אחת הטענות הרווחות סביב סוגיית מבקשי המקלט בישראל היא כי אין מדובר בפליטים, שכן ישראל אינה גובלת באריתריאה או בסודן, ופליטים מאבדים את זכותם להגנה לאחר שחצו יותר מגבול אחד.
"כמה אריתראים יעזבו את המדינה אם יהיה ביכולתם לעשות זאת? לפי סטודנט אריתראי שענה על השאלה "המדינה תהיה ריקה בין לילה". אבל בלי קשר לתחזית הדרמטית הזאת, זו אמת שלרוב האריתראים אין אף סיבה להישאר.
דו"ח אמנסטי על המצב בדרום סודן מאז פרוץ מלחמת האזרחים בדצמבר 2013. יותר ממיליון בני אדם נעקרו מבתיהם, והמספר ממשיך לעלות. שני הצדדים מואשמים בביצוע זוועות כנגד אוכלוסייה אזרחית: רצח המוני, אונס והתעללויות, שריפת בתים וביזה.
בעקבות הסכם השלום שנחתם בין צפון סודאן לדרום סודאן בראשית המאה הנוכחית החלו תושבי חבל דרפור המערבי לדרוש את חלקם ב"עוגה הסודאנית". תגובת הממשל הייתה חריפה, חיסול שיטתי של האוכלוסייה האפריקאית בחבל דרפור, שבטי הפור הזח'אווה והמסליט. מאז 2003 נרצחו בדרפור למעלה מחצי מיליון בני אדם, נשרפו אלפי כפרים עד היסוד וכשלושה מיליון בני אדם גורשו מאדמותיהם.
ההשפעות השליליות של המדיניות החדשה, ובראשה הפעלת מתקן חולות, באות לידי ביטוי בכמה מישורים והן נוגעות לכלל קהילת מבקשי המקלט הסודנים והאריתראים. מאז ההחמרה במדיניות הממשלה, תחילת פעילות מתקן חולות וצמצום פעילות לשכות מינהל האוכלוסין ניתן לזהות מגמה של ייאוש קיצוני וחוסר אונים בקרב הקהילה. רבים מבטאים חוסר בטחון וחרדה מפני העתיד, וכן תחושה של חוסר יכולת לשלוט ולהשפיע על מהלך חייהם.
