בית המשפט המחוזי קבע שעריקות מצבא אריתריאה יכולה להיות עילה לקבלת מקלט בישראל

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה היום (שני) פסק דין של בית הדין לעררים והעניק מעמד למבקש מקלט אריתריאי, שערק מהצבא ועזב את ארצו. השופט עודד שחם קבע בפסק דינו כי יש אפשרות "סבירה לפחות" שעריקות או השתמטות מצבא אריתריאה, בצירוף יציאה שלא כדין מהמדינה, עלולות להוביל לרדיפה פוליטית. "סיכון זה אינו נובע מנסיבותיו הייחודיות של מאן דהוא כי אם מן האופן בו פועלים השלטונות באריתריאה כלפי מי שהם מייחסים לו עריקות", כתב. בכך דחה שחם את עמדת המדינה לפיה עריקות ועזיבת המדינה אינן מספיקות לאישור בקשת מקלט, וכי חייב להתקיים "דבר מה נוסף" שמוכיח רדיפה.

בקשתו של מבקש המקלט נדחתה בשנה שעברה על ידי בית הדין לעררים, שאישרר את אמות המידה לבחינת בקשות מקלט שקבע היועץ המשפטי לממשלה לשעבר אביחי מנדלבליט. לפי אמות המידה של מנדלבליט, שהשתקפו בעמדת המדינה בתיק, עריקות או השתמטות מצבא אריתריאה אינן מבססות כשלעצמן הצדקה לקבלת מקלט מדיני.

בפסק הדין של המחוזי סקר השופט שחם חומר רב שהועבר לו על המצב באריתריאה מדו"חות רשמיים ופסקי דין של בתי משפט שונים ברחבי העולם, וקבע כי אין די מידע על המתרחש במדינה, כמו גם בנוגע לגורלם של השבים אליה. "אין מדובר במדינה בה מתקיים שלטון חוק, וענישה מופעלת לא אחת באופן גחמני, שרירותי ובלתי צפוי. היינו, השלטונות במדינה יכולים, בכל זמן נתון, לחזור ולרדוף אחר כל אדם. בין אם ניתנה לו חנינה ובין אם לא", כתב שחם והוסיף כי בית הדין לעררים לא הבהיר את הבסיס להנחתו כי עזיבת המדינה על ידי אזרחיה מונעת מטעמים כלכליים גרידא.

עוד קבע השופט כי אין כל יסוד לטענה שפסק דין מעין זה יפתח את השער לישראל גם למי שתומכים במשטר האריתריאי ועזבו את המדינה, וזאת כיוון שיש לבחון כל בקשת מקלט באופן פרטני, וכי אם קיימת ראיה מינהלית לתמיכה במשטר – אין לקבל את הבקשה. "לא נעלם מעיניי גם כי מדובר בסוגיה השנויה במחלוקת ציבורית. ברם, אף עובדה זו אינה גורעת מן החובה לפסוק על פי הדין", ציין השופט. שחם הדגיש בפסק הדין, במה שהגדיר כ"הערה החורגת מגדריו של הדיון", כי לא מדיניות ההגירה של ישראל היא שעומדת על הפרק אלא "שאלת יישומה של אמנת הפליטים בנסיבותיו העובדתיות של המקרה".

מבקש המקלט סיפר בבקשתו כי בזמן שהיה סטודנט ייחסה לו הממשלה בארצו כוונה לחצות את הגבול לאתיופיה, ולכן לימודיו הופסקו והוא נכלא למשך שישה חודשים, ואז הועבר לכלא תת-קרקעי למשך שישה חודשים נוספים. לדבריו, בשום שלב הוא לא הובא לפני שופט ולא הוצגו ראיות נגדו. הוא הוסיף כי הוא חושש לחזור לארצו משום שהשלטונות שם עלולים להרוג אותו, לכלוא אותו לשארית חייו או לפגוע במשפחתו, והבהיר שעד שאריתריאה לא תהפוך לדמוקרטית הוא לא יוכל לשוב אליה.

מבקש המקלט תיאר כיצד עונה ונחקר על ידי השלטונות בארצו וסיפר שנכלא בתנאים קשים, כשהוטח בו שהוא בוגד במדינתו. חלק מן הטענות הובאו בבקשת המקלט והראיון שנערכו לו, ואחרות בדיונים משפטיים בעניינו. השופט קבע כי ישנה אי-התאמה מסוימת בלוחות הזמנים שהציג מבקש המקלט, אך שאין מקום לדחות את גרסתו מחוסר אמינות. הוא פסק כי קיימת "לכל הפחות אפשרות סבירה" כי הוראות אמנת הפליטים חלות על המערער – ולכן על המדינה להעניק לו את המעמד הנגזר מכך, והורה לה לקבל החלטה עד 2 ביולי ולשלם 20 אלף שקלים הוצאות משפט.

עורכות הדין המייצגות את המערער, ענת בן דור מהקליניקה לזכויות פליטים באוניברסיטת תל אביב ומיכל פומרנץ מטעם ארגון היא"ס (HIAS), בירכו על הפסיקה ואמרו כי "במשך שנים ארוכות נוקטת רשות האוכלוסין בכל דרך אפשרית למנוע מעמד וזכויות בסיסיות מפליטים הנמצאים כאן, ואף מאנשים שגם לשיטת הרשות צפויה להם סכנה בארצם. בית משפט, בפסק דין מפורט, המבוסס על עמדת נציבות האו"ם לפליטים ושפע מקורות ודו"חות מקצועיים, הבהיר שמדובר בעניין משפטי של יישום ופרשנות אמנת הפליטים, ולא שאלה של מדיניות הגירה – וסוף כל סוף קבע שמבקשי מקלט מאריתריאה שברחו על רקע עריקות או השתמטות הם פליטים, כפי שנקבע במרבית מדינות העולם המערבי".

מנגד, עו"ד יונתן יעקובוביץ מהמרכז למדיניות הגירה, שהצטרף לתיק כידיד בית המשפט, אמר ש"מדובר בהחלטה מצערת, עם השלכות רוחב הרסניות למדיניות ההגירה של מדינת ישראל ותקדים עם פוטנציאל למתן מעמד לעשרות אלפי מסתננים. חשוב לא פחות, פסק הדין מנוגד לא רק לפסיקה רחבה מאוד במדינות כמו גרמניה, שווייץ ואפילו בית הדין האירופי לזכויות אדם, שקבעו כי יציאה לא חוקית או עריקה מצבא אריתריאה, כשלעצמה, איננה עילה לפליטות, אלא להגיון הבריא הבסיסי ביותר. לראיה, אלפי מסתננים אריתריאים שחזרו לארצם ואף תומכי משטר רבים החיים בישראל ומשתתפים בקטטות אלימות נגד מתנגדי המשטר, יהיו זכאים כמעט ללא יוצא מהכלל למעמד פליטות בישראל בהתאם להחלטת בית המשפט".