ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל

Aid Organization for Refugees and Asylum Seekers in Israel

שעון חולות

תאריך: 8.12.14 מקור: המקום הכי חם בגיהנום, אורלי פלדהיים וסיגל קולטון

שעון חולות נעצר ב-8 בדצמבר 2014 בשעה 9 בערב, 12 יום לפני שאמור היה להתאפס ואסירי מתקן הכליאה אמורים היו לצאת לחופשי. בחקיקת בזק של הכנסת עבר תיקון ל"חוק המסתננים", שאמור למנוע את סגירת הכלא. האסירים נשארים שם, עד למועד שאינו ידוע.

נציגי הקהילה מסרו הערב: "אנו, קהילת הפליטים ומבקשי המקלט בישראל, מביעים צער עמוק על הצבעת הכנסת הערב. שוב מדינת ישראל שולחת אותנו לכלא בידיעה הברורה שאין בידה לגרש אותנו ובמטרה אחת - לאמלל את חיינו עד שנשבר ונאלץ לעזוב. רוב נבחרי הציבור הישראלי אטמו את אוזניהם ושוב סירבו לקבל שאנחנו אנשים הראויים להגנה אמיתית. הם מעדיפים להחביא אותנו בכלא במדבר מאשר ליישר מבט אל המציאות: אנחנו מבקשי מקלט, לא פושעים". 

 


 

בית הדין הגבוה לצדק של מדינת ישראל קבע כי במדינת חוק אין לכלוא אנשים ללא משפט למשך שנה, והורה לסגור את מתקן המעצר חולות. בכל יום עד הסגירה, ביום שישי 19 בדצמבר, נביא את סיפורו של מבקש מקלט אחר הכלוא שם.

מי יגיע קודם אל קו המטרה - ארדן והחוק שלו, או תאריך פינוי מתקן חולות והסרת הכתם מחיינו?

שעון חולות מביא את סיפוריהם האישיים של האנשים הכלואים ללא משפט בחולות. הסיפורים מובאים מפי מבקשי המקלט מבלי שההיסטוריה שלהם נבדקה, לא על ידינו אך גם לא על ידי הרשויות שאמונות ונדרשות לעשות זאת על פי חוק.

 


להשתחרר ממדינת ישראל

מ' נולד באריתריאה.

הוא בן 20.

מ' ברח מאריתריאה בגיל 16 לפני כארבע שנים.

את מ' רצו לגייס לצבא והוא לא היה מוכן לכך. מ' אומר שבאריתריאה כשמגייסים אותך לצבא - שנתיים וחצי אתה סגור במקום אחד, לא נותנים לך לראות את ההורים שלך.  התחושה היא שאינך בן אדם.

מ' ברח מאריתריאה לאתיופיה ושם היה במחנה פליטים במשך שנתיים ושבעה חודשים. לדבריו במחנה הפליטים לא היה לו אוכל, לא בגדים ולא מקום שאפשר לחיות בו לכן חצה את הגבול לסודאן ומשם ישר הגיע לסיני. לטענתו בסיני הוא היה כלוא במשך ארבעה חודשים במחנות העינויים עד ששוחרר ועבר את הגבול לישראל בספטמבר 2012.

מ' הוכנס בישראל ישר לכלא סהרונים והיה כלוא בו שנה וקצת, כשנפתח כלא חולות הוא נשלח לשם. הוא השתתף בצעדת החופש וצעד עם הפליטים שיצאו מחולות למחות על כליאתם בירושלים. לדבריו ספג מכות ממשטרת ההגירה בעת שנעצר מול הכנסת. מ' הוחזר לכלא סהרונים לעוד שלושה חודשים כעונש על המחאה, ואז העבירו אותו שוב לחולות.

מ' טוען כי מעולם לא עבר על החוק בישראל.

מרגע שנכנס לישראל הוא בכלא.

מ': "אני מבקש שישחררו אותי בשביל שאוכל לחיות כמו בן אדם, הייתי רוצה להרגיש את ההרגשה הזו של להיות חופשי".

מ' כלוא בחולות שנה.

החלום של מ' : להשתחרר מכלא חולות ולהשתחרר ממדינת ישראל, לחיות באירופה וללמוד באוניברסיטה.

 


אנחנו לא באמת מפריעים לכם

ט' נולד בהרי הנובה באזור קדוגלי.

הוא בן 33.

ט' ברח מסודאן בגיל 14 לפני כ-19 שנים.

הוא ברח לאחר שצבאו של עומאר אל בשיר תקף את הכפר שבו גר עם הוריו. אביו נהרג בהתקפה הזאת ולאמו הוא לא יודע עד היום מה קרה , היכן היא והאם היא בחיים.

ט' ברח לחרטום עם עוד כמה חברים וכשהגיעו לשם המשטרה עצרה אותם וכלאה אותם למשך שנתיים רק בגלל שהם מהרי הנובה. אחרי שנתיים שבהם עבר עינויים קשים הוא הצליח לברוח מהכלא ומסודאן למצרים.

כשט' הגיע למצרים ב-2003 הוא ניגש לנציבות הפליטים של האו"ם שם וקיבל תעודה של מבקש מקלט.

אבל הוא לא הצליח להסתדר במצרים, הוא חשש לחייו שם ולכן ברח לישראל.

ט' נכנס לישראל ב-2005 ונכלא בקציעות לשנתיים. כששוחרר מהכלא הוא נשלח לקיבוץ מעגן מיכאל ושם היה שנה. אחר כך עבר לתל אביב ומשם לאשקלון ועבד בבניין. כמו כל הפליטים שהגיעו ב-2005 ונכלאו לשנה וחצי-שנתיים הוא קיבל אשרה מנציבות הפליטים של האו"ם לאחר ראיונות, לשלושה חודשים ולאחר מכן לחצי שנה. להם גם הגיש בקשת מקלט.

לפני שנה וחצי ט' הסתבך עם שוטרים שהרביצו לו. הוא נשפט וקיבל מאסר לשנה שאותו הוא ריצה. לאחר שסיים את תקופת המעצר העבירו אותו לסהרונים, שם היה כלוא חצי שנה ועכשיו לפני שבוע העבירו אותו לכלא חולות.

ט': "ישראל זו מדינה חזקה, אנחנו לא באמת מפריעים לכם, תעזרו לנו, תתייחסו אלינו כמו לבני אדם. מה אנחנו מחפשים? מקום להיות בו בשקט".

ט' היה כלוא בסהרונים חצי שנה ובחולות הוא כלוא שבוע.

ט' אומר שהוא לא יכול לחזור לחרטום. אם יחזירו אותו ישירות להרי הנובה, למקום שממנו ברח, לא תהיה לו בעיה. בהרי הנובה יש מלחמה ואם צריך הוא ילך להילחם ולמות שם. אבל לחרטום בחיים הוא לא יחזור הוא לא יכול להיות שם כי יהרגו אותו או ישימו אותו בכלא להרבה שנים.

החלום של ט': "נגמר לי". ט' רק מבקש שישראלים יעזרו לפליטים. הוא רק רוצה חיים. 

 


הם מתים שם ואני מת כאן

פ' נולד בדרפור שבסודאן.

הוא בן 38.

פ' ברח מסודאן בגיל 32 לפני כשש שנים.

לפי עדותו, ב-29 בדצמבר 2003 נכנסו הצבא של עומאר אל בשיר עם המילציות הרצחניות של הג'אנג'אוויד לכפר שלו באזור הקרוי נורי. כל תושבי הכפר הם בני משפחתו. החיילים נכנסו, רצחו 80 מבין התושבים, בהם ילדים ונשים, ושרפו את הכפר. פ' מספר שבאותם רגעים כל אחד בורח לאן שהוא יכול, לבד, מנסה להציל את עצמו. מי שהצליחו לברוח מהטבח בכפר הגיעו לכביש הראשי אך שם חיכו להם המליציות, "הם תפסו את כולם הרגו אותם אחד-אחד ואז עשו ערימה של כל האנשים ושרפו אותם". את כל זה, טוען פ', הוא ראה.

מעטים מבני הכפר והמשפחה שלו הצליחו להינצל. פ' ברח לעיר הנקראת ג'ננה, הוא היה בן 27 כשהגיע לשם, אל מחנה פליטים מאולתר. במשך שנה התקיימו תושביו בקושי רב, עד שארגוני סיוע בינלאומיים הגיעו לשם. פ' הצטרף לארגון הצרפתי "טריי אנגל" ונהפך לפעיל מרכזי במחנה הפליטים. שם הכיר את אשתו, הם נישאו ונולדו להם שלושה ילדים. מדי פעם, הוא אומר, היו מגיעים למחנה חיילי אל בשיר בעיקר כדי לתפוס פעילים. "כל מי שהיה עוזר במחנה הם היו טענו שהוא מהפכן ונגד השלטון, הם היו תופסים אותו והורגים אותו במקום".

לאחר שזוהה כמה פעמים על ידי המליציות לפ' היה ברור שהוא חייב לברוח ממחנה הפליטים כדי לא לסכן את משפחתו ולהציל את חייו. ב-2006 הצטרף ללוחמים מהרי הנובה ללחום נגד המשטר של אל בשיר בדרום סודאן. כעבור שנה של לחימה חזר אל מחנה הפליטים בג'ננה לראות את אשתו וילדיו. יומיים לאחר שהגיע לשם כוחות הצבא של אל בשיר והמליציות כיתרו את המחנה והתחילו להרוג את תושביו. פ' הסתתר עם משפחתו בתוך הבית במשך ימים רבים "כי כל מי שיצא מהבית נורה על המקום". בסופו של דבר הגיעו כוחות צבא מהאיחוד האפריקאי ושחררו את מחנה הפליטים. הם אלו שעזרו לפ' לצאת ממחנה הפליטים ומג'ננה בחיים.

פ' ברח מסודאן ונכנס ללוב ב-2008. בלוב נשאר שלושה חודשים בלבד שכן גם שם רדפו את הפליטים והסגירו אותם לידי כוחות המשטר בסודאן. מלוב ברח פ' למצרים ומשם - לישראל.

פ' נכנס לישראל ב-27 בדצמבר 2008 ונכלא בכלא סהרונים למשך שלושה חודשים. כשהשתחרר ניגש למשרדי נציבות הפליטים של האו"ם בישראל אך שם סרבו לקבל אותו, נאמר לו שרק רשות ההגירה של ישראל מטפלת בפליטים. לדבריו סיפר את קורות חייו לפקידי ההגירה והגיש בקשת מקלט לישראל, אך עד היום טרם קיבל תשובה לבקשתו. פ' חי בתל אביב ועבד במלון עד שנכלא בחולות.

פ' טוען כי מעולם לא עבר על החוק בישראל.

פ': "לפני שבאתי לכאן שמענו על ישראל דברים רעים מאוד, כשהגענו זה היה שונה, לישראל יש כוח וכשבאנו ביקשנו תמיכה, זכויות אדם וכבוד. אבל לצערי מעולם לא קיבלנו את זה מישראל. אנחנו אנשים פשוטים, לא פוליטיקאים, אבל מעולם לא קיבלנו כאן זכויות שמגיעות לפליטים. אם לישראל היה שכל היא היתה מלמדת אותנו מהי דמוקרטיה וכלם היו מרוויחים מכך, אבל לא היה לנו מזל לקבל זאת מישראל ומתייחסים אלינו כמו לחיות, לאף אחד לא איכפת מאתנו, לא למדנו עברית ולכן אין לנו סיכוי כאן בכלל. באנו לישראל כאנשים עם אחריות ועם משפחות ואין לנו אפשרות לחזור למשפחות שלנו, אנחנו לא ילדים. כאן לא הורגים אותנו פיזית אבל אתם הורגים אותנו ביחס שלכם אלינו, כל השנים שלי כאן לפחות הצלחתי לעזור לילדים שלי לחיות, עכשיו זו בעיה גדולה - הם מתים שם ואני מת כאן".

פ' כלוא בחולות תשעה חודשים.

בנוגע לאפשרות של "חזרה מרצון", אומר פ': "את כל החברים שלי כבר הרגו בסודאן, אם אחזור יהרגו אותי מיד".

החלום של פ': שתיפסק הרדיפה האתנית בסודאן. שהעולם יעזור להשיג זאת. הוא היה רוצה שכל העולם יחיה בחירות והכי היה רוצה לחזור הביתה לילדים שלו, הם כבר בני שבע, תשע ו-15.

 


אתם גם סבלתם

ח' נולד בחרטום, הוריו מדרפור.

הוא בן 57.

ח' ברח מסודאן בגיל 47, לפני כעשר שנים.

הוא מעיד שכשהתחילה המלחמה בדרפור, משטרו של עומאר אל בשיר החליט שח' הוא פעיל נגדו, הוא פוטר ממקום העבודה שלו ונאסר עליו לעבוד בכל עבודה בסודאן.

לכן ח' ברח מסודאן למצרים.

כשהגיע למצרים ב-2004 הוא ניגש לנציבות הפליטים של האו"ם שם קיבל תעודה של מבקש מקלט.

במהלך 2004 משטרת מצרים עצרה אותו לשבועיים ואז שוחרר. כדי להצליח לשרוד, ח' שיחד פקיד מצרי שנתן לו אישור לשהות במצרים במשך שנה. ח' השתתף בהפגנה של הפליטים בכיכר מוסטפה מחמוד מול משרדי האו"ם, הפגנה שבה טבחו המצרים בפליטים ורבים נהרגו ונפצעו, לאחר ההפגנה הוא נעצר כמו רבים על ידי משטרת מצרים ולאחר ששוחרר ברח ממצרים לישראל.

ח' נכנס לישראל בסוף 2007 וניגש למשרדי נציבות האו"ם לפליטים, המספר שלו בנציבות כאן הוא 1199 . הוא קיבל ויזה לשלושה חודשים ולאחר מכן לחצי שנה, ולאחר מכן ב-2009 הועבר לפיקוחה של  מדינת ישראל ביחד עם שאר הפליטים.

ח' הגיש בקשת מקלט גם לישראל, אך הוא לא קיבל תשובה לבקשתו.

בישראל חי ועבד באילת במלון, ואחר כך בתל אביב הוא עבד עם העירייה, במסעדה ובמלון.

ח' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

ח': "אני פליט אבל המקום הזה חולות הוא לא לפליטים זה כלא. אתם הייתם פליטים לפנינו לפני הרבה זמן, אתם צריכים לזכור את זה. אתם סבלתם למה אתם גורמים לפליטים אחרים לסבל? אני מחפש שלום והגנה זה הכל, אלו דברים פשוטים שכל בני האדם צריכים בחיים. גם אנחנו בני אדם".

ח' כלוא בחולות שמונה חודשים.

ח' אומר שלבקש ממנו לחתום על "חזרה מרצון" זה לבקש ממנו להרוג את עצמו. הוא יישאר בכלא גם 20 שנה ולא יהרוג את עצמו. אם היה שלום בסודאן ח' היה חוזר לשם בשמחה אבל עכשיו זו לא אפשרות עבורו. אם ישנה מדינה דמוקרטית שמכבדת את אמנת הפליטים ומוכנה לקבל אותו הוא ישמח ללכת מכאן.

החלום של ח' הוא למצוא אשה, לבנות משפחה ולחיות בשלום.

 


נמאס לנו מהחיים האלה

ע' נולד בחוג'ר בנילוס הכחול, ההורים שלו היו נובים.

הוא לא יודע להגיד מה הגיל שלו בדיוק אבל כנראה שבערך 27.

ע' ברח מסודאן בגיל 13-12, לפני כ-15 שנים.

ע' מספר שהוא אינו זוכר את אמא שלו ואת נסיבות מותה, הוא רק זוכר שהיה עם אבא שלו לבד בעיר הנקראת חוג'ר ושהיתה מתקפה על הרי הנובה ואבא שלו השאיר אותו אצל השכנים ונסע להציל את סבא וסבתא שלו ולא חזר. אחר כך גילה שבמתקפה הזו נהרגו הסבים והסבתות שלו גם מצד אמא וגם מצד אבא שלו, וגם אבא שלו נהרג שם.

ע': "בגיל שבע הבנתי שאני לבד בעולם הזה והפכתי לפליט בתוך המדינה שלי". הוא התגלגל לבד בדרך לא דרך תוך קיבוץ נדבות ובסופו של דבר הגיע לחרטום. הוא חיפש דרך לעבוד והוא מספר שמישהו שהיה לו מוסך למרצדס ריחם עליו, לימד אותו להיות מכונאי והוא עבד במוסך שלו והיה מעולה בעבודה שם. כילד בן תשע הוא נהג במכוניות, שירת לקוחות כמכונאי ורקם קשרים. אחד מהלקוחות שלו היה שומר ראש של עומאר אל בשיר, ע' לא ידע בדיוק מי זה אבל הוא היה מסתובב במתחם המגורים של שומרי הראש והקצינים באופן חופשי. באחד הימים שומר הראש שנתן לע' לנהוג ברכבו ביקש שיביא לו את הרכב. בדרך המשטרה עצרה אותו ועשתה חיפוש ברכב, ברכב התגלו כלי נשק, רימונים, ציוד לחימה ונשק רב. המשטרה שחררה אותו אבל כשהגיע לביתו של שומר הראש וסיפר לכל הנוכחים שעשו לו חיפוש ברכב וגילו נשק, קם אחד הקצינים וכיוון לראשו אקדח, הוא היה בטוח שחייו הסתיימו. באופן שאינו יודע להסביר, השומר ראש הציל את חייו ולקח אותו במכונית שלו למצרים עד לפתח משרדי ארגון הפליטים של האו"ם.

ע' הוכנס למצרים ב-1999 הוא מעריך שהיה אז בן 13 בערך. במשרדי האו"ם הוא קיבל תעודת פליט ודירה. במשך זמן ארוך ע' פחד מאוד לצאת מהדירה. הוא לא הצליח ללמוד בבית הספר אבל לאט-לאט יצא ועבד וגם הכיר חברה, הם התחתנו ב-2003, היא הייתה פליטה מדרום סודאן, נולדו להם שני ילדים, ילד וילדה, בזמן שחיכו כמו רבים למעבר למדינה באירופה, אמריקה או קנדה.

בהפגנה הגדולה שארגנו הפליטים ב-2005 הוא השתתף וישב שלושה חודשים בכיכר מוסטפא מחמוד מול משרדי האו"ם. אשתו והילדים באו לבקר. ב-1 בינואר 2006 ביצעו המצרים טבח גדול בפליטים. ע' היה שם. חבר שלו נהרג לידו הוא נפצע ולא חשבו שייצא מזה בחיים. את הפצועים העבירו לטיפול בכנסייה לשם הגיעו רופאים לזכויות אדם לטפל בהם. שלושה שבועות הוא טופל שם, ועם כוח רצון לחיות הוא הצליח לעמוד שוב על הרגליים. כשעזב את הכנסייה הלך מיד הביתה לאשתו וילדיו. הוא חשב שהכל יסתדר אבל כעבור זמן קצר משטרת מצרים הגיעה לביתו, עצרה וכלאה אותו, הרביצו לו באלימות איומה במשך ימים רבים. ברגע שהאו"ם גילה שנעצר והיכן הוא עצור, הם שיחררו אותו, וכך זה נמשך - באים אליו הביתה, עוצרים, כולאים אותו, הוא מקבל מכות איומות וכעבור זמן האו"ם משחרר אותו. בפעם השלישית שעצרו אותו הוא הצליח לברוח. ע' אומר ששומריו היו שיכורים ולכן הצליח להימלט. הוא רץ בטירוף, עלה על אוטובוס שלא ידע להיכן הוא נוסע והגיע לסיני. כעבור כמה שעות, כל מה שהיה עליו זה הדרכון שלו ותעודת הפליט שלו.

זמן קצר לאחר שירד מהאוטובוס ניגש אליו אדם, וע' סיפר לו את הסיפור שלו, אותו אדם אמר לו שהוא יעזור לו, הוא לקח אותו לביתו, ע' אכל שתה, והתרחץ ואז הם יצאו להליכה של בערך ארבע  שעות עד שהאדם אמר לו: "אתה רואה שם רחוק את הכביש? לך ותשב שם" וכך ע' עשה.

הוא לא ידע שהגיע לישראל גם כשהחיילים דיברו אתו בערבית, וע' היה אתם שלושה ימים, אחר כך הורידו אותו בבאר שבע ללא כסף, ללא נעלים ובלי שיהיה לו מושג היכן הוא. בבאר שבע ניגש אליו אדם וניסה לדבר איתו אנגלית ועברית ולבסוף דיבר אתו בערבית, הוא עזר לו, נתן לו אוכל ושתייה וכסף להגיע לתל אביב. (עד היום ע' מבקר את האיש הזה כשהוא בבאר שבע). ע' הגיע לגינת לוינסקי ונלקח למשרדי האו"ם, שם ישן ועבר ראיונות, ארבעה שבועות לקח לע' להאמין שהגיע לישראל. הוא קיבל, כמו רבים, אישור לשלושה חודשים ואחר כך לשישה חודשים, ואחר כך עניינו הועבר למשרד הפנים. הוא הגיש בקשת מקלט לנציבות האו"ם לפליטים בשראל וגם למשרד הפנים אך לא קיבל מעולם תשובה. בהתחלה ע' פחד מאוד בישראל אבל אחר כך עבד כמכונאי ובמסגריות באשדוד, תל אביב וקריית גת.

ב-2009 הוא פגש חבר שהכיר ממצרים וזה סיפר לו שאשתו נפטרה מלוקמיה. פעמיים בלבד הצליח ע' לדבר אתה מאז שנכס לישראל, זה היה ב-2007 אחר כך כבר לא הצליח לתפוס אותה ולא שמע על מותה עד שאותו חבר סיפר לו על כך. ע' ניגש למשרדי האו"ם כאן וניסה להשיג מהם מידע על הילדים שלו אבל אף אחד לא ידע להגיד לו מה קרה להם. אי הידיעה הזו משגעת אותו אבל הוא לא מאמין לאף אחד כבר, גם לא לאו"ם. 

כעבור שנתיים ע' התחתן שוב בישראל, עם אשה מדרום סודאן. כשגורשה הקהילה הדרום-סודאנית מהארץ ב-2012 הוא ביקש להצטרף אליה, היא היתה בהריון מתקדם, אבל שירות ההגירה ומשרד הפנים לא אפשרו לו לנסוע כי הוא לא מדרום סודאן וגם לא איפשרו לאשתו להישאר. אשתו שהיתה בהריון מתקדם גורשה וע' נשאר כאן. הוא עבד הרבה ושלח את כל כספו למשפחתה כדי שיוכלו להסתדר. לימים עזבה אשתו את דרום סודאן וחזרה למצריים, התגרשה ממנו ונישאה למצרי. את בנו השלישי ע' לא פגש מעולם. הוא מקווה לפגוש בו עוד בחיים האלו.

ע' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

ע': "אני לא אגיד כלום למדינת ישראל וגם שום דבר לביבי נתניהו. אני יכול להגיד לעולם, די, נמאס לנו מהחיים האלה כך. אנחנו כולנו צריכים להתאחד, אלוהים שלח אותנו לאחד ולהשלים את העולם הזה ולהגיד ביחד די למלחמות, די לגזענות, אז תתאחדו כבר ושאלוהים ישמור עליכם ויברך אתכם".

ע' כלוא בחולות שבעה חודשים.

אם יחזור לסודאן הוא אומר: "אני אהיה כמו טונה, בשר מת בקופסת שימורים, מת מוחלט".

כשאני שואלת את ע' מה החלום שלך? הוא עונה: "אני אפילו לא חולם, בעולם הבא אני אמשיך לחלום אבל עכשיו אני לא חולם".

 


תעבירו אותי למדינה דמוקרטית

ת' נולד באריתריאה.

הוא בן 34.

ת' ברח מאריתריאה בגיל 26, לפני כשמונה שנים.

לפי עדותו הוא שירת בצבא במשך שבע שנים, במסגרת שירותו הצבאי היה מגדל ירקות עבור קצין או במלים אחרות ת' היה עבד שלו. הוא שאל את עצמו כמה זמן יוכל להמשיך כך, ללא משכורת, ללא יכולת לדבר, ללא חופש - מעבר לחודש אחד בשנה. בחופשה האחרונה שקיבל מאדונו, ברח ת' מאריתריאה לאתיופיה אבל היה לו מאוד מסוכן להישאר שם, אתיופיה ואריתריאה במלחמה ושם איימו על חייו. הוא ברח מאתיופיה לסודאן, מסודאן למצרים, ומשם לישראל.

ת' נכנס לישראל בסוף 2007 וקיבל מייד אישור עבודה.

ת' המחזיק בדרכון מארגון הפליטים של האו"ם, והגיש בקשה למקלט.

ת' גם הגיש בקשת מקלט גם לישראל, אך הוא לא קיבל תשובה לבקשתו.

בישראל עבד וחי ברעננה.

ת' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

ת': "אם אתם יכולים לעזור לי כאן - בשמחה, אם אתם לא יכולים אני מבקש שתעבירו אותי למדינה דמוקרטית שמכבדת את אמנת הפליטים".

ת' כלוא בחולות שבעה חודשים.

החלום של ת' הוא שאריתריאה תהיה מדינה דמוקרטית ושיהיה שלום. ת' אומר: " עכשיו השנים עברו ואני לא ילד, אז כל מה שאני רוצה זה לחיות בשקט במדינה דמוקרטית".

 


לא יריתם בנו, אני מעריך את זה

ז' נולד בחבל דרפור שבסודאן.

הוא בן 27.

ז' ברח מסודאן בגיל 17, לפני כעשר שנים.

ז' מעיד שאת הכפר שבו חי עם כל משפחתו תקפו אנשי המליציות הרצחניות של עומאר אל בשיר ב-2003. הם הרגו חלק גדול ממשפחתו ואסרו את חבריו. ז' שהיה רק בן 17 לקח במהירות את סבא וסבתא שלו וסחב אותם, פעם את סבא ופעם את סבתא שלו, כל הדרך למחנה פליטים בצ'אד. ז' נשאר אתם במחנה הפליטים שנה, ואז חזר לסודאן להצטרף לצבא כוחות המהפכה. (צבא המהפכהSPLMהוקם בדרום סודאן בשנות ה-60. ב-1983 הצטרפו לחזק את כוחות המהפכה לוחמים נובים רבים. צבא זה נלחם והצליח להביא לשחרור דרום סודאן. מאז SPLM פועל בעיקר בהרי הנובה, כשאליו מצטרפים לוחמים נגד המשטר מדרפור).

ז' נלחם אתם במשך ארבע שנים נגד הצבא והמליציות של עומאר אל בשיר. לאחר ארבע שנים הוא חזר לבקר באזור הולדתו בדרפור, הוא נתפס על ידי חייליו של עומאר אל בשיר באחת המתקפות הרצחניות שהתרחשו שוב באזור. ז' נכלא לשנה ועבר עינויים קשים מנשוא בכלא.

כעבור שנה, מישהו שהוא אינו מכיר, פתח את דלת תאו והוא ברח לאזור אחר בדרפור שם היה במשך שלושה חודשים עם עוד חברים מהמורדים. באמצע היום כשהיו בשוק, הגיעו מליציות הג'אנג'אוויד ותפסו אותו עם עוד שמונה אנשים, ביניהם חמש נשים. שישה שבועות של גיהנום עברו עליהם במעצר עד שהחברים שלו מצבא המהפכה שחררו אותם ועוד עצורים. ז' עבר לדרום סודאן ונשאר בה שנה, המצב שם היה מסוכן מאוד עבורו וז' החליט לברוח למצרים בתקווה להצליח וללמוד.

למצרים הוא נכנס ב-2009 ומיד התברר לו שמצרים מסוכנת עבורו בדיוק כמו סודאן. בגלל ההסכמים בין שתי המדינות ושיתוף הפעולה בניהן. הוא החליט לברוח לישראל, הוא חשב שיקבלו אותו ויגנו עליו עד שיוכל לחזור לסודאן.

ז' נכנס לישראל במאי 2009 ישר לכלא סהרונים למשך ארבעה חודשים, כששוחרר חי בגינת לוינסקי חצי שנה עד שמצא עבודה במפעל באשדוד, ואחר כך עבד במלון קרלטון בתל אביב.

הוא הגיש בקשת מקלט לישראל אך עדיין לא קיבל תשובה לבקשתו.

ז' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

ז': "אני מודה למדינת ישראל שבמשך כמעט שש שנים קיבלה אותי. באף אחד מאתנו המדינה לא ירתה או הרגה ואני באמת מעריך את זה. מצד שני, בהתחלה  המדינה אמרה שאנחנו פליטים ואמרה לנו ברוכים הבאים, ואז הממשלה התחילה לקרא לנו מסתננים. אנחנו לא אויבים שלכם, אנחנו אנשים פשוטים שזקוקים להגנה ותמיכה מהממשלה ומהאנשים בישראל, שייתנו לנו כבוד כבני אדם וייתנו לנו את הזכויות שלנו כפליטים. אנחנו רוצים לעשות שיתוף פעולה אתכם כדי לפתור את הבעיה שלנו".

ז' כלוא בחולות כעשרה חודשים.

הוא יודע בביטחון מוחלט שאם יחזור עכשיו לסודאן יהרגו אותו.

החלום של ז' הוא שלום וביטחון במולדת שלו ושיפסיקו להרוג אפריקאים. החלום שלו הוא להיות

חלק מהמנהיגים בסודאן כשיוחלף המשטר.

 


תודה בלב שלי

א' נולד בחבל בסודאן.

הוא בן 34.

א' עזב את סודאן בגיל 21, לפני כ-13 שנים.

את א' אני מכירה מגינת לוינסקי, הוא חי בגינה הרבה זמן, הוא אחד האנשים האבודים והמקסימים שרוצים טוב ועושים טוב, אבל איבדו את הדרך ואת הניירות שלהם בדרך הקשה שעברו.

הסיפור שלו לא הוא סיפור ברור של פליטות: א' הוא בן אדם שמנסה לחיות. הוא גדל באזור בסודאן שנקרא מסנע, אזור שבו מגדלים סוכר. הוא עזב את סודאן כי לא הצליח לחיות שם, העוני והחוסר היו כבדים מנשוא.

א' נכנס למצרים ב-2001 ובארגון הפליטים של האו"ם הגיש בקשה למקלט. הוא חיכה הרבה זמן לתשובה.  היה לו מאוד קשה במצרים, הוא לא רוצה לפרט מה בדיוק ארע לו שם. ב-2005 הוא עבר לישראל. כשהוא נכנס לישראל לפני עשר שנים הוא ישב בכלא במשך שנתיים ואז שוחרר וחי בקיבוץ אילות.

הוא עבד בפארק תמנע ובמפעל תמנע עד 2011, ואז בא לתל אביב לגינת לוינסקי: "ראיתי מה קורה ורציתי לעזור לאנשים בגינה, נתתי את הלב שלי לאנשים ועזרתי כמה שאני יכול".

א' תמיד מחייך, תמיד מסביר פנים ובכל פעם שאנחנו נפגשים הוא שואל אותי "איפה את?" ואני עונה "אני כאן", ואנחנו צוחקים. עכשיו הוא בחולות אחרי שההגירה באה לגינה ותפסה אותו ללא ניירות. הוא נתפס ביוני 2014, ישב בכלא רמלה ובכלא סהרונים ומשם העבירו אותו לחולות.

א': "בלב שלי תודה לכל האנשים, יותר מזה אין לי מה להגיד".

א' כלוא בחולות חודש וחצי.

א' אומר שהוא מתגעגע למשפחה שלו ולא יודע מה יקרה לו אם יחזור לסודאן, אבל הוא שומע מה קורה לאנשים שחזרו ולכן הוא לא חוזר.

מה שא' שמע שקורה למבקשי המקלט שמגורשים מישראל לסודאן הוא שהם נתפסים מיד בשדה התעופה ונעצרים,  גם אם לפרק זמן קצר של כמה ימים. הם גם מחויבים להתייצב במשטרה בכל שבוע. ואלה המקרים ה"קלים", כשהמשטר לא מחפש אותך - כשאתה לא מהרי הנובה, דרפור או הנילוס הכחול: האזורים שעוברים טיהור אתני על ידי המשטר בסודאן, וכשאתה לא נחשב מתנגד משטר. שכן לכל הסודאנים אסור על פי החוק הסודאני להגיע לישראל ולהיות בה.

החלום של א' : "אני צריך שיהיה טוב".

 


מה עשינו?

א' נולד בחבל דרפור בסודאן.

הוא בן 33.

א' ברח מסודאן בגיל 23, לפני כעשר שנים.

כשהמליציות של עומאר אל בשיר הגיעו לכפר שבו גר א' ב-2004 הם הרגו את אח שלו ורבים אחרים, ושרפו את כל הכפר שבו חי. אביו ואחיו הקטנים נמלטו למחנה פליטים בגבול סודאן. א' ברח לעיר אחרת בדרפור ומשם ברח ללוב. בלוב היה פחות משלוש שנים אך כאשר התחילו לכלוא את החברים שלו בלוב ולהעביר אותם בחזרה לסודאן, הוא ברח מלוב למצרים. גם שם רדפו את הפליטים מסודאן, כך שאחרי חודשיים הוא ברח לישראל.

א' נכנס לישראל ב-2007, לפני כשמונה שנים ונכלא בכלא לשלושה חודשים.

הוא הגיש בקשת מקלט לארגון הפליטים של האו"ם בישראל וקיבל נייר המאשר את שהותו בישראל לשישה חודשים. אחר כך, כמו שאר הפליטים, הועבר לטיפול מדינת ישראל ומשרד הפנים. א' גם הגיש בקשת מקלט לישראל ועד היום לא קיבל מענה לבקשתו.

א' גר כל השנים באשדוד ועבד כמכונאי.

א' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

א': "למה אנחנו בכלא? מה עשינו? ברחנו משואה ורצח עם, אנחנו פליטים. למה אנחנו בכלא בלי כלום? וגם כאן בכלא אומרים לנו תחזרו לסודאן. אם אחזור עכשיו לסודאן אני מת".

א' כלוא בחולות עשרה חודשים.

א' לא יחתום לחזור "מרצון" למותו.

החלום של א' בחיים הוא שהמדינה שלו תהיה מדינה טובה שיוכל לחזור לחיות בה. הוא רוצה לחיות בסודאן כמו שצריך ולהפסיק לנדוד, א' אומר: "בכל מקום הורגים אותנו, וכאן שמים אותנו בכלא, אז החלום שלי הוא לחזור למדינה שלי, וצריך שהמדינה שלי תהיה מדינה שלא יהרגו אותנו בה".

 


מה כבר נשאר מהחיים שלי?

ב' נולד בדאלנג בהרי הנובה בסודאן.

הוא בן 31.

ב' ברח מסודאן בגיל חמש, לפני כ-26 שנים.

כשב' היה בן חמש ההורים שלו נהרגו במלחמה שמנהל עומאר אל בשיר עד היום בהרי הנובה. ב' נפצע באותה התקפה, הוא נורה ברגלו, כעבור זמן לקח דודו אותו ואת אחיו הגדול, שניצל גם, למצרים.

הם חיו כמה שנים בבית הדוד באסואן, קרוב לגבול של סודאן אבל כשב' גדל והיה בערך בן 13 הוא ואחיו גורשו מבית הדוד על ידי אשתו והגיעו לקהיר. הם ניגשו לארגון הפליטים של האו"ם וקיבלו מעמד פליט. אחיו של ב' התחתן בקהיר וב' הלך ללמוד בבית הספר וסיים את לימודיו בתיכון. ב-2005 התקיימה הפגנה גדולה בכיכר מוסטפא מחמוד של הפליטים הסודאנים בקהיר מול משרדי האו"ם בטענה שהם אינם מטופלים על ידם כראוי, בהפגנה הזו טבחו המצרים במפגינים ואחיו הגדול של ב' נהרג לנגד עיניו. אחרי ההפגנה, מספר ב', הוא גילה שהוא ואחיו היו אמורים לעבור לקנדה אבל סוכנות האו"ם לפליטים בקהיר שלחו אחרים בשם שלהם. ברגע שגילה זאת, הוא החליט לברוח ממצרים לישראל.

ב' נכנס לישראל בפברואר 2005, לפני כעשר שנים ונכלא למשך שנתיים בכלא בקציעות ובכלא רמלה.

הוא שוחרר ב-2006 והגיע ישר לקיבוץ אילות שם חי עד שנכלא, יש לו משפחה מאמצת בקיבוץ.

הוא הגיש בקשת מקלט לארגון הפליטים של האו"ם בישראל והגיש בקשת מקלט לישראל, עד היום ב' לא קיבל מענה לבקשתו.

לכלא הוא נכנס כי רב עם החברה שלו, הוא נשפט לתשעה חודשים, בפועל היה עצור שנה שלמה בכלא דקל, לאחר מכן עוד שישה חודשים בסהרונים ואז העבירו אותו לחולות.

התרבות בסודאן שונה מאוד ביחסה לנשים מאשר בישראל ומה שמותר בסודאן אסור בישראל. ב' מבין ומקבל את זה שנכלא בגלל מעשיו והוא מצטער עליהם מאוד. מה שהוא לא מבין זה כיצד יכול להיות שלאחר שריצה את עונשו ואף שילם ערבות לשחרורו לבקשת השופט שהורה לשחררו, העבירו אותו לכלא סהרונים ועכשיו לחולות.

ב': "כל החיים שלי קשים, מדינת ישראל קיבלה אותנו בהתחלה וכל יום אנחנו חושבים - אולי ישתנה המצב, אבל הוא לא משתנה. מחזיקים אותנו כאן במצב שאין בו חיים אמיתיים ולא מסתכלים על אנשים שעברו מצבים מאוד לא קלים. לא האמנתי שאני ככה אעביר את החיים שלי ממלחמה למלחמה למלחמה, אבל אם זה החיים אז זה החיים. הלוואי שאנשים לא יגיעו למצב הזה".

ב' כלוא בחולות שבוע.

ב' אומר שבסודאן אם רצחו את המשפחה שלך תמיד מחפשים מי נשאר חי אז אם הוא יחזור לסודאן ייקחו את החיים שלו או שהוא יגמור אותם בכלא.

החלום של ב' הוא להיות בן אדם טוב ושאנשים לא יגיעו למצב שלו, כי זו דרך קשה: "מה כבר נשאר מהחיים שלי?" הוא אומר, "אני רוצה שתהיה לי משפחה וילדים שאוכל לתת להם. אני מתפלל לאלוהים שתגיע השמש ויגיע שלום לכולם, ושאף אחד לא יעבור את מה שאני עברתי". 

 


זה נשאר בלב שלנו

נ' נולד בסודאן, בבנדסי שבמערב דרפור.

הוא בן 39.

נ' ברח מסודאן בגיל 23, לפני כ-16 שנים.

נ' היה סטודנט כשהתחילה המלחמה בדרום סודאן ב-1999, באותה תקופה החלו לחייב את הסטודנטים להתגייס אך נ' ועוד סטודנטים אפריקאים סרבו להילחם באחים שלהם בדרום סודאן. כשראה שמתחילים לאסור אנשים שלא מוכנים להתגייס למלחמה וכולאים או הורגים אותם, הוא ברח מסודאן ללוב.

בלוב הוא חי כמעט תשע שנים. ב-2008 נחתם הסכם מעבר חופשי לאזרחים בין לוב, סודאן ומצרים אבל באותו הסכם גם ניתן היתר לכל מדינה לדרוש ולעצור את מי שהיא מעוניינת. ההסכם הזה שינה את היחס לפליטים שברחו מסודאן ללוב ולמצרים וחייהם נהפכו למסוכנים במדינות אלו.

נ' ברח מלוב למצרים וממצרים ישר לישראל, שלה אין כל קשר לסודאן.

נ' נכנס לישראל ב-2008, לפני כשבע שנים ונכלא בכלא קציעות לחודש.

הוא הגיש בקשת מקלט לארגון הפליטים של האו"ם בישראל וקיבל נייר המאשר את שהותו בישראל למשך שישה חודשים. אחר כך, כמו שאר הפליטים, הועבר לטיפול מדינת ישראל ומשרד הפנים. מבחינתו מצבו לא השתנה בכלל במשך השנים האלו. נ' הגיש בקשת מקלט לישראל ועד היום לא קיבל מענה לבקשתו.

נ' גר כל השנים בערד ועבד במלון בים במלח.

נ' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

נ': "אין לי מה להגיד לאנשים שלא מכירים אותנו, זו לא אשמתם, זו אשמת הממשלה שלכם. לממשלת ישראל אני רוצה להגיד שאיך שאתם מתנהגים אלינו היום יש לזה השלכות למחר. ההחלטות שלכם משפיעות גם על אנשים אחרים. המצב שלנו קשה וזה נשאר בלב שלנו ובחיים שלנו איך שאתם מתנהגים אלינו".

נ' כלוא בחולות 11 חודשים.

לנ' ברור שאם יחזור לסודאן הוא לא ייצא בחיים משדה התעופה. אין שום סיכוי שיחתום על "חזרה מרצון".

החלום של נ' הוא שבכל המקומות שיש בהם מלחמות יהיו אנשים שיעזרו לעבור את הטראומה.

נ' רוצה להיות אחד מהאנשים האלה שעוזרים לאחרים להתגבר. נ' התחתן ב-2010 עם בחורה סודאנית שחיה בקנדה והוא מקווה שיוכל לעבור לחיות אתה בקרוב.

 


זה משהו שקרה לכם

ב' נולד בהרי הנובה שבסודאן.

הוא בן 34.

ב' ברח מסודאן כשהיה בן 23, לפני כ-11 שנים.

משפחתו ברחה מהנובה לחרטום אבל גם שם המשיכו לרדוף אותם, את הצעירים במיוחד כי הם לא הסכימו להתגייס ולהיות חיילים בצבאו של עומאר אל בשיר, ולהרוג את בני משפחתם. את ב' תפסו והכריחו לשרת בצבא, נאמר לו שאם ינסה לברוח יהרגו אותו. אחרי חודשיים בצבא ב' הצליח לברוח למצרים.

למצרים הוא הגיע ב-2003 וישר פנה לארגון הפליטים של האו"ם והוכר כפליט. הוא השתתף בהפגנה הגדולה של הפליטים בכיכר מוסטפא מחמוד מול משרדי האו"ם שבה טבחו המצרים במפגינים, הוא נכלא לחודש ועבר עינויים בכלא המצרי. לאחר ששוחרר המתין להעברה למדינה ששומרת על זכויות הפליטים באמצעות האו"ם, ככל שהזמן חלף ונעשה יותר קשה לפליטים הסודאנים במצרים (ידוע שבאותה תקופה משרדי האו"ם לענייני הפליטים בקהיר לא תפקדו ואף נמצאו שחיתויות  בהעברת אנשים מקורבים למדינות אחרות במקומם ובשמותיהם של אלו שזכו למעמד פליט) - ב' החליט שיהיה לו בטוח יותר לברוח ממצרים לישראל.

ב' נכנס לישראל ב-2008 לפני שבע שנים. 

הוא הגיש בקשת מקלט לארגון הפליטים של האו"ם בישראל, ואחר כך הגיש בקשת מקלט גם לישראל.

עד היום לא קיבל מענה לבקשתו.

הוא עבד באילת, באשקלון ובשדרות בבניין.

ב-2012 כלאו את ב' לשבועיים משום שמשרד ההגירה החליט שהוא מדרום סודאן. לאחר שהתבררה הטעות הוא שוחרר אך נשאר מצולק ממעצר זה.

ב' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

ב': "אל תשכחו את הימים הקשים, זה משהו שקרה לכם לפני שנים, עכשיו אתם בסדר ובא התור שלנו ובאנו אליכם לבקש מקלט, למה אתם לא רוצים לעזור לנו?"

ב' כלוא בחולות כתשעה חודשים.

ב' לא יכול לחזור לסודאן, אם יחזור, יהרגו אותו או יכלאו אותו לכל החיים.

ב' לא יחתום על "עזיבה מרצון" הוא רוצה לחיות.

החלום של ב' הוא לחיות בביטחון ולחיות כמו כל אדם. לא חשוב לו איפה, זה יכול להיות בכל מקום  העיקר שייתנו לו ביטחון לחיות. אחר כך הוא יוכל לחשוב על החלומות האחרים שיש לו, ויש לו הרבה חלומות, הוא אומר בחיוך שובה לב. 

 


שגריר סודאן בישראל

נ' נולד בניאלה דרפור שבסודאן.

הוא בן 32.

נ' ברח מסודאן בפעם הראשונה כשהיה בן 21, לפני כ-11 שנים. למחנה פליטים בצ'אד, כשנס מהטבח במקום שבו גר. ב-2007 הוא חזר לסודאן ממחנה הפליטים ונתפס בביתו. נ' הואשם שהשתתף בלחימה נגד השלטון. נ' היה פעיל פוליטי, הוא נכלא, עבר עינויים ושוחרר; ולאחר מכן נכלא שוב ושוחרר בתנאים מגבילים מאוד. היה לו ברור שאם ייתפס עוד פעם אחת הוא לא ייצא מזה בחיים. בסוף 2007 נ' הצליח לברוח מסודאן למצרים וממצרים ברח לישראל בגלל הפחד שלו להיתפס שם על ידי שלטונות סודאן.

נ' נכנס לישראל ב-2008, לפני שבע שנים ונכלא בכלא קציעות למשך חודש.

הוא הגיש בקשת מקלט לארגון הפליטים של האו"ם בישראל ואחר כך הגיש בקשת מקלט גם לישראל.

עד היום לא קיבל מענה לבקשתו.

לאחר ששוחרר הוא עבד תקופה באשדוד ובפתח תקוה, ואחר כך עבד בקונדיטוריה בתל אביב.

נ' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

נ': "אל תחשבו שכל האנשים שבאו לארץ אין להם בעיה, יש הרבה אנשים שיש להם בעיה רצינית וכמוני לא יכולים לחזור עכשיו, אלא רק שיתחלף בסודן השלטון".

נ' כלוא בחולות כשמונה חודשים.

אם נ' יחזור לסודן עכשיו או שיהרגו אותו מיד או שיכלאו אותו לפחות למשך 20 שנים בגלל שהיה פעיל בארגון SOPED, שעזר לפליטים מדרפור. לכן לא יחתום גם על "עזיבה מרצון".

החלום של נ' הוא להיות השגריר הראשון של סודאן בישראל, להניף את דגל סודאן בישראל ולהראות לישראלים כמה הסודאנים טובים.

 


נמאס לנו

מ' נולד באלטי שבסודאן.

הוא בן 26.

מ' ברח מסודאן כשהיה בן 19, לפני כשבע שנים.

בשכונה שגר בה משטרת עומאר אל בשיר התחילה להתעמר בתושבים, לעצור אנשים ולקחת להם את הבתים. לאחר שביתו נלקח מ' ברח מסודאן דרך מצרים לישראל.

מ' נכנס לישראל ב-2008 ונכלא בכלא סהרונים לחודשיים.

הוא הגיש בקשת מקלט לארגון הפליטים של האו"ם בישראל ואחר כך הגיש בקשת מקלט גם לישראל כשנכלא בחולות.

עד היום לא קיבל מענה לבקשתו.

לאחר ששוחרר הוא עבד כל השנים במפעל ברזל בישרוט.

מ' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

מ': "שחררו אותנו מכאן, נמאס לנו, גם ככה החיים שלנו קשים מאוד. די מספיק".

מ'' כלוא בחולות שמונה חודשים.

השיחה עם מ' קצרה ותכליתית. נמאס לו לספר את הסיפור שלו. הוא לא יכול לחזור לסודאן ולא יחתום על "חזרה מרצון".

מ' היה שמח לחיות בקנדה.

החלום של מ' הוא ללמוד אנגלית ולחיות חיים שקטים ובטוחים.

 


צריך לתת לנו מקלט

א' נולד בדרפור בסודאן.

הוא בן 31.

א' ברח מסודאן כשהיה בן 29, לפני כשלוש שנים.

את הכפר שבו גר בדרפור שרפו הג'נג'אוויד ביחד עם צבא עומאר אל בשיר. הג'נג'אוויד הם שכירי החרב של בשיר. ערבים משני שבטים של נוודים בסודאן שאליהם הצטרפו ערבים מצפון אפריקה. ממשלת בשיר משלמת להם לבצע את הטבח בדרפור, בהרי הנובה ובנילוס הכחול. הם הגיעו לכפר שבו חי א' עם משפחתו, שרפו הכל והרגו אנשים. את אבא שלו לקחה המשטרה ועד היום הוא לא יודע היכן הוא. כל האנשים מהכפר ברחו, כל אחד ניסה להציל את החיים שלו.

א' הצליח לברוח מסודאן ונכנס לישראל ב-2012 ישר לכלא סהרונים, שם היה כלוא עד פתיחת כלא חולות. מסהרונים העבירו אותו לחולות והוא בכלא כבר כמעט שלוש שנים.

הוא הגיש בקשת מקלט לישראל אך עד היום לא קיבל מענה לבקשתו.

א' מעולם לא עבר על החוק בישראל למעט כניסתו לישראל לבקש מקלט.

א': "נכון שבאתי לכאן וביקשתי מקלט ואין אף אחד שקיבל אותי להיות כאן פליט אבל כשבאים למדינה דמוקרטית שחתומה על אמנת הפליטים צריך לתת מקלט עד שנוכל לחזור למדינה שלנו".

א' כלוא בחולות 11 חודשים.

א' מספר שבכלא סהרונים לחצו עליו הרבה פעמים לחזור לסודאן. "הם קוראים לך או נכנסים לחדר שלך עם הפספורט שלך ואומרים לך 'תחתום עכשיו לחזור לסודאן. אם תחתום נעזור לך'". א' לא יכול לחזור לסודאן ולא יחתום על "חזרה מרצון". הוא עדיין רוצה להמשיך לחיות.

החלום של א' הוא ללמוד רפואה ולהיות רופא. הוא הכי מתגעגע לאמא שלו ורוצה לפגוש אותה.

 


אצלנו כולם בני אדם

י' נולד בדרפור בסודאן.

הוא בן 32.

י' ברח מסודאן כשהיה בן 28, לפני כחמש שנים.

הוא הגיע לאומדרומן בסודאן ב-2008 לאחר שמשפחתו ברחה מהטבח בדרפור

כשהגיע לשם החליטו אנשי המשטרה של עומאר אל בשיר שהוא הגיע ביחד עם אחד מהמנהיגים שהתנגדו למשטר בדרפור. י' נתפס על ידם ונכלא למשך חודשיים, ובהם עבר עינויים קשים. כששוחרר הוא נדרש להתייצב במשטרה ולחתום בכל שבוע, י' הבין שאין לו ברירה אלא לברוח מסודאן, אחרת יש סיכוי גדול שלא יישאר בחיים. בכאב נפרד מאשתו והילד שלו שעד היום נמצאים במחנה פליטים בדרפור במצב קשה וברח מסודאן למצרים וממצרים ישר לישראל.

י' נכנס לישראל ב-2010 ישר לכלא סהרונים למשך 45 יום ומשם שוחרר. כל השנים שלו בישראל גר בערד ועבד במלון. הוא הגיש בקשת מקלט לישראל אך עד היום לא קיבל מענה לבקשתו.

י' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

י': "קודם כל אנחנו בני אדם. ביקשנו הגנה ואנחנו צריכים את ההגנה הזאת. אנחנו לא מסתכלים על העולם כמוכם, זה סודאני וזה ישראלי. אצלנו כולם בני אדם".

י' כלוא בחולות 11 חודשים.

י' לא יכול לחזור לסודאן ולא יחתום על "חזרה מרצון" הוא מבקש לקבל הגנה, אם לא כאן אז במדינה שמכבדת את אמנת הפליטים.

החלום של י' הוא שכל בני האדם יחיו טוב ושיהיה כבוד בין בני אדם ושלום. הכי הוא היה רוצה להיות ביחד עם הבן שלו ועם אשתו.

 


צריך חופש לחיות

ג'' נולד במערב דרפור בסודאן.

הוא בן 36.

ג' ברח מסודאן כשהיה בן 26, לפני כעשר שנים.

הוא נולד בכפר קטן, בסוף 2003 נכנסו שכירי החבר של צבא עומאר אל בשיר לכפר ושרפו את כולו.

גם את אבא של ג' רצחו שם. מי שהצליח להינצל מהשריפה והטבח הזה ברח, חלק ברחו לצ'אד וג' וקבוצה נוספת של אנשים ברחו מרחק שעתיים וחצי מהכפר והקימו מחנה פליטים מאולתר.

כמה ימים אחר כך התארגנה קבוצה של צעירים שיצאו לכפר כדי לראות אולי נשארו דברים שיוכלו להביא משם. ג' וחבריו לא מצאו כלום, הכל היה שרוף. כשהם יצאו מהכפר הם נתפסו ע"י הג'אנג'אוויד - שני שבטים ערבים נוודים מסודאן, מצ'אד, וממדינות ערביות נוספות המשמשים שכירי החרב של עומר אל בשיר - הם נלקחו לוואדי והוכו אנושות על ידם במשך שבוע במטרה לגלות מי המנהיג שלהם והאם יש להם נשק. למזלם הגדול כעבור שבוע הגיעו לאזור כוחות הצלב האדום, הם ששחררו אותם והעבירו אותם לארגון רופאים ללא גבולות שטיפל במי שנותר בחיים. ג' וחבריו חזרו למחנה הפליטים ודאגו שהאו"ם  וארגונים נוספים יתחילו לטפל בפליטים שם.

ג' לימד ילדים במחנה הפליטים, אחיו היה מנהיג, שניהם השתייכו לארגון סודאן החופשית (SLD) וכל כמה זמן היו מגיעים אנשי הג'אנג'אוויד לחפש אותם. כאשר הם שרפו את האוהל בו הם גרו ואנשי האו"ם במקום  לא עשו כלום כדי להגן עליהם אמו ביקשה מג' שיברח מסודאן. אחרי שמונה חודשים שבהם היה פעיל במחנה הפליטים הצליחה המשפחה בדרך לא דרך להבריח את ג' ללוב בסוף 2004.

הוא הגיע לבנגאזי, שם הוא חבר לעוד חברים והם החלו לפעול כקבוצה פוליטת של דרפורים כדי לעזור לפליטים שברחו מהטבח בסודאן. היחסים בין השלטון של סודאן ללוב היו טובים. ג' מספר שהקונסול של סודאן בלוב הכיר את הקבוצה היטב, כחלק מהפעילות הפוליטית שלהם הם כתבו מכתב למשרד החוץ של סודאן, באותו יום שהגישו את המכתב לקונסול סודאן כל הקבוצה - כ-20 איש ו ג' בניהם - נתפסו על ידי שלטונות לוב והיו בדרכם לכלא. חברים ששמעו על כך אספו כסף, שיחדו את מי שצריך ושיחררו אותם. מיד אחר כך ג' ברח מלוב למצרים, וממצרים לישראל.

ג' נכנס לישראל ב-2008 ישר לכלא קציעות למשך חודשיים. לאחר ששוחרר מהכלא במשך שש שנים וחצי ג' גר בקיבוץ אילות ועבד במלון באילת, עד לכליאתו בחולות

ג' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

ג': "תודה רבה למדינת ישראל, כי ברחנו מסודאן ולכל מקום שאנחנו הולכים אין את מה שאנחנו צריכים, בישראל קיבלו אותנו בהתחלה והכל היה בסדר, לכן אני אומר תודה. אבל בסוף עשו חוק שאומר: או שתחזרו למקום שממנו באתם או שתלכו לכלא. זה לא טוב. מי שיש לו בעיה ולא יכול לחזור לסודאן צריך שיהיה לו את החופש לחיות".

ג' כלוא בחולות יותר משמונה חודשים.

ג' אומר שאם יחזור לסודאן עכשיו או שיהרגו אותו מיד או שיהרגו אותו בכלא. הוא ישמח לחיות בכל מקום שיאפשר לו חיים, מקום שיקבל אותו והוא ייחשב בו לחוקי.

החלום של ג' היה להיות עו"ד, הוא למד עברית טובה וסיים את כיתה ג' באולפן, אבל הכל נעצר. הוא חולם שיוכל ללמוד ושיוכל לחזור לסודאן כדי לעזור לאנשים שם.

 


חשבנו שתגנו עלינו

א' נולד בהרי הנובה בסודאן.

הוא בן 35.

א' ברח מסודאן כשהיה בן 20, לפני 15 שנים.

אנשי המשטר של עומאר אל בשיר שרפו את הכפר שבו חי עם משפחתו בהרי הנובה, הם הרגו הרבה אנשים, את אבא שלו עצרו ועד היום הוא לא יודע היכן הוא ואם הוא חי או מת. אחרי הטבח בכפר המשיכו לרדוף אותם, את א' עצרו כמה פעמים, הוא ישב בכלא ועבר עינויים כמה פעמים בכלא הזוועתי שהספיקו לו. אחרי שאיימו על חייו וחייבו אותו להתייצב בתחנת המשטרה פעמיים בשבוע, הוא ברח מסודאן למצרים.

א' הגיע למצרים ב- 2000 והוכר על ידי ארגון הפליטים של האו"ם בקהיר כפליט.

הוא השתתף בהפגנה הגדולה של הפליטים מול משרדי האו"ם בכיכר מוסטפא מחמוד, שבה טווחו המצרים במפגינים. א' נכלא במצרים ועונה בכלא. לאחר ששוחרר אסף כסף כדי לברוח משם.

לישראל הגיע ב-2008, לפני שבע שנים. הוא היה כלוא בכלא סהרונים כחודש.

כששוחרר, א' הגיש בקשת מקלט דרך ארגון הפליטים של האו"ם לישראל, ועוד בקשה למדינת ישראל.

עד היום לא קיבל תשובה לבקשתו.

לאחר ששוחרר מהכלא א' עבד בבניין.

א' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

א': "כשהגענו לישראל חשבנו שתגנו עלינו, לא עשינו שום דבר רע ושמתם אותנו בכלא,

עד עכשיו אנחנו לא מבינים עד מתי נישאר כאן ככה".

א' כלוא בחולות יותר מחמישה חודשים.

א' לא יכול לחזור לסודאן. אם ארגון הפליטים של האו"ם יציע לו מדינה אחרת הוא ישמח לעזוב את ישראל. ברגע שלא תהיה מלחמה בסודאן הוא יחזור להרי הנובה.

החלום של א' הוא שכל העולם יחיה בשלום, שהגבולות יהיו פתוחים לכל בני האדם. שיהיה שלום בהרי הנובה ובסודאן כדי שיוכל לחזור לבית שלו.

 


עובר מכלא לכלא

ג' נולד בדרפור שבסודאן.

הוא בן 44.

ג' ברח מסודאן כשהיה בן 40, לפני כארבע שנים.

משטרת עומאר אל בשיר חיפשה אותו,  ג' היה חבר בתנועה לצדק ושוויון בדרפור (JWM).

הוא נרדף, נאלץ להתחבא ולברוח, הוא ניסה לעבור את הגבול בסודאן בכל מיני מקומות, ונכשל.

רק לאחר ששילם שוחד והשיג דרכון ג' הצליח לברוח למצרים ומיד משם לישראל.

ג' נכנס לישראל ב-2011 ישר לכלא סהרונים, שם היה כלוא שלושה חודשים ואז שוחרר כמו רבים אחרים ללא ויזה וללא הסבר כלשהו, ונזרק בגינת לוינסקי בדרום תל אביב. ללא כל הבנה להיכן הגיע, איך מקבלים ויזה וכיצד מסתדרים כשחיים בגינה ציבורית. ג' נתפס על ידי משטרת ההגירה ללא ויזה ושוחרר לאחר 20 יום בתשלום ערבות של 3,000 שקלים והתחייבות לבוא ולחתום בכל שבוע בתחנת משטרת ההגירה בנתב"ג. הוא נסע וחתם כמה פעמים, לחצו עליו שם, כמו גם בכלא, שיחתום על "עזיבה מרצון". אמרו לו שיעזרו לו עד שלא היה יכול יותר והפסיק לנסוע.

ג' נתפס שוב ללא ויזה. מאז הוא כלוא בסהרונים ולפני כחודשיים העבירו אותו לחולות.

בכל שהותו בישראל ג' היה חופשי רק חמישה חודשים, ועבד חודש אחד בלבד.

(הסיפור של ג' לא היה קורה במדינות מערביות החתומות על אמנת הפליט,

ג' היה מקבל הסבר וליווי כדי להבין את העולם שאליו הגיע).

בשנת 2013 ג' הגיש בקשת מקלט למדינת ישראל, עד היום הוא לא קיבל תשובה לבקשתו.

החוק היחידי שג' עבר עליו הוא אי-הצלחתו להבין את הסיטואציה שבה הוא מצוי.

בתחילת השיחה בנינו ג' הגיש לי חבילת ניירות מקופלת שאותה הוא נושא בכיס פנימי, מבקש בעיניו שקודם אסתכל, זה הסיפור שלו. בפסקי הדין נכתב בבירור, כל פשעו: נתפס ללא ויזה. והוא עדיין לא באמת מצליח להבין. חבילת הניירות הזאת היא כל ההיסטוריה של ג' בישראל "מכלא לכלא" כמו שהוא אומר. זו שיחה מלאת כאב השתנהלת בערבית עם מתרגם.

ג': "תודה להם, אני טעיתי שלא המשכתי לחתום כל שבוע לפי הבקשה שלהם".

ג' כלוא בישראל כשלוש שנים וחצי מתוכם בחולות חודשיים.

ג' לא יכול לחזור לסודאן, אם יחזור ייגמרו החיים שלו. הוא לא יחתום על "עזיבה מרצון".

החלום של ג' הוא להיות מהנדס כבישים.

 


למה ישראל לא מקבלת אותנו?

ע' נולד בדרפור שבסודאן.

הוא בן 22.

ע' ברח מסודאן כשהיה בן 19, לפני כשלוש שנים.

הוא ברח ביחד עם מעט מבני משפחתו שהצליחו לשרוד את הטבח ושריפת הכפר שלו על ידי צבא שכירי החרב של עומאר אל בשיר. הם ברחו למחנה פליטים ומשם ע' ברח מסודאן.

ע' הגיע דרך מצרים ונכנס לישראל ב-2012 ישר לכלא סהרונים, שם היה כלוא כשנתיים ומשם הועבר לכלא חולות.

ב-2013 ע' הגיש בקשת מקלט למדינת ישראל, עד היום הוא לא קיבל תשובה לבקשתו.

ע' מעולם לא עבר על החוק בישראל, ובכל זאת הוא כלוא כבר כמעט שלוש שנים.

ע': "לא פגשתי ישראלים, באתי לכאן בגלל בעיה במדינה שלי, המדינה הזאת חתומה על אמנת הפליטים, למה המדינה לא מקבלת אותנו? בכל מקום אחר במדינות שחתומות על האמנה היו מקבלים אותי ומכירים בי כפליט".

ע' כלוא בחולות יותר מ- 11 חודשים.

ע' מספר שיותר מ-20 פעמים לחצו עליו חזק בכלא ודרשו ממנו לחזור לסודאן ולחתום על "עזיבה מרצון". הוא לא הסכים ולא יסכים לחזור למצב שבגללו ברח מסודאן, כי הוא לא יכול.

החלום של ע' הוא להיות חופשי ושבמדינה שלו יהיה שלום, כדי שיוכל לחזור למשפחה שלו.

 


ישראל לא דמוקרטית

מ' נולד בחרטום לאחר שאביו נרצח בהרי הנובה בסודאן ב-1992 ומשפחתו ברחה לעיר הבירה.

הוא בן 31.

מ' ברח מסודאן כשהיה בן 19, לפני 11 שנים.

הוא הבן היחידי במשפחתו. יש לו חמש אחיות ואמא. גם בחרטום משפחתו נרדפה ואמו וששת ילדיה בקושי הצליחו להתקיים. מ' ברח מסודאן כשמשטרת עומאר אל בשיר התחילו לחפש אותו אישית. הוא ברח למצריים.

מ' הגיע למצרים ב- 2001 והוכר על ידי סוכנות הפליטים של האו"ם בקהיר כפליט.

הוא השתתף בהפגנה הגדולה של הפליטים מול משרדי האו"ם בכיכר מוסטפא מחמוד, בה טווחו המצרים במפגינים. הוא נכלא ועונה בכלא ולאחר ששוחרר ברח ממצרים לישראל ב-2008

כשהוא הגיע לישראל לפני שבע שנים הוא היה כלוא בכלא סהרונים כחודש.

מ' הגיש בקשת מקלט דרך סוכנות הפליטים של האו"ם לישראל, ועוד בקשה למדינת ישראל

עד היום לא קיבל תשובה לבקשתו.

לאחר ששוחרר מהכלא מ' עבד במפעל פלסטיק יותר משש שנים.

מ' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

מ': "אומרים שמדינת ישראל דמוקרטית אבל לא נראה לי שהיא כזו. אחרי כל כך הרבה זמן שאני חי ועובד במדינה שמים אותי בכלא כדי לדעת מי אני? חשבתי שישראל תגן עלי ותהיה מקום בטוח עבורי, בהתחלה קיבלו אותנו ועזרו לנו - ובסוף שמו לנו ברז חזק ואנחנו בכלא. זה כואב".

מ' כלוא בחולות יותר משמונה חודשים.

מ'  אומר שאם עכשיו היה שלום בסודאן הוא היה חוזר מיד. אבל במצב הזה הוא לא יכול לחזור.

מ' לא יחתום בשום מצב על "עזיבה מרצון". אם יחזור לסודאן יהרגו אותו.

מ' ישמח לעזוב את ישראל למדינה שמכבדת את אמנת הפליט ושתכבד אותו כאדם.

החלום של מ' הוא שיהיה לו שקט ומקום שיוכל לשמוח בחיים שלו.

מ' מחכה וחולם להתאחד עם אשתו שחיה בארצות הברית.

 


שישראל תחליט אם היא רוצה שיהרגו אותי

א' נולד בחבל דרפור שבסודאן.

הוא בן 35.

א' ברח מסודאן כשהיה בן 24, לפני כ-12 שנים.

כשהתחיל רצח העם בדרפור ב-2003 א' בדיוק סיים את התואר הראשון בארכיאולוגיה בעיר שנדי בסודאן.

הוא חזר לדרפור כדי לקחת את משפחתו למקום בטוח יותר והיה עד למעשי טבח נוראיים.

כשחזר לאוניברסיטה הוא סיפר את מה שראה בדרפור. כבר קודם לכן היה א' פעיל פוליטי באוניברסיטה ונכלא כמה פעמים בכלא על רעיונותיו, אבל ב-2003 עצרו פעילים רבים והם פשוט היו נעלמים. א' הרגיש שחייו בסכנה ומשפחתו ביקשה ממנו לברוח מסודאן כי אם יישאר - יהרגו אותו.

א' ברח ללוב ב-2003 והמשיך להיות פעיל למען הסודאנים בלוב. בין השנים 2008-2004 ממשלת לוב פתחה את בתי החולים עבור פליטים פצועים מדרפור ומסודאן בכלל. א' היה מעביר את הפצועים לבתי החולים ועוזר להם שם. ב-2008 השתנתה המדיניות בלוב כלפי הפליטים מסודאן ופעילים פולטים נרדפו ונעצרו, וכך גם במצרים. הוא ברח מלוב דרך מצרים לישראל ובלבו המחשבה שישראל היא מקום בטוח שממנו יוכל להמשיך ולעזור.

לישראל א' נכנס ב-2008. לפני כשבע שנים. הוא היה כלוא בכלא קציעות במשך חמישה חודשים.

כששוחרר מהכלא עבר לירושלים ועבד בבית מלון, לאחר מכן עבר לתל אביב כדי ללמוד ולהמשיך להיות פעיל בהקהילה הסודאנית בישראל.

א' הגיש בקשת מקלט לישראל ב-20013. עד היום הוא לא קיבל תשובה לבקשתו.

א' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

א'': "באתי ממקום מאוד מסוכן, התקווה שלי לחזור לסודאן שיהיה בה שלום והיא תהיה מדינה דמוקרטית. המצב בסודאן היום יותר גרוע מהזמן שבו אני עזבתי. באתי לישראל לבקש הגנה, מה שאני מבקש מהמדינה זה שתבדוק את בקשת המקלט שלי לפי סטנדרט בינלאומי ואז שתחליט אם היא רוצה לשלוח אותי בחזרה לסודאן כדי שיהרגו אותי, או לשים אותי בכלא, או לתת לי הגנה עד שהמצב ישתנה, כך שאוכל להשתמש בכלים שקיבלתי כאן לעזור למדינה שלי, שאחזור אליה ברגע שיהיה שינוי".

א' כלוא בחולות יותר מתשעה חודשים.

הוא ממשיך את הפעילות שלו למען הקהילה הסודאנית ומבקשי המקלט גם מהכלא.

א' לא יכול לחזור לסודאן כל עוד לא ישתנה המשטר הרצחני בה, והוא לא יחתום על "עזיבה מרצון".

החלום של א' הוא לראות את אמא ואבא שלו ואת אחותו אחרי 12 שנה. הוא חולם על סודאן שתהיה מדינה דמוקרטית ויהיו בה בחירות ללא שנאה וגזענות, והוא מאוד מקווה שכשזה יקרה יהיה קשר בין העם הסודאני והעם הישראלי.

 


אין מה לרדוף אחרי חלומות

ס' נולד בחרטום אחרי שמשפחתו ברחה מחבל דרפור בסודאן.

הוא בן 31.

ס' ברח מסודאן כשהיה בן 18, לפני 11 שנים.

הוא ברח מסודאן כי הדודים שלו השתתפו במלחמה נגד המשטר של עומאר אל בשיר בדרפור כשהתחיל רצח העם שם. כחלק מהדיכוי הקשה, אנשי המשטר רדפו את משפחתו גם בחרטום. כל משפחתו ברחה והתפזרה לכל עבר. ס', אחותו ואחיו הצליחו לברוח למצריים ב-2003.

כשס' נכנס למצרים עם האחים שלו הם ניגשו למשרדי ארגון הפליטים של האו"ם וקיבלו מעמד פליט.

את אחותו העבירו לאוסטרליה, אחיו ברח ממצרים לדרום סודאן וס' נשאר לבדו במצרים.

הוא השתתף בהפגנה הגדולה של הפליטים מול משרדי האו"ם בכיכר מוסטפא מחמוד, בה טווחו המצרים במפגינים. הוא נכלא ועונה בכלא המצרי ולאחר ששוחרר חיפש כל דרך לברוח ממצרים.

לישראל הוא נכנס בשנת 2007, לפני כשמונה שנים.

ס' הגיש בקשת מקלט לארגון הפליטים של האו"ם בישראל, ולאחר מכן גם למשרד הפנים.

עד היום הוא לא קיבל תשובה לבקשותיו.

ס' חי באילת בכל השנים בישראל, ועבד בבתי המלון השונים בעיר.

ס' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

ס': "הישראלים אנשים טובים, כאן קיבלו אותי באהבה. אבל לממשלת ישראל יש התנהלות שהופכת הכל לשנאה כלפינו, עוד ועוד שנאה. ואם אחזור לסודאן יהרגו אותי מיד".

ס' כלוא בחולות יותר מתשעה חודשים.

הוא סובל ממחלה (כנראה במעיים) ואינו מקבל את הטיפול הנדרש.

ס' לא יכול לחזור לסודאן ולא יחתום על "עזיבה מרצון".

החלום של ס' הוא לחיות כמו כל בן אדם רגיל, עם משפחה וילדים. "שאר החלומות עברו, ואין מה לרדוף אחריהם".

 


שמים אותך בכלוב

נ' נולד בהרי הנובה בסודאן.

הוא בן 42.

נ' ברח מסודאן כשהיה בן 23, לפני 19 שנים.

הוא ברח מסודאן לאחר שצבא עומאר אל בשיר נכנס לכפר שלו, את אמא שלו הרגו והוא ואחיו הצליחו לברוח. נ' ברח לסעודיה והיה בה 8 שנים. "בסעודיה אין משרדי או"ם, כל מה שאתה יכול לעשות שם זה להיות סוג של עבד".

נ' ברח מסעודיה למצרים ב-2002 וניגש למשרדי ארגון הפליטים של האו"ם בקהיר והוכר כפליט מיד.

הוא התחתן במצרים עם אשתו. נ' השתתף בהפגנה הגדולה של הפליטים מול משרדי האו"ם בכיכר מוסטפא מחמוד, בה טווחו המצרים במפגינים. הוא נכלא ועונה בכלא ולאחר ששוחרר נאלץ לברוח ממצרים ב-2008 ללא אשתו, שעדיין נמצאת במצרים.

כשהוא הגיע לישראל לפני שבע שנים הוא היה כלוא בכלא סהרונים למשך חודש.

בכלא הוא הגיש בקשת מקלט דרך ארגון הפליטים של האו"ם בישראל, ועוד בקשה למדינת ישראל.

עד היום לא קיבל תשובה לבקשתו.

לאחר ששוחרר מהכלא הוא גר בתל אביב ועבד במלון.

נ' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

נ': "ממשלת ישראל לא בסדר באיך שהיא מתייחסת אלינו, אחרי שבע שנים שמים אותך בכלוב. הופכים את זה שבאנו לכאן כאילו כל אפריקה הגיעה לכאן. זה לא אנושי".

נ' כלוא בחולות יותר מתשעה חודשים.

נ' לא יחתום בשום מצב על "עזיבה מרצון". אם יחזור לסודאן יהרגו אותו מיד.

נ' רוצה, וישמח, לעזוב את ישראל למדינה שמכבדת את אמנת הפליט ושתכבד אותו כאדם.

החלום של נ' הוא לחיות בשלום כמו כל בן אדם. הוא היה שמח ללמוד שפות כדי שיוכל לדבר בכל מקום בעולם.

 


אומרים לנו: "לכו מכאן שחורים"

ע' נולד בחבל דרפור בסודאן.

הוא בן 24.

ע' ברח מסודאן כשהיה בן 20, לפני ארבע שנים.

כשצבא עומאר אל בשיר שרף את כל הכפר בו חי ע' עם משפחתו הם ברחו לחרטום. גם שם לא נתנו מנוח למשפחתו, ובעיקר לו ולאביו. הם הסתתרו כדי שאנשי המשטר לא ימצאו אותם וע' נאלץ לברוח מסודאן דרך מצרים לישראל.

ע' נכנס לישראל ב-2010 לפני ארבע שנים והיה כלוא בכלא סהרונים ארבעה חודשים וחצי. לאחר ששוחרר מהכלא עבד ע' בבניין באילת.

ע' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

ע': "באנו לכאן כי אנחנו נרדפים במדינה שלנו, כאן מסתכלים עלינו כפושעים ואומרים לנו 'לכו מכאן שחורים'. יש בישראל אנשים טובים ויש אנשים לא טובים שלא רוצים אותנו כאן, למה? אני לא יודע, זו שאלה אליהם".

ע' כלוא בחולות יותר מתשעה חודשים.

הוא לא יכול לחזור לסודאן ולא יחתום על "עזיבה מרצון". יש לו בעיה בסודאן, לכן הוא כאן.

הוא לא הגיש בקשת מקלט כמו עוד רבים אחרים בגלל בעיית נגישות הבקשה (אין תרגום לערבית ותיגרינית של מסמכי בקשות המקלט בישראל), לכן חלק גדול מהפליטים אינם ממלאים את הטפסים.

החלום של ע' ללמוד, הכי היה רוצה ללמוד רפואה. וכל שהוא מבקש לעצמו שיהיו לו חיים שקטים וטובים.

 


לא יכול לברוח יותר

מ' נולד בחרטום לאחר שמשפחתו ברחה מדרפור.

הוא בן 37.

מ' ברח מסודאן כשהיה בן 29,  לפני כשמונה שנים.

הוא למד באוניברסיטה מתמטיקה ובגלל שמוצאו מדרפור משטרת עומאר אל בשיר התחילה להציק לו.

מדיניות המשטר של בשיר היא לא לאפשר השכלה ולימודים לאפריקאים הסודאנים כחלק מהרדיפה האתנית שעושה המשטר הזה במשך שנים. לאחר שאיימו עליו בכליאה מ' ברח מסודאן ללוב. בלוב הוא חי בפחד מתמיד ולכן ברח כעבור שנה וחצי למצרים, ומשם מיד לישראל.

מ' הגיע לישראל ב-2007 לפני שמונה שנים ובלבו אמונה גדולה שבישראל יקשיבו לו ויתנו לו מקלט.

הוא הגיש בקשת מקלט כאשר הגיע לסוכנות הפליטים של האו"ם בישראל.  הוא מעולם לא קיבל תשובה לבקשתו.

בישראל עבד במלונות שונים.

מ' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

מ': "שבע שנים חייתי במדינה, אני לא מבין למה שמו אותנו כאן ומה יהיה. אני מפחד, אני לא יכול לברוח יותר. אם היום השלטון בסודאן היה משתנה לא הייתי נשאר כאן שנייה. אני רק מחכה שבסודאן תהיה דמוקרטיה ויפסיקו לרצוח את העם שלי ושיהיה לי קצת ביטחון בחיים".

מ' כלוא בחולות יותר משבעה חודשים.

הוא לא יכול לחזור לסודאן ולא יחתום על "עזיבה מרצון". הוא מחכה לראות מה מדינת ישראל תחליט וישמח לעבור למדינה שמכבדת ומכירה בזכויות הפליטים ושומרת על זכויות האדם.

החלום של מ' הוא לגמור את לימודי המתמטיקה שלו ולהיות מורה. ברגע שהמשטר בסודאן ישתנה הוא חולם שיוכל לעזור למשפחה שלו ולאנשים בדרפור.

 


לא יכול להמשיך ככה

א' נולד בחבל דרפור שבסודאן.

הוא בן 30.

א' ברח מסודאן כשהיה בן 27, לפני כשלוש שנים.

הוא היה מורה ולמד ולימד בכפר שלו. א' נלחם והתנגד למשטרו של עומאר אל בשיר וסומן כמתנגד למשטר. כשהצבא הגיע לכפר שלו והרס את כל הכפר הוא ברח מסודאן והגיע ישר לסיני.

במשך שבוע הלך ברגל והגיע לגבול ישראל.

א' חצה את הגבול בתחילת 2012 ונכלא מיד בכלא סהרונים למשך שנתיים כמעט.

במהלך אותן שנים הגיש בקשה למקלט לישראל. עד היום לא ניתנה תשובה לבקשתו.

עם פתיחת כלא חולות, בדצמבר 2013 הוא הועבר לשם עם כ-200 מבקשי מקלט נוספים.

א' השתתף בצעדת החופש של הפליטים לירושלים בינואר 2014, זו היתה הפעם הראשונה שבה ראה את ישראל מחוץ לכלא. בירושלים היכו אותו שוטרי משטרת ההגירה באכזריות והוא נכלא ביחד עם כל משתתפי הצעדה לעוד שלושה חודשים בכלא סהרונים. לאחר מכן הועבר שוב לחולות.

א' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

א': "אני רק צריך חופש ולהיות מטופל בבריאות שלי. שלוש שנים אני בכלא, בלי לימודים, בלי כלום אני לא יכול להמשיך ככה".

א' כלוא בחולות יותר מ-11 חודשים. ובסך הכל כלוא בישראל כבר כמעט שלוש שנים.

הוא לא יכול לחזור לסודאן הוא מפחד על החיים שלו. א' לא יחתום על "עזיבה מרצון", הוא יודע שיהרגו אותו אם יחזור לסודאן עכשיו.

החלום של א' הוא ללמוד ולעזור למשפחה שלו שסובלת מאוד.

 


 אין לי בעיה עם אזרחי ישראל

ע' נולד בחבל דרפור בסודאן.

הוא בן 29.

ע' ברח מסודאן כשהיה בן 23, לפני כשש שנים.

ב-2003 הגיעו החיילים של עומאר אל בשיר לכפר שבו גר עם הוריו, הם שרפו את כל הכפר בו גר והרגו הרבה מאוד נשים, ילדים וגברים. ע' והוריו הצליחו לברוח מהטבח למערב דרפור. משם עברו הוריו למחנה פליטים בצ'אד וע' נשלח לדוד שלו בחרטום כדי שיוכל ללמוד. בחרטום לא רק שלא איפשרו לו להתקבל ללימודים בגלל מוצאו, גם עבודה הוא לא הצליח למצוא ואנשי המשטרה עצרו אותו כמה פעמים עד שהיה חייב לברוח.

הוא הגיע לישראל ב-2008 לפני שבע שנים. כשעבר את הגבול מסיני לישראל, נכלא לחודש בכלא סהרונים, שם סיפר ע' את סיפור חייו ואמר שבא לבקש מקלט. כששוחרר נשלח עם כרטיס אוטובוס לתל אביב וחי בגינת לוינסקי במשך חודש. לאחר מכן עבר לקיבוץ אילות בדרום. בישראל ע' עבד במלונות באילת ובמסעדה. ב-2013 הגיש ע' בקשת מקלט למשרד הפנים ובקשה נוספת התבקש להגיש כשנכלא בחולות. עד היום הוא לא קיבל תשובה לבקשותיו.

ע' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

ע': "אין לי בעיה עם האזרחים במדינת ישראל. באתי לבקש מקלט והגנה ממדינת ישראל עד שיהיה שלום במדינה שלי ואוכל לחזור לשם. אני מרגיש רע מאוד בכלא".

ע' כלוא בחולות יותר משבעה חודשים.

הוא לא יכול לחזור לסודאן ולא יחתום על "עזיבה מרצון". אין לו גם לאן לחזור כי הכפר שלו כבר לא קיים. הוא לא יחזור לסודאן כל זמן שהמשטר הרצחני בשלטון.

החלום של ע' הוא לקבל הגנה ושיהיו לו חיים טובים יותר עד שהכל יסתדר בסודאן. הוא חולם ללמוד והכי היה רוצה לפגוש שוב את הוריו, שמאז שנפרדו לפני כעשר שנים הוא לא יודע איפה הם ולא הצליח ליצור כל קשר אתם.

 


אף אחד לא רוצה להיות פליט

מ' נולד באריתריאה.

הוא בן 40.

מ' ברח מאריתריאה כשהיה בן 26, לפני 14 שנים.

הוא נוצרי פרוטסטנטי בדתו, באריתריאה לפרוטסטנטים אין זכות לנוע ממקום למקום וגם לא לקיים את דתם והמשטר רודף אותם, בעיקר את המשכילים בניהם. מ' היה מורה במקצועו.

הוא הצליח לברוח לסודאן וחי במחנה פליטים על גבול אריתריאה במשך כמעט שנה אך גם משם אנשים משכילים "נעלמו" והוא ברח משם ללוב. בלוב חי כמעט חמש שנים וניסה לברוח ממנה כמה פעמים לאירופה, אחרי כל כישלון הושלך לכלא לכמה חודשים, עבד קצת ושוב ניסה. עד שבסוף הצליח לברוח למצרים.

למצרים הגיע ב-2007 ומיד הגיש בקשת מקלט לארגון הפליטים של האו"ם, נאמר לו לחזור כעבור חצי שנה. החיים במצרים קשים מאוד לפליטים מאריתריאה ומי שנתפס מיד נכנס לכלא. הוא שמע מחברים שבישראל כן מקבלים ניירות מארגון הפליטים שך האו"ם ולכן ברח תוך זמן קצר לישראל.

כשהגיע לישראל לפני שמונה שנים הוכנס לכלא קציעות לחודשיים, שוחרר על ידי בית המשפט ונשלח לעבוד בחקלאות בדרום שם נוצל על ידי מעסיקיו. הוא עבר לתל אביב והגיש בקשת מקלט דרך ארגון הפליטים של האו"ם, ופעם נוספת למשרד הפנים. עד היום לא נבדקה בקשתו.

בישראל הוא עבד כל השנים בבית אבות: באור יהודה, פתח תקוה וירושלים.

מ' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

מ': "בן אדם בעולם לא רוצה להיות פליט. להיות פליט זה לא דבר מכובד. כל בן אדם רוצה להרגיש בבית ולא זר. אפילו אם יש לך רק פרוסת לחם וכוס מים עדיף לך להישאר במדינה שלך מאשר להיות פליט".

מ' כלוא בחולות יותר משבעה חודשים.

הוא לא יכול לחזור לאריתריאה ולכן גם לא יחתום על "עזיבה מרצון". אם המצב באריתריאה ישתנה - מיד הוא יחזור לשם.

החלום של מ' הוא לחזור למדינה שלו ושיהיה בה שלום, לעזור למדינה שלו להתפתח וללמד את האנשים מה זו דמוקרטיה. בישראל הוא למד הרבה מה זה דמוקרטיה ,וזה חשוב מאוד בעיניו.

 


לא עשיתי שום דבר רע

ס' נולד בהרי הנובה בסודאן.

הוא בן 40.

ס' ברח מסודאן כשהיה בן 25, לפני כ-15 שנים.

את הכפר שבו גר ביחד עם הוריו ואחותו בהרי הנובה הפציצו מטוסים של הצבא של עומאר אל בשיר.

אמא ואבא שלו נהרגו מול עיניו בהפצצה, והוא ואחותו ברחו לחרטום. בחרטום נכלאו הרבה אנשים שהגיעו מהנובה והיה לו מוסכן להישאר שם. ס' ברח למצריים.

למצרים הגיע ב-2000 הוא הגיש בקשת מקלט לארגון הפליטים של האו"ם. בקשתו נדחתה והוא התבקש להגיש אותה פעם נוספת, וכך עשה. את התשובה הוא לא קיבל. הוא השתתף בהפגנה הגדולה של הפליטים הסודאנים מול משרדי האו"ם ב-2005 כאשר המצרים טווחו במפגינים. לאחר מכן החלו להתעלל בפליטים מסודאן, והוא ברח לישראל ב-2007 .

כשהגיע לישראל לפני שמונה שנים ס' הגיש בקשת מקלט דרך ארגון הפליטים של האו"ם לישראל, ופעם נוספת למשרד הפנים, כמה חודשים לפני שנכלא בחולות. עד היום לא נבדקה בקשתו.

בישראל הוא עבד במסעדה, בבניין ובמלון. ס' הוא רקדן "קמבלה" – רקדן של התרבות השורשית של הנובה. הוא היה מופיע באירועים ובמופעים של הקהילה בישראל.

ס' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

ס': "בכלא אין חיים. אני רוצה להיות חופשי, למה שמתם אותנו בכלא? לא עשיתי שום דבר רע".

ס' כלוא בחולות יותר משמונה חודשים.

הוא לא יכול לחזור לסודאן. אם יחתום על "עזיבה מרצון" יכניסו אותו לכלא או שירצחו אותו.

אם יש מקום שמכבד זכויות פליטים וזכויות אדם הוא ישמח לחיות בו.

החלום של ס' הוא ללמוד מוזיקה, לחיות במקום שאין בו מלחמות, למצוא אשה ושיהיו לו ילדים.

 


אני לא יכול להיות בכלא כל כך הרבה זמן

מ' נולד בחבל דרפור שבסודאן.

הוא בן 25.

מ' ברח מסודאן כשהיה בן 22, לפני כשלוש שנים.

לאחר שניצל מרצח העם בדרפור והצליח להגיע לחרטום מ' התחיל ללמוד באוניברסיטה אנגלית כדי להיות מורה ומתרגם, והיה שייך לקהילה הדרפורית באוניברסיטה. קרוב לתחילת לימודיו התחילו אנשי המשטרה של עומאר אל בשיר להציק לו ולסטודנטים מדרפור. הוא נתפס, נכלא עונה ושוחרר כמה פעמים, והיה מקבל שיחות טלפון ובהן איומים מפורשים על חייו, עד שלא היתה לו ברירה אלא לברוח.

מ' הגיע לסיני באמצאות מבריח ישר מסודאן והלך את כל הדרך ברגל עד לגבול ישראל. הוא חצה את הגבול בתחילת 2012 ונכלא מיד בכלא סהרונים, שם היה כלוא כמעט שנתיים. במהלכן הגיש בקשה למקלט בישראל ועבר ראיון במשרד הפנים ברחוב סלמה בתל אביב. עד היום לא קיבל תשובה לבקשתו.

עם פתיחת כלא חולות בדצמבר 2013 הוא הועבר לחולות עם כ-200 מבקשי מקלט נוספים.

מ' השתתף בצעדת החופש של הפליטים לירושלים בינואר 2014, זו היתה הפעם הראשונה שבה זכה לראות את ישראל מחוץ לכלא. בירושלים היכו אותו באכזריות שוטרי משטרת ההגירה והם כלאו אותו ביחד עם כל משתתפי הצעדה לעוד שלושה חודשים בכלא סהרונים. לאחר מכן הועבר שוב לחולות.

מ' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

מ': "כשהגעתי לישראל חשבתי שיקבלו אותי כפליט, אני פליט. אני לא יכול להיות כל כך הרבה זמן בכלא ואני לא רואה שום פתרון למצב שלי עד עכשיו, זה מאוד קשה".

מ' כלוא בחולות יותר מ-11 חודשים. ובסך הכל מ' כלוא בישראל כבר כמעט שלוש שנים.

הוא לא יכול לחזור לסודאן הוא יודע שאם יחזור הוא ייכלא או ימות. מ' לא יחתום על "עזיבה מרצון", הוא רק רוצה לחיות.

החלום של מ' הוא לסיים את הלימודים שלו, לחיות בשלום והכי היה רוצה לפגוש את ההורים שלו, שאותם לא ראה כבר עשר שנים.

 


לא לזרוק אותנו למות

ת' נולד בחרטום לאחר שהוריו ברחו מטבח בהרי הנובה בסודאן.

הוא בן 35 (למרות שבדרכון שלו כתוב שהוא הרבה יותר מבוגר).

ת' ברח מסודן כשהיה בן 24, לפני 11 שנה.

הוא היה סטודנט למדעי הסביבה באוניברסיטת חרטום והיה פעיל פוליטי, הוא נרדף וסומן כמתנגד למשטר ונאלץ לברוח למצרים.

למצרים הגיע ב-2003 והגיש בקשת מקלט לסוכנות הפליטים של האו"ם. בקשתו נדחתה והוא התבקש להגיש אותה פעם נוספת, וכך עשה. לצערו את התשובה לא הספיק לקבל. ת' השתתף בהפגנה הגדולה של הפליטים הסודאנים מול משרדי האו"ם ב-2005 ונפצע כאשר המצרים טווחו במפגינים. לאחר מכן נכלא בכלא המצרי לחודש. לאחר שהחלים מהפציעה ברח לישראל ב-2008 .

כשהגיע לישראל לפני שבע שנים הוא נכלא בסהרונים לחודש.

בכלא ת' הגיש בקשת מקלט דרך הסוכנות הפליטים של האו"ם לישראל, ופעם נוספת למשרד הפנים כשנכלא בחולות. עד היום לא נבדקה בקשתו.

לאחר ששוחרר מהכלא בישראל הוא עבד במסעדה, למד אנגלית וגם מכונאות ב"עתיד קולג'".

ת' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

ת': "אני שבע שנים בישראל, עכשיו אני בבית כלא. יש לי הרבה מה להגיד אבל מה זה ישנה מה שאגיד? אם ממשלת ישראל לא רוצה אותי כאן המינימום שהיא צריכה לעשות זה למצוא לי מדינה אחרת שמכירה בזכויות הפליטים ומוכנה לקבל אותנו. לא אוגדנה או רואנדה או מקומות כאלו שאין בהם זכויות אדם - זה לזרוק אותנו למות".

ת' כלוא בחולות יותר משבעה חודשים.

הוא לא יכול לחזור לסודאן והוא לא יחתום על "עזיבה מרצון", הוא רוצה לחיות.

ת' ישמח לעזוב את ישראל למדינה המקיימת את אמנת הפליטים ושומרת על זכויות האדם.

החלום של ת' הוא לגמור את התואר שלו בלימודי הסביבה, וברגע שיהיה אפשר - אחרי שמשטרו הרצחני של עומאר אל בשיר יפול - הוא ישמח מאוד לחזור לסודאן להרי הנובה, ולעזור לאנשים שם.

 


שלפחות יבדקו מי פליט

מ' נולד בדרפור שבסודאן.

הוא בן 40.

מ' ברח מסודאן בגיל 19, לפני 21 שנה.

הוא עזב את סודאן לאחר שפוטר מעבודתו בגלל שמוצאו מדרפור. באותה תקופה אסרו עליו לעבוד בכלל ופקידי המשטר של עומאר אל בשיר הציקו לו רבות.

הוא הגיע למצרים ב-1993 וחי בה 15 שנה מתחת לרדאר. בכל זמן שהותו במצרים לא הצליח ליצור כל קשר עם אמו ואחותו שנשארו בדרפור והוא לא ידע אם נשארו בחיים או לא. כשמצרים החלה להיות מסוכנת לפליטים מסודאן ברח לישראל.

מ' הגיע לישראל ממצרים ב-2008 לפני כשבע שנים.

הוא עבד במלון באילת. רק בישראל הצליח לדבר בפעם הראשונה, אחרי 15 שנים, עם אמו ואחותו ששרדו את רצח העם בדרפור. לפני שנה וחצי הוא הכיר את א' אהובתו וכעבור שמונה חודשים הם התארסו. הם עברו לגור ביחד וניגשו למשרד הפנים להגיש בקשה להכיר בזוגיות שלהם. הפקידה ממשרד הפנים ניסתה כבר בפגישה הראשונה למנוע מהם את האפשרות להגיש את הבקשה. בקשתם נדחתה מאחר שהם לא חיו ביחד ומ' נשלח לחולות.

מ' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

מ': "החוק של ישראל שם אותנו כאן בכלא. אני מקווה שלפחות יבדקו מי פליט ומי לא - כי זה מאוד לא בסדר שכלאו אותנו כאן".

מ' כלוא בחולות יותר משבעה חודשים.

מ' לא יכול לחזור לסודאן. הוא לא יחתום על "עזיבה מרצון" והיה רוצה להיות מוכר כפליט בישראל.

החלום של מ' הוא להשתחרר מחולות, להתחתן עם אהובת לבו, להקים אתה משפחה ולחיות חיים רגילים כמו שבני אדם חיים. 

 


שיפתחו את הלב והעיניים

א' נולד באסמרה באריתריאה.

הוא בן 38.

א' ברח מהכלא באריתריאה בגיל 31, לפני שבע שנים.

הוא שירת בצבא בכפייה במשך 12 שנה ומתוכן היה כלוא בכלא באי מבודד במשך שנתיים וחצי ועבר עינויים קשים. הוא הצליח לברוח ביחד עם עוד כמה חברים שהיו אתו בכלא לסודאן, למחנה פליטים שליד הגבול המשותף. שליטי סודאן ואריתריאה מצויים בקשרים הדוקים והרבה פעמים אנשים שבורחים מצבא אריתראה לסודן מוסגרים בחזרה ומוצאים להורג.

א'  שפחד על חייו ברח מסודאן והגיע למצריים ב-2008 .

במצרים היחס כלפי האריתראים קשה. וא' ברח לישראל זמן קצר לאחר שהגיע למצרים.

כשהגיע לישראל לפני כשבע שנים הוא היה כלוא בסהרונים במשך חודש וחצי.

לאחר ששוחרר מהכלא הוא עבד מפעל אשפלסט באשקלון, ואחר כך במסעדה.

א' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

א': " הייתי ביחד עם ישראלים הרבה שנים ואנחנו כמו משפחה. בכל העולם אחרי חמש שש שנים מקבלים אותנו כאזרחים, אז למה עכשיו אנחנו בכלא? ישראל צריכה לראות בנו פליטים ולא מהגרים, שיפתחו את הלב והעיניים. אנחנו חייבים חיים בדיוק כמו אנשים אחרים"

א' כלוא בחולות יותר משמונה חודשים.

א' לא יכול לחזור לאריתריאה, אם יחזור יהרגו אותו מיד או שיכלאו ויענו אותו עד שימות. הוא לא יחתום על "עזיבה מרצון" והיה רוצה להיות מוכר כפליט בשיראל או לחיות במדינה שמכבדת את אמנת הפליט.

החלום של א' שיהיה שלום בכל מדינה ובכל העולם. הוא היה רוצה את הכל בחיים "אבל אלוהים הוא שקובע מה נקבל ומה לא".

 


תשחררו אותנו

ד'' נולד בהרי הנובה בסודאן.

הוא בן 44.

ד' ברח מסודאן כשהיה בן 33, לפני 11 שנים.

הוא ברח לאחר ששרפו את ביתו ועוד בתים בכפרו ועצרו אותו בטענה שהוא מתנגד למשטר.  כשהוא נעצר הוא ספג מכות רצח מאנשי המשטרה של עומאר אל בשיר. על ד' נאסר להיות בחברת אנשים או בהתקהלות כלשהי, והוא נדרש להתייצב כל שבוע בתחנת המשטרה ולדווח על מעשיו.

הוא הרגיש סכנה ואיום לחייו. הדוד שלו עזר לו לברוח למצרים ב-2003.

במצרים הוא הוכר כפליט על ידי סוכנות הפליטים של האו"ם.

ממצרים הוא ברח ב-2008 לאחר שהשתתף בהפגנה הגדולה של הפליטים מול משרדי האו"ם

בכיכר מוסטפא מחמוד, בה טווחו המצרים במפגינים והחלו לרדוף אותם. זה היה לו ברור שברגע שיוכל, הוא חייב לברוח, כי חייו שוב בסכנה.

כשהגיע לישראל לפני שבע שנים הוא היה כלוא בכלא סהרונים במשך חצי שנה.

בכלא הוא הגיש בקשת מקלט דרך הסוכנות הפליטים של האו"ם לישראל, ועוד בקשה כשנכלא בחולות. עד היום לא נבדקה בקשתו.

לאחר ששוחרר מהכלא הוא עבד בבניין, ובעבודות יומית.

ד'' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

זה כל מה שד' רוצה להגיד: "תשחררו אותנו מכאן. תודה רבה לכולם".

ד' כלוא בחולות יותר משבעה חודשים.

אם ד' יחזור לסודאן הוא יירצח מיד, לכן הוא לא יחתום בשום מצב על "עזיבה מרצון".

ד' רוצה לעבור למדינה שמכבדת את אמנת הפליט ושתכבד אותו כאדם.

החלום של ד' הוא להגיע למקום שבו הוא יוכל להתקדם ולהצליח. הוא היה מאוד רוצה ללמוד מקצוע ולהתקדם ולחיות חיים טובים ושקטים.

 


אנחנו כלי בידי הפוליטיקאים

נ' נולד בדרפור שבסודאן.

הוא בן 34.

נ' ברח מסודאן כשהיה בן 23, לפני 11 שנה.

הוא למד באוניברסיטה בחרטום משפטים והיה פעיל בקבוצה של מתנגדי המשטר.

הוא נעצר על ידי המשטרה של עומאר אל בשיר פעמים רבות. הוא נכלא, עונה ואיימו על חייו פעמים רבות. 

נ' הצליח לברוח מסודאן למצרים ולהציל את חייו.

במצרים הוא המשיך בפעילות הפוליטית נגד המשטר הרצחני של בשיר וגם שם נעצר ונכלא וחייו היו בסכנה.

ממצרים הצליח לברוח ב-2008לישראל.

מרגע שנכנס לישראל הוא הגיש בקשה להיות מוכר כפליט.

עד היום לא קיבל תשובה לבקשתו.

נ' השתתף בצעדת החופש לירושלים של הפליטים שהועברו בדצמבר 2013  מכלא סהרונים לכלא חולות.

נ': "אין היגיון לשים בן אדם בכלא לאחר שבע שנים. ישראל בעצמה היא כלא עבור פליטים אז למה לשים בעוד כלא? הלחץ כאן גדול עלינו ומשתמשים בנו ככלי בידי פוליטיקאים".

נ' כלוא בחולות יותר מעשרה חודשים.

הוא לא יכול לחזור לסודאן בכלל, הוא לא יחתום על "עזיבה מרצון". גם אם ישימו עליו אזיקים וישלחו אותו למוות הוא לא יחתום.

החלום של נ' הוא לחיות במקום שמכבד את הזכויות של בני האדם והפליטים.

הוא היה רוצה לחזור ללמוד לתואר שני ולחיות את החיים שלו כאדם נורמלי שיש לו הרבה חלומות.

 


המדינה יודעת טוב מאוד מה הסיפור שלי

ט' נולד בהרי הנובה בסודאן.

הוא בן 32.

ט' ברח מסודאן כשהיה בן 20, לפני 12 שנה.

הוא סומן כמתנגד למשטר בגלל מוצאו, המשטרה של עומר אל בשיר תפסה וכלאה אותו והוא עבר עינויים.

ט' הצליח לברוח מהכלא ולברוח מסודאן כדי להציל את חייו.

במצרים הוא הוכר כפליט על ידי סוכנות הפליטים של האו"ם.

ט' ברח ממצרים ב-2008 לאחר שמצרים שינתה את יחסה לפליטים הסודאנים בעקבות ההפגנה הגדולה של הפליטים מול משרדי האו"ם בכיכר מוסטפא מחמוד, בה טווחו המצרים במפגינים, פצעו וכלאו אותם. מעבר לכך, הקשרים בין סודאן למצרים מאפשרים למשטר בסודאן לתפוס את מתנגדי המשטר גם במצרים.

כשהגיע לישראל לפני שבע שנים הוא הגיש בקשת מקלט דרך סוכנות הפליטים של האו"ם בישראל, ובקשה נוספת למשרד הפנים כשנכלא בחולות. עד היום לא ניתן מענה בקשתו.

ט' עבד באפסנאות רוב השנים שלו בישראל ומעולם לא עבר על החוק.

ט': "אני לא מרגיש טוב בישראל. למה אני כאן בחולות? לא עשיתי שום דבר שמצדיק את זה. המדינה יודעת טוב מאוד מה הסיפור שלי ושאני פליט".

ט' כלוא בחולות מעל לתשעה חודשים.

הוא לא יכול לחזור לסודאן, כל עוד עומר אל בשיר בשלטון. הוא גם לא יחתום על "עזיבה מרצון", ט' רוצה לחיות. הוא ישמח לעזוב את ישראל למדינה המקיימת את אמנת הפליטים ושומרת על זכויות האדם.

ט' הכי היה רצה ללמוד באוניברסיטה, זה החלום שלו. כל מה שהוא מבקש זה לחיות חיים פשוטים במקום בטוח כפליט עד שיוכל לחזור לבית שלו בהרי הנובה, שאליו הוא מאוד מתגעגע.

 


 

באנו לבקש עזרה ואנושיות

א' נולד בדרפור שבסודאן.

הוא בן 26.

א' ברח מסודן כשהיה בן 19, לפני שבע שנים.

הוא ברח מדרפור שבה התבצע רצח עם לעיר הבירה חרטום אך שם עצרה אותו המשטרה של עומר אל בשיר והוא נכלא שלוש פעמים רק בגלל מוצאו בטענה שהוא פועל נגד המשטר. הוא עבר עינויים קשים בכלא. בכל פעם ששוחרר היו אנשי המשטרה מגיעים לביתו ומאיימים עליו עד שהבין שאין לו ברירה אלא לברוח מסודאן.

לא' היה ברור שהוא לא יוכל להישאר במצרים יותר מיום אחד בגלל שיתוף הפעולה בין המדינות. כשהגיע לישראל ב-2008 הוא נכלא למשך שלושה חודשים ושלוש ימים בכלא קציעות.

לאחר ששוחרר מהכלא הוא עבד במפעלים לחימר ואבני בניין.

לא' יש חברה ישראלית כבר כמעט שנתיים. הוא מאוד אוהב אותה אבל "לא קיבלנו הזדמנות להיות ביחד". א' מקווה שהמצב הזה ישתנה, אהובתו מבקרת אותו כל שבוע בחולות.

א' הגיש בקשת מקלט למשרד הפנים בפברואר השנה. עד עכשיו הוא לא קיבל תשובה לבקשתו.

א' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

א': "אני מאוד מאוכזב מישראל, באנו לבקש עזרה ואנושיות וקיבלנו ההפך. לא באנו להפריע לאנשים. ברחנו מרצח עם וממלחמה ובאנו לבקש הגנה אבל כאן קיבלנו הפוך, ומאשימים אותנו בכל דבר רע וזו אכזבה גדולה"

א' כלוא בחולות יותר משמונה חודשים.

הוא לא יחזור לסודאן כל זמן שממשלת עומר אל בשיר הרצחנית בשלטון והוא לא יחתום על "חזרה מרצון".

א' מקווה שישראל תכיר בהיותו פליט ותכבד זכויות אדם.

החלום של א' הוא להשתחרר מהכלא ולהמשיך את הלימודים שלו, חשוב לו ללמוד כדי שיוכל לעזור לקהילה שלו. הוא היה רוצה שיהיה שלום בסודאן ויהיה מאושר לחיות עם אהובתו בלי שהמדינה תשים גדר ביניהם.

 


 

לא נשכח מה שעשתה לנו ישראל

ג' נולד בהרי הנובה בסודאן.

הוא בן 36.

ג' ברח מסודן כשהיה בן 23, לפני 13 שנים.

הוא ברח מסודאן לאחר שנתפס על ידי המשטרה של בשיר כשהיה בדרך לאמו בכפר בהרי הנובה ובידיו אוכל עבורה ממשפחתו שבחרטום.

הוא נכלא, עונה ונפצע אך הצליח לברוח מהכלא למצרים.

במצרים הוא הוכר כפליט על ידי סוכנות הפליטים של האו"ם. שם גם הכיר את אשתו ונולדו להם בן ובת.

בהפגנה הגדולה של הפליטים מול משרדי האו"ם בסוף דצמבר 2005 בכיכר מוסטפא מחמוד במצרים, שבה טווחו המצרים במפגינים והתחילו לרדוף ולכלוא אותם, הוא נפצע ונכלא.

ממצרים הוא ברח ב-2007 ביחד עם משפחתו, לאחר ששוחרר מהכלא והחלים מהפציעה. 

כשהוא הגיע לישראל לפני שבע שנים הוא הגיש בקשת מקלט דרך סוכנות הפליטים של האו"ם  לישראל, ולאחר מכן הגיש עוד בקשת מקלט למשרד הפנים. עד היום לא ניתנה תשובה לבקשתו. אשתו והילדים חזרו לסודאן לאחר שנתיים בישראל, הם לא הצליחו להתמודד עם הגזענות הישראלית כלפיהם. בסודאן מחויבת אשתו להגיע למשרדי המשטרה פעמיים בחודש וחוקרים אותה היכן בעלה. לפעמים מגיעים אליה גם הביתה.

ג' נשאר בישראל כי הוא לא יכול לחזור לא למצרים ולא לסודן. ג' הוא רתך מקצועי ובמשך כל השנים עבד כרתך מוערך מאוד.

ג' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

ג': "הבעיה היא לא אם אנחנו פליטים או לא. הבעיה היא הצבע שלנו. יש בישראל ממשלה גזענית ואנשים גזענים. אנחנו סתם דוגמה כאן ב"מתקן הפתוח" הזה. המדינה הזאת צריכה לזכור טוב-טוב: העולם הוא כדור מסתובב. יום אחד אתה למעלה ויום אחד אתה למטה. בחיים לא נשכח מה שעשתה לנו מדינת ישראל".

ג' כלוא בחולות מעל לעשרה חודשים.

הוא לא יכול לחזור לסודאן, הוא לא חתם ולא יחתום על "עזיבה מרצון", הוא פשוט רוצה לחיות.

ג' מבקש לעזוב את ישראל למדינה שמקיימת את אמנת הפליטים ושומרת על זכויות האדם.

החלום של ג' הוא לראות סוף כל סוף את הילדים שלו ואת אשתו, לחיות אתם ביחד במקום בטוח ושקט, עד אז כל רצונו הוא שילדיו יוכלו להמשיך את הלימודים שלהם בסודאן ויהיה להם כל מה שהם זקוקים לו. ויש לו עוד חלום: לנגן בחצוצרה.

 


מרגיש כמו תשע שנים

ח' נולד בהרי הנובה בסודאן.

הוא בן 43.

ח' ברח מסודאן כשהיה בן 29, לפני 14 שנים.

הוא היה לוחם נגד המשטר. הוא נתפס ונכלא על ידי הצבא של עומר אל בשיר ועבר עינויים.

ח' הצליח לברוח מהכלא ולברוח מסודאן כדי להציל את חייו.

במצרים הוא הוכר כפליט על ידי סוכנות הפליטים של האו"ם.

ממצרים הוא ברח ב-2005כי היו שם הרבה בעיות לפליטים מסודאן והיה קשר בין ממשלת מצרים לממשלת סודאן, זה היה מסוכן עבורו להישאר שם.

כשהגיע לישראל לפני תשע שנים הוא הוכנס לכלא למשך שנה וחצי.

בכלא הגיש בקשת מקלט דרך סוכנות הפליטים של האו"ם לישראל, עד היום לא נבדקה בקשתו.

לאחר ששוחרר מהכלא בישראל הוא עבד בקיבוץ שנה ואחר כך במשך כל השנים בבית מלון.

ח': "אני בחולות תשעה חודשים וזה מרגיש כמו תשע שנים, אני לא מבין למה שמו אותנו כאן,

לא עשיתי רע לאיש. אני מרגיש כאן רע מאוד. זו בעיה גדולה ללב שלי, להיות שוב בכלא".

ח' כלוא בחולות מעל תשעה חודשים.

הוא לא יכול לחזור לסודאן, הוא לא חתם ולא יחתום על "עזיבה מרצון", הוא פשוט רוצה לחיות.

ח' ישמח לעזוב את ישראל למדינה המקיימת את אמנת הפליטים ושומרת על זכויות האדם.

החלום של ח' הוא לחיות חיים שקטים, הוא היה רוצה ללמוד אנגלית ומאוד רוצה משפחה וילדים.

 


מרגישים כמו חיות

ח' נולד בהרי הנובה בסודאן.

הוא בן 28.

ח' ברח מסודן כשהיה בן 14, לפני 14 שנה.

אביו היה בצבא המורדים של הנובה וכל משפחתו נאלצה לברוח מסודאן.

במצרים הוא הוכר על ידי סוכנות הפליטים של האו"ם כפליט.

ממצרים הוא ברח ב-2006 לאחר ההפגנה הגדולה של הפליטים מול משרדי האו"ם

בכיכר מוסטפא מחמוד, בה טווחו המצרים במפגינים והתחילו לרדוף ולכלוא אותם.

כשהגיע לישראל לפני שמונה שנים נכלא למשך שנה וחודש.

בכלא הוא הגיש בקשת מקלט דרך ה-UNHCR (סוכנות הפליטים של האו"ם לישראל), עד היום לא נבדקה בקשתו.

לאחר ששוחרר מהכלא בישראל הוא עבד בשיפוצים.

ח' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

ח': "חולות זה לא מקום לאנשים ולא מקום לפליטים. אנחנו מרגישים כאן כמו חיות".

ח' כלוא בחולות מעל לשבעה חודשים.

הוא לא יכול לחזור לסודן, הוא לא חתם ולא יחתום על "עזיבה מרצון", הוא פשוט רוצה לחיות.

ח' ישמח לעזוב את ישראל למדינה שמקיימת את אמנת הפליטים ושומרת על זכויות האדם.

החלום של ח' הוא להיות אדם חופשי, לחיות בשקט, עבודה, בית, אשה וילדים.

 


זה לא חיים

פ' נולד בהרי הנובה בסודאן.

הוא בן 27.

פ' ברח מסודאן כשהיה בן 17, לפני 10 שנים.

הוא ברח לאחר שנעצר ועונה על ידי המשטרה של עומר אל בשיר וסומן כמתנגד למשטר.

ממצרים הוא ברח ב-2005 לאחר שנציגי המשטר של בשיר כמעט ותפסו אותו שם.

במצרים הוא הספיק להגיש בקשת מקלט.

כשהגיע לישראל לפני תשע שנים, הוכנס לכלא לשנה וחצי.

בכלא הגיש בקשת מקלט דרך ה-UNHCR (סוכנות הפליטים של האו"ם לישראל), עד היום לא נבדקה בקשתו.

לאחר ששוחרר מהכלא בישראל הוא עבד בהרמת במות, בבניין, ובמסעדות.

פ' מעולם לא עבר על החוק בישראל.

פ': "הכלא הזה הוא לא חיים, כדי לשמור על השפיות שלי כאן בכלא,

אני עושה כל מה שאני יכול כדי לעשות טוב לחברי ושומע הרבה מוזיקה.

אני לא מצליח להבין מה מדינת ישראל מרוויחה מזה שכלאו אותנו כאן".

פ' כלוא בחולות מעל לשישה חודשים.

הוא לא יכול לחזור לסודאן, הוא לא חתם ולא יחתום על "עזיבה מרצון", הוא פשוט רוצה לחיות.

פ' ישמח לעזוב את מדינת ישראל למדינה המקיימת את אמנת הפליטים ושומרת על זכויות האדם.

החלום של פ' הוא להיות אדם חופשי, ללמוד מוזיקה, לעבוד כמכונאי רכב ולחיות בשלום ובאהבה.

הוא ישמח מאוד לחזור להרי הנובה שבסודאן לאחר שייפול המשטר הרצחני של עומר אל בשיר.

 

לכל אדם יש זכות לחירות, עתיד ואופק לחיים.

כליאת פליטים היא פשע.

 

http://www.ha-makom.co.il/orly-feldheim-closing-holot?utm_source=socialp...