ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל (ע"ר)

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

צפיפות מכוונת ומזון לא מספק: שורה של ליקויים במתקני הכליאה

אליהו הרשקוביץ
תאריך: 29.2.16 מקור: הארץ, אילן ליאור

דו"ח של המוקד לפליטים ולמהגרים מציג שורה של ליקויים בהם צפיפות מכוונת, מזון בלתי מספק, מחסור במתרגמים ובשירותי בריאות והיעדר נגישות לייצוג משפטי במתקני הכליאה בהם מוחזקים זרים.

הדו"ח סוקר את בתי הכלא סהרונים וגבעון, מתקן חולות ומתקן יהלו"ם המיועד למסורבי כניסה לישראל ולמיועדים לגירוש. בכל המתקנים יחד מוחזקים כ–5,000 בני אדם — מבקשי מקלט מאריתריאה וסודאן, עובדים זרים ותיירים ללא אשרת שהייה בתוקף. הדו"ח, שכתבו סאם קוטנר וסיגל רוזן, מבוסס בעיקר על 72 ראיונות שערכו פעילי המוקד עם הכלואים.

אחד הממצאים העיקריים הוא צפיפות גבוהה מהמותר. בסהרונים העידו המרואיינים כי ישנם 10 כלואים בכל חדר, פי שניים מהמגבלה בתוכנית המתאר של הכלא. מרחב המחיה של כל אדם באגף המרכזי הנמצא בשימוש בסהרונים הוא 2.2 מטר לאדם, מחצית מהנדרש לפי תקנות שירות בתי הסוהר (שב"ס) ורבע מהנהוג במדינות מערביות אחרות. גם בחולות שוהים 10 בחדר, אך שם מרחב המחיה עומד בתקנות שב"ס. בשני המתקנים יש הקפדה על תפוסה מלאה של חדרים.

סוגייה נוספת היא היעדר חופש תנועה. בסהרונים רשאים הכלואים להיות מחוץ לחדריהם בין 6:00 בבוקר ל–22:00 בערב, אך במבנה החדש מתאפשרת רק יציאה לחצר פנימית שאור השמש אינו מגיע אליה. בגבעון סיפרו רוב המרואיינים כי הם רשאים לשהות בחצר בין שעה לחמש שעות ביום ולפי הדו"ח הדבר תלוי בזמינות הסוהרים. ביהלו"ם לא קיים חלל ציבורי משותף אליו יכולים לצאת העצורים ואילו בחולות רשאים המוחזקים לעזוב את המתקן בין 6:00 בבוקר ל–22:00 בערב, אולם בפועל, עקב המיקום המרוחק ועלות התחבורה הציבורית, הרוב המוחלט אינו מתרחק מהמקום.

חלק מהכלואים בסהרונים ובגבעון העידו כי לא קיבלו טיפול רפואי שנזקקו לו. רוב הכלואים בשני המתקנים האלה כלל לא היו מודעים לקיומם של שירותי בריאות הנפש או עובדים סוציאליים. בחולות רובם המוחלט של מי שפנו למרפאה העידו כי הטיפול לא היה מספק ונדרשו להמתין עבורו זמן רב. תלונות רבות התקבלו גם על כמות המזון ואיכותו, בעיקר במתקן חולות. כלואים רבים העידו כי אין ברשותם ביגוד מספק המותאם לעונות השנה ודיווחו גם על מחסור במוצרי היגיינה כמו שמפו, סבון ומשחת שיניים.

עוד מגלה הדו"ח כי בכל המתקנים שירותי התרגום הניתנים בעת מגע עם נציגי שב"ס, המשטרה, משרד הפנים, רופאים וכן בית הדין לביקורת משמורת לוקים בחסר משמעותי. בסהרונים למשל, רק שלושה מתוך 26 מרואיינים העידו כי היה מתרגם בעת בדיקה רפואית, ובחולות הרוב המוחלט סיפרו כי מעולם לא היה מתרגם בעת ביקורם אצל הרופא.

בעת ההמתנה לדיונים משפטיים בבית הדין לביקורת משמורת ליד סהרונים, שיכולה להימשך שעות רבות, העידו כל הנשאלים כי לא ניתן להם מזון ואין להם מחסה מפני תנאי מזג האוויר הקיצוניים במדבר. רבים אינם זוכים לייצוג משפטי, שכן רק קטינים וקורבנות סחר זכאים לייצוג במימון המדינה. הארגון היחיד שרשאי לבקר במתקני בתי הכלא הוא המוקד, שמספק סיוע משפטי לכ-20% מהכלואים. משב"ס נמסר בתגובה: "מדובר בדו"ח מגמתי ובמחזור טענות שעלו והופרכו בעבר. הדו"ח אינו משקף את המציאות במתקני הכליאה ומעבר לכך אין בכוונתנו להתייחס לטענות המועלות בו".

 

http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2866891