חצי ממבקשי המקלט בתל אביב סובלים מאי-ביטחון תזונתי חמור עם סימני רעב

כ–85% ממבקשי המקלט בתל אביב מדווחים על אי־ביטחון תזונתי, רובם ברמה החמורה ביותר, הכוללת סימני רעב. כך עולה מסקר, ראשון מסוגו, שערך משרד הבריאות בשיתוף עיריית תל אביב. לדברי עורכת המחקר, ד"ר מורן בלייכפלד מגנאזי, לאחר שאיבדו את מקומות עבודתם, חלק מחסרי המעמד "הגיעו למצוקת רעב ממשית". הבחירה שלה במושג "רעב" היא מודעת, מבוססת מחקר — ותואמת את מה שמספרים מבקשי המקלט ומתארים ארגוני סיוע. בשכונות בדרום תל אביב שורר "משבר הומניטרי חריף", אומר מקור הבקיא בפרטים.

ממצאי הסקר הוצגו באחרונה לבכירים בכמה ממשרדי הממשלה, אך נראה כי במשרד הבריאות מעדיפים להצניע אותם. "באקלים הפוליטי, קשה לדבר על מצב הפליטים או סיוע להם", אומר מקור ממשלתי. ממשרד המשפטים נמסר כי הם "מודעים ומוטרדים ממצב התזונה של קהילת חסרי המעמד".

ג'מילה, בת 35 ואם לחמישה ילדים, נמצאת בישראל מאז 2007. "לפני הקורונה, המצב היה טוב", היא מספרת, "היינו קונים בסופר עוף, בשר, ירקות; שואלים את הילדים מה הם רוצים ומביאים להם שוקולד או במבה. שנינו פוטרנו כשהתחילה המגפה. כבר שנה אין כמעט כסף לקנות אוכל. אנחנו מקבלים תרומות. בבוקר הילדים אוכלים קורנפלקס ואנחנו שותים תה, ואז מחכים עד חמש אחרי הצהריים. אני מכינה ארוחה אחת, בדרך כלל אורז או פסטה. אני לא זוכרת מתי אכלנו בשר. גם לא אוכלים הרבה ביצים. אם מקבלים ירקות, צריך לאכול אותם מהר, שלא יתקלקלו".

ג'מילה באה פעם בשבוע־שבועיים למרכז הסיוע, שפתחו לפני כמה חודשים פעילים בקהילה הסודאנית בשכונת נווה שאנן. שם הם מחלקים למבקשי הסיוע תרומות שקיבלו מאנשים פרטיים ועמותות כמו אליפלט.

כל משפחה מתמודדת אחרת עם המצוקה, אך הסיפורים דומים: דילוג על ארוחות, צמצום בכמויות המזון או התמקדות בילדים, כי "ההורים יכולים לאכול מעט ולהחזיק מעמד", אומרת היאם, אם נוספת. מרכז סיוע דומה פועל גם בקהילה האריתראית. גם שם המצוקה קשה. "כבר קראו לנו לעזור לאמהות חד־הוריות שלא אכלו יומיים. ישראלים לא מבינים את זה: לנו אין אבא ואמא", מספר ברהה טעמה, אחד הפעילים.

ג'מילה: "קשה להסביר לילדים למה אין אוכל. הם שואלים למה יש רק אורז עם קטשופ"

"קשה להסביר לילדים למה אין אוכל", אומרת ג'מילה, "הם רואים טלוויזיה, ושואלים למה אנחנו אוכלים כל הזמן רק אורז עם קטשופ". אמהות אחרות מודאגות מכך שלא יוכלו להכין כריכים עם החזרה לבתי הספר. "כל ערב אני חושבת איך לחלק את האוכל, עד חבילת המזון הבאה", אומרת אחת מהן. אחרת מספרת על המהירות שבה נגמר קרטון חלב.

בתל אביב חיים כ–40 אלף אנשים ללא מעמד, מתוכם כ–6,500 ילדים בגיל לידה עד 18 (מתוכם כ–3,700 בגיל הרך). סקר, הנחשף כאן לראשונה, נערך בחודשים נובמבר־דצמבר 2020 והקיף כ–500 מבקשי מקלט ומהגרי עבודה מדרום תל אביב, שבממוצע חיים בישראל 10 שנים. הוא התבסס על שאלון מקובל במחקרים על ביטחון תזונתי, שתורגם לאנגלית, ערבית וטיגרינית, והופץ בקהילה בעזרת מסיל"ה, היחידה העירונית המטפלת בקהילה חסרת המעמד.

מדובר על סדרה של שאלות המתייחסות בין השאר לתדירות המקרים (בששת החודשים הקודמים) שבהם "נגמר הכסף לקנות מזון", כאשר "אין יכולת לאכול ארוחות מאוזנות", לצמצום או דילוג על ארוחות, וגם התייחסות ישירה לרעב. המחקר הוא יוזמה של אגף התזונה במשרד הבריאות, בשיתוף מסיל"ה ותוכנית המזון העירונית "בתיאבון". כמו כן, נערכו ארבע קבוצות מיקוד עם כ–30 פעילים בקהילה, שנשאלו ביתר פירוט על הקשיים ועל הסיוע שקיבלו.

בהתאם לתשובות, חולקו המשיבים לשלוש רמות: מצב של ביטחון תזונתי (כ–14% מהנשאלים), אי־ביטחון תזונתי ברמה בינונית (כ–32%) וברמה חמורה (כ–54%). הגדרה מקובלות לביטחון תזונתי היא היכולת לרכוש באופן סדיר מזון מזין בדרכים מקובלות (שלא באמצעות גניבה, חיפוש בפחי זבל או תרומות). ברמה החמורה של אי־ביטחון תזונתי, מדובר לעתים גם על רעב, המתבטא במחסור במזון (בריא או לא־בריא). הנתונים הקשים מתל אביב הפתיעו חלק מהמקורות הממשלתיים שנחשפו אליהם. "בכל קבוצת אוכלוסייה אחרת, ממצאים כאלה היו מעוררים מבצע חירום מצד כל משרדי הממשלה, אבל חסרי המעמד הם רעבים ולבד בעולם", אומר מקור המכיר את הנתונים.

מקור המכיר את המצב בשכונות מבקשי המקלט: "כל משרדי הממשלה יודעים מה קורה כאן — אבל לא כולם החסירו פעימה"

לדברי פרופ' אהרון טרואן מבית הספר למדעי התזונה של האוניברסיטה העברית, מדובר ב"נתונים מחרידים", המחייבים "טיפול פוליטי ומוסרי". הוא הוסיף כי המושג "אי־ביטחון תזונתי" הוא "ניסיון לכבס את המציאות. מבעד לוויכוח סמנטי, מדובר באנשים שלא מסוגלים להשיג אוכל, וגם אם הם לא רעבים כי הבטן שלהם מלאה פחמימות ריקות הרי שהם אינם בריאים וסובלים מתזונה לקויה, שפוגעת בגוף ובנפש".

"הם בהתרסקות"

לפני כמה שבועות הציגה ד"ר בלייכפלד מגנאזי את ממצאי המחקר בכנס פנימי באוניברסיטת חיפה. כותרת ההרצאה היתה "רעב בקרב מהגרי עבודה ומבקשי מקלט בדרום תל אביב". "מחצית מהנשאלים הגיעו לציון הגבוה ביותר של אי־ביטחון תזונתי, עם עדות לרעב. התלבטנו על השם, אבל אחוז מאוד גבוה נמצא ברעב ממשי", היא הסבירה למי ששאל מדוע התעקשה על המושג. היא צירפה נתונים נוספים: עלייה של מאות אחוזים במספר הפונים למרכז מיצוי הזכויות של מסיל"ה בבקשה לקבל סיוע כלכלי, בעיקר במזון; לצד זינוק בדיווחים על מצוקה נפשית, אלימות במשפחה, שוטטות של ילדים (במיוחד בשעות הערב), התמכרויות לסמים ואלכוהול ועוד.

בחודשי המשבר חילקו במסיל"ה למעלה מ–10 אלפים תווי קנייה וכ–3,750 חבילות מזון. "למרות הסיוע הנרחב, לא ניתן מענה לכל הפניות", היא הדגישה. "זו אוכלוסייה שזועקת לנו בפנים", הוסיפה בכנס מנהלת אגף התזונה במשרד הבריאות, פרופ' רונית אנדוולט.

עובדת באחד מארגוני הסיוע מספרת כי "לפני הקורונה, חסרי המעמד יכלו יותר להיעזר אחד בשני, אבל עכשיו, עם 80% מובטלים, הם בהתרסקות. לפעמים אנחנו צריכים להודיע לאנשים שנגמרו חבילות המזון, ושולחים אותם רעבים הביתה. זה שובר את הלב, לעמוד מול עשרות אנשים שמחכים בשער. יש תחושה נוראה של חוסר אונים, גם בגלל הידיעה שהפתרון שאנחנו יכולים להציע הוא מאוד זמני". לדברי מקור אחר, המכיר מקרוב את המצב בשכונות שבהן מתגוררים מבקשי המקלט, "כל משרדי הממשלה יודעים מה קורה כאן — אבל לא כולם החסירו פעימה. שוב החליטו שלא להחליט".

נדמה כי דוגמה לכך אפשר לראות בבקשות שקיבל משרד החינוך להכליל את בתי הספר "קשת" ו"גוונים", שבהם לומדים כ-1,200 תלמידים זרים, במסגרת התוכנית המעניקה יום לימודים ארוך ולא פחות חשוב – הזנה של ארוחה חמה. "החוק אינו מתייחס לתלמידים אלא למיקומו של המוסד (בשכונת שיקום, א"ק)", קבע האחראי במשרד, חיים הלפרין, לפני כשלוש שנים. בקשות חוזרות ותהיות נוספות של נציגי ארגונים אחרים לא סייעו. בתחילת השבוע טען הלפרין כי מעולם לא קיבל פניות בנושא, ובהמשך בחר שלא להגיב לפניית "הארץ". אחת מהמלצות המחקר היא שמשרד החינוך ירחיב את התוכנית לגנים ובתי ספר, "גם אם אינם ממוקמים בשכונות מצוקה", ויאפשר חלוקת ארוחת בוקר בכל בתי הספר בהם לומדים ילדי הזרים.

נתוני המחקר הוצגו בפורום פנימי במשרד הבריאות, ולנציגים ממשרדי החינוך, המשפטים הרווחה ועיריית תל אביב. "זה נושא מאוד מורכב פוליטית", הודתה פרופ' אנדוולט בכנס באוניברסיטת חיפה, "חלק גדול מהדברים נעשה בצורה א־פורמלית, על ידי קרנות פילנתרופיות וגופים ממשלתיים, מתוך רצון לעזור לאוכלוסייה הזאת". כמה חודשים קודם לכן, בדיון שנערך בקיץ במשרד הבריאות על ביטחון תזונתי, התייחסה נציגת משרד המשפטים בין השאר ל"אתגר פוליטי לגיוס תקציבים" לטובת חסרי המעמד.

הפחד מתגובת התומכים בגירוש מבקשי המקלט ושותפיהם הפוליטיים במפלגות הימין גורם לכך שהפעילות נעשית "מתחת לרדאר". במסגרת זו, אומרים מקורות המעורים בפרטים, הופנו כמה מיליוני שקלים מקרנות של האפוטרופוס הכללי, בין השאר למימון קניית תלושי מזון ע"י מסיל"ה (ומאצ'ינג של קרן תל אביב). בהתאם להמלצת המחקר מקודמת כעת הקמת מרכז לחלוקת מזון בדרום תל אביב, שאולי יהפוך ל"צרכנייה חברתית", שבה יעבדו בה חברים בקהילה ותספק מזון במחירים בסיסיים. עוד ממליץ המחקר לתמוך בבעלי חנויות מזון מתוך הקהילה ולחבר בין עמותות הסיוע הקטנות לארגונים גדולים יותר כמו "לקט ישראל".

"בחצר האחורית שלנו חוות קהילות משבר הומניטרי של ממש", אומרת שרון טל מעמותת אליפלט, "לו היו מוצאים את הקול ואם הדבר היה תואם את תרבותם, היינו שומעים זעקות מצוקה. אבל אין זעקות ואין סיוע. בחזית נותרו רק ארגוני המגזר השלישי, הקורסים תחת העומס ללא סיוע ממוסד".

ממשרד המשפטים נמסר כי הם "מודעים ומוטרדים ממצב התזונה של קהילת חסרי המעמד, ועושים כל מאמץ כדי לסייע לה, במסגרת תחומי העיסוק של המשרד והכלים שעומדים לרשותו". במשרד הבריאות אמרו כי "ועדה מקצועית דנה בפתרונות אפשריים" וכי "נציגי משרדי הממשלה השונים והרשות המקומית מחויבים לסייע במסגרות מגבלות התקציב הקיימות".

מעיריית תל אביב־יפו נמסר כי בשנה האחרונה נפתחה קרן חירום וגויסו תרומות בעזרתן חולקו אלפי תווי קנייה, חבילות מזון, ועוד. "אנו נמשיך לפעול באמצעות מסיל"ה כדי לאתר פתרונות שיוכלו להקל על מצב הקהילה הזרה, הסובלת מעוני, הדרה ומיעוט מענים וזכויות, כפי שעלה לצערנו גם מהדוח שנערך על ידי העירייה ומשרד הבריאות".