פורום ארגוני הפליטים ומבקשי המקלט בישראל – צעירים מבקשי מקלט אשר נולדו ובגרו בישראל – תמונת מצב

פורום ארגוני הפליטים ומבקשי המקלט בישראל – מצבם של צעירים מבקשי מקלט אשר נולדו ובגרו בישראל – תמונת מצב

המסמך שלהלן נכתב על ידי פורום ארגוני הפליטים ומבקשי המקלט בישראל, בשיתוף עם צעירים, המלווים בפרויקט "צעירים מבקשי מקלט" תחת עמותת "למרחב". הקשיים שיוצגו הם קשיים שעלו וממשיכים לעלות מהשטח, דהיינו, על ידי נוער וצעירים שנולדו ובגרו במדינת ישראל ורואים עצמם כחלק מהחברה הישראלית. המסמך מתאר, מדוע הקשיים הרבים הנובעים מהיותם מבקשי מקלט, אינם מאפשרים להם מוביליות חברתית ומותירים אותם בשולי החברה.

במשך שנים, אנו מתריעים על סיטואציה שמתדרדרת ומקצינה לנגד עינינו – "השוליים מתרחבים". בהיעדר אופק או עתיד ראויים, באין זכויות ובגין הזנחתם על ידי רשויות המדינה, רבים מהצעירים, גם מי שחיו עד עתה חיים נורמטיביים, מוסללים לשולי החברה הישראלית. מדובר בצעירים מוכשרים בעלי רצון אדיר לתרום, שנדחים שוב ושוב על ידי המערכות שאינן מוכנות לקבלם. מלבד הפגיעה בהם, הדרתם פוגעת בחברה הישראלית בכללותה, שיכולה "להרוויח" צעירים אינטליגנטיים, שסיימו בגרות מלאה, ששואפים ללמוד לימודים גבוהים ושיוכלו להשתלב במשק, לשלם מיסים ולתרום ככל אזרח במדינה.

להלן הקשיים לפי חלוקה לתחומים:

1. עוני:

• דו"ח מחקר של מרכז אדוה (מכון מחקר חברתי-כלכלי לקידום שוויון וצדק חברתי), מציג ממצאים על מצבם הכלכלי־חברתי של פליטים וחסרי מעמד בישראל הבאים בשעריהם של ארגוני הסיוע. המחקר, ראשון מסוגו, מבוסס על סקר שנערך באמצעות שאלונים שעליהם ענו כ-250 משיבים, רובם פליטים מאריתריאה אך חלקם גם מאוקראינה וממדינות אחרות.
• לפי ממצאי הדו"ח, רמת אי הביטחון התזונתי בקרב אוכלוסייה זו עומדת על שיא של 85% החיים באי ביטחון תזונתי, ו-55% (יותר ממחצית) – החיים באי ביטחון תזונתי חמור. אי ביטחון תזונתי מוגדר כסממן חמור של עוני, המתבטא בהיעדר יכולת כלכלית ונגישות סדירה לתזונה בסיסית הנדרשת לקיום מאוזן ותקין.
• המיזם הלאומי לביטחון תזונתי של ממשלת ישראל, נועד להבטיח ביטחון תזונתי לאוכלוסיות החלשות ביותר בישראל. המיזם מתופעל מאז הקמתו על ידי עמותת ״ארגון אשל חב"ד״ בשיתוף עם משרד הרווחה ולקט ישראל ובתיאום עם הרשויות המקומיות. כיום פועלת העמותה ב-239 רשויות מקומיות שנבחרו בקפידה וכ-26,000 משפחות מקבלות תמיכה בסך כולל של 500 ₪ לחודש, באופן המבטיח תזונה בריאה ואיכותית. אין התייחסות או אזכור במסמכים של המיזם לביטחון התזונתי הלאומי להכללת אוכלוסיית הפליטים ומבקשי המקלט. בנוסף נראה שערי מגוריהם המרכזיות אינן נכללות במיזם אף הן.
• מעבר לפגיעה הקשה בחייהם של הפליטים ומבקשי המקלט, ישנן כמובן השפעות רוחב שליליות גם על הסביבה. חיים בעוני וללא ביטחון תזונתי, בדרך כלל מאופיינים במגורים בסביבה שבה תנאי התברואה ירודים. הם מובילים לבעיות בריאותיות, מגבירים את תחושות הייאוש והתסכול, מעלים את הסיכון לתופעות שליליות של הסללה לשוליים החברתיים ואף התדרדרות לפשיעה ומרחיבים את הוצאות המדינה על שיקום ובריאות.
• הממצאים הנסקרים מחזקים את הצורך בהיערכות המדינה להטבת מצבה של אוכלוסייה זו ובעקיפין גם להטבת מצבה של החברה בישראל. יש לכלול את הפליטים ומבקשי המקלט במיזם הלאומי לביטחון תזונתי באופן פרו אקטיבי, דהיינו לאתר את הזקוקים לסיוע ולהנגישו. כמו כן, יש לשקול מתן סיוע חיוני לפליטים ולמבקשי מקלט בתחומי הביטחון הסוציאלי (קצבאות ביטוח לאומי), סיוע כספי בדיור במצבים קיצוניים, שירותי רווחה וכמובן סל שירותי ביטוח בריאות בסיסי, שאליו אין גישה למחצית מהמבוגרים ולכרבע מהילדים מאוכלוסיית הסקר.

1. בריאות – תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (רלוונטיות גם לנושאי תעסוקה ומכינות שיפורטו בהמשך)[1]: 

• תקנות הבריאות החדשות מאפשרות ביטוח בריאות לאריתראים, סודנים ואוקראינים בלבד. אוכלוסיות דוגמת אתיופים וקונגולזים מוחרגות מהן ולכן צעירים רבים אינם מבוטחים בביטוח בריאות.
• כשאין ביטוח, האפשרות היחידה לקבלת טיפול רפואי היא הגעה לבתי החולים במצבי חירום. לאחר קבלת הטיפול הרפואי, המוסדות הרפואיים דורשים סכומי כסף אדירים על הטיפול והאשפוז אם התבצע. מופעל לחץ רב מצד בתי החולים על הצעירים לכסות את החוב, כאשר ברור שאין באפשרותם לעשות זאת ולכן המוסדות הרפואיים נותרים עם חובות אבודים. מלבד הפן המוסרי, היעדר ביטוח בריאות אינו "משתלם" גם מבחינה כלכלית עבור המדינה בגין חובות רבים שלא שולמו.
• התקנות חלות רק על קטינים (עד גיל 18) ועל אנשים מעל גיל 60. הבריאים מביניהם שיכולים לעבוד, בגילאי 60-18 יהיו תלויים בביטוחי עובד זר המספקים מענה חלקי בלבד (אינם מכסים בעיות בריאות קודמות ומחלות כרוניות) ולכן רבים נותרים ללא מענה רפואי הולם. יתרה מכך, גם בטווח הגילאים של 18 עד 60, ישנם מי שאינם מסוגלים לעבוד בשל בעיות בריאותיות, כך שהתקנות מוסיפות חטא על פשע ואינן מאפשרות גישה לשירותי בריאות למי שזקוקים להם יותר מכל.

2. צבא/שירות לאומי:

• צה"ל מגייס לשורותיו את מי שמחזיק במעמד אזרח ישראלי או במעמד תושבות קבע אשר חלה עליו חובת השירות בהתאם לחוק שירות ביטחון.
• בהמשך לסעיף הקודם, גם שירות לאומי פתוח למחזיקים במעמד אזרח ישראלי או במעמד תושבות קבע, וכן קיבלו פטור או לא נקראו לשירות חובה.
• צעירים מבקשי מקלט, אשר מחזיקים באשרות מסוג 2(א)(5) או א/5, אינם יכולים להתגייס לצה"ל או להתנדב לשירות לאומי.

כאמור, מדובר במי שנולדו בישראל ובקרוב יהיו צעירים בתחילת חייהם הבוגרים. הם מרגישים שייכים ורוצים לתרום למדינה ולהיות חלק ממנה. שירות צבאי או לאומי הם מסלולים כמעט קבועים בחייהם של צעירים ישראלים ורבים מהם מעוניינים להשתלב בהם. צעירים מבקשי מקלט מסיימים את התיכון וצריכים מיד למצוא עבודה (שכן אחרת לא יהיה להם ביטוח רפואי), ובכך נמנעת מהם האפשרות לכלכל את צעדיהם לגבי העתיד כפי שעושים חבריהם, בין אם על ידי גיוס ובין אם לאו.

3. מכינות/שנת שירות:

• שנת שירות או מכינה היא אפשרית, אך רק בגופים המוכנים לקחת על עצמם את המימון של הצעירים. המכינות אינן מקבלות תקציב ממשרד הביטחון עבור מי שאינם ברי גיוס ולכן על המכינה לגייס כסף ייעודי עבור צעירים מבקשי מקלט, מה שברבים מהמקרים אינו מתאפשר ולכן ישנה הקצאה מינימלית בחלק מהמכינות לצעירים הללו.
• בנוסף, גם אם כן התקבלו למכינה, הם אינם זכאים למלגות או הנחות בנסיעות בתחבורה ציבורית, ולהטבות נוספות שבני גילם שמתנדבים זכאים להן, כך שהשירות במכינה הופך לנטל כלכלי לא מבוטל.

4. התנדבות:

• רבים מבני הנוער והצעירים מעוניינים להתנדב ולתרום לחברה. ברבים מהגופים, דוגמת מד"א, לא ניתן להירשם להתנדבות ללא ת.ז. אין הצדקה או היגיון במניעת האפשרות להתנדב.

מוסדות שונים המאפשרים התנדבות, דורשים אישור היעדר עבירות מין המונפק על ידי משטרת ישראל. בעקבות עתירה של המוקד לפליטים ולמהגרים,[2] התחייבה המשטרה במקרה ספציפי להנפיק אישור היעדר עבירות מין לצעיר מבקש מקלט והאישור אכן הונפק. זו הפעם הראשונה שהמשטרה מסכימה להנפיק את האישור האמור, שכן עד עתה נטען לחסם טכני שאינו מאפשר את הנפקת האישור. לא ייתכן כי חסם טכני יימנע אפשרות להתנדב או לעבוד במקומות מסוימים ויש לוודא, כי מדובר בתקדים שיאפשר לצעירים מבקשי מקלט נוספים להנפיק אישור מן הסוג, ללא צורך בהגשת עתירה לשם כך.

5. לימודים:

• שכר הלימוד של צעירים מבקשי מקלט, במוסדות להשכלה גבוהה, גבוה ב-25% משכר לימוד של סטודנטים עם אזרחות ישראלית. זאת מכיוון שבדו"ח ועדת מלץ משנת 1996, שהמועצה להשכלה גבוהה אימצה את המלצותיו נכתב, כי סטודנטים אזרחי חו"ל ישלמו 25% יותר מסטודנטים ישראלים. אין שום סיבה להתייחס לצעירים שנולדו וגדלו בישראל, כסטודנטים זרים, שהרי הם אינם אזרחי חו"ל, ולהשית עליהם שכר לימוד גבוה יותר.
• כמו כן, ישנם מוסדות לימוד שאינם מאפשרים כלל קבלה ללימודים בשורותיהם, שכן הם מודעים לכך שהצעירים לא יוכלו בסוף הלימודים להיבחן במבחן הממשלתי ולקבל רישיון העסקה (דוגמת מקצועות הדורשים רישוי של המה"ט – פירוט בסעיף התעסוקה). במוסדות מסוימים, לאחר שהצעירים כבר התקבלו והחלו ללמוד, החליטו אף להפסיק להם את הלימודים באמצע שנת הלימודים, בשל ההבנה (המאוחרת), כי לא יוכלו להיבחן במבחן הסופי ולקבל תעודה. מלבד הפתרון לסוגיית הרישוי, שנדון במשך שנים מול משרד העבודה, יש להבהיר למוסדות להשכלה גבוהה כי הם אינם יכולים שלא לקבל אדם ללימודים בשל חוסר האפשרות להיבחן במבחן הסופי ובוודאי שלא להפסיק את לימודיו.
• צעירים שלומדים במוסדות להשכלה גבוהה, לא רק שנדרשים לשלם 125%, אלא גם אינם יכולים לקחת חלק במלגות חברתיות מכיוון שהן מתוקצבות ע"י המדינה, ולכן מי שאין לו תושבות אינו זכאי להן. לדוגמה: מלגות משרד החינוך אינן פתוחות עבור מי שאין לו תושבות ומחזיק באשרה מסוג 2(א)(5). מי שמחזיק באשרה מסוג א/5 שנחשבת לתושבות ארעית, כן יכול להירשם. אין הצדקה להבחנה בין סוגי אשרות או בין מחזיקי אשרות לאזרחים במתן מלגות להפך  – מבקשי מקלט שרובם נולדו למצב סוציו אקונומי נמוך זקוקים יותר למלגות הללו. כמו כן, ישנן מלגות הפתוחות רק עבור מי ששירת בצבא או בשירות לאומי.
• המלגות היחידות הפתוחות עבור מחזיקי אשרת 2(א)(5), הן מלגות ייעודיות להם, הקיימות לדוגמה בעיריית ת"א, בעמותות ובמוסדות ספציפיים, באופן שאינו קבוע. למחזיקים באשרה מסוג א/5, המקבלים שירותים ברווחה הכללית יש יותר אפשרויות הפתוחות בפניהם.
• עדיין קיימת סגרגציה בבתי הספר בתל אביב, כאשר רוב מבקשי המקלט מופנים לבתי ספר שבהם לומדים רק מבקשי מקלט. הדבר מוביל ליצירת פערים שפתיים ותרבותיים, מונע השתלבות חברתית, ומקשה עליהם להתקדם ללימודים גבוהים לאחר מכן.
• במשרד החינוך מנפיקים לצעירים מס' פיקטיבי (שכן אין ברשותם מס' זהות) ובאשרה המונפקת בהגיעם לגיל 18 ניתן מס' אחר, כך שמספר הזיהוי בתעודת הבגרות שונה ממספר הזיהוי שמופיע על האשרה. כמו כן, השם שכתוב בתעודת הבגרות הוא בעברית, ובאשרה הוא כתוב באנגלית, כך שאין התאמה לא בשם ולא במס' הזיהוי.
• מערכת החינוך הישראלית דוגלת בחתירה למצוינות ומחדירה רצון להצלחה בלימודים בקרב הילדים, כבר בגילאים הצעירים. ואולם, למבקשי המקלט אין את ההזדמנות לממש את יכולותיהם בתום הלימודים, למרות שיש להם מסוגלות לכך. הנערים והנערות הצעירים הללו רואים את חוסר האפשרות של אחיהם ואחיותיהם הגדולים להתגייס, ללמוד  או להתקדם בשוק החופשי, ואלו גורמים להם כבר בשלב מוקדם לאובדן מוטיבציה ובשלבים המתקדמים יותר לנשירה ממוסדות הלימוד ולוויתור על השתלבות במערכת. אין ספק שזהו תהליך שלילי  שיש לקטוע באיבו.

6. תעסוקה:

• כל המקצועות המאוסדרים ע"י משרדי הממשלה חסומים בפני מבקשי המקלט.

נביא דוגמה ספציפית כמקרה בוחן (הדברים רלוונטיים לכל המקצועות המאוסדרים): סטודנטים מבקשי מקלט אינם יכולים להירשם במרשם ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, בשל הקבוע בסעיף 18(א)(2) לחוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, התשע"ג-2012, שלפיו זכאי להירשם במרשם מי שהוא אזרח ישראלי או תושב ישראל. המונח "תושב" מתפרש באופנים שונים בחוקים שונים, בהתאם לתכלית החוק. הזכות לחופש העיסוק היא זכות יסוד בדין הישראלי ומוסדרת בחוק-יסוד: חופש העיסוק וכן מעוגנת במשפט הבינלאומי. כאמור, מבקשי מקלט רבים נולדו בישראל ובגרו בה, אך הם אינם יכולים לעסוק במקצועות הדורשים רישוי ממשלתי.

על מעסיקים של מבקשי מקלט חלה מדיניות של אי אכיפה,[3] על מנת שמי ששוהה בישראל יוכל לעבוד ולהתקיים בכבוד. כך שמצד אחד הם רשאים לעבוד ומצד שני התעסוקה המרכזית הפתוחה בפניהם היא עבודות דחק (אריזה, ניקיונות, שיפוצים וכו׳). עבודה הדורשת לימודים אקדמאיים והמאפשרת ביטוי של כישורים אישיים, תאפשר לצעירים לפרוץ את מעגל העוני ולהפסיק להזדקק לשירותי רווחה. הדבר עולה בקנה אחד עם החקיקה והפסיקה, ובנוסף יועיל גם לחברה הישראלית שתרוויח עובדים ועובדות בעלי יכולות גבוהות שמעוניינים ללמוד ולתרום למדינה, ולא יהיו לנטל על מערכת הרווחה שלה.

דוגמאות למקרים של שלילת האפשרות לעסוק במקצועות שונים:

• צעיר שלמד עבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, לא יכול היה לעבוד במקצוע מכיוון שאינו רשאי להירשם בפנקס העובדים הסוציאליים.

• צעירה שלמדה הוראה וחינוך בסמינר הקיבוצים, לא יכולה הייתה לעבוד כמורה בשל חוסר יכולת לפתוח תיק עובד הוראה במשרד החינוך.
• צעיר שלמד אימון כדורגל בווינגייט, לא יכול היה לעבוד כמורה לספורט בשל חוסר יכולת לפתוח תיק עובד הוראה במשרד החינוך.
• צעיר שהתחיל לימודי הנדסת חשמל במכללת עתיד נאלץ להפסיק את לימודיו, מכיוון שבמוסד גילו שאין לו תושבות וכי לא יוכל להיבחן במבחן הרישוי למהנדסים ולהירשם בפנקס המהנדסים.

מדובר בצעירים מוכשרים, שעומדים ברף הנדרש מבחינה אקדמית ואינם יכולים לעסוק במקצועות שלמדו בשל חסם שרירותי. השוק החופשי מסייע לקידום המשק הישראלי לצמוח והתועלת היא גם עבור המדינה ואזרחיה.

• אין פיקוח על חובות המעסיקים, הן לגבי החובה להפקיד פיקדון (לשם הבטחת זכאותם לזכויות סוציאליות ולפיצויי פיטורין) והן לגבי החובה לבטח בביטוח בריאות. מעסיקים רבים אינם מפקידים את הפיקדון ואינם מבטחים את העובדים בביטוח בריאות ואין אף גורם מדינתי שמפקח באופן יזום על ההפרות הללו. בשונה משאר האוכלוסייה, במקרה דנן מי שמוטלת עליה חובת הפיקוח היא רשות האוכלוסין וההגירה ולא מס הכנסה, וזו אינה ממלאת את תפקידה כראוי. במקרה של הפרה, אם היא מתגלית בזמן, העובד פונה לארגונים שיוצרים קשר עם משרד העבודה לשם טיפול בנושא, ולא תמיד ניתן מענה הולם.
• אין נקודות זיכוי. צעירים מבקשי מקלט, שמלכתחילה מגיעים מרקע סוציו אקונומי נמוך יותר, נושאים בנטל המיסים ללא שום הקלות.
• למבקשי מקלט המחזיקים באשרת 2(א)(5) אין אפשרות לפתוח עסק. הם מנועים מפתיחת תיק במס הכנסה ואינם יכולים לפתוח תיק עוסק פטור או עוסק מורשה בשל הדרישה להצגת ת.ז ואי קבלה של אשרה לשם כך. חשוב להבהיר: מדובר באנשים שרוצים לפתוח עסק חוקי, לשלם מיסים כנדרש ולפעול לפי החוק, כאשר יש להם את האמצעים הכלכליים והיכולות לעשות זאת. מכיוון שהם אינם רשאים לעשות זאת, רבים מהם פונים לעבודות בשכר זעום ונותרים שוב עם תסכול וייאוש. ידוע לכל כי תסכול, ייאוש ותחושה כי אין לך מה להפסיד מובילים פעמים רבות להתדרדרות למקומות שליליים ולהגברת הפשיעה.

ישנם מעסיקים הדורשים אישור היעדר עבירות מין כתנאי להעסקה. כאמור בסעיף 4 לעיל, בחודש ינואר 2025, בשל הגשת עתירה בנושא, הנפיקה משטרת ישראל אישור היעדר עבירות מין, בפעם הראשונה, לצעיר מבקש מקלט. ואמנם, אין מדובר בהחלטת "רוחב" אלא במקרה ספציפי שבו הונפק האישור. יש לוודא כי המשטרה לא תערים קשיים על מבקשי המקלט הבאים שיבקשו להנפיק אישור מן הסוג.

תחבורה:

• מבקשי המקלט הם הקבוצה היחידה בישראל שאינה זכאית באופן גורף להוציא רישיון נהיגה. רובם מחזיקים באשרה מסוג 2(א)(5). האיסור נובע מפרשנות משרד התחבורה לתקנה 221א לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, בהתחשב בהגדרת "תושב" בתקנה 170 לתקנות. תקנה 170 מגדירה "תושב ישראל" כמי שהוא תושב לפי סעיף 1(א) לחוק מרשם האוכלוסין, ולכן אשרה מסוג 2(א)(5) אינה נכללת בה. פרשנות המונח "תושב" מובילה למציאות אבסורדית שלפיה תושבים ארעיים, דיפלומטים, בעלי אשרות סטודנט, מהגרי עבודה, מבקשי מקלט עם רישיון עבודה ואפילו תיירים המגיעים לישראל לתקופה קצרה ומחזיקים ב"רישיון לישיבת ביקור" או ב"רישיון לישיבת מעבר" רשאים לנהוג בישראל, כשלעומתם, מי שחיים בישראל במשך שנים רבות אינם רשאים לכך.

הדבר פוגע באופן ישיר בחופש התנועה של מבקשי המקלט, שהיא זכות יסוד במדינה דמוקרטית, ובמקרה האמור גם מהווה אפליה חמורה שאינה מבוססת על שוני רלוונטי. בנוסף, היעדר הזכאות להוציא רישיון נהיגה מהווה גם פגיעה בחופש העיסוק בשל הקושי להגיע למקומות מסוימים בתחבורה ציבורית, שכן התחבורה הציבורית בישראל אינה מפותחת דיה. אין לכך הצדקה מהותית אלא מדובר בפרשנות שרירותית (יצוין כי המונח "תושב" מתפרש באופן שונה בחוקים שונים), שאין בצידה היגיון והתוצאה שלה היא נטל נוסף על צעירים שכל רצונם הוא לנהל חיים נורמטיביים.

• מבקשי מקלט אינם יכולים לצאת מישראל, שכן אחרת לא יוכלו לשוב אליה. צעירים רבים רצו לקחת חלק במסע לפולין במסגרת יום השואה, המתקיים בבתי הספר התיכוניים, אך אפשרות זו הייתה חסומה בפניהם. בנוסף, צעירים רבים רוצים לפגוש את בני משפחותיהם, שהגיעו כפליטים למדינות אחרות ואין באפשרותם לעשות זאת. כמו כן, ישנם מקצועות שטיסות הנן חלק מדרישת המקצוע בהם, כך שסקטור נוסף של תעסוקה חסום בפניהם.
• אין אפשרות להזמין כרטיסי נסיעה לאוטובוס לאילת, שכן האפשרות להזמנה היא מקוונת בלבד ויש צורך בהזנת מס' ת.ז (מס' אשרה אינו מתקבל). כך למעשה, הצעירים כלואים באזור שבו הם מתגוררים. הם אינם יכולים לצאת את גבולות המדינה ולשוב אליה, אינם יכולים להוציא רישיון נהיגה וגם נמנעת מהם האפשרות להזמין כרטיסי נסיעה לאוטובוס למקומות מרוחקים. הדבר מתווסף לשלל המגבלות הבלתי הגיוניות המוטלות עליהם ומוסיף לתחושת התסכול שלהם.
• תשלום דו"חות: לעיתים צעירים מקבלים דו"חות ונאמר להם ע"י הפקח או השוטר, כי הדו"ח יישלח אליהם באופן דיגיטלי, לדוגמה במייל, והדו"ח אינו מגיע. מכיוון שאין להם מס' זיהוי, אין באפשרותם לאתר את הדו"ח באתרים הרלוונטיים. כפועל יוצא, למרות שהם רוצים לשלם את הדו"ח, הם אינם יכולים לעשות זאת. הדו"ח צובר ריביות ובמקרים רבים אין אפשרות לאתרו ולשלמו עד שהעירייה מבקשת מהבנק לעקל את החשבון של בעל הדו"ח והוא נדרש לשלם את הדו"ח בתוספת ריבית ולהתמודד עם חשבון בנק מעוקל. לא הגיוני שפעולה שאמורה להיות פשוטה כמו תשלום דו"ח, תוביל אנשים לסיטואציה של עיקול חשבון הבנק שלהם. הדבר גם מוביל להשתת עלויות על הרשויות המקומיות, שמבזבזות זמן יקר על דיווח לבנקים ועל ניסיונות לאיתור חשבון הבנק של בעל הדו"ח.

8. בנקאות:

• הבנקים מסרבים לתת ערבות בנקאית, דבר שהכרחי בעיקר בהקשר של הסכמי שכירות.
• יש הגבלות על האשראי – או שאין כלל אשראי והאפשרות היחידה היא שימוש בכרטיס דיירקט, או שהמסגרת נמוכה מאוד. יובהר כי הדבר אינו תלוי במצב החשבון. גם אם החשבון ביתרת זכות גבוהה ובעל החשבון מתנהל כראוי, האשראי עדיין לא יינתן.
• אין אפשרות להשתמש באפליקציית ביט שכן לא ניתן להזין מס' אשרה אלא רק מס' ת.ז.

כן ראוי לציין כי אנו בקשר ישיר עם נציגי הפיקוח על הבנקים, שמנסים לסייע ככל שניתן בבעיות שצפות מהשטח, ואולם, ישנן סוגיות הדורשות התערבות חיצונית.

9. שכירות:

• הסכם השכירות הוא בדרך כלל לשנה, כאשר את האשרה מסוג 2(א)(5) נדרשים מבקשי המקלט לחדש בכל שלושה חודשים עד שנה. הווה אומר, האשרה לפעמים בתוקף לזמן קצר יותר מהסכם השכירות. למשכירי הדירות אין ודאות שהשוכרים יצליחו לחדש את האשרה ולכן רבים נמנעים מלכתחילה מלהשכיר להם דירתם.
• כאמור, הבנקים אינם מאפשרים קבלת אפשרות לערבות בנקאית, מה שיוצר חסם נוסף ומוביל להימנעות של בעלי דירות מהשכרה.

10. ספורט:

• ספורטאים הלוקחים חלק בתחרויות אתלטיקה אינם יכולים לייצג את ישראל, מכיוון שאין להם מעמד. אם הם רוצים להשתתף באולימפיאדה למשל, הם מייצגים את נבחרת הפליטים של האו"ם למרות שהם רוצים לייצג את המדינה. לא מדובר בתרחיש תאורטי. יש מבקשי מקלט החיים בישראל, שהגיעו להישגים המאפשרים להם הגעה לאולימפיאדה, ובמקום לייצג את מדינת ישראל ייצגו את נבחרת הפליטים של האו"ם.
• בתחומי הכדורסל והכדורגל, התקן של שחקנים מבקשי מקלט הוא של שחקן זר, על אף שכאמור לאורך כל הרשימה, הם אינם זרים, אלא ישראלים שגדלו במדינה והתחנכו בה. לרוב התקן של שחקן זר ניתן לשחקנים שמגיעים מחו"ל. אם למרות הכל הצליחו הצעירים להתקבל בתקן של שחקן זר, הם אינם יכולים להשתלב בליגות הגבוהות. רבים מהם מוכשרים ורוצים היו להשתלב בספורט המקצועי של ישראל, אך בשל היעדר מעמד אינם יכולים לעשות זאת.

11. דת וחיי משפחה:

• חלק ממבקשי המקלט רוצים להתגייר בשל החיבור העמוק למדינת ישראל שבה גדלו והתחנכו, ומתוך הכרה בערכי מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ואולם, הגיור בישראל הוא גיור אורתודוקסי בלבד, ובתי הדין האורתודוקסיים אינם מוכנים לגייר מבקשי מקלט. הסירוב ניתן ללא כל נימוק. יש מי שבחרו להתגייר בגיור רפורמי, אך כידוע הדבר אינו מוכר לצורך נישואים בישראל.
• בני זוג, שנולד להם ילד בישראל, אינם יכולים לרשום מיידית בתעודת הלידה שלו את שמותיהם של שני ההורים. רק האם נרשמת, כאשר האב נדרש לבצע בדיקת DNA, באופן פרטי. כדי לבצע בדיקת DNA בישראל, נדרש צו של בית משפט ולכן יש צורך בייצוג משפטי לשם הגשת תביעת אבהות. העלויות מושתות במלואן על הפליטים כמובן. מדובר בדרישה בלתי מתקבלת על הדעת שיש בה מן האפליה בין אוכלוסיית מבקשי המקלט לבין כל אוכלוסייה אחרת השוהה בישראל, בזבוז זמן שיפוטי, עבודה מיותרת של המכונים הגנטיים וחדירה לפרטיות של כלל המעורבים.

החסמים שפורטו לעיל, הם חסמים שניתן לפתור בקלות. למרות הקושי ועל אף שגדלו בבתים רעועים מבחינה סוציאלית וכלכלית רבים מן הצעירים נלחמים כדי לחיות חיים נורמטיביים ומצליחים להתקדם ולהשתלב בחברה. ואמנם, הדרתם כמעט מכל השירותים המסופקים על ידי המדינה, פוגעת בהם פגיעה אנושה. בלית ברירה ובאין אופק, רבים מהם מוסללים לחיים בשוליים החברתיים, לעוני, ללא תעסוקה הגונה וראויה, כשחופש התנועה, העיסוק והאוטונומיה שלהם נשללים מהם. אין ספק כי החסמים הללו אינם מאפשרים מוביליות חברתית וכלכלית. לבעיות הללו יש מענים ורבים מהם פשוטים. הצעירים הללו אולי אינם נושאים תעודת זהות, אך הם ישראלים במהותם. אחרי מתקפת הפתע של השבעה באוקטובר למשל, רבים מהם היו הראשונים שהתנדבו וסייעו למי שנזקקו לכך, כי הם מרגישים חלק מהחברה הישראלית אך בעיני המדינה הם נותרים שקופים. הסרת החסמים תתרום לא רק למבקשי המקלט אלא גם לחברה הישראלית, שתרוויח צעירים בעלי יכולות גבוהות ותימנע מהזנחה ומהסללה של אוכלוסייה שלמה לחיים מתחת לקו העוני, על כל המשמעויות הנובעות מכך.

עו"ד שחר מנדיל                                                                                                                   אסיה אלדמע

מקדמת המדיניות וקשרי הממשל                                                                              רכזת ומלווה בתכנית של צעירים מבקשי מקלט

של פורום ארגוני הפליטים ומבקשי המקלט בישראל                                                                                   עמותת למרחב

[1]תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (הסדרים לעניין רישום בקופת חולים ומתן שירותי בריאות לנמצאים בישראל שאינם מבוטחים לפי החוק), תשפ"ד-2024, ק"ת 11319.

[2] בג"ץ 25844-11-24 רובל אדהנום נ' משטרת ישראל (פורסם בנבו, 20.1.2025).

[3] בג"ץ 6312/10 קו לעובד נ' הממשלה (פורסם בנבו, 16.1.2011).