ככה נראה סרטן סופני כשאין לך מעמד או ביטוח בריאות בישראל

מזה תשעה חודשים אני מלווה חבר שנאבק על חייו, סטנלי. הוא התמוטט בדצמבר 2023 ובמשך חמישה ימים אושפז בבידוד כי חשדו שיש לו שחפת. ואחרי שיצא משם, באחד מהאשפוזים החוזרים שלו, ננזפתי בשיחת אגב על ידי הרופא במיון ששאל: "את לא יודעת שיש לו סרטן?". לא ידעתי. איך נראה סרטן סופני עם גרורות במוח? כמו שזה נשמע. מחצית גופו היה משותק, הוא התמודד עם התקפים אפילפטיים, חולשה נוראית וחוסר יציבות. איך נראה סרטן סופני עם גרורות במוח כשאין לך מעמד בישראל ואין לך ביטוח רפואי? ככה זה נראה:

כשהתברר שאין לסטנלי ביטוח רפואי, רופאיו נדרשו להפסיק את הטיפול ואף קיבלו איומים שיפוטרו אם ימשיכו לטפל בו. הוא היה מועמד לסילוק הביתה מבית החולים, למרות שלא חלפה הסכנה המיידית לחייו; וכך אנחנו, חבריו, חילקנו בינינו משמרות כדי לשהות לצדו 24 שעות ביממה ולקנות לו זמן. זה עבד. בהמשך הציעו לנו לבדוק אפשרות לקבל טיפול ביולוגי מאריך חיים, אבל אחרי כמה בדיקות חינמיות — הסבירו לנו שהטיפול עולה כסף. כסף שאין לנו. יצאנו לקמפיין מימון המונים, השגנו כמה אלפי שקלים לבדיקות חיוניות, ובעזרת עמותת "חברים לרפואה" הצלחנו להשיג גם כדורים יקרי ערך. קנינו זמן.

את סטנלי הכרתי בגינת דובנוב בתל אביב, מקום אליו מגיעים בעלי כלבים, הורים לילדים, חובבי חוגי התעמלות ואנשים שלוקחים לעצמם רגע מנוחה ממרוץ החיים. אני משתייכת לקבוצה הראשונה. הידידותיות של סטנלי נדפה ממנו כמו בושם טוב והתחלנו לדבר. הכרתי אדם נעים הליכות ורחב אופקים, מסור וחרוץ, שחולם להיות מתכנת. הוא למד מחשבים בתיכון בניגריה והיה משוכנע שישראל היא המקום האידיאלי להגשים את חלומו, אבל לא עבר זמן רב עד שהצעיר — שהגיע עם 200 דולר בכיסו — ניגש לאדם זר ברחוב ושאל בביישנות אם הוא מחפש עובד ניקיון. ללא שפה, ללא גב משפחתי, השכלה רשמית או קשרים, התוכניות שלו נדחו זמנית. כך חלפו 11 שנים בעבודות ניקיון זמניות, והגיע הסרטן, מוכיח בלעג שחלומות על קריירה בפיתוח תוכנה לא רלוונטיים לאנשים כמוהו.

וזה לא שלא ניסינו! כשראיתי את עיניו בורקות כשדיבר על מחשבים פניתי לכל מי שאני מכירה בגינה — הייטקיסטים בכירים, זוטרים ובעלי חברות — וביקשתי שיתנו לו צ'אנס. שיתחיל מלמטה, כסטאז'ר, שילמד לאט־לאט, שיקחו אותו לפחות כמנקה במשרדים ויקרבו אותו ליעד רק קצת. הם ביקשו לפגוש אותו, התרשמו מהאנגלית שבפיו ומתשוקתו המופגנת, הינהנו, לחצו יד והבטיחו לבדוק ולעדכן. שוב ושוב התעניינתי אם יש חדש, שלחתי תזכורות וחיכינו שמישהו יסכים לתת לו הזדמנות. הפסקתי להציק לאנשים כשראיתי איך הם מתחמקים ממני, מסננים את הטלפונים שלי ולא יוצרים קשר עין. ויתרנו. סטנלי ניקה את הגינה, טיפח אותה עבור כלבים ומבקרים אנושיים, ומדי פעם עשה בייביסיטר לכלבתי החרדתית עד שחזרתי הביתה.

החלפנו את השיחות על מחשבים בשיחות על אמונה: סטנלי הוא נוצרי מאמין שגילה שסבו וסבתו היו יהודים מומרים, וכשהגיע לישראל זיהה טקסים רבים שראה בביתם. הוא הלך לכנסייה בשבת במקום ביום ראשון וחיפש כל הזמן סימנים רוחניים לשותפות הגורל ולמשיכה המשונה שפיתח כלפי ישראל. בתחילת המלחמה שינה את הרינגטון שלו לשירת "התקווה". כשהטלפון שלו מצלצל בדרך החוצה מעוד פגישה עם רופא שממתין לבדיקות שידינו אינה משגת, אני תוהה מאיפה מגרדים תקווה בסיטואציה המופרכת שאליה נקלענו.

למרות שסטנלי לא לבד — חבר ישראלי אחד מממן את חדרו הצנוע בדרום תל אביב והכומר בכנסייה מביא לו אוכל, אני מלווה אותו לביקורים אצל רופאים ובשגרירות ניגריה, ומנסה לסייע לו להשיג את מה שמגיע לו מעיריית תל אביב. לא קל ללוות חבר למותו. שום דבר לא נורמלי בסיפור הזה ואוזלת היד מול המציאות טורדת את מנוחתי בימים ובלילות. אני לא יכולה לעזור לו אפילו להיפרד ממשפחתו שבניגריה, כי אין להם אפשרות לרכוש כרטיס טיסה ואין להם היכן לשהות אם יבואו ארצה. סטנלי פירנס אותם, ממשכורתו — 6,000 שקלים בחודש — אבל היום הוא בקושי מכין לעצמו כוס תה.

למה אני מספרת על סטנלי? כי מגיע לו שידברו עליו, שיראו אותו. מגיע לו, אחרי כל כך הרבה שנים שבהן היה שקוף, משתרך בשולי החברה ללא מעמד ובלי כסף.

אני מספרת עליו כי בימים אלו, בעזרת עורכת דין שהסכימה לעזור (סטנלי הוא מגנט לאנשים טובים), הוא מנסה לקבל מעמד בישראל כדי שיהיה לו ביטוח בריאות — הסיכוי היחיד שלו לזכות בבדיקות חיוניות ובתרופות. בדרך לשם אנחנו צריכים להשיג תעודת יושר מניגריה, שלכאורה אפשר להנפיק רק על אדמת ניגריה, ולדלג מעל עשרות משוכות בגבהים שונים. וברקע מלחמה. וחם.

גינת דובנוב אינה אותה גינה בלי סטנלי, זאת יודעים כולם. הצעיר החייכן, ששוכב היום במיטה ולומד עברית בעזרת אפליקציית דואולינגו, כבר לא יחזור אליה. ומי יתבע את עלבונו על כך שהקבלן שדרכו עבד "שכח" לבטח אותו בביטוח בריאות? מי ישפר ולו במעט את איכות חייו המידרדרת ללא טיפול רפואי מתאים? מי יקרא בקול גדול שהתהלך בינינו איש טוב ולא ידענו לעמוד לצדו כשדעך?