ישראל מונעת מפליטים לקבל מעמד קבע, גם לאחר עשרות שנים במדינה

בשנים האחרונות מנסים פליטים רבים בישראל לקבל את מה שבמדינות אחרות הוא כמעט מובן מאליו: מעמד קבוע. אלא שהמדינה מונעת זאת מהם, גם במקרים שבהם השתלבו באופן מלא בחברה הישראלית

גם בגיל 42 מתקשה גנדו בארי לדבר על מה שאירע בילדותו. רק מעטים יודעים מה עבר, ורק למעטים סיפר לאורך השנים. המשפטים יוצאים ממנו מקוטעים, שבורים מטראומה, אך יחד הם מציירים סיפור חיים רצוף סבל שלא מגיע לאיש. בארי נולד בסיירה לאון וגדל במולדתו באימה, תחת מלחמת האזרחים עקובת הדם שנמשכה כעשור. אביו, אימו ואחיו נרצחו. אחותו נחטפה ומאז נעלמו עקבותיה. בארי עצמו נחטף, והיה קורבן להתעללות ולניצול. "עברו 20 שנה ואני עדיין שם, בטראומה", הוא אומר, ודומע.

לישראל הגיע בדרך לא דרך, שגם היא הייתה רצופה ייסורים. מסיירה לאון למצרים, שם עבר תקופה שכללה מעצרים, עינויים וניצול מתמשך, ומשם הגיע לתל אביב. בשנת 2000, חמש שנים אחרי שהגיע לישראל בסיוע נציגות האו"ם, הוכר כפליט וקיבל מעמד רשמי, על בסיס טראומות הילדות שחווה בסיירה ליאון. כיום הוא חי בגפו ברחובות, עובד בחלקו האחורי של בית קפה מקומי, ומנסה לשרוד. הפחד מלווה אותו לכל מקום. כתושב ארעי עליו לחדש את מעמדו מדי שנה, להכין תיק מסמכים, לקבוע תור, ולקוות שהבקשה תאושר מחדש. כך, שנה אחר שנה, כבר שני עשורים.

"אני נמצא פה כל כך הרבה זמן, מחצית מהחיים שלי. אין לי אף מקום אחר בעולם", הוא מספר. "אבל אין לי ביטחון כאן. בכל שנה אני חי בפחד שזו תהיה השנה האחרונה שלי. כשאתה במעמד זמני, בכל רגע עלולים לקחת אותך מכאן". לדבריו, גם העובדה שבקשותיו מאושרות בעקביות אינה מפיגה את הדריכות. "זה קורה בעולם כל הזמן. אנחנו רואים אנשים עם אשרות שהייה זמניות שיום אחד מבוטלות והם מגורשים", הוא אומר. "אני לא יכול לספר לעצמי שזה בלתי אפשרי. לדמיין תרחיש כזה זה פחד נוראי".

בשנים האחרונות מנסה בארי, כמו פליטים אחרים בישראל, לקבל את מה שבמדינות אחרות הוא כמעט מובן מאליו: מעמד קבוע. אלא שהמדינה, פעם אחר פעם, מונעת מפליטים מוכרים לקבל מעמד קבע, גם לאחר עשרות שנים של שהייה בישראל, הקמת משפחות והשתלבות בפועל בחברה הישראלית.

בשבוע שעבר דחה בית המשפט המחוזי בירושלים עתירה שהגישו פליטים שביקשה לחייב את המדינה לגבש מתווה למעמד קבע עבור פליטים מוכרים, וקבע כי מדינת ישראל אינה מחויבת להעניק להם אופק לשדרוג מעמדם מתושבים ארעיים לבעלי מעמד קבוע. ההחלטה התבססה על שתי פסיקות קודמות שניתנו בשנתיים האחרונות בבית המשפט העליון באותו עניין.

בפסקי הדין אימץ בית המשפט את מדיניות רשות האוכלוסין, שלפיה פליטות היא מעמד זמני, ולכן אין חובה למדינה להעניק לו מעמד קבע או לאפשר מתווה מוסדר לקראת מתן מעמד כזה. עם זאת, באחד מפסקי הדין של בית המשפט העליון בנושא הבהיר השופט עוזי פוגלמן כי עמדה זו איננה הלכה חדשה שנקבעה בהחלטות אלה, ובפסק דין אחר ציין השופט נעם סולברג כי "בחינת מדיניות זו היא עניין ערכי לדון בו בכנסת או בממשלה, ובית המשפט לא יבוא בנעליהן".

בהחלטות נקבע כי עצם ההכרה באדם כפליט אינה מקנה לו זכות, ואף לא אפשרות עתידית, למסלול למעמד קבע. זאת בניגוד למקובל במדינות אחרות בעולם וכן בסתירה לרוח אמנת הפליטים, שעליה חתומה ישראל, ולפיה "המדינות יקלו, ככל האפשר, על טמיעתם והתאזרחותם של פליטים". אולם, בית המשפט סבר כי אמנת הפליטים אינה מחייבת את ישראל ליצור מסלול כלשהו לשדרוג מעמד, וכי אין בכך הפליה ביחס לזרים אחרים.

אולם לדברי עורך הדין אסף וייצן, שותף במשרד "ורשה-וייצן" אשר ייצג את העותרים, ההפך הוא הנכון. "המשפט החוקתי הישראלי מבהיר שהשארתו של אדם במצב 'ארעי-נצחי' פוגעת ביכולתו הבסיסית לתכנן את חייו, ואמנת הפליטים קובעת חובה להקל ככל האפשר על ההיטמעות וההתאזרחות של מי שהוכרו כפליטים", אומר עו"ד וייצן. "הידיעה שישראל מפרה את מחויבויותיה המוסריות והמשפטיות צריכה לקומם כל אדם, בפרט על רקע הנסיבות בהן הוקמה המדינה". לדבריו, על פסק הדין האחרון בעניין יוגש ערעור. "אנחנו מקווים שבית המשפט העליון יחזיר את מדינת ישראל למשפחת העמים, לפחות בעניין הזה, ויורה על קביעת מתווה להסדרת מעמד קבוע לפליטים מוכרים", אמר.

לטענת המדינה, שאלת מתן מעמד קבע לפליטים נתונה לשיקול דעתו של שר הפנים בלבד, או לחלופין למסלולי שדרוג אחרים, כגון בני זוג הנשואים לאזרחים ישראלים, נינים ליהודים, או מקרים בעלי טעמים הומניטריים מיוחדים. אף על פי כן, ועל אף ההקשר ההומניטרי המובהק של פליטים שנמלטו מארצותיהם והוכרו ככאלה בישראל, הוועדה ההומניטרית במשרד הפנים דוחה לאורך השנים בקשות של פליטים למעמד קבע.

בארי, כמו יתר הפליטים המוכרים, מחזיק באשרת תושב ארעי א/5. הוא זכאי לשהות בישראל, לעבוד בה וכן לזכויות סוציאליות ורפואיות. עם זאת, כאשר האשרה נבחנת מדי שנה, השאיפה שלו לבנות לעצמו חיים ראויים, להקים משפחה ולמצוא מקום בעולם, אחת לתמיד – השאיפה הזאת נשארת בגדר חלום. "מעמד קבע ייתן לי הקלה, ובעיקר תחושת שייכות", הוא אומר, "אני רוצה להיות שייך, להרגיש שייך. רק אז אוכל להרגיש נחת".