03.12.25
זו לא טעות – זו מדיניות
מצבם של מבקשי מקלט ופליטים בישראל
דצמבר 2025
תקציר מנהלים
למעלה מחמישים אלף פליטים ומבקשי מקלט חיים בישראל במשך שנים ארוכות ללא מעמד, ללא הגנה משפטית וללא גישה שוויונית לשירותי יסוד. מערכת המקלט בישראל אינה ממלאת את תפקידה. לא מדובר במחדל, אלא במדיניות מכוונת של ממשלות ישראל לדורותיהן להימנע מהכרעות בבקשות מקלט כדי לא לתת מעמד לפליטים הזכאים לכך. לא זו בלבד שהמדינה נמנעת מלהעניק למבקשי המקלט מעמד כלשהו, אלא שהיא נוקטת מהלכים שיטתיים וממוסדים של הדרה משירותים חיוניים דוגמת בריאות, רווחה, חינוך, תעסוקה ושירותים מנהליים בסיסיים, שמטרתם לייצר מציאות בלתי־נסבלת, עד כי מבקשי המקלט יראו ב"עזיבה מרצון" את האפשרות היחידה העומדת בפניהם. בחסות המלחמה הורחבו הצעדים האנטי־דמוקרטיים המופנים כלפי מבקשי המקלט והם יוצרים תקדימים מסוכנים לפגיעה בזכויות האדם של קבוצות רבות נוספות. בכך תעסוק רשימה זו.
מערכת ה(אין)מקלט
רשות האוכלוסין וההגירה, הממלאת אחר מדיניות הממשלה, נמנעת מבחינת בקשות מקלט באופן מכוון. שיעור ההכרה בפליטים בישראל נמוך מ-0.1%. הרשות מתנהלת בחוסר שקיפות והנתונים המפורסמים על ידה בנוגע למס' מבקשי המקלט והפליטים בישראל סותרים ואינם עקביים. היעדר מעמד תוך ידיעה שאין צפי לקבלתו בעתיד, מותיר את מבקשי המקלט ללא זכויות יסוד וללא אופק לחיים ראויים ונורמטיביים.
חקיקה
גל חקיקה דרקוני שהחל בשנה האחרונה, כולל כליאה ללא הגבלת זמן, שלילת גישה לערכאות, גירוש למדינות מסוכנות, מניעת מעמד לילדי מבקשי המקלט באופן מוחלט. הצעות החוק מערערות את יסודות המשטר הדמוקרטי, מכשירות רדיפה ממוסדת ופותחות צהר לרדיפה של אוכלוסיות נוספות כאשר מבקשי המקלט משמשים כ"אמצעי" ניסיוני נוח להחלת פרקטיקות אנטי דמוקרטיות.
היעדר מספר מזהה אחיד
היעדר מספר מזהה אחיד למבקשי מקלט יוצר כאוס מערכתי הפוגע הן במבקשי המקלט והן ברשויות המדינה. כל רשות מנפיקה מספר אחר, ללא סנכרון, כך שאותו אדם עשוי לשאת עשרות מספרים שונים. קטינים אף נעדרים מספר עצמאי ומשתמשים במספר הוויזה של אמם. התוצאה היא כאוס מנהלי, המקשה על גישה לשירותי יסוד, מכבידה על עבודת הרשויות והופכת פעולות פשוטות להליכים סבוכים ומורכבים.
בריאות
כמחצית מהבוגרים ורבע מהילדים אינם מבוטחים בביטוח רפואי. התקנות החדשות, החלות רק על אריתראים, סודנים ואוקראינים, מדירות אוכלוסיות רבות ומותירות רבים נגישות לשירותי רפואה. גם מבקשי המקלט ממדינות המוצא הזכאיות לכך, אינם מבוטחים באופן מלא. התקנות חלות על קטינים מתחת לגיל 18 ובגירים מעל גיל 60. בני גילאי 60-18 שיש באפשרותם לעבוד, זכאים לביטוח מעסיק שהוא ביטוח חלקי וחסר, ומי שאין באפשרותו לעבוד נותר ללא ביטוח כלל. כמו כן, בוטל ההסדר שאפשר ביטוח לכל הקטינים ללא קשר למדינות מוצאם, כך שפעוטות וילדים רבים נותרו ללא נגישות לטיפולים רפואיים, הן בסיסיים והן מצילי חיים.
חינוך
קיימת הפרדה גזעית בבתי הספר, כאשר ילדי מבקשי מקלט מופנים לבתי ספר נפרדים המיועדים להם בלבד. הנושא מצוי בהליכים משפטיים ולדאבוננו עדיין לא תוקן כראוי. כמו כן, קיימים חסמים בקבלה ללימודים גבוהים: שכר הלימוד של מבקשי המקלט גבוה יותר מכיוון שהם נחשבים "זרים" ומלגות רבות חסומות בפניהם באופן מוחלט. השיח עם המועצה להשכלה גבוהה העלה חרס ואנו שוקלים את צעדינו בנושא.
הגיל הרך
משרד הבריאות החליט על הפסקת הסבסוד של טיפולים מקדמים לילדים אוטיסטיים חסרי מעמד, תוך המשך הסבסוד לילדים בעלי מעמד. מדובר בפגיעה קשה באוכלוסייה הפגיעה ביותר בישראל. לא רק שמדובר בילדים שהרקע הסוציו אקונומי שלהם רעוע במיוחד, אלא שמדובר בילדים אוטיסטיים הזקוקים לטיפולים ייחודיים באופן קבוע, כדי שיוכלו להתפתח כראוי. גם נושא זה מצוי בהליך משפטי שעודנו מתנהל.
סגירת מסגרות יוניטף מטילה צל כבד על הזכות לחיים בטוחים ולהגנה של שלמות גופים של ילדים רכים. עמותת יוניטף מפעילה מסגרות לילדים רכים חסרי מעמד, שאחרת נאלצים היו לשהות במסגרות לא מפוקחות, המכונות גם "מחסני ילדים", שבהן התרחשו מקרי מוות של תינוקות. החלטת הממשלה המאפשרת את סבסוד מעונות יוניטף פוקעת בתום חודש דצמבר 2025 והחלטת ממשלה חדשה המקצה תקציב ממשלתי לשנת הלימודים הבאה טרם גובשה. הנושא מצוי בבחינה בוועדה המיוחדת לענייני הצעירים של הכנסת. אם לא תקודם החלטת ממשלה חדשה, מאות פעוטות עלולים להידחק למסגרות מסכנות חיים.
תעסוקה
רוב המקצועות הדורשים רישוי ממשלתי חסומים בפני מבקשי המקלט ללא צידוק הגיוני. מבקשי מקלט רבים מוסללים לעבודות דחק, למרות שהם בעלי יכולות ומסוגלות לעסוק במקצועות, שיאפשרו את מיצוי הפוטנציאל שלהם. יש בכך אובדן הזדמנויות חברתיות וכלכליות רחבות, עבור מבקשי המקלט והחברה הישראלית כאחד. השיח עם משרד העבודה בנושא הגיע למבוי סתום ודרכי פעולה נוספות נשקלות.
התנדבות ושירות צבאי/שירות לאומי/מכינות
היעדר מעמד והיעדרו של מספר מזהה אחיד, מונעים השתלבות במסגרות התנדבותיות רשמיות, ובכך מוחקים נתיבים מרכזיים לאינטגרציה חברתית עבור צעירים רבים השואפים להיות חלק מן החברה. ,מבקשי מקלט אינם יכולים להצטרף למסגרות שירות דוגמת צה"ל או שירות לאומי, הנחשבות נתיב מפתח למוביליות חברתית ולהשתלבות בחברה הישראלית. מכינות ושנת שירות חסומות בפני צעירים מבקשי מקלט כמעט לחלוטין, משום שהמדינה אינה מתקצבת משתתפים שאינם ברי גיוס, והמכינות נדרשות להשיג בעצמן מימון ייעודי עבור מבקשי המקלט, דבר שלא תמיד מתאפשר.
תחבורה
מבקשי מקלט הם האוכלוסייה היחידה במדינת ישראל שאינה יכולה להנפיק רישיון נהיגה באופן גורף. הדבר פוגע בחופש התנועה שלהם וכפועל יוצא בחופש העיסוק, שכן תחבורה ציבורית אינה תמיד משמשת כפתרון. כמו כן, פעמים רבות אין להם ולילדיהם אמצעי התניידות מתאימים לצורך הגעה למוסדות רפואיים לקבלת טיפול, אם הם זכאים לכך ולכן גם הזכות לבריאות נפגעת. יתרה מכך, מבקשי מקלט אינם יכולים לצאת מישראל, אלא אם מדובר ביציאה לצמיתות, שכן אחרת לא יוכלו לשוב אליה. בנוסף, הם אינם נהנים הנחות בתחבורה ציבורית הניתנות לתושבים, בזמן שהמחירים הולכים ומאמירים.
בנקאות
הבנקים מסרבים לתת ערבויות בנקאיות, מגבילים או אינם מאפשרים אשראי ללא קשר ליתרת החשבון ואינם מאפשרים שימוש באפליקציות תשלומים בשל היעדר מספר מזהה. גם פתיחת חשבון, עשויה להיות מורכבת ולכלול בירוקרטיה מכבידה בניגוד להנחיות הפיקוח על הבנקים.
ספורט
חסמים ברישום לקבוצות ולאיגודים מונעים מילדים ונוער השתתפות בפעילויות קהילתיות בסיסיות. ספורטאים מקצועיים יכולים להתקבל לקבוצות מקצועיות רק בתקן של שחקן זר, ואינם מורשים לייצג את ישראל בתחרויות רשמיות. החסמים הללו מעמיקים את ההדרה החברתית ואינם מאפשרים אינטגרציה.
צמצום תקני נציבות האו"ם לפליטים
צמצום ניכר בתקציבי האו״ם פגע קשות גם בפעילות נציבות הפליטים בישראל, שהקטינה משמעותית את כוח האדם והסיוע שהיא מעניקה. במדינה שבה מבקשי מקלט נטולי מעמד וזכויות בסיסיות, פגיעה זו מחמירה באופן דרמטי את מצבם וכן פוגעת בארגוני הסיוע, שכבר כעת מתקשים לגייס משאבים מספקים.
המלצות מרכזיות
רפורמה מקיפה במערכת המקלט: בחינת בקשות מקלט בהתאם לדין הבינלאומי והפנימי; מתן מעמד לזכאים לכך ושקיפות מלאה בפרסום ובהעברת הנתונים בנושא.
תיקוני חקיקה חיוניים: ביטול החוקים והתקנות הפוגעניות; עצירת כליאה וגירוש בניגוד לעקרון אי־ההחזרה; הסרה מסדר היום של חוק-יסוד: כניסה, הגירה ומעמד בישראל במתכונתו הנוכחית.
הבטחת גישה לשירותי יסוד: ביטוח בריאות כולל, ללא קשר למדינת המוצא; סל שיקום לזקוקים לכך; סיוע בדיור; סיוע בקבלת טיפול נפשי בקהילה; מתן קצבאות ביטוח לאומי ; הנפקת מספר מזהה אחיד לכל מבקש מקלט עד למתן הכרעה בבקשת המקלט שלו; מתן שירותים בנקאיים מלאים; מתן אפשרות להנפקת רישיון נהיגה לעומדים בתנאים; שילוב ספורטאים מקצועיים שלא לפי התקן של "שחקן זר".
שוויון בחינוך: יישום מלא של פסיקת בג"ץ וביטול הסגרגציה; השוואת שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה לשכר הלימוד של אזרחים; פתיחת המלגות ללא דרישת מספר ת.ז כתנאי לרישום.
הגנה על פעוטות: השבת הטיפולים לילדים אוטיסטים בגנים הייעודיים באופן מוחלט וללא הגבלת זמן; הארכת תקצוב יוניטף וקביעת מודל רב־שנתי מחייב.
פתיחת שערים לתעסוקה: פתיחת כלל המקצועות הדורשים רישוי עבור העומדים בתנאים.
שילוב קהילתי מלא: פתיחת מסלולי התנדבות ללא צורך במס' ת.ז כתנאי לרישום; פתיחת מסלולי השירות הלאומי, הצבאי, שנות השירות והמכינות בפני מבקשי מקלט ולא כתנאי לקבלת מעמד.
עו"ד שחר מנדיל
מקדמת המדיניות וקשרי הממשל של פורום ארגוני הפליטים ומבקשי המקלט בישראל
054-6928223 | [email protected]
חזרה למעלה
