18.07.22, בר פלג, הארץ
משרד הפנים פרסם בחודש שעבר נוהל המטיל הגבלות חמורות על העסקתם של מבקשי מקלט ב–17 ערים מרכזיות ללא קריטריונים ברורים להסרתן. זאת, אף שבית המשפט העליון קבע שהנוהל חייב לכלול אפשרות להסרת המגבלות. מדובר, לרוב, במגבלות המוטלות על מבקשי מקלט שהשתחררו ממתקן הכליאה חולות ומבקשים לעבוד בערים שבהן קיים ריכוז גבוה של מבקשי מקלט.
לקראת סיום פסק הדין כתבה ברק־ארז כי "הדיון שבפנינו מתחיל מנקודת המוצא של הטלת המגבלה לאחר תקופת שהות ממושכת במתקן חולות. אולם, שיקול זה הולך ונשחק עם חלוף הזמן, ונדרש גיבושו של נוהל סדור". ברק־ארז הסבירה כי ישנה חשיבות רבה לכך שהנוהל יעגן את האפשרות להגיש בקשה להסרת מגבלה גיאוגרפית שהוטלה, ויפרט מהן הנסיבות או השיקולים הרלוונטיים לכך.
במהלך ההליך המשפטי רשות האוכלוסין הודיעה כי הדבר אפשרי וציינה כי ניתן להעלות בפני הממונים טענות כנגד המגבלה במקרים שיצדיקו את הסרתה או אי־הטלתה מראש. לפי ברק־ארז, "יש מקום לקבוע אמות מידה לעניין זה, למשל פרק הזמן שחלף, קושי להתפרנס בעיר אחרת, או מצב בריאותי (כמובן, מבלי לקבוע מסמרות, שהרי הנושא ייבחן לצורך גיבוש מדיניות על־ידי הרשויות)״. בנוהל המשרד נכתב כי בני 60 ומעלה, הורים לילדים וקטינים מוחרגים מהמגבלות, אך לא היתה כל התייחסות לקריטריונים אלו או אחרים.
עו"ד אסף וייצן, שהגיש יחד עם עו"ד תומר ורשה את הערעור שהגיע לעליון בשמו של לול זרגוגי, מבקש מקלט שעבד במסעדה, שלח מכתב למשרד הפנים ובו טען כי מדובר בביזיון של פסיקת בית המשפט. "תשעה חודשים קצב בית המשפט העליון למשיב לגבש את אמות המידה האמורות. למרבה הצער, לא נקבעו בנוהל לא אמות מידה ולא פירוט של הנסיבות והשיקולים הרלוונטים להסרתה של מגבלה גאוגרפית, לא אלו שצויינו על־ידי בית המשפט העליון ולא אחרות".
מרשות האוכלוסין נמסר בתגובה: "בהתאם לפסק דינו של בית המשפט העליון, פורסם בסוף חודש יוני נוהל המסדיר את סוגיית המגבלות הגיאוגרפיות ומניעת העסקתם של מסתננים ומבקשי המקלט במרכזי ערים מוגדרים, למעט מי שיבחר לעבוד בענפים המצוינים בנוהל. הוראות הנוהל מעגנות קריטריונים ברורים לקבוצה עליה חל הנוהל ובצד זאת, הרשות התוותה הליך לפניות מטעמים חריגים".
חזרה למעלה
