כשכנופיות מפטרלות ובודקות נאמנות, המתח בין האריתריאים בתל אביב נפיץ מתמיד

קורבן נוסף הוא ג'ימי, שלפני כשבועיים הותקף בגרזן מתחת לביתו. רעולי הפנים חיכו לו שם וביקשו את מכשיר הטלפון הסלולרי שלו, בניסיון למצוא רמזים המעידים על הצד שהוא משתייך אליו בסכסוך. משסירב למסור את המכשיר, הותקף באכזריות. "כמעט חצי שעה שהם הרביצו לי ודקרו אותי", משחזר ג'ימי, "הם חשבו שאני מת, אז הם ברחו".

במועד השיחה עם "הארץ" הפציעות על ראשו של ג'ימי עדיין טריות מתחת לכובע שהחל לחבוש. "הילדים שלי לא רוצים לעזוב אותי, מבקשים שאשאר בבית, שלא אצא בחושך", הוא מעיד. "הם מפחדים". אף שהוא מסביר כי עמדתו הפוליטית מורכבת, הוא אומר שהותקף בידי מתנגדי המשטר, "הכחולים". הוא מעיד שגם הוא מתנגד משטר, אך מוסיף שאינו משתייך לקבוצת הכחולים, ואף מתנגד לדרכי הפעולה שלה.

"אני יודע מי זה", מוסיף ג'ימי בנוגע לאחד מתוקפיו, "ראיתי אותו אחרי כמה ימים, התלוננתי וביקשתי שיעצרו אותו. במשטרה אמרו שלא קיבלו צו מעצר מבית משפט אז לא עצרו אותו. אני רואה אותו עדיין מסתובב, זה כואב לראות אותו ברחוב".

האלימות אינה מוגבלת לצד אחד. יהונאס, דמות בולטת בקרב מתנגדי המשטר, נדקר גם הוא לא מכבר. במקרה שלו, לא היה צורך בבדיקת הטלפון שלו כדי לברר את עמדתו: התוקפים הכירו אותו היטב. "מי שדקר אותו חי איתנו פה בקהילה", אומר חברו של יהונאס בשיחה עם "הארץ", "אנחנו מדברים בינינו על הממשלה שם, כולם יודעים מה אתה חושב".

כך או אחרת, מעדויות רבות עולה כי מבקשי מקלט מוסרים למשטרה מידע מקדים לקראת מהומות אפשריות, אך בארגון לא מצליחים למנוע את ההתפרעויות. האלימות, האיומים וההסתה אינם מטופלים ומעשי הרצח בדרך כלל לא מפוענחים.

מבין כלל העדויות שאסף "הארץ", זו על בריונים חובשי קסדות היתה הנפוצה ביותר. הם מחכים למבקשי מקלט אריתריאים מתחת לבתיהם, על אופניים או קורקינטים, כשהם חמושים. לעתים מדובר אפילו במתנגדי משטר המבקשים לתקוף מתנגדים המשתייכים לפלג אחר. תומזגי, מתנגד משטר שמתגורר בדרום תל אביב, מספר על היום שבו שני תומכי משטר חבושי קסדות חיכו על ספסל סמוך לביתו כשהם אוחזים בסכין ובמוטות ברזל. "הם חיכו שאצא מהבית כדי לקרוא לעוד אנשים", הוא מתאר.

לדבריו, החשש מאלימות פוגע לא רק בגופם של בני אדם, אלא גם בפרנסתם. זאת, מכיוון שיש בהם הנעדרים מהעבודה לתקופות ממושכות כדי להימנע מפגיעה. "באתי למדינה הזאת כדי לחיות בשלום, עברתי את סיני", אומר תוקלו, תומך משטר, "15 שנים אני פה ולא קיבלתי מעמד, ועכשיו אני גם לא יכול לצאת מהבית שלי למכולת לקנות משהו. הפסקתי לעבוד בחודשים האחרונים, אני שורף את הכסף ששמרתי בצד. אם המצב ימשיך ככה עוד חודש־חודשיים אולי נצא לרחוב".

תומזגי, ג'ימי והדרה, כמו שאר המרואיינים בכתבה, מתגוררים בתל אביב; אך מעשי האלימות החלו להתפשט גם מחוצה לה. תקיפות ואפילו מעשי רצח נרשמו בשנה החולפת ברעננה, הרצליה, ראשון לציון ונתניה. אך מוקד האלימות הראשי עודנו שכונת התקווה בדרום תל אביב, ובפרט רחוב ההגנה. חמישה מתוך שבעה מעשי הרצח של מתנגדי משטר או תומכיו בדרום תל אביב השנה, נעשו בשכונה הקטנה. שם היתה גם מתקפה מאורגנת על בר של מתנגדי משטר, ובעליו, פעיל בולט בקהילה, נרצח בחודש מאי בידי תומכי משטר שארבו לו מתחת לביתו בתום הפגנה.

כתב אישום שהוגש נגד שלושה מתנגדי משטר שתקפו תומך משטר בגרזן ובמוטות ברזל, מתאר כיצד קיוסק בחלקו המערבי של רחוב ההגנה — עורק התנועה הראשי של השכונה — הפך לסליק נשק של מתנגדי משטר. דלת הכניסה אל הקיוסק מוסווית בערימות של מצרכים, ובתוכו מוסתרים גרזנים וכלי תקיפה אחרים.

בכתב האישום מתואר כיצד בשעות הלילה של 7 ביולי באו עשרות תומכי משטר כדי לתקוף את יושבי הקיוסק. המתנגדים חיכו להם על גג המבנה, ואלה יידו אבנים על אלה. בסופו של האירוע תקפו שלושה מתנגדי משטר, שארבו עם כלי נשק בדירה סמוכה, את יריבם באמצעות גרזן ומוטות ברזל.

בסיור לילי בחודש יולי היה אפשר להרגיש את המתיחות בשכונה. אתקיליטי, אחד ממנהיגי קבוצת מתנגדי המשטר, הסתובב שם כשסביבו אבטחה צמודה. חבריו יצרו סביבו מעגל הגנה בכל עת שנעצר במקומו, אף שהוא עצמו העדיף להישאר בתנועה. בתקופה לאחר אותו הערב נתלו סמוך לבתיהם של מתנגדי המשטר שלטים מאולתרים ובהם איום שאינו משאיר מקום לספק: מי שלא יעזוב את האזור בתוך 48 שעות — יישא בתוצאות.

היה גם מי שלא חיכה לשלטי האזהרה: מתנגדי המשטר טוענים כי עשרות משפחות עזבו את השכונה בשנה האחרונה. בחלוקה הפנימית, שכונות שפירא ונווה שאנן מזוהות יותר עם קבוצות המתנגדים למשטר בעוד ששכונת התקווה מזוהה עם התומכים. יש אף הורים שבזמן הקרוב אינם מתכוונים לשלוח את ילדיהם ללימודים. אחת מהם היא א', מבקשת מקלט ובעלת בית קפה מדרום תל אביב. בתה עולה לכיתה ה', אך לא מכבר עבר בית ספרה מנווה שאנן לשכונת התקווה. "הם מכירים אותי. הם יודעים שאני מתנגדת משטר", היא אומרת, "אולי שתישאר בבית, זה עדיף לה".

מתנגדים, תומכים ופלגים נוספים

בשבת 24 באוגוסט נדקרו שני אזרחי אריתריאה בדרום תל אביב. אחד מהם נמצא ברחוב ההגנה והאחר ברחוב לוינסקי הסמוך. בשעות שלפני מעשי הרצח, נקלטו במצלמות האבטחה המשקיפות על מתחם כנסיית מריה הקדושה ברחוב לבנדה מראות מטרידים: אריתריאים שבאו ממחוץ לעיר נכנסים למתחם עם תיקים. אחר כך יתועדו באזור המונים עם כלי נשק בידם; מתפלל בכנסייה שולף חרב גדולה, וקבוצה של אריתריאים, חמושים בחפצים חדים וקסדות מכסות את פניהם, רצים בכיוון דרום. אף שניידת משטרה צולמה סמוך לקבוצה — איש לא נעצר. האירועים הכו בתדהמה כמה מאנשי הקהילה האריתריאית בארץ, שהיו מעורבים בניסיונות גישור אינטנסיביים והיו בטוחים שהשיגו פריצת דרך.

אין זה ניסיון הגישור הראשון בקהילה. בנובמבר האחרון, חודשיים לאחר פרוץ המהומות הראשונות — ובצל התדהמה שהכתה את ישראל לאחר טבח 7 באוקטובר — הושג הסכם הפסקת אש זמני. "הפסקנו את המאבק אחרי דיון בין הצדדים ומול משטרת ישראל, כדי לעצור את שפיכות הדמים בין האחים האריתריאים", נכתב בטיגרינית במסמך שגובש בשיחות הגישור בנובמבר. המסמך, הנושא גם חותמות רשמיות של תחנת שר"ת במחוז תל אביב, ואף חתימה אישית של שוטר שהיה מעורב בתהליך — נחתם במילים: "שקט ושלווה לכל הקהילה שלנו".

הפרת ההסכם כעת מלווה בהאשמות הדדיות. "אמרנו שאנחנו מסכימים לתנאים אבל הם שברו את זה", אומר אוואט, תומך משטר שהשתתף בשיחות מהצד של "האדומים". מנגד, מתנגדי משטר אומרים שההסכם קרס משום שיריביהם הכו ילד קטן. "האנשים האלה שקרנים, אי אפשר לסמוך עליהם", אומר אתקילטי, "חודשיים היה שקט ואז הם התחילו להרוס".

כמו במקרי "סולחה" בחברה הערבית בעבר ולמרות הביקורת על כך, המשטרה היא שתיווכה בין הצדדים והשתתפה בשיחות. "הגישור עם המשטרה לא הצליח כי זה לא בא מתוך הקהילה", אומר ברהנה נגסי, אחד מראשי העמותה ודמות בולטת בקהילת מבקשי המקלט. כיום הגישור נעשה עם אנשי מקצוע מתחום יישוב הסכסוכים. לדבריו, בשבועות האחרונים כבר היו ארבעה מפגשים נפרדים עם כל צד, וכעת בשלו התנאים למפגש משותף, והוא נקבע לשבועות הבאים. "אני מאמין שזה יצליח", הוא אומר, "יש הרבה הסכמות. הבאנו את המנהיגים של כל הצדדים, הם יכולים לפתור את הבעיה. אני מקווה שאחרי יום שבת האחרון (שבו התקיימה לוויית אחד ממתנגדי המשטר שנהרג במהומות, ב"פ) נעשה מפגש מאוחד".

בעיני הציבור הישראלי, הצדדים היושבים אל שולחן הדיונים מחולקים לתומכי משטר ולמתנגדיו — כחולים ואדומים, בהתאמה — אך המציאות מורכבת יותר. בחלוף הזמן התפצלו הניצים לכמה פלגים בינם לבין עצמם. ובכל זאת, בקווים כלליים, רבים ממתנגדי המשטר מזוהים עם ארגון הנקרא בריגייד נהמדו, שהתגבש בקרב קהילות אריתריאיות גולות בשנתיים האחרונות. לצד הצבע הכחול, הוא אימץ דגל אחר מזה של המדינה. המתנגדים קוראים, בין היתר, שלא לאפשר לתומכי המשטר האריתריאי לחגוג חגים המזוהים עם המשטר ושלא לקיים אירועים במימון שגרירויות המדינה בעולם. אלו, לדבריהם, הם כלי לגיוס כספים עבור הדיקטטור, איסאייס אפוורקי, בקהילות הגולות. בפעם הראשונה הופיע הארגון בישראל בחודש אוגוסט, לצד אירועים מטעם שגרירויות המדינה בארצות שבהן ריכוז גבוה של מהגרים.

אל מול הכחולים עומדים האדומים, הנחשבים לתומכי המשטר. אך במיוחד בקרב קבוצה זו, קשה לדבר במונחים מוחלטים. בניגוד לתפיסה הרווחת, מרבית התומכים השוהים בישראל כלל אינם קשורים ישירות לשגרירות אריתריאה. למעשה, ל"הארץ" נודע כי השגרירות כלל אינה פעילה בישראל מאז מאי האחרון, ואנשיה "בחופשת מולדת".

עם זאת, עדות למעורבות השגרירות באירועים כן נרשמה במהלך המהומות בספטמבר שעבר, אז מימנו אנשיה הגנה משפטית לכמה מהעצורים שהיו לבושים באדום. מעורבות דומה נרשמה גם סביב מקרי רצח ואלימות של מתנגדי משטר בישראל ב–2021 וב–2019. על מעורבות כלשהי של השגרירות בסכסוך בישראל, מעידה גם שליחת גופותיהם של תומכים חזרה לארצם, בתיאום עם נציגיה ותוך גביית עמלה עבור השלטונות. גופותיהם של מתנגדי המשטר, לעומת זאת, נקברות בישראל.

רבים מתומכי המשטר אינם מודים בכך בפה מלא — שכן אז יסתכנו בגירוש חזרה לארצם. יש בהם הטוענים שהם ניטרליים ושאין להם כל צד בסכסוך, אחרים מסבירים כי הם תומכים בתרבות האריתריאית, בדגל המדינה ובחגים הלאומיים. "יש אריתריאים שגאים בתרבות שלהם, ויש כאלה שלא", מסביר מיקי, מבקש מקלט מאריתריאה שמתפעל עמוד יוטיוב פופולרי בקרב תומכי המשטר. הוא ואחרים ממה שמכונה קהילת תומכי המשטר, טוענים כי המתנגדים כלל אינם אריתריאים, אלא אתיופים ממחוז טיגראי השואפים לבצע הפיכה. "אין ביניהם אריתריאי אחד נקי (טהור, ב"פ)", הוא מסביר.

"אין פה תומכי משטר, תומכי משטר נמצאים במדינה שלהם", אומר תוקלו, "אני תומך במדינה שלי, אני חוגג את יום העצמאות, לא את יום ההולדת של הנשיא (הדיקטטור אפוורקי, ב"פ). אני חוגג את התרבות של המדינה שלי, למי זה מפריע?"

ד"ר אירית בק, ראשת התוכנית ללימודי אפריקה באוניברסיטת תל אביב, מטילה ספק בהצהרות מעין אלו. לדברי בק, אין כל אפשרות להפריד בין תמיכה במדינה האריתריאית ובין תמיכה במפלגת השלטון של הדיקטטור. "אתה לא יכול לומר שאתה תומך במדינה ובתרבות ולא תומך במפלגה שהפכה להיות חזות הכל במדינה בשנים האחרונות", היא אומרת, "הבעיה שלנו, של ישראל, נעוצה בכך שבמשך שנים התעקשנו שלא לברר מדוע האריתריאים הגיעו לכאן, ואז אולי להעניק גם מעמד של פליטות".

ד"ר בק סבורה שיש כמה וכמה גורמים להתעוררות האלימות בקהילות אריתריאיות ברחבי העולם, ושהיא קשורה גם במלחמה בחבל טיגראי בשנים האחרונות, אך שוללת את הטענות של תומכי המשטר שלפיהן המתנגדים אינם אריתריאים. "הטענה לחוסר שייכות היא כדי לומר בעצם — אנחנו האנשים הנכונים", היא מסבירה. "אני סבורה שיד מבחוץ פועלת כאן, וזו ידו הארוכה של המשטר האריתריאי. רואים את זה בפזורות רבות ברחבי העולם. ובנוגע לישראל, זה קשור גם לחוסר הסדר הציבורי במדינה בשנים האחרונות, ולהתפרקות הביטחון האישי בשנה האחרונה בפרט".

מכל מקום, הדרה ואחרים מתעקשים לבדל את עצמם מהקבוצות הקיצוניות שמהלכות אימים על הקהילה כולה. "אני מתבייש באריתריאים שהולכים בתל אביב עם נשק, זה גועל נפש", אומר הדרה, שמוסיף לבוא בכל יום לעבודתו בארגון הסיוע לפליטים א.ס.ף, "אבל זו גם התוצאה של הדיקטטורה, של שנים של דיכוי מחשבה והיעדר יכולת לשבת, לדבר ולהקשיב אחד לשני, לשמוע דעה אחרת. זה הדיכוי של הממשלה שמייצר חומר נפץ. ומי שתורם לזה זו מדינת ישראל, שהפכה אותנו לאנשים חסרי תקווה ובלי מטרה. לכן אנשים פה נלחמים על חייהם, כי הם חיים כבר יותר מעשור באוויר".

נגסי, אחד המתווכים הראשיים בשיחות הגישור בין הצדדים, מוסיף: "יש שני צדדים קיצוניים שחטפו את הקהילה. זה כבר לא סיפור של תומכי ומתנגדי משטר, זו אלימות, והיא צריכה להיפסק".

המשטרה מסרה בתגובה כי "במסגרת המאבק באלימות בקרב הנתינים האריתריאים, משטרת ישראל פועלת ללא לאות, תוך הקצאת כוחות שיטור ומשאבים רבים, למניעה וסיכול של אירועי אלימות בדגש לקבוצות תומכי ומתנגדי המשטר באריתריאה. לראייה, הוקמה מפקדה משימתית המונה יותר מ-120 שוטרים, הפועלים לילות כימים באזור דרום ת"א בטיפול באירועי האלימות ובשמירה על הסדר הציבורי. בניגוד לנטען, במקביל לפעילות המבצעית, המשטרה פועלת בהידברות והסברה, לצד פעילות מודיעינית אל מול מובילי הקהילה, במטרה לייצר שקט ולמנוע סכסוכים הגורמים לאלימות ברחובות. הודות לפעילות הנרחבת של המשטרה, פוענחו אירועי רצח ונמנעו אירועים חמורים יותר והפגיעה בנפש הייתה משמעותית אף יותר. נדגיש כי בעיית האלימות ומעמדם של הנתינים האריתריאים העוסקים בפלילים, אינה הבעיה הבלעדית של משטרת ישראל ונדרש טיפול הוליסטי של משרדי הממשלה לפתרון סוגיה זו".

משרד החוץ מסר בתגובה כי "שגרירות אריתריאה בישראל עדכנה את משרד החוץ בחודש מרץ על כך שהדיפלומטים מטעמה צפויים לצאת מהארץ. היחסים הדיפלומטיים בין ישראל ואריתריאה נמשכים ומתקיימים בערוצים שונים".

בנציבות זכויות האדם של האו"ם הוסיפו כי "בישראל חיים כ-16,000 מבקשי מקלט מאריתריאה, מרביתם אנשים שלווים ושומרי חוק הזקוקים להגנת מנגנון המקלט בהיעדר אפשרות לשוב למדינתם, שכן המצב באריתריאה אינו מאפשר את חזרתם הבטוחה. התקריות האלימות בשנה האחרונה אינן משקפות את התנהגותם של כלל חברי הקהילה האריתריאית בישראל. מבקשי מקלט ופליטים מחויבים לכבד את חוקי המדינה המארחת והם כפופים לאותם נוהלים כמו כל תושב או אזרח אחר, ולכן בכל מקרה של התנהגות פלילית יש לטפל במעורבים באלימות באופן פרטני, בהתאם לדין הפלילי בישראל".