16.11.22, עו"ד אורלי לוינזון-סלע
חברות וחברים יקרים,
מפרסומים בתקשורת לגבי ההסכמים הקואליציונים המתגבשים אנו למדות כי זכויות אדם בישראל, ובכלל זה זכויות הפליטים ומבקשי המקלט, נמצאות בסכנה ממשית. "פסקת ההתגברות" – אם תיחקק – תאפשר לבטל בחקיקה פסקי דין של בג"ץ שנועדו להגן על זכויות המיעוט ותפגע בזכויות מיעוטים. אנחנו, ביחד עם כלל ארגוני זכויות אדם בישראל, ולמעשה – עם כל מי שחפצים במדינת ישראל דמוקרטית, נילחם בכל דרך אפשרית בחקיקה המסתמנת.
ובינתיים, אבקש לחלוק עמכן.ם כמה עדכונים מהעשייה של המחלקה הציבורית בימים אלה.
בימים הקרובים נגיש ביחד עם מאות הורים מבקשי מקלט, אזרחים ישראלים ושותפינו – האגודה לזכויות האזרח וספריית גן לוינסקי – ערעור על פסיקת בית המשפט המחוזי בעתירה בנושא ההפרדה של ילדי מבקשי מקלט מילדי אזרחים ישראלים בגני הילדים ובתי הספר בתל אביב. בעתירה ובערעור מייצגים אותנו עו"ד הרן ריכמן מהקליניקה למשפט ומדיניות חינוך באוניברסיטת חיפה ועו"ד טל חסין מהאגודה לזכויות האזרח.
לפני כשלושה חודשים דחה בית המשפט המחוזי את העתירה שהגשנו לביטול ההפרדה. בית המשפט פסק שיש הצדקה למעשי העירייה משום שהיא פעלה לפי העיקרון של אזורי רישום. אנחנו נטען בערעור שפסק הדין שגוי, משום שהבאנו ראיות לכך שהעירייה יצרה הפרדה מכוונת, ובית המשפט התעלם מראיות אלה. בנוסף נטען כי גם אם ההפרדה אינה פרי מדיניות מכוונת היא לא בלתי נמנעת, והעירייה יכולה ואף חייבת לבטל אותה.
ב-24 בנובמבר יתקיים בבית המשפט דיון המשך בעתירה, של מספר פליטים, שלנו ובהובלת ארגון קו-לעובד לביטול נוהל שרת הפנים המגביל תעסוקת פליטים ל- 4 ענפי תעסוקה בלבד ב- 17 ערים, שבהן הם מתגוררים ובהן – תל-אביב וערי הסביבה. כבר כתבנו רבות על הפגיעה העצומה של הנוהל בקהילת הפליטים: מהפגיעה הבסיסית ביכולת ההשתכרות שלהם, דרך הפגיעה בהם משום ששירותי הבריאות והרווחה המעטים שנגישים להם מצויים בתל אביב, החשיפה שלהם לסכנת ניצול וסחר ועד לפגיעה בכלל החברה הישראלית ובמעסיקים. הנוהל יחול על הקהילה מ- 1 בינואר 2023, כך שאם לא יינתן בדיון הקרוב צו ביניים שיקפיא את המצב עד להכרעה בעתירה – מעסיקים עלולים להתחיל לפטר פליטים ומבקשי מקלט.
בעוד שבוע ימלאו 9 חודשים לפרוץ המלחמה באוקראינה (24.2.2022) ומעדויות שאנו מקבלות מהשטח עולה תמונה עגומה ביותר שמלמדת שאין חדש תחת השמש ומדינת ישראל "כמנהגה נוהגת" ביחסה לפליטים המבקשים בה מקלט ממלחמות ותופת: כשמדובר במי שאינם זכאי שבות, מעטפת התמיכה הסוציאלית, הבריאותית והחינוכית שהפליטים – רובם המוחלט נשים וילדים – מקבלים מהמדינה היא מינימלית, ועיקר הנטל לסייע מוטל, שוב, על ארגוני החברה האזרחית ופעילים שלא יכולים לעמוד מנגד. המדינה אינה נותנת לפליטים מאוקראינה וילדיהם קורת גג, סיוע בר-קיימא במזון או שירותי בריאות מסובסדים. גם המצוקה הנפשית גוברת עם חלוף החודשים, כשמי שחוו טראומה קשה לא זוכים לטיפול הולם. העובדה שהפליטים מאוקראינה נאלצים לחדש את ויזת התייר שלהם כל חודש עד חודשיים וההצהרה של מדינת ישראל "שלא תאכוף" את איסור העבודה על ויזות התייר שלהם גורמות לאי יציבות ומשאירות את הפליטות והפליטים חשופים לסכנה ממשית של העסקה פוגענית, ניצול, סחר ודחיקה לזנות הישרדותית.
כבר ראינו את כרוניקת ההזנחה וההתעמרות הזו בעבר. לפני כ- 16 שנים התחילו להגיע לישראל ראשוני הפליטים מסודן ומאריתריאה, והם "זכו לקבלת פנים" אף יותר גרועה, ושוהים עד היום בישראל ללא מעמד מוכר וללא זכויות כלכליות וחברתיות. אסור שזה יקרה שוב, והפעם לפליטים ולפליטות מאוקראינה. המסקנה ברורה, ישראל חייבת לגבש מדיניות ברורה, שקופה וקבועה של מעטפת זכויות המגיעות למי שנמלטים אליה וחוסים בה תחת הגנה קבוצתית מפני הרחקה. הגנה מפני הרחקה ללא זכויות סוציאליות היא התעמרות ופגיעה אנושה בזכויות אדם, ואנחנו לא נפסיק להיאבק לשינוי המצב.
תוצאות הבחירות מחייבות אותנו להיערך מחדש, ובמחלקה הציבורית התחלנו מיד לבחון את האפשרויות העומדות לפנינו שכן גם בכנסת הנבחרת ובממשלה החדשה טמונות הזדמנויות לקידום זכויות הפליטים ומבקשי המקלט. אנו יודעות לעשות זאת – לשנות גם כשהמצב הפוליטי עויין. עשינו זאת בעבר כאשר ממשלות ישראל הלכו והקצינו את עמדתן כלפי קהילת הפליטים ונמשיך לעשות זאת גם בעתיד.
חזרה למעלה
