ההשכמה מוקדמת, הפערים גדולים והעירייה מסתייגת, אבל ילדי הזרים שלומדים בצפון תל אביב מרוצים

הפיילוט לשילוב ילדי מבקשי המקלט גובש בקיץ שעבר במענה לעתירה שהגישו עורכי הדין הרן רייכמן מהקליניקה למשפט ומדיניות חינוך באוניברסיטת חיפה וטל חסין מהאגודה לזכויות האזרח, בשם עשרות מבקשי מקלט שדרשו לשבץ את ילדיהם באופן שוויוני במערכת החינוך בתל אביב.

תחקיר "הארץ" שפורסם ב-2020 חשף ש-91.5% מילדי מבקשי המקלט בעיר למדו באותה שנה בבתי ספר לזרים, שאין בהם ישראלי אחד. עיריית תל אביב הכחישה כי מדובר בהפרדה מכוונת, והסבירה כי בשכונות שמתגוררים בהן ילדי הזרים נשארו ישראלים מעטים, וממילא בבתי הספר הללו יש רוב לזרים. אלא שבפועל, בכמה משכונות דרום העיר יש בתי ספר שמשובצים אליהם תלמידים חסרי מעמד על אף שהם מתגוררים קרוב יותר לבתי ספר אחרים, שאליהם משובצים בעיקר ישראלים. כך או כך, על התוצאה הסופית אין מחלוקת: בבתי הספר "קשת", "גוונים" "הירדן", ו"ביאליק" לומדים ילדי מבקשי מקלט ומהגרי עבודה, ואין ישראלים.

לאחר שההורים והארגונים שמלווים אותם – ספריית גן לוינסקי וא.ס.ף – עתרו לבג"ץ, גיבשו העירייה ומשרד החינוך את הפיילוט. רצונם היה להימנע מפסיקה שהיתה מאלצת אותם לשנות את המדיניות באופן גורף, ולתקצב הסעות לכלל ילדי מבקשי המקלט מדרום העיר, ואולי גם להשפיע על מקרים נוספים של הפרדה במערכת החינוך. להשתתפות בפיילוט נבחרו בעיקר בתי ספר מצפון העיר ולא בתי ספר אחרים בדרומה, שבהם כבר לומדים 10%-30% ילדי מבקשי מקלט. בחוות דעת שגיבש יועץ פדגוגי מטעם העותרים, נכתב כי רצוי לשלב עד שבעה ילדים בכיתה, על מנת שלא להכביד על המורות.

התוכנית התקבלה אצל העותרים ברגשות מעורבים. מצד אחד, היא מאפשרת לילדים רבים ללמוד עם ישראלים בבתי ספר שאינם מיועדים לזרים בלבד. מצד שני, הפיילוט הוא זמני, ומיועד רק לכמאה ילדים השנה וכמאה נוספים בשנה הבאה. הפיילוט היה אמור לפעול כמעין ניסוי, ובמהלכו משרד החינוך יקיים תצפיות, ראיונות ומעקב אחר הישגי התלמידים שנקלטו בצפון תל אביב בהשוואה לאלו שלומדים בדרום העיר. בפועל, היו ראיונות ותצפיות בלבד ולא נאספו נתונים על הישגי התלמידים "בשל מצב החירום הנמשך במדינה", כפי שעדכן משרד החינוך את בג"ץ בחודש שעבר. המשרד הוסיף כי בשנה הבאה תיעשה הערכה שיטתית יותר של ההבדלים בהישגים ובתחושות התלמידים שמשתתפים בפיילוט, לעומת אחרים.

על כתפי המחנכות

בחלוף שנת לימודים ראשונה לפיילוט, בעירייה מתקשים לענות אם מדובר בהצלחה. התשובה אינה גורפת, הם אומרים. מי שיש לו הורים המחויבים לעניין ומקפידים על קימה בשעת בוקר מוקדמת כדי להגיע להסעות, למשל – יצליח. מי שלא, יסבול יותר. "יש ילדים שביקשו לחזור לבתי הספר השכונתיים", אומר מקור בעיריית תל אביב, "ההסעות היו קשות, והם הרגישו זרים בסביבה שאליה הגיעו". לדבריו, כ-20 ילדים מתוך מי שהחלו בפיילוט כבר נשרו ממנו, "ואנחנו עוד מחכים לראות מי מהנותרים ירצה להמשיך בשנה הבאה".

בעירייה מוסיפים כי לפי שעה, רק כ-80 תלמידים מקרב העולים לכיתות א' נרשמו להשתתף בפיילוט בשנת הלימודים הבאה, מתוך מכסה של מאה. "לא הגענו אפילו למכסה שהקצינו", אומר המקור, "בשורה התחתונה, זו לא הצלחה גדולה ולא כישלון גדול".

בספריית גן לוינסקי, שמלווה את משפחות מבקשי המקלט, מפרשים אחרת את המספרים. לתפיסתם, מכסות הרישום להשתתפות בפיילוט לא התמלאו משום שהעירייה לא הנגישה אותו, ולא בגלל היעדר מוטיבציה של המשפחות. "את הטלפונים למשפחות, כדי להסביר על הפיילוט, עשינו אנחנו", אומרת דפנה ליכטמן, מנכ"לית ספריית לוינסקי, "כשהתקשרנו, התברר שההורים בכלל לא יודעים במה מדובר".

לדברי ליכטמן, העובדה שחלק מהילדים עזבו אינה מלמדת בהכרח על כישלון השילוב, אלא בפשטות על כך שהמשפחות עוזבות את העיר; מהן למקום אחר בארץ, ורבות לקנדה. לדבריה, יש מי שעזבו את העיר בשל ההבנה כי רמת החינוך של הילדים הגדולים יותר, שאינם זכאים להשתתף בפיילוט, תשתפר מאוד בבתי ספר מחוץ לעיר. את זה שכ-80 משפחות בחרו להשתתף בפיילוט בשנה הבאה, היא מפרשת דווקא כהבעת אמון בפרויקט: מדובר ביותר ממחצית מכלל העולים לכיתה א' מקרב מבקשי המקלט בעיר.

בינתיים יש טענות נוספות כלפי העירייה ומשרד החינוך. נשות חינוך שדיברו עם "הארץ" מספרות שהעירייה לא נערכה כראוי לפני תחילת שנת הלימודים, אף שבחוות הדעת של המשרד שהוגשה במסגרת העתירה, נכתב כי יש "להכשיר את המורים להתמודדות עם הטרוגניות בכיתה ועם הסוגיות המורכבות שזו מעלה בנושאים שונים".

יעל (שם בדוי, כמו שמותיהן של המורות האחרות בכתבה), מורה בכיתה א' באחד מבתי הספר שמשתתפים בפיילוט, מתארת התחלה חפוזה, כמעט בלי הכנה מוקדמת. "בסוף אוגוסט היועצת אמרה לי: 'הם (ילדי מבקשי המקלט ששולבו בכיתה, ש"ק) שלך, דברי איתם'. עוד לא ידעתי שום דבר על הקהילה האריתראית, אבל מהרגע הראשון הבנתי שהכל מונח על הכתפיים שלנו, המחנכות".

מהר מאוד, מתארת יעל, התברר לה כי "נקודת הפתיחה של הילדים בפיילוט הרבה יותר נמוכה מזו של ילדים אחרים שמתחילים כיתה א'. אוצר המילים דליל, הם מגיעים בלי להכיר את האותיות, אפילו בלי להכיר את המספרים עד עשר. הם לא יודעים מה זה לשבת ולשחק טאקי עם ילד אחר. אף אחד לא אמר לנו שיהיה צורך להתאים תוכנית למידה מדויקת. בסוף זה נופל על הכתפיים שלי. יש עזרה, אבל ההתמודדות היומיומית היא שלי".

במשרד החינוך אמנם הקצו משאבים נוספים, בדמות שעות סיוע, לצורך ההשתפות בפיילוט, אך התקציבים לכך הועברו רק בשלב מתקדם יותר של השנה. בתחילת השנה, מתארת יעל, "נאלצתי לשבת עם הילדים על חשבון ה'שעות הפרטניות' שלי, בזמן שיש ילדים נוספים בכיתה שזקוקים לשעות האלה".

את היעדר המוכנות אפשר לייחס גם לעיתוי ההחלטה בעניין הפיילוט, שהתקבלה רק בחופש הגדול. עיכוב נוסף גרמה המלחמה: במשרד הקצו תחילה תקן לאחראי על ליווי הפיילוט, לצד תקציבים נוספים שיועדו בין השאר לפיתוח השתלמות למורים בבתי הספר הקולטים, אך חלק מהתקציב קוצץ בעקבות המלחמה, וחלקו האחר הועבר באיחור.

ובכל זאת, יעל מתארת הצלחות לא מעטות. "זכינו בהורים מדהימים ומגויסים בכיתה. הם מפגישים את הילדים אחר הצהריים, מקפיצים ואוספים מימי הולדת. גם הורי הילדים בפיילוט עושים מאמץ גדול, כי זה חשוב להם, והילדים התקדמו מאוד בחודשים האחרונים – חברתית, לימודית ורגשית. עדיין יש פער, הפערים יישארו, אבל היתה גם התקדמות ניכרת. עכשיו אני רואה הרבה יותר סיכוי להשתלבות בהשוואה למה שראיתי בתחילת השנה. אני בנאדם אופטימי ורומנטי ואני חושבת שהפרויקט חשוב, רק שצריך להכין את הקרקע טוב יותר".

קולות לא נעימים

בעיני כרמל (שם בדוי), אם לילדה באחד מבתי הספר בצפון העיר שילדים מבקשי מקלט שולבו בו, הפיילוט היה מיזם מלהיב, אך במהרה היא ראתה כיצד הוא מתנפץ על סלעי המציאות. "באנו בגישה מאוד חיובית, עם התלהבות מצד הנהגת ההורים", היא מתארת. אלא שבפועל, התברר שחלק מהילדים המשולבים מתמודדים עם קשיים רבים, "מעבר לקושי המובנה של היעדר השפה. באו לכאן ילדים שברור שזקוקים לחינוך מיוחד, או למעורבות מעמיקה של הרווחה", היא אומרת.

עד מהרה החלה שרשרת של אירועים אלימים, וכמה מהילדים המשתתפים בפיילוט היו מעורבים בהם: נעילת ילדים בשירותים, מכות והרבה אלימות מילולית. בד בבד החלו להישמע קולות נגד שילוב ילדי מבקשי המקלט. "הורים נעמדו על הרגליים האחוריות", אומרת כרמל, "כשמקללים את הילד שלך, כשמכים אותו, אי אפשר לצפות ממהורים להתייחס לזה בשמחה ובששון", היא אומרת.

לדעתה של כרמל, המצב הזה אחראי לרבים מחבלי הלידה הקשים שליוו את השתלבות הילדים. "אותי זה מתסכל", היא אומרת, "מצער אותי שהמפגש הראשון והאינטראקציה בין הילדים במסגרת הפיילוט הם בהקשר שלילי. ידענו שהשילוב לאו דווקא יהיה פשוט, אבל לא ציפינו לקושי ברמה כזו".

בסערת הרגשות שעוררו התקריות האלימות, אומרת כרמל, "נשמעו גם קולות מאוד לא נעימים" של חוסר סובלנות כלפי אוכלוסיית מבקשי המקלט. האם מדובר בביטוי של גזענות? "היו הורים שאמרו – מה פתאום גזענות, היינו מגיבים כך גם אם הילד האלים היה מהשכונה (תושב צפון תל אביב, ש"ק). אבל העובדה היא שזה לא היה ילד מהשכונה, כך שאי אפשר לדעת".

יערה (שם בדוי), מורה בבית ספר אחר, נתקלה גם היא בתגובות קשות של הורים כשעלו טענות לאלימות מאחד הילדים המשולבים בפיילוט. לדעתה, הורים מגיבים בדריכות יתרה כשמדובר באלימות של הילדים המשולבים. "כשילד מקבל מכות מילד 'רגיל', הוועד לא ממהר לכתוב מכתבי תלונה, אבל כשזה ילד מהפיילוט – כן", היא אומרת.

קרוב למחצית מהילדים שהשתתפו בפיילוט בבית הספר של ילדיה של כרמל נשרו ממנו. מאז, היא אומרת, "יש רגיעה משמעותית, גם באלימות וגם בתסיסה של ההורים. הלוואי שזה היה ככה מהתחלה, והחוויה של כולם היתה חיובית יותר". אך בכל זאת יש מתח לקראת שנת הלימודים הבאה, אז ישתלבו תלמידים חדשים בכיתה א'. "האם נקבל תקציבים? האם יגייסו עוד אנשי צוות? ומי אחראי לדאוג שזה יקרה? אנחנו בכוננות ספיגה", אומרת כרמל.

בבתי ספר אחרים, ההשתלבות היתה חלקה יותר. יערה (שם בדוי) מתארת קליטה מוצלחת של התלמידים בבית הספר שהיא עובדת בו. תרמו לכך, לדעתה, גם ההורים הישראלים שנרתמו למהלך מהרגע הראשון: הורים שהתנדבו, בין השאר, לתווך למשפחות מסרים המועברים מהכיתות, ועזרו בהסעות.

הפער הלימודי ניכר, ומדי פעם צפים גם ביטויים להבדלים הכלכליים בין התלמידים. גם המרחק נותן את אותותיו על התלמידים, "שבאים מוקדם לבית הספר, אחרי שהלכו זמן לא קצר לתחנה של ההסעה, לפעמים הם נרדמים בכיתה. ועם כל ה'לא קל', לדעתי צריך להגדיר את זה כהצלחה. לא במאה אחוז, אבל הצלחה", אומרת יערה. בסיכומו של דבר, היא סבורה שהיתרונות עולים על החסרונות. "המתנגדים אומרים 'הם נחשפים לדברים שבחיים לא יהיו להם'. אבל אפשר לראות את זה אחרת – הם נחשפים לעושר תרבותי ושפתי שיאפשר להם להגיע למקומות שאחרת לא היו מגיעים אליהם".

על הטענה כי בבתי הספר בדרום תל אביב מספקים לתלמידים מעטפת רחבה יותר, של יום לימודים ארוך ותמיכה, אומרת יערה: "לדעתי הם מרוויחים יותר מהשהייה אצלנו. למשל, החשיפה לאוצר מילים רחב. כשלומדים בנפרד, מי שנמוך נשאר נמוך. המגוון חשוב".

ממשרד החינוך נמסר כי לאחר שהפיילוט אושר בבית המשפט, "הוקמו צוותים מקצועיים, על מנת לאפשר את יישום הפיילוט, על כלל היבטיו, בהשתתפות קשת מקצועית ומגוונת של גורמים מטעם כל הגופים המעורבים, ובמקביל מתקיים מחקר מלווה על ידי הרשות הארצית למדידה והערכה במשרד החינוך". במשרד פירטו את רשימת המשאבים שניתנו לבתי הספר הקולטים, ובהם ליווי רגשי לילדים, מענה לצוות החינוכי בתחום הרגשי־חברתי, שילוב עוזרי הוראה וכן סבסוד ההסעות, הצהרונים והקייטנות. "את הפרויקט מנהל צוות יישום הכולל גורמי מקצוע מהמטה ומהפיקוח של מחוז תל אביב־יפו ממשרד החינוך, נציגים ממחלקת החינוך והשירות הפסיכולוגי בעיריית תל אביב־יפו", נמסר.