ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל (ע"ר)

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

עלות השארת מבקשי המקלט: רבע מיליארד שקל בשנה

תאריך: 3.4.18 מקור: דה מרקר, חגי עמית

מבצע הגירוש שתיכננה הממשלה היה אמור לעלות כמיליארד שקל ■ למרות הנכונות לשילוב פליטים בחקלאות, עד היום נקלטו רק בודדים

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הודיע היום (ג') לתושבי דרום תל אביב כי הוא מבטל את ההסכם שאליו הגיע עם האו"ם להסדר מצבם החוקי של מבקשי המקלט בישראל. הדבר רחוק מלהיות סוף פסוק.מבצע גירוש הפליטים היה אמור לצאת לדרך בתחילת החודש, אך בגלל החג הפסח הוא לא יוצא לדרך. במקביל, הוראת בג"ץ להקפאת המבצע נותרה בעינה. המדינה אמורה להשיב לבג"ץ על העתירה נגד הגירוש עד יום שני. כך או כך, יש עלויות לטיפול במקשי המקלט.

עלויות מבצע הגירוש כולו מסתכמות ב–300 מיליון דולר. העלות נובעת מתשלום הפיצוי לכל פליט שיעזוב את המדינה ומהפיצוי למדינה שתקלוט אותו. עלויות הטיפול במבקשי המקלט על ידי משטרת ישראל, משרד הבריאות ועיריית תל אביב במצב הנוכחי מסתכמות ברבע מיליארד שקל בשנה. דווקא התוכנית שעליה סוכם עם האו"ם, שבמסגרתה 16.5 אלף פליטים היו אמורים להיקלט במדינות מערביות שלא יגבו על כך תשלום, ו–16.5 אלף פליטים היו מפוזרים ברחבי ישראל, היתה עשויה לצמצם את העלויות.

מעבר לכך, המצב של מבקשי המקלט נוצר על ידי כוחות כלכליים, שהניעו אותם להסתנן לישראל — ולא לעצור במדינות אחרות שבהן הם עברו. כל פתרון יצטרך להביא בחשבון את העלויות ואת ההשפעות על עיריית תל אביב, הפליטים, תושבי דרום תל אביב ועוד.

הקיבוצים נערכים לקליטה

הודעתו של נתניהו בפגישתו עם אנשי דרום תל אביב על כך שהוא החליט לבטל את ההסכם, לא שינתה את המהלך שאותו מבצעת התנועה הקיבוצית כבר יותר מחודשיים. בתחילת פברואר קיבלה מזכירות התנועה הקיבוצית החלטה לפעול באופן ממוסד למען הפליטים שהסתננו לישראל — ולהיערך בקיבוצים לקראת אפשרות של קליטתם למגורים ועבודה. החלטה זו נבעה מפניות שהגיעו לתנועה מחברי קיבוצים בשטח, שהתקוממו נגד תוכנית גירוש הפליטים של הממשלה, שהיתה אמורה לצאת לדרך בתחילת החודש.

"כבר לפני עשר שנים, כאשר ועדת משנה למשרד הפנים חיפשה פתרון לבעיית הפליטים, התאחדות החקלאים הציעה שייקחו חלק ממבקשי המקלט ויכשירו אותם לעבוד בחקלאות בבפריפריה, במקום העובדים הזרים. אבל שר הפנים דאז, אלי ישי, הטיל וטו על התוכנית, והם המשיכו להתרכז בדרום תל אביב", מסביר ניר מאיר, מזכ"ל התנועה הקיבוצית.

לדבריו, "לפני שלושה חודשים, כשהתקבלה ההחלטה על תוכנית הגירוש, קיבלנו פניות משורה ארוכה של תושבי קיבוצים שאמרו: 'במדינה יהודית לא יהיה דבר כזה. לא נבצע לאחרים גירוש באותו אופן שבו גירשו אותנו מאירופה'. בתגובה החלטנו לבחון מהאפשר לעשות, וחזרנו לרעיון שהוצע לפני עשור.

"זה דורש הכנה, אבל אם 16 אלף פליטים ייצאו מישראל בהסכמה — הנותרים הם מספר שהמדינה יכולה להתמודד עמו. לדעתנו, יש צורך בפתרון מעשי ומקובל בקרב הקהילה הבינלאומית. זה לא יכול להיות פתרון ברוטאלי. יש לנו כבר פרויקטור: ד"ר אבי עופר מקיבוץ מענית. הוא מסתובב כבר חודש וחצי בין הקיבוצים כדי לבדוק כמה משפחות יכול כל קיבוץ לארח, במה הם יעבדו ואיפה יגורו".

כמה פליטים יכולים הקיבוצים לקלוט?

"אמרתי שבקיבוצים לא יוכלו להיקלט יותר מכמה מאות משפחות. עם זאת, אנו מודעים לכך שאחד ממאפייני הקהילה של הפליטים הוא שהם רוצים להיות ביחד. אין קיבוץ שיכול להכיל קהילה שלמה, אבל אפשר לפתור זאת. בדקנו פתרונות של מועצות אזוריות, שבהן יש כמה קיבוצים, כך שיתאפשר לארגן עבורם פעילויות משותפות במרכזים של המועצה".

יש הערכה של העלויות של מהלך כזה?

"כמובן שלא נעשה את זה על חשבוננו. אנו לא אלטרואיסטים, אבל גם מי שמשכיר דירות למבקשי מקלט בתל אביב לא עושה את זה בחינם".

ספק אם הם ירצו לעבוד בחקלאות, וספק אם הם יודעים לעבוד בחקלאות.

"בסוף היום מדינה מתנהלת לפי האפשרויות שיש בפניה. אחת האפשרויות היא לא לתת אישורי כניסה לעובדים זרים מתאילנד, ולהגיד לפליטים שהעבודה שהתאילנדים עשו עד כה — היא העבודה שמותר להם לעשות. זו אולי לא האפשרות האופטימלית, אבל זה עדיף על העלות של מה שתוכנן להשקיע בגירוש, ויעיל יותר מלשכן אותם במתקן חולות ולשלם עבורם אלפי דולרים".

הפליטים מחפשים חיים עירוניים

למרות הרצון הטוב, עד היום נקלטו מעט מבקשי מקלט בעבודה חקלאית בישראל. כדי שמהלך כזה יצלח, יש צורך להתגבר על לא מעט קשיים. אחד המקומות שבהם נעשה ניסיון לקלוט פליטים לחקלאות לפני כחמש שנים הוא הערבה. אבל מבקשי מקלט מדארפור, שהגיעו לעבוד במושבי האזור, לא שרדו וביקשו לעזוב.

אייל בלום, ראש המועצה האזורית ערבה תיכונה, היה שמח לקלוט פליטים לעבודה גם כיום: "חסר לנו בענף החקלאות כוח עבודה, והיינו שמחים לבצע פיילוט נוסף של קליטת פליטים. אם המדינה תציע לעשות זאת — נסכים. אבל כרגע המדינה לא מאפשרת להם לעבוד אצלנו".

יש הרבה קשיים שייערמו בפני מי שירצה לשלב את הפליטים בעבודה חקלאית. מבחינת המעסיקים, מוסר העבודה של אותם פליטים אינו משתווה לזה של העובדים התאילנדים המאיישים את המשרות האלה כיום. הפליטים שונים מהעובדים הזרים בין היתר במוטיבציה, משום שאינם מגיעים לישראל לתקופת עבודה קצובה, שבמהלכה הם ישלחו כסף לארצות המוצא כדי לבסס את משפחתם שנותרה שם.

הפליטים הם אוכלוסייה שנמלטה ממציאות קשה מתוך מטרה לבנות חיים במקום אחר. החיים שאליהם חלקם שואפים אינם בהכרח עבודה בחממות הדרום בטמפרטורות גבוהות — אלא חיים עירוניים שיש בהם אופק לשינוי. עם זאת, בבחירה בין גירוש לעבודה חקלאית — עם תמריץ כלכלי מספק — ייתכן כי יתאפשר לשנות את העדפותיהם של רבים מהם. במקביל יש לזכור כי התרכזות הפליטים בגטאות בדרום תל אביב נובעת גם מהתחושה שהם נרדפים. ברגע שמעמדם יוסדר, הם עשויים למצוא אטרקטיביות במגורים מחוץ למרכז.

בעיירות הפיתוח לא אהבו את הרעיון

הקליטה בעבודות חקלאיות אינה יכולה להוות פתרון לכל 16.5 אלף הפליטים שהיו אמורים להיות מפוזרים בישראל, לפי התוכנית שבוטלה. רעיון הפיזור של מבקשי המקלט באזורים אחרים אינו משימה פשוטה. העבודות בענף התיירות וההסעדה, שבהן מועסקים כיום הפליטים, זמינות מחוץ לתל אביב רק במעט ערים כמו אילת, טבריה וערד.

האחרונה חוותה כבר סיבוב אחד של התמודדות עם אוכלוסיות פליטים שהתגוררה בה, ועבדה במלונות ים המלח לפני כשבע שנים. רק ביטול חוק חדרה־גדרה — שנועד למנוע את הצטופפות הפליטים במרכז — הביא לעזיבתם את ערד.

תושב העיר שעמו שוחחנו אומר: "גם כך יישובים קטנים מתקשים לעמוד על הרגליים, אז לשלוח אליהם אוכלוסייה חלשה זאת בכלל מכה. המלונות שמהם מתפרנסים הפליטים מספקים שכר רעב. מתקבלות משפחות שלמות שמחלקת הרווחה העירונית צריכה לדאוג להן. זו אוכלוסייה מוחלשת, נתמכת רווחה, שהרשות המקומית אינה מקבלת עבורה תקציבים נוספים.

זה עומס על מערכות הרווחה והחינוך, שגם כך חוסכות שקל לשקל. ערד צועדת קדימה בשנים האחרונות. נפתחו פה מפעלים ונוספו מקומות עבודה. חשוב שלא יהיו לאיש רעיונות להחזיר לפה את הפליטים".

פיזור הוא מונח יחסי. גם כמה מאות בודדות של משפחות חלשות המגיעות ליישוב בן כמה אלפי תושבים עשויות להיות בעלות משמעות רבה לאיתנותו הכלכלית. מנגד, ספק אם הרעיון של פיזור אוכלוסיית הפליטים לאזורים חזקים שמחירי הנדל"ן בהם גבוהים הוא מהלך ישים מבחינה כלכלית.

זרים מאיישים משרות בשכר נמוך בכל עיר מערבית

לפי רשות האוכלוסין קיימים בישראל 38 אלף פליטים שהסתננו לישראל באופן לא חוקי. לפי הערכות של עיריית תל אביב, יש 30–50 אלף פליטים כאלה בעיר. בנוסף אליהם מצטופפים להערכת העירייה עוד כ–30 אלף מהגרים לא חוקיים ממדינות אחרות כמו רומניה, גיאורגיה או הפיליפינים. המהגרים הלא חוקיים האלה מגורשים מישראל באופן שוטף לאורך כל השנה, אבל המציאות מעידה כי עשרות אלפים מהם נשארים בארץ.

לגבי הפליטים, ההסכם עם האו"ם מתייחס לכ–32 אלף איש שבעייתם תטופל. תוכנית הגירוש מתייחסת לכ–30 אלף איש. כך או כך, ייוותרו בדרום תל אביב זרים. אם להיות מציאותיים, בחינה של כל עיר מערבית בעולם המפותח מגלה כי שכונות שלמות מאוכלסות בזרים חוקיים או לא חוקיים, המאיישים משרות המשלמות בשכר הנמוך ביותר.

אם תל אביב היתה משנה את התמונה הזאת, זה היה תקדים בינלאומי. בהתאם, גישתו של ראש עיריית תל אביב־יפו, רון חולדאי, גורסת שנוכחות הזרים בעיר היא מצב נתון שלא ישתנה.

לטענת עיריית תל אביב, בשנים האחרונות הוצבו שכונות דרום העיר בראש סדר העדיפויות, והושקעו בהן משאבים חסרי תקדים של יותר ממיליארד שקל — פי ארבעה מאשר בשכונות צפון העיר. בדרום העיר השקיעו בתוכניות חינוכיות המספקות מסגרות לילדי הפליטים עד שעות מאוחרות, בפרויקטים בתחומי הרווחה ובפרויקטים של חידוש ושיקום תשתיות, רחובות, גינות ציבוריות ומבני ציבור.

לפי נתניהו, הצוות לשיקום דרום תל אביב בהובלת אביגדור יצחקי, יוקם למרות ביטול ההסכם עם האו"ם. מינהלת נוספת ותרומות יכולים לעזור לאזור. עם זאת, יהיה עליהן להביא בחשבון ששיפור המצב בדרום העיר יהיה כרוך בשיפור מצב האוכלוסייה — כולל זרים.

https://www.themarker.com/allnews/1.5975268