הפליטים לא מבקשים רחמים אלא הזדמנות לממש את תקוותיהם

היום, כמו ב–20 ביוני בכל שנה, אנו מציינים את יום הפליט הבינלאומי, כדי להקדיש מחשבה לעובדה שמיליוני משפחות אולצו לעזוב את בתיהן עקב אלימות או רדיפה, וכדי לכבד את חוסנן ואומץ לבן.

לפני שני עשורים נראה היה שמספר הפליטים והעקורים הפנימיים נמצא בירידה. היום, ההפך הוא הנכון. מספר העקורים ברחבי העולם הגיע לשיא חדש: 82 מיליון בני אדם נעקרו מבתיהם עקב סכסוכים אלימים, רדיפה, קיצוניות ואנרכיה. מספרם של הפליטים ומבקשי המקלט מקרב אוכלוסיית העקורים עומד על 30.5 מיליון.

מחצית מהפליטים בעולם הם ילדים, והם סובלים יותר מאחרים מפני שהם כה פגיעים. רבים מהם יבלו את כל ילדותם הרחק מבתיהם, ולעתים אף ללא משפחותיהם, כשהם חשופים לסכנות של התעללות וניצול בידי מבריחים וסוחרי אדם. ילדים רבים אף מוצאים עצמם במתקני משמורת, שהחיים בהם עלולים לפגוע קשות בבריאותם הגופנית והנפשית ובהתפתחותם לכל אורך חייהם. עתידם אינו בטוח, ורבים מהם החמיצו שנות לימוד עקב העקירה.

מגפת הקורונה הדגישה עד כמה מבקשי המקלט בישראל — שרובם הגיעו מאריתריאה ומסודאן — זקוקים, כמו כולנו, להגנה סוציאלית. הם עבדו קשה, בעבודות שרוב הישראלים אינם מעוניינים לעסוק בהן, שילמו מסים ותרמו למדינה מבחינה כלכלית, חברתית ותרבותית. אך בשונה מישראלים, אין להם חופשות מחלה בתשלום, דמי אבטלה או קצבאות אחרות שהיו יכולות לעזור להם להתמודד עם פגיעת המגפה.

מדיניות מכילה בתחומים אלה יכולה ליצור הבדל של חיים ומוות, ממש כמו אספקת החיסונים לכל מי שחי במדינה, מבלי להבדיל בין אדם לאדם על פי מעמדו האזרחי או החוקי. כך נהפכה ישראל למדינה מובילה במניעה מוחלטת כמעט של הדבקות חדשות, ועלתה על דרך המלך להיחלצות מהירה מהמשבר הבריאותי והכלכלי שיצרה המגפה.

רבים מאלה שברחו מרדיפות או מלחמות איבדו את יקיריהם, את בתיהם, את החיים שהכירו. והם רוצים לבנות את חייהם מחדש

התקופה שבה אנו חיים מאתגרת גם בכל הנוגע לשוויון גזעי ולרב־תרבותיות ברחבי העולם. במדינות רבות, האפליה הגזעית, שנאת הזרים וחוסר הסובלנות הנלווים להן, הגיעו לרמות קשות ביותר. שיח השנאה והאידיאולוגיות של עליונות גזעית עברו מהשוליים אל המיינסטרים. הגזענות מעניקה רוח גבית להפרת זכויות אדם ולאלימות נגד מיעוטים, פליטים, מבקשי מקלט, מהגרים, אנשים מחוסרי אזרחות ועקורים בתוך מדינתם. פליטים ומבקשי מקלט הם מעצם הגדרתם קורבנות של חוסר סובלנות. חוסר סובלנות פוליטי, חברתי, דתי או אתני הוא שאילץ את רובם להימלט מארצותיהם מחשש לרדיפה ולפגיעה.

רבים מהם איבדו את יקיריהם, את בתיהם, את עבודותיהם, ואת החיים שהכירו. בתוך תוהו ובוהו של מלחמה, בני משפחה הופרדו וילדים היו עדים למעשי זוועה שירדפו אותם לנצח. בשל מצוקתם המיוחדת אין מקום להתפשר בכל הקשור לחובתנו המוסרית והמשפטית להגן על פליטים.

אני מקווה שתקופה מאתגרת זו העניקה לנו, לכל הפחות, תזכורת חיונית לכך שהאנשים הפגיעים ביותר בקרבנו, שהם חסרי אונים וקולם אינו נשמע, זקוקים כיום יותר מתמיד לכך שנעניק להם הבנה, קבלה, תמיכה וכבוד.

פליטים ומבקשי מקלט אינם מבקשים מאתנו לרחם עליהם, אלא לתת להם את ההזדמנות לטפח ולממש את תקוותיהם. למרות כל הצרות שפקדו אותם, אנשים אלה הם בעלי חוסן נפשי מיוחד. לעתים קרובות הם מוצאים את הכוחות להתגבר על הייאוש ולבנות חיים חדשים בארצות זרות, למרות מכשולים אדירים שעומדים בדרכם. בהינתן סביבה מתאימה, ועם תמיכה הולמת, פליטים ומבקשי מקלט מסוגלים לא רק לשקם את חייהם, אלא גם לתרום לחברה המארחת אותם מבחינה כלכלית, חברתית ותרבותית.

ב"כפר הגלובלי" שבו אנו חיים, מגוון הוא חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי. כיצד נוכל להצטייד בכלים שיאפשרו לנו לחיות בשלום ובכבוד עם האחר; עם מי שאינו חולק את צבע עורנו, שפתנו, אמונותינו העמוקות או המסורות שלנו, אך הוא שכננו, עמיתנו לעבודה, חברנו לכיתה, העובד שלנו, או פשוט הפליט שחי בקרבנו — הזר שהסכמנו כאומה להכיר בו כפליט, כדי לעמוד בהתחייבויות שקיבלנו על עצמנו כשחתמנו, מרצוננו הטוב, על אמנת הפליטים משנת 1951 ועל הפרוטוקול שלה משנת 1967, כמו גם על מסמכים בינלאומיים ואזוריים אחרים בתחום זכויות האדם.

כולנו, ובפרט המנהיגים הפוליטיים, נושאים באחריות לדחות על הסף נרטיבים המבקשים להדיר פליטים ועקורים אחרים, ולדחוק אותם לשוליים. ארגונים מבוססי אמונה ומנהיגים דתיים יכולים למלא תפקיד חשוב בהתמודדות עם עמדות שליליות בציבור ובבניית קהילות סובלניות ומכילות, המבוססות על הערכים המשותפים של שוויון, אכפתיות וכבוד לזר. ערכים אלה יש להקנות גם לתלמידים בבתי הספר, ויש לקיימם בבית ובמקום העבודה, ובכל היבט בחיי היום־יום.

כל עוד לא ייפסקו הרדיפה והסכסוכים האלימים, מוטלת עלינו האחריות המשותפת לסייע למי שנעקר מביתו. אנשים אלה ראויים לתמיכתנו; לתמיכה משמעותית שתעצים אותם, תאפשר את שילובם החברתי והכלכלי ותבטיח שהם לא יישארו לנצח זרים בקרבנו וללא תחושת שייכות.

לפיכך, בואו נצטרף השנה, ביום הפליט הבינלאומי, לסולידריות חובקת עולם במטרה לחולל שינוי למען גברים, נשים וילדים אלה, כדי שיוכלו ליהנות ממה שבעבור רובנו הוא מובן מאליו: חינוך, מקום מגורים, עבודה, השתייכות לקהילה. בואו נעמוד לצדם ונתרום כל אחד את חלקו. כך נוכל להפגין את תמיכתנו בשילוב, בכבוד, בסובלנות, ובשוויון הזדמנויות. אם נלמד לחיות עם אנשים השונים מאתנו ולהעריך אותם בזכות מי שהם ובשל מה שעבר עליהם, נצא מכך נשכרים, כיחידים וכחברה גלובלית.

הכותב הוא הנציג הבינלאומי העומד בראש משרד נציבות האו"ם לפליטים בישראל