הרישיון לקורקינטים ולאופניים חשמליים שנמנע ממבקשי המקלט חיוני לפרנסתם

01.03.22, תמר בן דוד, שיחה מקומית

הליכים משפטיים

מדיניות ממשלת ישראל

קהילת מבקשי מקלט

תעסוקה

עתירה שהוגשה לבג"ץ ביום ראשון (27.2.22) תובעת ממשרד התחבורה לאפשר למבקשי מקלט מאריתריאה ומסודן לגשת לבחינה לקבלת רישיון רכיבה על אופניים וקורקינטים חשמליים. זאת לאחר שביולי 2019 נכנסה לתוקף תקנה חדשה המחייבת את כלל הרוכבים להחזיק ברישיון נהיגה, לעבור בחינת תיאוריה או להשתתף בהכשרה ייעודית שיספק המשרד.

מבקשי המקלט מנועים באופן גורף מקבלת רישיון נהיגה, כיוון שעל המבקש להיות רשום כאזרח או כתושב ישראל, והם אינם רשומים ככאלה. כעת, התקנות החדשות בנוגע לאופניים ולקורקינטים חשמליים מציבות בפניהם מכשול נוסף: כדי לגשת לבחינה או להכשרה לקבלת רישיון לאופניים או קורקינט חשמלי, נדרשת תעודת זהות, שאינה מצויה בידי מבקשי המקלט.

לצד הדרישה להתאמת המערכות של משרד התחבורה, העתירה דורשת גם מהמשרד לביטחון הפנים לעצור את אכיפת הקנסות על מבקשי המקלט רוכבי האופניים החשמליים, עד שיימצא עבורם הפתרון הטכנולוגי הדרוש, ולבטל את הקנסות שהוטלו עליהם עד כה.

בין בירוקרטיה לקנסות

העתירה הוגשה בשם שלושה מבקשי מקלט – קבהאט צגארגאווי, מאהרי גברמדהין ומחמד עבדאללה עלי חסב אלקרי – יחד עם ארגון היא"ס ישראל, א.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט ושתי חברות מועצת העיר תל-אביב יפו: מיטל להבי ומוריה שלומות.

עו"ד מיכל פומרנץ, המייצגת את העותרים, טוענת כי שינוי התקנות ב-2019 להסדרת הנהיגה באופניים חשמליים היה צעד מבורך, שלא ביטא שום כוונה לפגוע במבקשי מקלט. "אבל היתה פה תוצאה מאוד משמעותית של פגיעה במבקשי המקלט, רק בגלל העניין הטכני", היא אומרת. "מתוך מעט האפשרויות שהיו להם, אופניים חשמליים הפכו לעניין משמעותי, במיוחד בתקופת הקורונה, כשעדיף לא להשתמש בתחבורה ציבורית. ככה הופכים את כל האוכלוסיה הזו לפושעים בגלל משהו לא מכוון וטכני לחלוטין".

פנייה מקבילה של להבי למשרד התחבורה לא הועילה גם היא, ואף שכניסתה לכהונה של מרב מיכאלי כשרת התחבורה הביאה איתה תקווה לשינוי גם במקרה זה, השרה כלל לא השיבה לפניות הארגונים.פומרנץ מזכירה כי משרד התחבורה התחייב לפתור את הבעיה עוד בדצמבר 2019. בתגובה לפניית היא"ס נמסר מהמשרד כי "אנו פועלים נמרצות בימים אלה להקמת מנגנון זיהוי מותאם אשר יאפשר למי שאינו בעל מעמד כאמור לקבל מספר מזהה, באמצעותו יוכל לבצע את מבחן התיאוריה". עם זאת, לא ברור מה עלה בגורלו של המנגנון המובטח בשנתיים שחלפו.

גם השר לביטחון הפנים עמר בר-לב לא נענה לבקשת הארגונים לחדול מאכיפה, אך כאן לא נראה כי מדובר בהתעלמות גרידא. הארגונים מעידים כי בשנה האחרונה ניכר בשטח שינוי במדיניות האכיפה, במסגרתו מוטלים על מבקשי המקלט הרוכבים קנסות בגובה 1,000 שקל.

צגארגאווי עצמה, מבקשת מקלט מאריתריאה המתגוררת בתל אביב, נקנסה ב-1,000 שקל לפני מעט יותר משנה, כשנסעה באופניים חשמליים מעבודת ניקיון אחת לאחרת. בשיחה עם "שיחה מקומית" היא מספרת כי במשך ארבע שנים האופניים שימשו אותה לא רק כדי להתנייד בין עבודות, אלא גם כדי להסיע את שלושת ילדיה, בני 9, 7 ו-2 למסגרותיהם.

צגארגאווי עוברת בין כמה מקומות עבודה ביום, ביניהן גם עבודות ניקיון של שעה בלבד. לנוכח זמני ההמתנה הארוכים לתחבורה הציבורית וההליכה מתחנה לתחנה, כל זמן שמתבזבז הוא עוד זמן יקר שיכול היה להיות מנוצל לעבודה. לכן, בהינתן שאין ביכולתה להוציא רישיון נהיגה, אופניים חשמליים הם אמצעי התחבורה היחיד שמאפשר לה לטפל במשפחתה ולפרנס אותה.

על אף שצגארגאווי פנתה לבית המשפט והצליחה להפחית את הקנס ל-300 שקל, מדובר עדיין בפגיעה משמעותית בהכנסתה החודשית, המסתכמת לכל היותר ב-4,500 שקל. זאת, כמובן, לצד הפגיעה ביכולתה להתפרנס, יכולת שהיתה דחוקה עוד לפני כניסת התקנה לתוקף.

לא מתחת לרדאר

לצד המקרה של צגארגאווי ושני העותרים האחרים, מובאים בעתירה מקרים של פניות לסיוע שהגיעו לא.ס.ף, לאחר קבלת קנס. ביניהם מתואר ס', אזרח אריתריאה שהגיע לישראל ב-2011. ס' הוא אב לשני ילדים, אחד מהם אוטיסט, ומתמודד עם פוסט טראומה ובעיות גופניות שנגרמו לו במחנות העינויים בסיני.

"בנובמבר 2021 ס' הצליח לקבל עבודה כשליח בוולט, עבודה שייחל לה מאז תחילת משבר הקורונה", נכתב בעתירה. "ס' תכנן לעבוד בוולט כדי להוסיף לשכר המשפחה, לצד עבודתו הרגילה במטבח של מסעדה, והקפיד להספיק לבלות זמן עם ילדיו ולהוציא אותם מהגן. ס' התנייד בין כל עיסוקיו בעזרת אופניים חשמליים. היציבות והאפשרות לתוספת פרנסה עזרו לשפר את מצבו הנפשי".

עם זאת, נכתב, "שבוע לאחר שהחל לעבוד כשליח, ס' קיבל התראה לפני דו"ח כי נסע על אופניים חשמליים ללא רישיון. משמעות ההתראה היא שס' נאלץ לוותר על תוספת ההכנסה, והשגרה שבנה לעצמו ולמשפחתו קרסה. ההתראה הציתה בס' רגשות מצוקה, חוסר אונים, כעס, תסכול וחרדות לגבי עתיד משפחתו. הוא מטופל על ידי עובדת סוציאלית בא.ס.ף".

על אף הרצון לחזור ולהשתמש באופניים חשמליים באופן חופשי, צגארגאווי מעידה כי מדובר באילוץ בעייתי מלכתחילה. "כואב הלב, אבל הבן שלי אמר לפני כמה ימים, 'עורכת דין עוזרת לנו אבל מדינת ישראל לא עוזרת בשום דבר.' כל הזמן הוא שואל אותי למה אין לנו מכונית. אמרתי לו שהמדינה לא מאפשרת לי. אלה החיים שלנו פה", היא מספרת. "גם כאשר אני לבד וגם כאשר אני עם ילדים, זה ממש מסוכן. אם יקרה משהו זה לא מגן, שום דבר, זה ממש מסכן את החיים שלנו אבל אין לנו ברירה".

עו"ד פומרנץ עומדת גם היא על הבעייתיות שבמניעת רישיונות נהיגה ממבקשי המקלט, נושא שהיא מתכוונת לעתור בעתיד גם לגביו. "התקנות כיום מאפשרות לתייר לנהוג בישראל, אבל לא למבקש מקלט שנמצא כאן 15 שנה, זה אבסורד. מבקשי המקלט האלה עובדים פה, הם יכולים לפתוח חשבונות בנק, הכי קל לאתר אותם כי הם מחדשים את הפרטים שלהם כל פעם שהם מחדשים אשרה – הם לא מתחת לרדאר".

עדי דרורי-אברהם, מנהלת המחלקה הציבורית בא.ס.ף, מוסיפה כי "מבקשי המקלט חיים בישראל כדין, חלקם כבר 16 שנה, אבל לא יכולים לרכוב באופן חוקי על אופניים חשמליים. האבסורד הזה הוא דוגמה למשמעות היומיומית של מניעת מעמד קבע מוסדר ממבקשי המקלט: הם במקרים רבים נשארים מחוץ למערכת והבירוקרטיה הופכת להיות עוד דרך למרר להם את החיים".

מהמשרד לביטחון הפנים נמסר בתגובה: "הנושא באחריות משרד התחבורה".

ממשרד התחבורה ומהשרים בר-לב ומיכאלי לא התקבלה תגובה.

לקריאת כתבת המקור
חזרה למעלה