אם כבר להיות פליט, אז מאוקראינה ולא מאפריקה

22.05.23, נורית וורגפט, הארץ

אריתריאה

בריאות

הליכים משפטיים

מדיניות ממשלת ישראל

קהילת מבקשי מקלט

לפעמים אפשר לראות את יוהאנס דוחף עגלה ברחובות תל אביב ומחפש בקבוקים בפחי אשפה. זה לא קל. הוא לא צעיר, והוא הולך ומאבד את ראייתו, אבל הוא זקוק לכסף ולמעט 500 שקלים שמועברים לו מא.ס.ף (ארגון סיוע לפליטים) בכל חודש, זאת הכנסתו היחידה. יוהאנס הינו אחד מחמישה מבקשי מקלט מבוגרים, כולם מאריתריאה, שעתרו לבג"ץ בבקשה שיורה למדינה לאפשר להם להזדקן בכבוד, ולפחות שיותן להם ליהנות מאותו הסדר ביטוח בריאות שיש לפליטים מאוקראינה שעברו את גיל 60.

הוא הגיע לכאן אחרי 20 שנות שירות בצבא אריתריאה. הוא נולד וגדל בכפר, היה לבעל משק מצליח בעצמו ואהב את החיים שם. בגיל 27, כשכבר היה בעל משפחה, גויס לצבא נגד רצונו. בתחילה חשב שזה זמני — הוא הרי לא צעיר וכמה כבר יוכל להועיל לצבא — אבל ככל שנקפו השנים הבין שלא ישוחרר משירות לעולם. "אלה לא חיים", הוא אומר בשקט. "יש לך משפחה, אבל אתה לא מגדל את הילדים שלך. יש לך משק, אבל אתה לא שם וחיילים באים ולוקחים — פעם פרה, פעם כבשה".

יוהאנס לא תיכנן את הבריחה, אלא פשוט קם והתחיל ללכת. האם לא פחד? הרי ידוע מה עושים לעריקים בצבא האריתריאי. "חשבתי שכבר לא יכול להיות יותר גרוע", הוא אומר. לדבריו, נחטף עוד לפני שיצא מהמדינה, נלקח לסודאן ושם נמכר כנראה לקבוצת מבריחים, והועבר למצרים ולסיני. בדרך, כשהיו ליד הים, ניסה להימלט בשחייה. כל הלילה חיפשו אותו ולא מצאו. הוא חזר בבוקר, כשהבין שאין לו לאן להימלט. שניים אחרים שניסו להימלט כך טבעו ומתו. הוא יצא מהמים בחיים. "אני שחיין טוב", הוא אומר בגאווה. המבריחים דרשו 5,000 דולר. הם התקשרו ונתנו לו לדבר עם אשתו, שעד לאותו רגע לא היה לה מושג אם הוא חי או מת ומה עלה בגורלו. אשתו ואחותו מכרו כל מה שיכלו וגייסו 3,500 דולר. "אמרתי למבריחים, 'זה מה שיש לי. אם אתם רוצים, תהרגו אותי. אין לי יותר'".

הם לא הרגו אותו, אלא הביאו אותו לישראל. זה היה ב–2011. יוהאנס שהה כשבועיים בכלא "חולות", ואחר כך, אולי כדי לפנות מקום לכלואים אחרים, הועלו הוא ועוד כמה עשרות מבקשי מקלט על אוטובוס והובאו לתחנה המרכזית בתל אביב. זה היה נוהג רווח אז. במשך חמישה חודשים הוא, כמו רבים אחרים, ישן בחוץ, בגינת לוינסקי, עד שנמצאו אנשים מהקהילה שהסכימו לקחת אותו כשותף בדירה. באותו זמן פנה לא.ס.ף, והם עוזרים לו מאז.

למעשה, הוא לא עבד באופן מסודר מאז שהגיע לכאן, בעיקר בגלל הראייה. הוא נבדק בבית החולים לעיניים סנט ג'ון במזרח ירושלים, ונאמר לו שהוא סובל מפגיעה בעצב ואין מה לעשות. אז יוהאנס משתדל לאסוף בקבוקים, וממעט לאכול כדי לא ליפול לנטל על חבריו.

כל העותרים לבג"ץ עברו את גיל 60. חלקם סובלים מבעיות רפואיות הקשורות לגיל, כמו סוכרת ויתר לחץ דם. מדובר במחלות שאפשר לטפל בהן, אבל לדברי טלי אהרנטל, מנכ"לית א.ס.ף, משום שמבקשי המקלט פונים לעזרה רפואית רק במקרים דחופים, בעיותיהם מחריפות עד כדי סיכון חיים. א.ס.ף שותפים לעתירה וכן "רופאים לזכויות אדם".

העתירה הוגשה ביוני 2021, בעיצומו של משבר הקורונה שפגע בכל מבקשי המקלט ובמיוחד בזקנים שבהם, שתלויים בצעירים. ואם אין כסף לאכול, ודאי שאין כסף לתרופות או לקורת גג. בסוף פברואר 2022 פרצה מלחמת רוסיה־אוקראינה. מבקשי מקלט חדשים, הפעם מאוקראינה, החלו להגיע לישראל, וראו זה פלא: בתוך פחות מחודש הודיעה הממשלה שאלה מהם שעברו את גיל 60, יזכו לביטוח רפואי.

עורכי הדין המייצגים את העותרים האריתריאים, נמרוד אביגאל מארגון היא"ס המסייע לפליטים, ליעד סטרולוב מהקליניקה המשפטית לזקנים ולניצולי שואה, ודורית אלון־כשר מעמותת המשפט בשירות הזיקנה, הגישו עתירה מתוקנת, וכן ביקשו צו ביניים שיורה למדינה, עד שהעתירה תתברר, לנהוג במבקשי המקלט המזדקנים מאפריקה, שאינם יכולים לחזור לארצם (ואי אפשר לגרש אותם), כשם שנוהגים במבקשי המקלט מאוקראינה. לדברי עו"ד סטרולוב, ההבדל היחיד הוא, שהאוקראינים הם פליטים לבנים, שהגיעו ממלחמה מתוקשרת וקל להזדהות אתם, בעוד שהאפריקאים נמצאים כאן זמן רב ולא נהנים מאהדת הציבור.

לכאורה, אין קל מהכללתם של פחות מ–400 פליטים מאפריקה בהסדר שגובש בעבור כ–3,500 פליטים מאוקראינה. אבל השבוע, יומיים לפני הדיון בעתירה, המדינה ביקשה ארכה של 60 ימים. פחות מחודש נדרש כדי לסדר לפליטי אוקראינה ביטוח רפואי, אך נחוצים חודשיים כדי לכלול בו את הפליטים מאפריקה — או למצוא תירוץ מדוע לא לעשות כן.

לקריאת כתבת המקור