השר משה ארבל, דם הנרצחים האריתריאים גם על ידיך

שר הפנים משה ארבל נעשה חביב התקשורת כשהתייצב בכמה עניינים שהסעירו לאחרונה את המדינה לצד חוכמת הלב והשכל הישר, בקואליציית השכל הלא-ישר הנוכחית. זה יפה וזה נכון. אבל בעניין מרכזי אחד ממשיך ארבל את מסורת קודמיו מש"ס במשרד – מסורת של התעלמות ממבקשי המקלט. לכן רצח שני האריתריאים בשבת, האחרון בשורת עימותים אלימים בין תומכי המשטר האריתריאי הרודני לבין אלה שנמלטו ממנו, הוא גם על ידיו של ארבל. וגם על ידי שר המשפטים לוין, אבל מהאיש הזה הציפיות נמוכות הרבה יותר. וכך אמנם אמר מפקד מחוז תל אביב, ניצב פרץ עמר, אחרי אירוע הרצח אתמול: "צריך את משרדי המשפטים, הפנים והאחרים כדי להביא את פורעי החוק לשערי המדינות שמהן באו". אבל דבר לא נעשה, אמר מפקד המשטרה. והגופות מצטברות והפחד בדרום תל אביב גואה.

הפתרון היה אמור להיות פשוט וכבר הוזכר כאן: להבדיל בין מבקשי המקלט האמיתיים, אלה שנמלטו מאימת המשטר האריתריאי, ובין נאמני המשטר שאינם נרדפים וחלקם אולי נשלחו במכוון כדי לרדוף כאן את הנמלטים, והם העומדים כנראה ביסוד ההתנכלות להם. משמע, לגרש מהארץ את הלא-נרדפים ולהזדרז בכך במיוחד כשהם מעורבים במהומות וברצח (במקרה כזה, בתום ריצוי עונשם). וככל שהיו יוזמי אלימות מהצד השני, לפתוח גם נגדם בהליכי גירוש.

ישראל צדקה לגמרי כשחסמה את הגבול המצרי מפני הגירת הפליטים, כי הדבר החל לאיים על יכולת הקליטה שלה ולאיים בהצפתה. אחרי שהגבול נסגר נותרנו עם כ-30 אלף אריתריאים שנכנסו, רבים מהם אחרי התעללות קשה בדרך התלאות שעברו. הטיפול המדינתי בהם היה אמור להיות כמקובל: לבדוק את בקשות המקלט. אבל משרד הפנים נמנע מכך שנים ארוכות, מעבר לבדיקות ספורות. למה נמנע? כי אם ייבדקו כל הבקשות וחלקן יאושרו, תהיה בכך הכרה במתן מקלט לפליטים, וישראל לא רוצה לתת מקלט. והעיקר – אילו נבדקו בקשות המקלט, היה אפשר להפריד במידה רבה בין הפליטים הנרדפים לבין תומכי המשטר האריתריאי הרודפני, ואת התומכים יכלה ישראל לגרש על פי כל דין. מנגד, את אלה שבקשתם אושרה אפשר היה לשלב בשוק העבודה לתקופת שנים מוגדרת – במקום לצופף אותם בדרום תל אביב בלי רישיון עבודה מוסדר, ולהפוך אותם לקהילה מושמצת שמקשה גם על סביבתה הישראלית.

אבל ישראל מעדיפה אותם מושמצים. היא מעדיפה לא להבדיל בין האלימים לבין הראויים לחמלה ולמקלט, כי זו הדרך להפליל את כולם ולהשניא את כולם ובבוא העת לנסות לגרש את כולם. הארץ שבתנ"ך שלה מוזכרת שוב ושוב הדרישה לאהבת הגרים ושוויונם, "כי גרים הייתם בארץ מצרים" – הפכה זה מכבר לארץ שנאת הגרים.

זוהי מסורת הנקוטה בידי בן גביר וסמוטריץ' ובמיוחד זו מסורת ש"סית תחת שנות שלטונו של נתניהו, ששיאיה היו בימי השרים אליהו סויסה, אלי ישי ודרעי. מסורת שהיא חלק מהתנכלות רחבה יותר למי ש"אינם יהודים" לפי דקדוקי הרבנות הגלותית: התנכלות לעולי חבר המדינות (דרעי הביע בשעתו צער על כך שש"ס לא מנעה את בואם של "מיליון גויים" מרוסיה, והרב הראשי לשעבר יצחק יוסף טען שהבאתם נועדה לפגוע בכוחה הפוליטי של ש"ס), התנכלות לעובדים זרים, לזוגות מעורבים, לנוצרים בירושלים ועוד.

מתי נתחיל לעשות קצת חסד וצדקה בישראל? הרי מהדתיים למדנו שצדקה תציל ממוות, והכוונה המקורית הרי אינה רק לקופות הצדקה המשקשקות אלא ליחס אנושי ונדיב כלפי כלל אזרחינו, תושבינו וגרינו. בינתיים, אריתריאים הורגים אריתריאים בתל אביב, ערבים הורגים ערבים ביישובים ישראלים, פועלי בניין זרים נהרגים בכמויות מתוך אדישות המדינה לתקנות הבטיחות, ופנינו הולכים ולובשים את פני בן גביר.