המאבק לשילוב ילדי מבקשי מקלט במסגרות חינוך באילת

בשנת 2008 סירבה עיריית אילת לרשום ילדות וילדי מבקשי מקלט לבתי הספר בעיר, והחלה להפריד בינם לבין ילדי התושבים. כ-50 ילדי מבקשי המקלט נשלחו לבית ספר נפרד, ששכן במבנה נטוש ומוזנח מחוץ לעיר ולא עמד בקריטריונים של מוסד חינוכי. בעקבות הפגיעה בזכות לחינוך הוגן ושווה לילדים, עתרנו לבית המשפט יחד עם ארגוני זכויות אדם נוספים.

באוגוסט 2012 קבע בית המשפט המחוזי כי מדיניות ההפרדה בחינוך אינה חוקית – והורה על שילובם של ילדי מבקשי המקלט בבתי הספר בעיר. בית המשפט ביקר בחריפות את מדיניות ההפרדה וקבע, בין היתר, כי "הפחד מן הזר הינו פחד מוכר ולכן ניתן להבינו אך לא לקבלו. חששם של הורי הילדים בעיריית אילת, החוששים משילובם של ילדי מבקשי המקלט במסגרות החינוך הרגילות בעיר, הינו חשש בלתי מבוסס ואינו יכול להוות שיקול מרתיע מפני שילובם של הילדים במסגרות החינוך בעיר".

מתחילת שנת הלימודים התשע"ג (2012) משולבים ילדי מבקשי מקלט באילת במסגרות חינוך ציבוריות. שילוב הילדים באילת היה הפרק הראשון במאבק ארוך השנים שלנו לשוויון בחינוך לילדי מבקשי המקלט בישראל.

בשנת 2015 מרכז הסנגור והתמיכה שלנו החל לקבל פניות רבות מצד מבקשי מקלט שהתגוררו בקריית מלאכי על סירובה של העירייה לרשום את ילדיהם לגני הילדים העירוניים – בניגוד לחוק לימוד חובה, המחייב את המדינה לרשום כל ילד מעל גיל 3 למסגרת חינוכית ציבורית, ללא כל קשר למעמדו או מוצאו.ביוני של אותה השנה עתרנו יחד עם הקליניקה המשפטית של אוניברסיטת חיפה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. עתירה זו ייצגה 18 משפחות של מבקשי מקלט. בעקבותיה, הורה בית המשפט לעיריית קריית מלאכי לשלב את הילדים בגנים העירוניים.