המדינה לא טיפלה או דחתה ללא בחינה מלאה 99.7% מבקשות המקלט מאז 2011

12.08.20, לי ירון, הארץ

מדיניות ממשלת ישראל

מערכת המקלט

רשות האוכלוסין וההגירה לא טיפלה או דחתה בלי בחינה מלאה 99.7% מבקשות המקלט בין השנים 2019-2011. כך, לפי נתונים רשמיים של הרשות שהועברו לארגון הפליטים היא"ס ישראל במסגרת בקשות חופש מידע ועתירות לבית המשפט. הנתונים גובשו לכדי דו"ח שיתפרסם היום – וממצאיו מתפרסמים כאן לראשונה.

לפי הדו"ח, מתוך 64,542 בקשות מקלט שהוגשו לרשות בין השנים 2011 ל-2019 התקבלו 39 בקשות בלבד (0.06%). לצד זאת, רק 0.2% מהבקשות נדחו לאחר בחינה בהליך מלא לפי נוהלי הרשות – הכולל בחינה בוועדה המייעצת לענייני פליטים.

כ-11% מהבקשות נדחו על הסף, כלומר בהליך הכולל ראיון קצר בלבד וללא בחינה בוועדה המייעצת. רובן נדחו ללא נימוק – ובלשון הרשות, "בהיעדר עילה". לצד זאת, 6% מהבקשות נדחו בהליך מקוצר שגם הוא לא כולל בחינה בוועדה, 20% נסגרו בשל עזיבת הארץ או חוסר שיתוף פעולה ו-54% מהבקשות טרם זכו למענה. 9% נוספים המתייחסים בעיקר לבקשות מקלט של אזרחי אוקראינה וגיאורגיה נדחו בהליך מקוצר נפרד.

דחיית הבקשות בהליכים מזורזים כבר זכתה לביקורת קשה מצד בתי המשפט, שקבעו כמה פעמים שיש לדחות את הבקשות על הסף רק במצבים קיצונים ויוצאי דופן. גם מבקר המדינה הקודם, יוסף שפירא, מתח ביקורת על ההליכים המקוצרים. בדו"ח חריף שפורסם במאי 2018 כתב שרשות האוכלוסין וההגירה "הפרה את חובת ההגינות בדחייה על הסף של בקשות מקלט בשל שיהוי בהגשתן".

ממצא מדאיג נוסף שמתגלה כעת הוא שלמרות שמשרד הפנים התחייב בחודש יולי בשנה שעברה לבחון מחדש כ-13 אלף בקשות מקלט של אזרחי אריתריאה – בפועל בשנה שחלפה דנה הוועדה המייעצת רק ב-32 תיקים והכריעה ב-21. בתשעה מקרים נתנה הוועדה המלצה חיובית למתן מעמד פליט, אך גם זו תלויה באישור שר הפנים.

בשנה שעברה קבע משרד הפנים קריטריונים חדשים לאישור בקשות מקלט של אריתריאים שערקו או השתמטו מצבא מדינתם. זאת, לאחר שבית הדין לערערים בירושלים קבע לפני כשנתיים כי עריקה מצבא המדינה יכולה להוות עילה למתן מעמד פליט. כעת מתברר שהטיפול בבקשות הוא לפי סדר הגשתן, וכרגע משרד הפנים עדיין מטפל במי שהגישו בקשות מקלט בתחילת 2014.

אלה אינם הכשלים היחידים. במסגרת הדו"ח, בדקו בארגון היא"ס ישראל אם הליקויים שעליהם עמד מבקר המדינה הקודם תוקנו. בין היתר, כתב שפירא כי חלו פיגורים ניכרים במשך הטיפול בבקשות וכי השירות למבקשי המקלט לקוי. הוא קבע שממצאי הביקורת מחייבים את שר הפנים ואת רשות האוכלוסין לנקוט פעולות נחרצות לביסוס התשתית המקצועית הנדרשת לטיפול יעיל ותכליתי בבקשות למקלט מדיני – באופן שיבטיח שמירה על זכויות המבקשים.

ואולם, הדו"ח שמפורסם כעת מעלה כי ההפך הוא הנכון. לא רק שהליקויים לא תוקנו, אלא שהרשות טיפלה בפחות בקשות, עם פחות כוח אדם ובזמן ארוך יותר. כך, בעוד שדו"ח המבקר מתאר כי שיעור ההכרה בפליטים עומד על 0.09%, הוא עומד כעת על ממוצע של 0.06%.

גם משך הטיפול בבקשות התארך. בדו"ח המבקר מתואר כי משך הטיפול בבקשות מקלט הוא שמונה חודשים וחצי – אך הדו"ח חושף כעת כי הבקשות שהוכרעו בשנת 2019 המתינו בממוצע 28.1 חודשים – זמן גבוה בהרבה. לשם השוואה, בדו"ח המבקר תואר כי 7,486 בקשות לא זכו למענה במשך יותר משנתיים – אך כיום המספר עומד על 19,518 בקשות.

לצד זאת, גם כוח אדם ביחידה שמטפלת בבקשות מקלט הצטמצם, הרבה לפני משבר הקורונה. בדו"ח המבקר תואר כי רק 48 מ-60 מהמשרות שנקבעו ליחידת הטיפול במקשי מקלט אוישו. נכון ל-2019, עובדים ביחידה רק 33 מראיינים – מספר העובדים הנמוך ביותר מאז 2012, אז החלה בחינת הבקשות.

עו"ד נמרוד אביגאל, סמנכ"ל היא"ס ישראל, אמר כי התנהלות זו מונעת ממבקשי המקלט זכויות בסיסיות. "ההתעלמות מבקשות המקלט של אזרחי סודן ואריתריאה ננקטת תוך כדי שהמדינה מכנה אותם מסתננים לא חוקיים ומשקיעה משאבי עתק כדי שיוותרו על בקשתם למקלט, במקום לעשות את הדבר הבסיסי שמוטל עליה", אמר אביגאל. "כמי שלקחה חלק פעיל בניסוח אמנת הפליטים, שנחתמה על רקע מלחמת העולם השנייה, המדינה אינה מתנערת ממחויבותה לקבל פליטים, אך דה-פקטו מונעת מהם זכויות בסיסיות בכך שהיא לא בודקת מי פליט".

אביגאל הוסיף כי "בשנה האחרונה למחדל הזה היה מחיר כבד במיוחד". לדבריו, כאשר שוק העבודה קרס בשל מגבלות הקורונה, רבים ממבקשי המקלט איבדו את עבודתם. "בלי זכויות לדמי אבטלה, ביטוח בריאות או קצבאות ילדים, הם נותרו בלי שום רשת הגנה, זכויות שהיו זכאים להן כפליטים. את מחיר המחדל הזה של המדינה משלמים קודם כל מבקשי המקלט אבל גם כולנו כחברה".

בישראל ישנם כ-31 אלף מבקשי מקלט אזרחי סודן ואריתריאה, אשר שוהים בישראל כדין תחת מדיניות "אי-הרחקה" זמנית לפי אמנת הפליטים של האו"ם. אמנה זו קובעת כי אין להחזיר אדם למקום שבו תישקף סכנה לחייו או לחירותו. תחת אותה מדיניות, הם אוחזים ברישיון שמתיר את העסקתם – אך אינם זוכים לזכויות רפואיות וסוציאליות.

מרשות האוכלוסין וההגירה לא נמסרה תגובה.

לקריאת כתבת המקור
חזרה למעלה