דווקא תל אביב בונה את קירות ההפרדה

22.11.20, דב חנין, הארץ

גזענות

חינוך

ילדים ובני נוער

רשויות מקומיות

בתחילת שבוע הלימודים, בבוקר יום ראשון, חיכו לילדי בתי הספר היסודיים "קשת" ו"גוונים" בתל אביב כתובות נאצה גזעניות. זה היה מעשה שנאה שכוון ישירות לעיניהם. כל תלמידי בתי הספר הללו, השוכנים זה לצד זה, הם ילדים של מבקשי מקלט או של מהגרים.

רבים הזדעזעו מהכתובות — ואכן הן מזעזעות. אך השאלות העיקריות טרם נשאלו: מדוע הילדים הללו מופרדים משאר הילדים בעיר? וכיצד ההפרדה מאפשרת את ביטויי הגזענות האלה?

בתל אביב־יפו, שלא כחוק, העירייה מפרידה כמעט לחלוטין את ילדיהם של מבקשי המקלט ושל המהגרים משאר הילדים. ההפרדה מתחילה בגנים העירוניים ונמשכת בבתי הספר. בשנים האחרונות קיבלה מדיניות ההפרדה בחינוך חיזוק של ממש, משהקימה העירייה את גוונים ואת קשת, המיועדים אך ורק לילדיהם של מהגרי עבודה ושל מבקשי מקלט. המוסדות הללו שוכנים באזור תעשייתי, הרחק מהשכונות שמבקשי המקלט גרים בהן. בבתי הספר השכונתיים, ליד מקום מגוריהם של הילדים, אין העירייה משבצת אותם. בקשת ובגוונים אין שום ילד שמחזיק באזרחות ישראלית.

הפרדה בחינוך (סגרגציה) היא אפליה אסורה על פי החוק בישראל. היא אסורה הן מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, המבטיח לכל אדם זכות לכבוד ולשוויון, הן מכוח חוק זכויות התלמיד, הן מכוח אמנת זכויות הילד שישראל חתומה עליה.

בית המשפט כבר פסק שאסורה מדיניות רישום סגרגטיבית בתחום החינוך, מכיוון שמדיניות הפרדה על רקע מעמד, גזע או מוצא פוגעת בילדים וגורמת להעדר סולידריות חברתית, מתייגת את האוכלוסייה המופרדת ומונעת את יתרונותיו החשובים של חינוך אינטגרטיבי. בערים שונות ברחבי הארץ, כמו פתח תקוה, אילת וקרית מלאכי, כבר היו מאבקים מוצלחים בהפרדה ומאבקים למען שילוב ילדי מבקשי המקלט במוסדות החינוך העירוניים.

סגרגציה חינוכית וחברתית מייצרת דעות קדומות, גזענות ופחד, ומונעת השתלבות של ילדי מבקשי המקלט בסביבתם

ילדי מבקשי המקלט נפגעים ממדיניות ההפרדה של עיריית תל אביב־יפו על בסיס יומיומי. הם נאלצים לנסוע בהסעות לבתי ספר המרוחקים ממקום מגוריהם, והם חווים את חוויית ההפרדה המשפילה — בין שחורים ללבנים, בין אזרחים ישראלים לזרים, בין יהודים לשאינם יהודים — בכל יום לימודים. החוויה משפילה גם בלי כתובות נאצה בשער בית הספר.

הטענה שהפרדה אין משמעה אי־שוויון בהכרח, ושאפשר לקיים מדיניות של "נפרד אבל שווה", כבר נדחתה בבתי המשפט, והיא מופרכת גם למראה ההשפעות החברתיות והחינוכיות הקשות שבאות מההפרדה במוסדות חינוך.

סגרגציה חינוכית וחברתית מייצרת דעות קדומות, גזענות ופחד, ומונעת השתלבות של ילדי מבקשי המקלט בסביבתם. ההפרדה פוגעת גם בכלל התלמידים, שכן נוכחות ילדים ממוצאים שונים, או בעלי צרכים שונים, הופכת את חבריהם ללימודים לסובלניים ולאחראיים יותר כלפי זולתם, ומשפרת את יכולותיהם הקוגניטיביות, את החשיבה הביקורתית שלהם ואת יכולתם לעתיד להתנהל בסביבה מגוונת מבחינה חברתית, תרבותית ואתנית.

שלא כמערכות הרווחה והבריאות, מערכת החינוך פתוחה לפני ילדיהם של מבקשי המקלט, והיא הצוהר היחיד כמעט שיש להם כדי להשתלב בחברה הישראלית. אך הצוהר הזה נסגר בין כותלי בית הספר והגן. רק שילוב מלא של ילדי מבקשי המקלט במוסדות החינוך שילדי האזרחים הישראלים לומדים בהם, וליווי והכשרה פדגוגיים ניכרים — רק הם יצמצמו את הפערים ויאירו את עתיד הילדים החיים בקרבנו. אל ניתן לריסוס המגונה על הקירות להסתיר מן העין את הגזענות הממוסדת שבונה אותם.

לקריאת כתבת המקור
חזרה למעלה