22.09.22
בישראל חיות 5238 נשים[1] מבקשות מקלט, רובן מאריתריאה, שהן 19.5% מכלל מבקשי המקלט. ככל מבקשי המקלט מאריתריאה ומסודן, שהייתן בישראל כבר יותר מעשור חוקית ומסודרת תחת מדיניות ממשלתית של הגנה מפני הרחקה, שכן מדינת ישראל מכירה בסכנת החיים שנשקפת להן אם יחזרו לארצות המוצא מוצאם. ואולם, על רקע טראומות העבר, ללא מעמד מוסדר, ללא זכויות כלכליות ובראשן קצבאות ביטוח לאומי, ביטוח בריאות ממלכתי ושירותי רווחה, הן מהנשים הפגיעות ביותר בישראל – חיות בשולי החברה, בעוני קיצוני ונמצאות בחשיפה מוגברת לניצול ולפגיעה. האבטלה בתקופת מגפת הקורונה פגעה בנשים מבקשות המקלט באופן חמור במיוחד, גם ביחס לגברים מבקשי מקלט. המשבר והמצוקה הכלכלית החמורה שהוא יצר, דחקו עוד נשים מבקשות מקלט למעגל הזנות לצורכי הישרדות. הגזרות שהמדינה מטילה על מבקשי המקלט לא נפסקות, כשביוני האחרון פורסם נוהל חדש של משרד הפנים שיטיל איסור על העסקתם ב- 17 הערים שבהן הם גרים (למעט חריגים ספורים).
ביולי 2021 פורסם הדוח השנתי של מחלקת המדינה של ארה"ב בעניין סחר בבני אדם, שבו הורדה ישראל בדרגה במדד המאבק בסחר בבני אדם בתחומיה. על פי הדוח, מספר מבקשות המקלט שנאלצו לעסוק ב"שירותי מין לצורך הישרדות" גדל פי שלושה במהלך 2020 על רקע מגפת הקורונה. ממצאים אלה הועלו שוב בדוח השנתי של 2022.
ההערכה היא כי יותר ממחצית מהאימהות בקהילת מבקשי המקלט הן אימהות חד-הוריות. נוסף על כך שהן חסרות מעמד ותמיכה ממשלתית, הן מפרנסות ומגדלות לבד את ילדיהן. חלק ממבקשות המקלט החד-הוריות איבדו את בני זוגן במדינת המוצא או במסע הפליטות. רבות אחרות בחרו בנישואין או בזוגיות בישראל כדרך לשרוד במדינה זרה, זאת כשהן ללא מעמד וללא זכויות, לאחר שברחו מארצן ושרדו עינויים ואונס, שרבות מהן עברו במחנות העינויים בסיני. אולם התא המשפחתי, שאמור היה לספק להן הגנה וביטחון, הפך עבור חלק מהן למלכודת נוספת של אלימות. במקרים אחרים, המשפחה לא שרדה תחת מכבש הלחצים שמפעילה מדינת ישראל על קהילת מבקשי המקלט. על פי רוב, התפרקות המשפחה הותירה אותן חסרות כל, בנתק מוחלט מאב המשפחה – לבד עם ילדיהן. מבקשות המקלט החד-הוריות אינן זכאיות להטבות שישראליות חד-הוריות זכאיות להן, והן מצויות אפוא במצוקה כלכלית קשה ביותר ובעוני קיצוני. רבות מהן חולקות מרחב מגורים שאינו שלהן עם אנשים נוספים – קרובי משפחה, זוגות, נשים חד-הוריות אחרות וגברים מהקהילה. מצוקת הדיור והמחסור במרחב בטוח משלהן, מותירים חלק מהאימהות לחשיפה לפגיעה בידי דיירים אחרים בדירה.
בפברואר 2022, החלו להגיע לישראל פליטים מאוקראינה אשר נמלטו מאימת המלחמה. על פי נתונים שפורסמו (יולי–אוגוסט 2022), שוהים כיום בישראל כ-30,000 אזרחי אוקראינה שאינם "זכאי שבות" – כ- 15,000 שהו בישראל לפני פרוץ הלחימה וקרוב ל- 15,000 נוספים שנמלטו לישראל מאז פרוץ המלחמה.
מדינת ישראל העניקה לשתי הקבוצות הגנה קבוצתית מפני הרחקה. מבדיקה שקיימו ארגוני זכויות אדם[2] בסוף יולי השנה עלה כי הרוב המוחלט (88%) מאזרחי אוקראינה ששוהים בישראל תחת הגנה קבוצתית הם נשים, רובן נמלטו מהמלחמה. 60% מהן לא מועסקות למרות רצונן לעבוד.
מרבית פליטות המלחמה מאוקראינה שוהות בישראל כ- 7 חודשים אצל אזרחים ישראלים שקלטו אותן. הן תלויות במארחים שלהן, נמצאות עם הילדים שרק עכשיו מתחילים לשלבם במערכת החינוך, וזקוקות לעבודה כדי להתפרנס. ואולם, במקום שהמדינה תסייע להן ללמוד עברית ולמצוא עבודה שהולמת את הכישורים שלהן, היא מערימה עליהן קשיים – מחדשת את האשרות שלהן לחודש אחד מדי חודש, אינה נותנת להן רישיון עבודה אלא מסתפקת בהצהרה כי לא תאכוף את איסור ההעסקה שחל עליהן ואף עומדת להחיל עליהן את איסור ההעסקה ב- 17 ערים.
העובדה שרוב הפליטות הגיעו לישראל בגפן או עם ילדיהן והן חיות כאן ללא רישיון עבודה או זכויות בסיסיות שמה אותן בסכנה ממשית להעסקה פוגענית ולניצול. הדיווחים שמגיעים לא.ס.ף על מחסור במזון, על הצעות שהן מקבלות להעסקה פוגענית ובלתי חוקית, על ניצול ועל ניסיונות שידול לזנות, הולכים ומתרבים.
מציאות זו מטרידה במיוחד נוכח נתוני משרד האו"ם לסמים ופשיעה (UNODC), שלפיהם פליטים אוקראינים נמצאו בשנת 2022 בסיכון גבוה לסחר בבני אדם. בנוסף, בדוח ממרץ 2022, מצא ה–UNODC את ישראל בין 5 המדינות המובילות בהן נסחרו מהגרים אוקראינים בין השנים 2020-2017.
בישראל חיות אם כן כמה קבוצות של נשים פליטות ונמלטות – מאפריקה (מרביתן מאריתריאה, סודן) ומאוקראינה – המוגנות מפני הרחקה לארצות מוצאן, אך ללא מעמד מוסדר וללא רשת ביטחון סוציאלית ורפואית התואמת את צורכיהן. הרקע הטראומטי מהן הגיעו והחיים ללא זכוית כלכליות וחברתיות, משפיעים במיוחד על הפגיעות ביותר. בארגון א.ס.ף ובארגונים שותפים אנו רואים גידול בשנים האחרונות במספר הנשים הפליטות המעורבות בזנות. חשוב להדגיש כי קיים קושי רב באיסוף נתונים מהימנים על התופעה ובמיפוי מלא שלה בשל ההדרה של האוכלוסייה משירותים ממסדיים כמו גם בשל הסטיגמות הנלוות לה. חלק מהנשים מתקשות לשתף במצוקתן כמי שעוסקות בזנות הישרדותית אף את העובדת הסוציאלית המלווה אותן. יתרה מכך, כאמור להלן, רבים מדפוסי הזנות מתקיימים בדירות פרטיות ולא במכונים ועל כן קשים לאיתור.
המידע על מצוקת פליטות אוקראיניות הנמצאות במצבים הכלולים ברצף הזנות עדיין מועט, עם זאת, דפוסי הזנות המרכזיים בקרב קהילת הפליטות האפריקאיות מוכרים מעבודת א.ס.ף ב- 15 שנות קיומה ומשיח עם עמותות שותפות, ואפשר – וחובה – ללמוד מהם ולהימנע מטעויות העבר בטיפול בפליטות האוקראיניות. אלה ארבעת הדפוסים המרכזיים:
אנחנו קוראות למדינת ישראל:
ויותר מכל, אנחנו קוראות למדינת ישראל לגבש מדיניות הגנה סדורה, שקופה, ודאית וקוהרנטית לכל מי שחיים בישראל תחת הגנה קבוצתית מפני הרחקה, הכוללת מעטפת זכויות חברתיות וכלכליות שההגנה הזו נושאת עימה. מעטפת הזכויות צריכה לכלול, בין היתר, אשרת עבודה, סיוע סוציאלי, כולל קורת גג וביטחון תזונתי, למי שזקוקים לכך וגישה לשירותי בריאות הולמים. ללא מעטפת כזו גובר הסיכון לניצול, לסחר בבני אדם, להחזקה בתנאי עבדות ולהידרדרות לזנות.
לפרטים נוספים: עו"ד אורלי לוינזון-סלע, א.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל (ע"ר) 050-6232586; [email protected].
[1] מענה לבקשת חופש מידע, 23.05.2022
[2] פניית הארגונים היא"ס, א.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל, רופאים לזכויות אדם, קו לעובד, המוקד לפליטים ולמהגרים ו- ARDC לראש הממשלה, שרת הפנים והיועמ"שית מ- 4.9.2022 בנושא מדיניות אי-אכיפה ומגבלות על תעסוקת פליטות המלחמה באוקראינה.
חזרה למעלה
