12.07.22, מאמר מערכת, הארץ
את ההלם שמכה בילדיהם של מבקשי מקלט שמגיעים לגיל 18 ומתוודעים באחת לחוסר מעמדם במדינה, היטיבה לתאר ונוס — בת למבקשת מקלט מדרום סודאן: "זה כבר לא כואב כמו בפעם הראשונה, כי זה כבר הפך להרגל, אבל זה עוד יותר עצוב כשמתרגלים לזה. זו הרגשה שאין תקווה".
מאז נכשל הניסיון ב–2018 להסתייע באו"ם כדי להוציא מישראל כמה אלפי פליטים ולקלוט בארץ מספר דומה, ישראל לא עשתה אפילו צעד אחד לטובת מבקשי המקלט. אף על פי שאלפים מהם, בייאושם, עזבו את המדינה למדינות מערביות שנתנו להם מעמד פליט, עשרות אלפי מבקשי המקלט עדיין כאן. כיום חיים בישראל 8,252 ילדים שהוריהם מבקשי מקלט מאריתריאה ומסודאן. רובם ילידי הארץ ובני פחות מ–12. הם חוסים תחת הגנה קבוצתית שאינה מאפשרת לגרשם למדינות מוצאם, אך אינם זכאים למעמד חוקי.
מחקר ישראלי שפורסם בשבוע שעבר בחן את תחושותיהם של הילדים חסרי המעמד ואת הקשיים שהם מתמודדים עמם ומצא כי בהעדר מדיניות רשמית שתסדיר את מצבם של מבקשי המקלט, לעיר המגורים תפקיד חשוב בשילוב הילדים בקרב בני גילם ובחברה. בתוך כך, מחקר בינלאומי השוואתי מצא כי בעשר מדינות מערביות אחרות, ילדים במצב דומה כבר היו מקבלים מעמד ארעי או אפילו אזרחות ("הארץ", 8.7). רק כאן בישראל הם אינם מקבלים דבר. להפך: ילדי מבקשי המקלט נתקלים בקשיים ביורוקרטיים הנגזרים ממעמדם או מחוסר מעמדם של הוריהם.
כך אין להם יכולת לטוס לחו"ל וכל יציאה לבילוי שדורשת תעודת זהות היא אירוע מורכב, וכך גם להיבחן בבגרות. על הנייר הם יכולים לעשות את שני הדברים האלה, אך כשתעודת הזהות שלהם היא דף נייר, היא אינה שווה דבר כמעט. גורם בכיר לשעבר במשרד הפנים אמר בעבר ל"הארץ" כי קבוצת הצעירים שאינם עוברים את המסלול שעוברים חבריהם הישראלים, ואפילו אינם יכולים להוציא רישיון נהיגה, הם הקבוצה שצריכה לקבל מהממשלה את מלוא תשומת הלב, "בשל העובדה שאין להם כאן עתיד נראה לעין, והחשש שיידרדרו לפשיעה וחיי שוליים".
בפועל, למרות ההבנה במערכת למצבם של הצעירים האלה, שנידונו לחיים חסרי מעמד, דבר לא נעשה. ההיכרות עם דעותיה של שרת הפנים איילת שקד מספיקה כדי להסיק שאין סיבה לצפות דווקא ממנה שתעשה את המעשה הנכון — שהוא לתת לאלפי הילדים מעמד — ודאי שלא בתקופת בחירות. אבל לפחות היה ביכולתה לתת לכל הילדים מספר זהות אחד שיסייע להם במערכת החינוך וגם בהמשך חייהם.
חזרה למעלה
