמה שלא אורבן היה זה שניסח בפשטות מצמררת את תורת הגזע, אלא מדובר בפלגיאט שנשלף מפיהם של פוליטיקאים ישראלים שגזענותם אומנותם. הדברים אינן אמורים רק בנציגי מפלגת "טוהר האומה" ו"שימור הגזע" הנודעים. בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר אינם מחזיקים בבלעדיות על מותג הגזענות, אבל בגזענותם הישירה, הבוטה, ובגאוותם עליה, הם מספקים מעטפת של הדר ליברלי לכל מי שאינם הם. וכך, כשגנץ ולפיד מדברים על ה"קיצונים" שאתם לא יישבו בקואליציה, הם מתכוונים לכך שבהשוואה למפלגת הציונות הדתית ולעוצמה יהודית, שורותיהן של יש עתיד, כחול לבן, תקווה חדשה, וכמובן ימינה וכל יתר ה"לגיטימיים", נקיות מכל רבב של גזענות. אבל ההשוואה הזאת מעוותת ושקרית. גזענות איננה מושג יחסי, "קצת גזענות" היא גזענות.

הרי אותה ממשלה צחורה שבה הם חברים הרימה את ידה בחדווה לאשר את חוק הלאום המפלה, שריה רודפים מבקשי מקלט, ולא התנגדו להחלטותיה שרת הפנים שלהם, איילת שקד. שקד, לא סמוטריץ ולא בן גביר, היא זאת שהחזירה לחיים את המונח "תחום המושב" כשקבעה כי מבקשי מקלט מאוקראינה יוכלו לעבוד במספר מצומצם של עבודות ב־17 ערים בישראל. התקנה הזאת מתוכננת לחול גם על שאר מבקשי המקלט בחודש אוקטובר. על פיה, עונשים כבדים יוטלו על מפירי התקנות שיעזו להעסיקם בעבודות שאינן בתחתית הבור.

ומה השלב הבא? סימון מיוחד על בתי עסק שמעסיקים זרים בניגוד לחוק? הקמתו מחדש של מתקן חולות? השקט שהשתרר נוכח "נוהל" העוועים שהציגה שקד כדי למרוח את בג"ץ רק מוכיח עד לאן הגיעו גרורותיה של הגזענות. אף חבר כנסת לא נבהל מכך שנדבק בסמוטריצ'יות. הרי זו שקד שלנו שהרתה והולידה את המפלצת.

וגם היא לא לבד. בחוק האזרחות שיזמה עם ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית), אשר מונע איחוד מכ–1,680 משפחות פלסטיניות וישראליות, תמכו 45 חברי כנסת — יותר מפי שישה ממספר המנדטים שקיבלה ימינה. אגב, בעיני שותף הרעיוני רוטמן, גם שקד רחוקה ממדליית הגזענות. בראיון לאתר "סרוגים" לפני כשלושה שבועות הוא הבהיר: "מי שמצביע למפלגה שהעומדת בראשה עשתה עסקים עם מנסור עבאס ובשלב מאוחר יותר המשותפת — הוא כבר בגוש השמאל. לא חושב שאיש ימין שמכבד את עצמו יצביע לאיילת שקד". הציונות הדתית יודעת לאתר את המתחזים לגזענים ולהזהיר מפניהם. הרי גזענות היא נכס אלקטורלי, ואסור להניח לכל ימני רך־לבב או ליברל שמאל־מרכזי לגנוב את המותג הזה.

כשאורבן נבחר לנשיא מפלגתו, פידס ב–1993, היא היתה מפלגה ליברלית קלאסית, שמיצבה עצמה ימינה מן המרכז. בתוך שנים ספורות היא נהפכה תחת הנהגתו למפלגה ימנית רדיקלית, גזענית, שמתנגדת לזכויות להט"ב, ל"אופנת המגדר", לעובדים זרים ולתושבים זרים. התהליך הזה לא היה חשאי ולא הצריך מחקרי עומק. הכל היה גלוי. ניצחונותיו הפוליטיים המרשימים של אורבן הוכיחו שגזענות היא מנוף פוליטי רב עוצמה. בישראל התהליך מהיר עוד יותר. מפלגות שמאל חייבות להתחכך במרכז כדי לשרוד, מפלגות מרכז נדרשות לעטות גלימה ימנית, ומפלגות ימין כבר מתחרות במפלגות "טוהר האומה" על גביע הגזענות. קיצונים? לא אצלנו.