חסרות מעמד, חסרות הגנה

בפעם הראשונה שג'ואנה (שם בדוי), אישה חסרת מעמד מהפיליפינים, הגיעה למקלט לנשים מוכות בעקבות אלימות קשה מצד בן זוגה הישראלי, בתם הייתה עדיין פעוטה. היא הגיעה לישראל כעובדת זרה לסיעוד ונשארה על תקן זוגתו של ישראלי, אולם במסגרת מערכת היחסים האלימה, בן זוגה לא התחיל הליך הסדרת מעמדה בעודם חיו יחד.

לאחר שעזבה את הבית, ג'ואנה קיבלה משמורת על בתה, אולם משרד הפנים לא הכיר בזכותה ההומניטרית למעמד בישראל כנפגעת אלימות מכיוון שהליך הסדרת המעמד לגביה לא נפתח.

היא נדרשה לצאת מישראל, למרות שבתה היא אזרחית ישראל, ולקחת אותה איתה. בעודה רעבה ללחם, ללא ויזת עבודה, ללא אפשרות לעבוד או לפתוח חשבון בנק, היא חזרה לבן זוגה המכה כדי לספק תנאי מחיה בסיסיים לבתה.

בקיץ האחרון האלימות חזרה, והילדה כבר בת שמונה. היא ראתה את אביה מכה את אמה וזורק את שתיהן ואת חפציהן מהבית לרחוב. למרות שהיא כבר מוכרת לגורמי הרווחה והסיוע המשפטי, משרד הפנים עדיין לא מוכן להעניק לה מעמד הומניטרי. כעת ג'ואנה ובתה מחכות להחלטה מחודש יוני האחרון, בתנאי מחיה בלתי אפשריים.

מריה (שם בדוי) הגיעה מרוסיה ונישאה לאזרח ישראלי בשנת 2007 ונולדה להם ילדה, שהיא כיום בת 13. בעוד הבת ישראלית לכל דבר, אמה – שסבלה מאלימות קשה מצד אביה – עדיין לא קיבלה שום מעמד בישראל, מכיוון שבן זוגה לא טיפל בהסדרתו.

מריה יצאה מהבית והגיעה עם בתה למקלט לנשים מוכות בעקבות אלימות חמורה ואיומים ברצח. לא היה לה אפילו דרכון כי בן זוגה החזיק בו. בשנת 2018 היא הגישה בקשה להסדרת המעמד ההומניטרי בישראלי, אולם הבקשה נדחתה. המשמעות הייתה לחזור לרוסיה ביחד עם ילדתה הישראלית. הוגש ערעור והיא ממתינה כעת להחלטה. בעלת השכלה גבוהה, היא מחוסרת כל יכולת לעבוד ולפרנס את הילדה אודות לאטימות של הממסד הישראלי אשר תומך בפוגע ולא בנפגעת.

מצבן של מריה וג'ואנה דומה למצבן של כמאה נשים נוספות, שאינן יהודיות ואינן זכאיות לאזרחות לפי חוק השבות, וכ-150 ילדיהן, שנמצאים בטיפול הסיוע המשפטי לעולים של התנועה הרפורמית. מדובר בילדים שנולדו לאבות ישראלים והם אזרחי ישראל לכל דבר. חרף עובדה זו, נשים, שחלקן קורבנות אלימות, מיועדות לגירוש מהמדינה שמשמעותה הוצאת ילדים מישראל ביחד איתן.

"אישה זרה שנמצאת בזוגיות עם ישראלי יכולה לקבל מעמד במסגרת 'הליך מדורג' (איחוד משפחות) במשרד הפנים. אלא שברוב המקרים של אלימות בזוגיות מסוג זה, בן הזוג המקומי, מסרב לפעול לשם הסדרת מעמדה של האישה, ובכך משיג עליה שליטה מוחלטת", מסבירה עו"ד נועה דיאמונד שמטפלת בתיקים של הנשים מטעם הסיוע המשפטי לעולים של התנועה הרפורמית.

"לעתים האב גם מחזיק במסמכי האישה. מצב זה מכניס את הנשים למלכוד, מכיוון שפתיחת הליך מדורג מהווה תנאי סף עבור משרד הפנים להענקת מעמד הומניטרי של אישה נפגעת אלימות בישראל. אם ההליך לא נפתח על ידי בני זוגן, אינן זכאיות למעמד הומניטרי. לכן, כאשר הנשים כבר עושות את הצעד ועוזבות את בן הזוג האלים, הן נתקלות בסירוב של רשות האוכלוסין לסייע והן מתבקשות לצאת מהארץ ביחד עם הילדים".

הסוגיה של נשים חסרות מעמד שנפלו קורבן לאלימות בן זוגן הישראלי הובאה בפני בית המשפט המחוזי לפני כמעט עשור, במסגרת עתירה מנהלית, כאשר טענותיהם העקרוניות של העותרים שם התמקדו בשאלה האם ראוי להסדיר באופן זמני מעמדן של נשים זרות חסרות מעמד, בעת שהן ממתינות להכרעה בבקשתן מכוח "נוהל אלימות". העתירה נדחתה ובית המשפט לא התערב בנוהל הקיים מכיוון שהשתכנע מהכוונה של המדינה לסייע לנשים.

זו הייתה הודעת המדינה ששכנעה את בית המשפט:

"תינתן עדיפות מהמעלה הראשונה בטיפול בעניינן של קרבנות אלימות שאין בידיהן אשרה בתוקף, העומדות בתנאי הסף של נוהל אלימות. עדיפות זו לא תוגבל בתנאים נוספים. העדיפות לטיפול בעניינן של קרבנות אלימות כאמור נפרשת על כל שלבי הטיפול בבקשה, החל בהכנת התיק בלשכה, עובר דרך הטיפול במטה הרשות עד להחלטת ראש הדסק בדבר העלאת התיק לוועדה הבין-משרדית, וכלה בהעלאת התיק לדיון בוועדה במועד הקרוב ביותר הקבוע לאחר קבלת החלטת ראש הדסק"

"בשם המרכז לסיוע משפטי לעולים, שהינו הארגון המוביל בייצוג עשרות תיקים פרטניים של נשים זרות נפגעות אלימות, החל בשלב הגשת הבקשה בלשכת רשות האוכלוסין ועד שלב הייצוג בערכאות משפטיות, אני יכולה להצהיר, כפי שהצהרתי בפני הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, כי התחייבות זו של המדינה איננה מיושמת כלל וכלל", אומרת עו"ד דיאמונד.

"למעשה היא מופרת באופן בוטה. הטיפול בבקשותיהן של נשים אלו נמשך חודשים ואף שנים ארוכות, במהלכן שוהות נשים אלו, כאמור, ללא כל רישיון ישיבה מוסדר".

גם נשים פלסטיניות מהגדה המערבית ועזה אשר מתגוררות בישראל בעקבות נישואים או מנסיבות הומניטריות, נלכדות במצב בלתי סביר דומה. הן סובלות מאלימות בזוגיות או נתקעות במערכות יחסים פוליגמיות ואינן יכולות לנטוש בשל חוסר מעמד.

המצב שלהן חמור במיוחד בשל חוק האזרחות: החוק מונע מפלסטינים תושבי הגדה המערבית ועזה קבלת מעמד קבע בישראל, ופוגע בעיקר בנשים.

"שירותי מין לצורך הישרדות" גדלו פי-3

"אני חושבת רק על היום. איך אשרוד היום, איך אסתדר היום, איך אשיג אוכל היום, אם אדם לא יכול להרשות לעצמו לחשוב על מחר – אלה לא חיים". ברטה (שם בדוי) מבקשת מקלט מאריתריאה, אם לארבעה, מייצגת כ-5,000 נשים חסרות מעמד שנמלטו לישראל ממדינות באפריקה.

"רוב מבקשות המקלט בישראל הן אימהות וחלק ניכר מהן אימהות חד-הוריות", מסבירה ד"ר שני בר-טוביה, מקדמת מדיניות וקשרי ממשל בפורום ארגוני הפליטים ומבקשי המקלט. "רובן עובדות בעבודות בשכר נמוך, בעיקר בעבודות ניקיון.

"הן אינן זכאיות להטבות שאימהות אזרחיות או תושבות זכאיות להן, כגון נקודות זכות במס הכנסה וקצבת ילדים, וגם לא להטבות כגון קצבת מזונות, גמלת הבטחת הכנסה, סיוע בשכר דירה ועוד. מבקשות מקלט חד-הוריות רבות מצויות במצוקה קשה ובעוני קיצוני בעקבות התפרקות התא המשפחתי. רבות מהן חולקות מרחב מגורים עם אנשים נוספים, והמחסור במרחב בטוח משלהן מותיר אותן חשופות לפגיעה וניצול".

ביולי 2021 פורסם הדוח השנתי של מחלקת המדינה של ארה"ב בעניין סחר בבני אדם בו ישראל ירדה בדרגה במדד הטיפול בקורבנות ומניעה של סחר בבני אדם. על פי הדוח, מספר מבקשות המקלט שנאלצו לעסוק ב"שירותי מין לצורך הישרדות" גדל פי שלושה במהלך 2020 על רקע מגפת הקורונה.

"הדבר השכיח ביותר שאנו רואים במציאות, אלה פתרונות של מין תמורת מגורים", מסבירה טלי אהרנטל, מנכ"ל א.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל. "הרבה משפחות של מבקשי מקלט התפרקו מאז שפרץ משבר הקורונה, ונשים חיפשו פתרונות כדי לשרוד. עברו לדירות קטנות, הכניסו דיירי משנה.

"כשיש אם חד-הורית שבלית ברירה נאלצת לגור עם עוד כמה גברים ולא יכולה לעבוד ולהביא כסף, היא איכשהו תצטרך לשלם על זה שהיא חיה בדירה בלי לעבוד. אז נשים נכנסות לכל מיני הסדרים וסידורים שלצערי מסכנות אותן ואת ילדיהן. הרבה בעלי דירות לא קיבלו שכירות למעלה משנה בתקופה זו כי אין לנשים איך לשלם ויש בעלי דירות שניצלו את הנשים מינית. חלק מהנשים גם פנו לזנות. זו לא זנות רחוב, אלא זנות בברים והסדרים שהם על רצף של זנות, כמו מין בתמורה למגורים, בתמורה למזון וכו'.

"ידוע שנשים תמיד מוחלשות יותר במצבי משבר כל כך קשים, אבל כאן לא מדובר בעוד משבר כלכלי. זה משבר הומניטרי ממש. אני נמצאת בזירה של פליטים ומהגרים המון שנים ולא ראיתי דבר כזה אף פעם. זה לא חוסר ביטחון תזונתי – זה רעב. אין להן מזון להאכיל את הילדים".

בדוח צוין כי העובדה שישראל אינה בוחנת בקשות מקלט ומותירה מבקשות מקלט ללא נגישות לזכויות סוציאליות, מגבירה את הפגיעות שלהם לסחר מיני.

"מצד אחד המדינה מכירה בעובדה שאינה יכולה לגרש אותן למדינות המוצא ונותנת להן אשרות שהייה, אך מצד שני היא נמנעה מלבחון את בקשותיהן למקלט באופן יעיל והוגן ונמנעת מלהעניק להן זכויות בסיסיות כמו ביטוח רפואי וביטחון סוציאלי", אומרת ד"ר בר-טוביה.

ואהרנטל מוסיפה: "המסר המרכזי שלנו הוא שמאוד פשוט לשנות את המצב – להעניק זכויות סוציאליות ושירותי רווחה ובריאות לאוכלוסייה הזו. ברור שאם המדינה לא תתעשת, המצב רק יחמיר. אלה אנשים שחיים פה כחוק 15 שנים, אבל אין להם זכויות. אז ברור שכשיש משבר שפוגע בכל החברה, הפגיעה בציבור הזה אנושה.

"עכשיו, כשאנו ניצבים מול גל חמישי של קורונה, אנחנו חייבות לשאול: מה המדינה עושה כדי שהפגיעים ביותר בחברה יהיו מוגנים? זו אחריות המדינה שנשים לא יצטרכו לעסוק בזנות כדי לשרוד והילדים לא יצטרכו שאימהות שלהם יעסקו בזנות כדי לשים להם אוכל על השולחן. זו אחריות של המדינה".

מצב בלתי נתפס זה של נשים חסרות מעמד בישראל הובא לדיון בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת בחודש שעבר. בוועדה הציגו הארגונים את הדרישה שלהם למשרד הפנים ורשות האוכלוסין  ואת האופנים שעל מדינת ישראל לפעול בעניין.

מטעם הסיוע המשפטי לעולים של התנועה הרפורמית בנוגע לנשים זרות נכתב: "בראש ובראשונה, פונה המרכז אל הוועדה ומבקש ממנה לה להפציר ברשות האוכלוסין לקיים את התחייבותה אשר הובאה בפני בית המשפט, כך שתינתן עדיפות מהמעלה הראשונה, בכל שלבי הטיפול בבקשה, לנשים נפגעות אלימות שאין בידן רישיון ישיבה בעת הגשת הבקשה להסדרת מעמדן.

"עוד סבור המרכז כי כאשר הּוכחה קיומה של האלימות באחת הדרכים המנויות בנוהל הפסקת הליך בגין אלימות – ולאישה ולבן הזוג הישראלי ילד משותף, תיקבע הוראה בנוהל רשות האוכלוסין לפיה אין מקום לדחות על הסף בקשה של האישה להסדרת מעמדה ויש לדון בה לגופה.

"יתרה מכך, לאור העומסים הידועים המוטלים על הוועדה הבין-משרדית לעניינים הומניטריים, אם הטיפול בבקשה של אישה יימשך מעל 3 חודשים, יוענק לאישה רישיון עבודה זמני אשר יוארך מעת לעת בהתאם לנהלי הרשות, עד להכרעה בבקשה".

מטעם פורום הארגוני פליטים ומבקשי מקלט הגישו רשימה של דרישות עבור נשים חסרות מעמד הנמצאות באופן חוקי בישראל עשור ויותר וזקוקות להגנה:

• לתת להן אשרות תושב.
• להחיל הסדר ביטוח בריאות על מבקשי ומבקשות המקלט ולהבטיח סבסוד למי שזקוקה וזכאית לכך.
• לכלול מבקשי ומבקשות מקלט הסובלים ממצוקה כלכלית קשה בתכניות ביטחון תזונתי לאומיות.
• להסדיר את העסקתן ולפעול להסרת החסמים המונעים מהן השתלבות כלכלית.
• להבטיח ביטחון סוציאלי למבקשי ומבקשות המקלט, ולאפשר להן גישה לשירותים הסוציאליים שהן זקוקות וזכאיות להם – כולל הטבות וקצבאות לאימהות והטבות לאימהות חד-הוריות.