10.11.21, ורד לי, הארץ
"בשקט, בעקביות, בעבודה משותפת הבאנו את הספינה לחוף מבטחים", אמר ראש הממשלה נפתלי בנט עם אישור תקציב המדינה, והוסיף: "המשימה הבאה שלנו היא לנצל את היציבות כדי להתמודד עם הבעיות שהוזנחו במשך שנים". אם ממשיכים את המטפורה של בנט — בספינה הזאת מצויים על פי נתוני משרד הפנים גם כ–30 אלף מבקשי מקלט מאריתריאה ומסודאן וכ–8,000 ילדיהם, שרובם המוחלט נולדו בישראל וחייהם עדיין בסכנה למרות ההגעה לחוף המבטחים, משום שהממשלה מונעת מהם הכרה כפליטים.
ראוי שגם שרת הפנים, איילת שקד, תעיין בדו"ח, ובעיקר בפרק שיוחד לאמהות היחידניות, שחיות כאן בלי רשת ביטחון סוציאלית. בין השאר היא תקרא שם ששיעור הנשים מבקשות מקלט שנקלעו למעגל הזנות גדל פי שלושה. כיצד שקד, שבהיותה שרת משפטים גיבשה את חוק איסור צריכת זנות, יכולה לאטום את לבה כעת למראה דחיקתן של אלה לזנות, בעיקר כשישראל מסרבת לספק להן מעני שיקום כי הן לא־יהודיות וחסרות מעמד?
מתבקש שגם שר החוץ יאיר לפיד, שאביו, טומי לפיד, היה ניצול שואה, יעיף מבט בדו"ח, ויפעל למחות את הכתם המוסרי — העלמת העין של ישראל מהידרדרות מצבם של מבקשי המקלט: חרפת רעב, שקיעה בחובות, זנות ופגיעה אנושה בדור הבא. גם שר המשפטים גדעון סער צריך לעיין בדו"ח ולהרהר בחלקו במצב הקשה — כשהיה שר הפנים התעקש סער שייבנה מתקן הכליאה חולות. 320 מיליון שקל נותבו לכך, ועוד 200–250 מיליון נוספים הושקעו בהפעלה. האם במקום לשבור את רוחם, לא היה נכון להסב את הכספים האלה לשיקום שכונות דרום תל אביב ולמתן מענה הומני למבקשי המקלט?
חזרה למעלה
