הקיץ נלמד אם ת"א היא מעוז של ליברליות או סגרגציה גזעית

20.06.22, טל חסין והרן רייכמן, זמן ישראל

גזענות

הליכים משפטיים

חינוך

רשויות מקומיות

היום חל יום הפליט הבינלאומי. לפני 20 ימים פנו עשרות הורים פליטים לבית המשפט המחוזי בתל אביב, לדיון בעתירה שהגישו בשנה שעברה הם, ילדיהם ועוד מאות ילדים מבקשי מקלט והורים תל אביביים אזרחי ישראל, נגד ההפרדה הפסולה במוסדות חינוך בעיר.

הם עמדו בשקט, זה לצד זה, מניפים שלטים עם הכיתוב "עצרו את הסגרגציה", "הילד שלך הוא כמו הילד שלי".

השקט המופתי נשמר גם באולם, שעה שמשרד החינוך ועיריית תל אביב הסבירו לבית המשפט כי קיומם של 4 בתי ספר ועשרות גני ילדים, שמרבית תלמידיהם הם יוצאי אריתריאה וסודן ואין בהם אף ילד אזרח ישראל, הוא גזירת גורל. תוצר הדין שקובע שילדים נרשמים למוסדות חינוך סמוכים לבתיהם.

רק בכי נחוש של תינוק באולם הפר את האווירה התרבותית והנינוחה בה נידונה אחת התופעות המכוערות (ובוודאי לא היחידה) אשר מאפיינות את קליטתם של מבקש המקלט בישראל: בתי ספר וגנים נפרדים לילדים שחורים ולילדים לבנים.

כמעט שנה חלפה מאז שעתרנו בדרישה לשים קץ להפרדה בחינוך בתל אביב-יפו. טענו שזה לא חוקי. הזכרנו שבית המשפט העליון כבר פסק שלימודים בהפרדה של תלמידים יוצאי אתיופיה ושל נערות ממוצא ספרדי הם אפליה אסורה, ושבתיקים אחרים שעסקו בהפרדת מבקש מקלט בנתניה ובפתח תקווה – הצטרף משרד החינוך לעמדה זו.

הצגנו חוות דעת מומחים שמעידות על הנזקים הקשים שנגרמים לילדים מכליאתם בגטאות חינוך. ציטטנו תצהירים המעידים על ההשפלה, הניכור, תחושת חוסר הערך. מנהלת המכון להתפתחות הילד בבית החולים איכילוב, שטיפלה במאות ילדי פליטים ומהגרי עבודה, הצביעה על הסללתם לחינוך המיוחד, מה שעולה הון לקופה הציבורית.

מנהלת מינהל החינוך לשעבר בעירייה,  בשנים שבהן עוד שולבו ילדים אלה בבתי ספר רגילים בכל רחבי העיר, קבעה שמהשילוב הזה מרוויחים כולם, חזקים וחלשים כאחד. אלה מתקדמים לימודית, רגשית וחברתית, ואלה מתפרקים מסטראוטיפים ותפיסות גזעניות על מי שנבחן במוצאו ובצבעו. במצב הקיים, כולם מפסידים.

באותן השעות בהן פרסו הצדדים את טיעוניהם באולם הממוזג, אלפי קילומטר צפון מערבית לתל אביב, פירסם בית הדין האירופי לזכויות אדם פסק דין נוקב באותה סוגיה עצמה.

העותרים שם היו הורים לתלמידים בני הרומה, אשר עתרו נגד הרשויות באלבניה בגין אותה עילה ממש, הפרדתם בחינוך של ילדי מיעוטים. העובדות זהות כמעט לחלוטין: בית ספר במחוז קורצ'ה באלבניה, שבו למעלה מ-90% מהתלמידים נמנים על אוכלוסיית ילדי הרומה ומהגרים נוספים החיים בו. גם שם התגוננה המדינה באותן טענות: ההפרדה אינה מכוונת, היא נובעת מתכנית ייחודית לחלוקת מזון לתלמידי בית הספר ומשיבוצם בסמיכות למקום מגוריהם.

אבל בית הדין, שקם מכוח האמנה האירופית בדבר זכויות אדם, מסמך אשר את עקרונותיו כל חברה דמוקרטית, הומניסטית, צריכה לאמץ, לא השתכנע. מכוון או לא, קבעו השופטים, הדברים נבחנים במבחן התוצאה.

בית ספר שכל אוכלוסייתו (כמו בתל אביב) או מרביתה המכרעת (כמו באלבניה) נמנית על מיעוט אתני, הוא מוסד סגרגטיבי, אשר פוגע פגיעה חמורה ואסורה בזכות תלמידיו לשוויון ולכבוד, ומחבל ביכולתם להתערות בחברה.

שופטי בית הדין אשר ישבו על המדוכה פסקו, פה אחד – כי יש לשבץ את התלמידים במוסדות חינוך אינטגרטיביים לצד ילדי האוכלוסייה הוותיקה, כבר בתחילת דרכם במוסדות החינוך.

העתירה שלנו נקראת "בראון נגד עיריית תל אביב ומשרד החינוך", על שמו של העותר הראשון, מוחמד יוסף בראון, ילד בן שבע, שכמו מרבית הילדים שבמוקד העתירה נולד בישראל וגדל בה, ושכל מה שמבקשים בשבילו הוריו הוא עתיד טוב יותר וסיכוי שווה לחיים.

מדהים שכמעט 70 שנה מאז פסק הדין הראשון והמכונן בעניין בראון (Brown vs. board of education), בו התווה בית המשפט העליון בארה"ב את הנורמה המשפטית, החברתית והמוסרית, שקובעת כי נפרד אינו שווה, עדיין צריך להילחם על העיקרון הבסיסי הזה, ועוד בעיר שטוענת לכתר העיר הליברלית והפלורליסטית בישראל. פסק הדין, אשר צפוי עוד הקיץ, ילמד אם אכן יהיה כך.

לקריאת כתבת המקור
חזרה למעלה